יהדות צ'כיה
יהדות צ'כיה הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במרכז אירופה ומיקומה היה באזור צ'כיה של היום.
היסטוריהעריכה
היהודים הראשונים שהגיעו ישבו באזורי בוהמיה (שבירת צ'כיה, פראג נמצאת בשטחה) ומוראביה (שנקראת גם מהרין, שהעיר החשובה בה, בוודאי מבחינה יהודית, היא ניקלשבורג (מיקולוב). בעיר זו כיהנו בשנים מאוחרות יותר שני רבנים בולטים: הרב מרדכי בנעט והרב שמואל שמלקא הורוביץ. לאזור פנים הארץ הגיעו היהודים רק במהלך המאה ה-10 ומאז אותה התקופה בערך ישנן עדויות ברורות לישיבת סוחרים יהודים באזורים אלו.[1] בתוספות מוזכרים שני בעלי תוספות מבוהמיה, רבי אליעזר מביה"ם ורבי משה ברבי יעקב מפיה"ם.[2]
במאה ה-13 נתן המלך רשות ליהודים להתיישב בארצו, בעיקר כי רצה לנצל את קשריהם המסחריים לפיתוח כלכלת ארצו, ולכן היגרו יהודים רבים, בעיקר מאזור גרמניה לשטחי צ'כיה. בעת המהומות הדתיות שאירעו במדינה במאה ה-15 פגעו גם ביהודים ובמאה ה-16 אירעו מספר גירושים ליהודי צ'כיה וחלקם היגרו למדינות השכנות או לאזורי הכפר שהיו בשליטת האצולה הצ'כית וקהילות יהודיות נותרו רק בערים פראג וקולין. בית הקברות היהודי העתיק בצ'סקה ליפה בסודטים שפעיל החל מהמאה ה-16 שרד עד היום.
במאה ה-17 הוטלו על היהודים איסורים רבים וצווים מטעם השלטון וכן מיסים שונים. כמו כן תועדו רדיפות על רקע דתי כדוגמת פרשת שמעון אבלס.
בשנת 1744 ערכו תושבי פראג פרעות כנגד היהודים, בגיבויים וסיועם של חייליה הקרואטים של מריה תרזה, מלכת בוהמיה (ועוד). הסיבה ה"רשמית" למהומות, הייתה אשמת שווא של שיתוף פעולה עם הצבא הפרוסי שהיה אז בעיצומה של מלחמת הירושה האוסטרית נגד הקיסרית. הקהילה היהודית של פראג מנתה אז קרוב ל-20,000 איש (כ-30% מהאוכלוסייה) והייתה מבין הגדולות בזמנה באירופה. במהלך הפרעות פרסמה מריה תרזה צו מלכותי שגזר גירוש מיידי על יהודי פראג על נשיהם וטפם. בחודש ינואר של שנת 1745, בעיצומו של החורף העז, הוכרחו היהודים לעזוב את פראג, להתרחק ממרכזי הערים הראשיות ולהגר ליישובים כפריים קטנים בבוהמיה. המגורשים פנו אל הנגיד היהודי יהודה ברוך, בנקאי הארמון של הסולטאן הטורקי מהמוט הראשון, וביקשו ממנו שיפעל עבורם לקבלת אזרחות עות'מאנית. לשאלת הסולטאן מדוע חפצים כל כך הרבה יהודים להגר לארצו, סיפר הבנקאי שלו על גירושם של היהודים. הסולטאן אוהב היהודים שלח אולטימטום למלכה. המלכה שהייתה מסובכת בלאו הכי במלחמה קשה, נרתעה מהאיום ועם תום המלחמה (בשנת 1748) מיהרה להשיב את המגורשים לבתיהם, לאחר שחייבה אותם לשלם קנס הגון. מריה תרזה התנצלה לפני הסולטאן וטענה כי "נפלה אי הבנה".[3]
ברבע הראשון של המאה ה-19 התערו בהדרגה יהודי בוהמיה ומוראביה בסביבתם בעקבות ראשית האמנציפציה, ורובם כבר לא שמרו מצוות. בית-כנסת מודרני ראשון הוקם בפראג ב-1837, בראשות השמרן מיכאל זקש, שפעל בהשראת פשרת נוסח וינה אך מיתן אפילו אותו.[4]
בשנת 1867 קיבלו יהודי צ'כיה שוויון זכויות מלא ונפסקו ההשפלות והחוקים המפלים שמהם סבלו. בסוף המאה ה-19 היו יהודים רבים מבין שורות הלוחמים על עצמאות צ'כיה ועם קבלת האוטונומיה בשנת 1918 אוחדו כל ארגוני היהודים במדינה תחת "המועצה היהודית במדינה הצ'כית" ובשנת 1920 אף זכו להכרה כמיעוט לאומי אך יהודי צ'כיה לא זכו לאוטונומיה. יהודי צ'כיה הקימו מפלגה שהתמודד בבחירות לפרלמנט הצ'כי. במקביל, יהודים צ'כים רבים השתלבו במפלגות שונות. בתחילת שנות ה-20 אוסקר רבינוביץ הקים סניף של בית"ר והוא פעל לצד סניפים של תנועת הפעולים.
בשנות ה-30, עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, גברה האנטישמיות גם בצ'כיה, בעיקר על ידי המיעוטים במדינה. בתחילת עשור זה גם גדלה אוכלוסיית יהודי המדינה כתוצאה מהגירת יהודים מגרמניה אל צ'כיה. עם סיפוחה של צ'כיה לשטחי גרמניה הנאצית, יהודים רבים נמלטו מהמדינה ואלו שנשארו חלו עליהם חוקי נירנברג, כמו על יהודי גרמניה. מקהילה בת כ-395,000 יהודים בשנת 1939, נספו במהלך השואה כ-250,000 היהודים. במהלך המלחמה רבים מיהודי צ'כיה נשלחו למחנה טרזיינשטט.
לאחר השואהעריכה
בשנת 1947 חיו בצ'כוסלובקיה כ-44,000 יהודים, מעל למחציתם בצ'כיה. לאחר כינון השלטון הקומוניסטי היה רודולף סלנסקי לשני בהיררכיה במדינה עד אשר נעצר, נשפט והוצא להורג. עם עליית השלטון הקומוניסטי במדינה, נותקו קשרי הקהילה עם שאר קהילות היהודים בעולם. בין השנים 1948–1950 היגרו מצ'כוסלובקיה כ-26,000 יהודים, מתוכם כ-19,000 למדינת ישראל.
עם השנים יצאו יהודים רבים נוספים מהמדינה, בעיקר לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בה.
כיום יש בצ'כיה כ-3,000 יהודים, רובם בפראג. ברובע היהודי (יוזפוב) בפראג ישנם 3 בתי כנסת פעילים (כולל האלטנוישול, בית הכנסת העתיק ביותר באירופה שעדיין פעיל) ובית חב"ד. כמו כן יש בה מספר מסעדות כשרות המשרתות את הקהילה היהודית ואת המבקרים והתיירים היהודים הרבים בה. המוזיאון היהודי בפראג המתפרש על מספר מבנים יהודיים ברובע מספר את סיפורה של קהילת יהודי צ'כיה.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
אברהם דוד, כרוניקה עברית מפראג מראשית המאה הי"ז, (לפי כ"י ניו יורק, בית המדרש לרבנים Mic. 3849), בהוצאת מרכז דינור לחקר תולדות עם ישראל ע"ש בן-ציון דינור
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר מידע יהודי בפראג
- אתר האינטרנט של בית טרזין
- ביקורת ספרים הדנה בספרה של ליוויה רוטקירכן, The Jews of Bohemia and Moravia – Facing the Holocaust, באתר יד ושם
הערות שולייםעריכה
- ^ אברהים בן יעקב, יועצו של הווזיר מקורדובה, ביקר בשנת 965 בפראג וכתב תעודה, בה בין היתר כתוב שבמקום ישנם סוחרים יהודים שסחרו במתכות, פרוות ועבדים.
- ^ תוספות עבודה זרה ז' עמוד ב', תוספות יבמות כ"ד.
- ^ תמירה צדקיהו-חסון, השולטאנים העות'מאנים, באתר "טריפי"
- ^ Michael Meyer. Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism. Wayne State, 1995. עמ' 154-155.