יהדות קזאלה מונפראטו
יהדות קזאלה מונפראטו[1] נוסדה במאה ה-15 בעיר קזאלה מונפראטו שהייתה מרכז יהודי חשוב. היחס ליהודים בתקופת שלטונם של בית פלאולוג'י (Paleologi) ובית גונזגה (Gonzaga) היה סובלני. בשנת 1708 עברה העיר לשליטת בית סבויה ויהודי העיר הצטוו לעבור לשכונה מיוחדת. תקופת הזוהר של הקהילה היהודית בקזאלה מונפראטו הייתה במאה ה-19; בתקופה זו מנתה הקהילה כ-850 חברים. היהודים עסקו בבנקאות ובמסחר של חיטה, תכשיטים, בדי תחרה ותבלינים.
נכון לשנת 2011 גרים בעיר שמונה יהודים.[2] את השירותים הדתיים מקבלים היהודים מקהילת יהודי טורינו.
אתרים ומבנים של הקהילה עריכה
בית הכנסת ממוקם במקום שהיה מרכז ה"גטו", כיום רחוב "מונטרונה" (Via Montarone). ניתן להבחין במבנים מקוריים של הגטו בין הרחובות "בלבו" ו"אלסנדריה". ברחוב אלסנדריה 16 אפשר להבחין ב"מתלה" שהיה בשימוש בעת סגירת הגטו. בית מספר 20 היה בגבול הגטו.
לקהילה שני בתי קברות: האחד, הופסקה בו הקבורה בשנת 1932 והשני פעיל עד היום.
בית הכנסת עריכה
בית הכנסת נחשב כיום למונומנט איטלקי לאומי. הוא נבנה בשנת 1595 ונקרא: "Oratorio Israelitico". התפללו בו לפי נוסח אשכנז. המבנה, המשתרע על שטח נרחב, הוא בן קומה אחת, ובו חצר פנימית, עדות לכך שהקהילה לא סבלה מחוסר מקום. מהחזית לא ניתן לזהות את בית הכנסת, אך כתובת בעברית מעל אחת הכניסות מעידה על ייעודו. האומנות החזקות והחלונות הגדולים בקומה השנייה, נותנים למבנה מראה מיוחד.
אולם בית הכנסת המקורי היה מלבני. כאשר הגיעו לעיר יהודים מעיר שכנה, הורחב האולם וקיבל צורה של מלבן מוארך. האולם מקבל את אורו משבעה חלונות ושורה ארוכה של עמודי תאורה מצופים זהב.
ההיכל לפני ארון הקודש מרווח, כמעט רבע האולם, עולים אליו בשלוש מעלות מפוארות. בינו לבין אולם הקהל יש שבכת ברזל רקוע, עשירה בעיטורים ומוזהבת. מבנה ארון הקודש, משנת 1765 הוא בסגנון קלאסי.
האולם כולו וגם קמרונותיו השטוחים מקושטים עיטורים של סטוקו מוזהב בסגנון הרוקוקו. את הרבגוניות והערך שבעיטורים מגבירים האפקטים של אור וצל בין צלעות הקמרונות הבולטים.
מוזיאון האורות עריכה
המוזיאון כולל את הארכיב של "ליוויה פביה וולמבורג" (Livia Pavia Wollemborg). בארכיב מסמכים על תולדות יהודי העיר ועל השינויים שנעשן במבנה בית הכנסת.
אוסף תשמישי הקדושה המצוי במוזיאון היה בשימוש בטקסים הדתיים של יהדות קזאלה מונפראטו. תשמישי הקדושה הם מכסף, חלקם מהתקופה שעל היהודים נאסר להיות צורפים בכסף ואלו נעשו עבורם על ידי לא-יהודים.
"מוזיאון האורות" משלב תצוגה של חנוכיות עתיקות וחנוכיות מודרניות. במקום מוצגות חנוכיות שנוצרו על ידי אומנים בינלאומיים.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
- In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
- Annie Sacerdoti, Guida All'Italia Ebraica, Marietti, Casale Monferrato,1986
