יהדות רודוס

קהילה יהודית עתיקה שהתפחתה ברודוס בעיקר מאז גירוש ספרד בשנת 1492

יהדות רודוס הייתה קהילה יהודית עתיקה שהתפתחה ברודוס בעיקר מאז גירוש ספרד בשנת 1492. תחת השלטון העות'מאני זכתה הקהילה ליחס טוב עד הכיבוש האיטלקי ב-12 במאי 1912. ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברודוס כ-6,000 יהודים. הקהילה הושמדה כמעט כולה בשואה, וכיום חיים באי כ-40 יהודים.

היסטוריהעריכה

לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה מפוארת ועתיקה וכבר בנימין מטודילה מספר בסוף המאה ה-12 שמצא באי ארבע מאות יהודים. הרב עובדיה מברטנורא עבר באי בשנת ה'רמ"ח (1487), שהה בו כחודש ומחצה[1] וציין לשבח את השכלתם של יהודי האי. לאחר גירוש ספרד ב-1492 הקהילה גדלה אחר שמגורשים רבים מצאו באי את משכנם וייסדו במקום קהילה יהודית ספרדית. כיבוש האי בשנת 1522 בידי סולימאן הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית היטיב עם מעמד היהודים באי ומספרם גדל. על פי האנציקלופדיה יודאיקה, שלמה אבן יחיא, (משושלת בני חייא – חרל"פ ) ממגורשי פורטוגל הגיע מפיזה באיטליה לרודוס ונפטר שם בשנת 1533, לאחר כיבוש האי. השלטון העות'מאני היטיב עם היהודים ואפשר להם להמשיך ולהתגורר בין חומות העיר, דבר שנאסר על הנוצרים. ברובע היהודי לה ג'ודריה (La Juderia) פעלו שישה בתי כנסת בהם בית הכנסת קהל שלום וכן ישיבות, והיהודים עסקו בכל המלאכות, ובכלל זה מסחר, רפואה, ייצור כלי נשק, אריגה ועוד. בשנת 1927 הוקם באי בית מדרש לרבנים בתמיכת הממשלה האיטלקית.

בשנת 1840 סבלה הקהילה מעלילת הדם ברודוס. רק לאחר התערבות משפחת רוטשילד הקהילה נוקתה מהאשמה של רצח הנער. לקראת סוף המאה ה-19 היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באי, כשקהילתם מונה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף יושביו. לאחר הכיבוש האיטלקי בתחילת המאה ה-20, עזבו יהודים רבים את רודוס, בחיפושיהם אחר פרנסה טובה יותר, או מפחד הכרזת החוקים האנטישמיים, בין השאר לקהילת העיירה מילאס השוכנת בקרבת העיר בודרום שבאסיה הקטנה. בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית כ-4,000 איש מתוך 30,000 תושבי האי.[2]

בשנת 1887 מנתה הקהילה כ-2600 איש מתוך 30,000 תושבי העיר. כשהגיע השלטון העות'מאני באי לסופו, ירדה גם הקהילה היהודית מגדולתה, ורבים מהיהודים עזבו את האי. הראשונים שעזבו את האי לרודזיה וקונגו הבלגית שבאפריקה היו האחים מוסא וסלמון בן-עטר שהגיעו לשם כבר בשנת 1895. בעקבותם היגרו יהודים רבים נוספים מרודוס לקונגו הבלגית, לדרום אפריקה ולרודזיה.

סידור זכות יוסף הוא נוסח התפילה של יהודי רודוס והוא מעט שונה מנוסח הספרדים.

בית הקברות היהודיעריכה

  ערך מורחב – בית הקברות היהודי ברודוס

בית הקברות היהודי החדש נמצא כ-2 קילומטרים מדרום לרובע היהודי לה ג'ודריה. בתחילה שכן בית בקברות העתיק בקרבת ברובע היהודי, אך בשנות ה-30 של המאה ה-20 הכריחו האיטלקים את היהודים להוציא את הקברים על מנת לעשות פארק באזור העיר העתיקה.

בכניסה לבית הקברות מצד שמאל קבורים רבני קהילת רודוס בחלקה גבוהה, ליד החלקה ישנם מצבות עתיקות שנמצאו לאחר העברת בית הקברות.

מימין לכניסה יש מוזיאון קטן על העברת הקברים.

בבית הקברות יש אנדרטה לזכר יהודי רודוס שנרצחו בשואה. ישנה אנדרטה נוספת לזכר נעדרי ספינת המעפילים פנצ'ו.

מלחמת העולם השנייהעריכה

 
אנדרטה לזכר יהודי רודוס וקוס בכיכר הקדושים היהודים ברודוס

בעקבות הנהגת חוקי הגזע באיטליה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזבו את העיר כ-4,000 מתוך 6,000 יהודי רודוס. ב-23 ביולי 1944 הגרמנים ריכזו 1,673 מיהודי הקהילה בכיכר המרטירים שברובע היהודי, הובלו לנמל העיר רודוס, והועלו על מעבורות משא שהפליגו לכיוון נמל פיראוס, ממנו הובלו היהודים למחנה הריכוז חיידרי. בדרך אספו עימן כ-100 מבני קהילת קוס. 7 יהודים מתו במהלך המסע מרודוס לנמל פיראוס. ב-1 באוגוסט הגיעו יהודי רודוס וקוס למחנה חיידרי, ולאחר מספר שבועות שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצחו בני הקהילה להוציא 151 מיהודי רודוס שניצלו.[3] הקונסול הטורקי, סלאחטין אולקומן, הצליח להציל 42 יהודים בטענה שהם אזרחים טורקיים או בעלי זיקה לטורקיה. מששת בתי הכנסת שהיו בעיר רק בית הכנסת קהל שלום עומד היום על תילו. בבית הכנסת ובחדרים הסמוכים נמצא המוזיאון היהודי של רודוס.

דמוגרפיהעריכה

שנה יהודים לא יהודים סה"כ
1887[4] 2,600 30,000
סוף המאה ה-19 11,000 28,000 39,000
1930 4,000 30,000 34,000
שנות ה-40 של המאה ה-20 כ-2000
2011 כ-40 115,450 115,490

רבני רודוסעריכה

שם תקופת כהונה הערות
רבי חיים בן מנחם אלגאזי מחבר ספר "בני חיי"
הרב משה ישראל 1713 - ה'תצ"ו היה במסע בין השנים ה'תפ"ז-ה'תצ"א
חכם עזרא מלכי 1752 - 1768
הרב שמואל ידידיה טאריקה
הרב אברהם הלוי ???? - 1815
הרב חיים יהודה ישראל 1815 - 1821
הרב מיכאל יעקב ישראל ה'תקפ"א - ה'תרי"ג רבה של רודוס בזמן עלילת הדם ברודוס
הרב רפאל יצחק ישראל[5] ה'תרי"ג - ה'תרמ"ב לימים אב"ד הספרדי בירושלים.
הרב רחמים חיים יהודה ישראל ה'תרמ"ה - ה'תרנ"א
הרב שבתאי הלוי ה'תרנ"א - ????
הרב משה יהודה פרנקו ה'תרס"ו - ה'תרע"א לימים הראשון לציון ה־33
הרב נסים יהודה דנון רבה של רודוס בזמן הכיבוש האיטלקי ב-1912. לימים הראשון לציון ה־34
הרב ראובן אליהו ישראל י"ד באייר ה'תרפ"א - כ' בתשרי ה'תרצ"ג רבה של רודוס האחרון בשושלת משפחת ישראל

אישים בולטיםעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Marc D. Angel, The Jews of Rhodes: The History of a Sephardic Community, New York, 1978

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ר' עובדיה מברטנורא באתר עיר דוד, מתוך: הרב ד"ר מנחם עמנואל הרטום ואברהם פריץ דוד, מאיטליה לירושלים, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 1997
  2. ^ מצב היהודים באי רודוס, דואר היום, 26 באפריל 1933
  3. ^ קהילת יהודי רודוס "תקופת השואה", באתר המוזיאון היהודי ברודוס (באנגלית).
  4. ^ רודוס, הצפירה, 28 במרץ 1887
  5. ^ משה דוד גאון, "רפאל יצחק ישראל", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 298, באתר HebrewBooks