פתיחת התפריט הראשי
בית כנסת בעיר ביסטריצה
כתובה מרומניה

יהדות רומניה היא קהילה יהודית עתיקה, מפוארת וחשובה. חלקים גדולים ממנה הושמדו בשואה, וחלק ממנה עלו לישראל, אך שרידיה קיימים עד ימינו באזור צפון הבלקן, באזור רומניה של היום.

בתקופות שונות בהיסטוריה נשלטו חלקים מרומניה על ידי מדינות שונות, ואפילו שפת המקום שונתה ויהודי המקום הושפעו בהתאם. היווצרותה של עדה יהודית אחידה, בעלת מוסדות מרכזיים ומנהיגות משותפת, הייתה תהליך מקביל לתהליך איחוד רומניה והתרחבותה למחוזות בהם חיו דוברי רומנית.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברומניה כ-850,000 יהודים, כ-4.5% מאוכלוסיית המדינה. במפקד של שנת 2011 נמצאו ברומניה 3,271 יהודים.

ראשית היישוב היהודי ברומניהעריכה

קרוב מאוד לגבול הרומני, בתחום הבולגרי נמצאה כתובת עתיקה בלטינית בה מופיע שמו של יוסֵי, ראש בית הכנסת (archisynagogos Joseph) ומנורה, מהמאה ה-2. הכתובת נמצאה בעיר היוונית העתיקה אוֹאֶסקוּס (Oescus) - כיום הכפר גִיגֶן (Gigen) ליד העיר ניקופול, שהייתה מושבה רומית בגבול הצפוני של בולגריה של היום, ליד הגשר על הדנובה המוביל לרומניה המודרנית. חוקר יהדות בולגריה, ההיסטוריון שלמה אברהם רוזאניס, טוען בכתביו, שיהודים הגיעו לבולגריה עוד בתקופת בית ראשון, במאה ה-6 לפנה"ס, אך לטענה זו אין תימוכים פיזיים בכתבים או שרידים ארכאולוגיים.

יהודים חיו בדאקיה (לימים רומניה) עוד בטרם נכבשה על ידי הרומאים. ברומניה נמצאו מצבות מתקופת הכיבוש הרומי שקושטו בסמלים יהודים ונחרטו עליהן אותיות עבריות. בשנת 397 הוזכר שהרומאים ערבו לביטחון היהודים ובתי הכנסת שלהם בדאקיה. 400 שנה מאוחר יותר מוזכרים היהודים שחיו בקהילות בערים גאלאץ וטקוץ'. בהיסטוריה של רומניה יש אזכור על כך ששבט יהודי לוחם (כנראה כוזרים) חדר לארץ זו ולמשך מספר שנים הדת היהודית הייתה הדת השלטת באזור.

ההיסטוריונים הרומנים בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו ומיכאיל קוגלניצ'אנו מציינים שהנסיכויות הרומניות, ולאכיה ונסיכות מולדובה, היו בסוף המאה ה-14 המקלט העיקרי עבור היהודים שנמלטו מהונגריה, כשהמלך ניסה לאלץ אותם לעבור לנצרות קתולית[1]. לאחר התנצרות הנסיכויות הורע מצב היהודים והם סבלו מרדיפות מצד שכניהם עד כיבוש השטח על ידי האימפריה העות'מאנית במאה ה-15. תחת שלטון הטורקים הגיעו לרומניה יהודים מגירוש ספרד וגם פליטי גזירות ת"ח ות"ט מאוקראינה השכנה. במאה ה-16 התקיימו כבר כמה קהילות בשטח הזה, ובשנת 1740 התקיימו ריכוזים יהודים בערים בקאו, גאלאץ ורומאן.

במאה ה-17, בנסיכות מולדובה, השליט וסילה לופו (1634-1653) נהג בסובלנות ביהודים עד הופעת הקוזקים. בשנת 1648 הקוזקים צעדו למלחמה נגד הפולנים ותוך כדי חציית המחוזות הרומניים רצחו ושדדו יהודים רבים. טבח נוסף עשו הקוזקים ביהודים הרומנים, כאשר באו ליאשי כדי לבקש את בתו של וסילה לופו ככלה עבור טימיש, בנו של בוגדן חמלניצקי. ריבוי היהודים בנסיכויות הרומניות הביא לכך שהשליטים הוציאו הוראות לגבי ארגון העדה, צעד שהוביל לארגון טוב יותר של הקהילות. פרסום ההוראות נעשה על ידי נסיך טרנסילבניה, גאבור בתלן, בשנת 1627, הנסיכים מתי באסאראב מוולאכיה ווסילה לופו ממולדובה בשנים 1640, 1646, 1652.

עלילת הדם הראשונה ברומניה הייתה במחוז נאמץ ביום 5 באפריל 1710. יהודי מומר עזר להעביר גופת ילד שנרצח על ידי נוצרים לחצר בית כנסת. היהודים הואשמו ברציחת הילד לצרכים פולחניים ולמחרת נרצחו חמישה יהודים ורבים אחרים נפגעו וכל בתי היהודים נבזזו. מנהיגי הקהילה נכלאו ועונו. בינתיים פנו יהודים בעלי השפעה לשליט דימיטריה קנטמיר במושבו ביאשי ועל פי הוראת הנסיך נפתחה חקירה שתוצאותיה הובילו לשחרור האסורים, תפיסת האשמים האמיתיים וענישתם.

במאה ה-19 התקיימה הגירה יהודית אל הנסיכויות הרומניות, מולדובה וולאכיה ובמיוחד אל מולדובה. בשנת 1803 חיו במולדובה כ-30,000 יהודים ובשנת 1848 מספרם הוכפל ל-60,000 ועל פי המפקד של שנת 1859 מספרם הגיע ל-118,922.

מהתקנון האורגני של שנת 1837 ועד עצמאות רומניהעריכה

הנסיכויות הרומניות היו וסאליות של האימפריה העות'מאנית, אולם האימפריה הרוסית המתרחבת והמתעצמת דחקה בהדרגה את רגלי העות'מאנים והחדירה את צבאה והשפעתה. ב-1837 השלטון הצבאי הרוסי בוולאכיה ובנסיכות מולדובה הביא לקבלת התקנון האורגני, קובץ חוקים שנועד להוות גרעין חקיקה משותף של שתי הנסיכויות. התקנון האורגני, שנכתב לפי דוגמת החוק הרוסי, החמיר מאוד את מצב היהודים ופגע קשה בסטטוס שלהם.

ב-1848, כאשר עלו תנועות מהפכניות ברוח המהפכה הצרפתית גם בנסיכויות הרומניות, היהודים הצטרפו בהתלהבות ובתקווה לקבלת שוויון זכויות, אך התנועות האלה דוכאו. לאחר איחודן של הנסיכויות ולאכיה ומולדובה, ב-1859, תחת שליט אחד, אלכסנדרו יואן קוזה, שרצה להעניק זכויות אזרחיות ליהודי ארצו, קמה התנגדות חריפה מצד חוגים אנטישמיים רחבים, והיא מנעה זאת. הוא הבטיח ליהודים אמנציפציה הדרגתית ועשה צעדים ראשונים בכיוון זה, אך הדחתו הפסיקה את התהליך.

תרומת היהודים לכלכלת רומניהעריכה

היהודים הביאו למרחב הרומני את תעשיית הזכוכית, תעשיית השימורים, כיוונים חדשים של תעשיית המתכת, הדפוס והפיננסים. על פי האנציקלופדיה של רומניה בתקופה שבין מלחמות העולם יהודי רומניה החזיקו ב-31,14% מכלל המפעלים התעשייתיים והמסחריים ברומניה[2].

בעלי מלאכה יהודים היו גגנים, שכיסו בלוחות מתכת את גגות הבתים והכנסיות, מלאכה שאחרים חששו ליטול על עצמם בגלל הסכנות הכרוכות בה[3]. בתחילת המאה העשרים, ברומניה, היהודים היוו כ-4,6% מהאוכלוסייה, אך לפי הסטטיסטיקה הרשמית מתוך 623 עסקים תעשייתים, שהשתמשו במכונות, 23,66% היו של יהודים. יהודי רומניה התבלטו הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה גם בתעשיית הטקסטיל, בתעשייה הכימית, בזיקוק הנפט, בייצור השימורים, ייצור מוצרי עץ ורהיטים ובייצור חומרי הבנייה[4]. מקס אאושניט היה הטייקון הגדול ביותר ברומניה וכונה "מלך הברזל", משום שליטתו בתעשיית המתכת. האחים המומרים נוימן בארד הקימו תעשייה משגשגת בתחומי המזון והטקסטיל.

המדינה הרומנית ועוינותה ליהדות רומניהעריכה

  ערך מורחב – שואת יהודי רומניה
 
בית הכנסת של בראשוב
 
החלקה הצבאית לנופלי מלחמת העולם הראשונה בבית העלמין היהודי בבוקרשט

איחוד נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה באוניה פרסונלית תחת אלכסנדרו יואן קוזה ולאחר מכן תחת קרול הראשון, מלך רומניה, יצר ישות מדינית חדשה בשם רומניה. האיחוד הזה הוביל גם לאיחוד בין יהדות נסיכות מולדובה ובין יהדות ולאכיה ומאוחר יותר, עם התרחבות גבולות רומניה, נכללו ביהדות רומניה גם יהדות טרנסילבניה, כולל מרמורש ובאנאט (שעד אז נחשבו חלק מאונטרלנד), יהדות בוקובינה ויהדות בסרביה.

כאשר קיבלה רומניה עצמאות החלו היהודים לסבול מפרעות קשות ופגיעות ביהודים, למרות שרומניה חויבה להעניק שוויון זכויות לאזרחיה תמורת הכרה בעצמאותה בשנת 1878. יהודי רומניה היו מחוסרי אזרחות (גם ילידי המקום), סבלו מאפליה קשה, והיו כ-200 חוקים שכוונו נגדם. בין השנים 1900-1906, הרדיפות והאנטישמיות אילצו כ-70,000 מיהודי רומניה (מתוך מספר כולל של כ-270,000) לעזוב אותה ולהגר. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עזבו יהודים רבים את רומניה לארצות הברית וארץ ישראל. בין העולים לארץ ישראל, בראשית העלייה מרומניה, היו גם רבים שהתיישבו במושבות החדשות וסייעו להקמת היישובים החדשים בארץ ישראל ותחילת פיתוחי התשתית בה. במלחמת העולם הראשונה השתתפו יהודים רבים בלחימה בחזית ומספר הנופלים בקרב היה גדול משמעותית מחלקם היחסי של היהודים באוכלוסיית רומניה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה אולצה רומניה להעניק זכויות אזרח למיעוטים, כולל היהודים שאף זכו לייצוג בפרלמנט הרומני[5], אך אווירת הרדיפה לא נפסקה ואף גברה ההתמרמרות על הזכויות שקיבלו היהודים. לאחר המלחמה היו ברומניה כ-700,000 יהודים בשטחי רומניה המורחבת. בין מלחמות העולם גדלה הקהילה בצורה ניכרת, ומספר היהודים בה גדל פי שלושה לערך.

בשנת 1930 היו כבר ברומניה 756,400 יהודים. אחת הסיבות לגידול המהיר במספר התושבים היהודים היא הוספת השטחים הנרחבת לרומניה, במיוחד מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, והאימפריה הרוסית לשעבר. הקהילה היהודית בין מלחמות העולם הייתה פורה ביותר. היה בה מספר רב של מרכזים רבניים חשובים, וחיי הקהילה בה היו עשירים מאוד.

ערב מלחמת העולם השנייה היו ברומניה כ-850,000 יהודים, שמהם נותרו לאחר השואה רק כ-425,000. במהלך המלחמה שיתפה רומניה פעולה עם גרמניה הנאצית וכמוה שמה לה למטרה לסלק את היהודים מרומניה, תוך שדידת רכושם. בשנת 1941 נערכו פרעות יאשי, בהן וברכבות המוות נהרגו כ-15,000 מיהודי רומניה. לאחר הטבח נערכו גירושים המוניים של יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה. במהלך הגירושים נרצחו יהודים רבים ורבים מהמגורשים מתו כתוצאה מחיי המצוקה אליהם נדחקו. יהודי צפון טרנסילבניה הועברו יחד עם השטח לריבונות הונגרית ומרביתם נשלחו למחנות המוות.

עם סוף המלחמה ועד סגירת שערי רומניה עזבו אותה כ-200,000 יהודים לארץ ישראל, כ-100,000 מהם עזבו בין השנים 1950-1952, ועוד מספר אלפים היגרו למדינות אחרות. עם הצטרפות רומניה לגוש המזרחי היו הגבלות על יהודי רומניה והם לא הורשו לעזוב אותה עד לשנות ה-60. במפקד של שנת 2002 נרשמו ברומניה 6,179 יהודים.

דמוגרפיה יהודית ברומניהעריכה

איחוד שתי הנסיכויות הרומניות, נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה בינואר 1859, על ידי בחירת אותו אדם כשליטן, יצר את היסוד למדינה, שכונתה בהמשך בשם רומניה. לרומניה צורפו חבלים נוספים ונגרעו ממנה חלק מהחבלים, בגבולות רומניה חלו שינויים רבים ושינויים אלה השפיעו גם על האוכלוסייה היהודית, שנוספה או נגרעה.

השנים מספר היהודים ברומניה אחוז מתוך האוכלוסייה הערות
1867 כ-300,000 חבלים מולדובה וולאכיה
1899 256,588 4,3 נוסף חבל דוברוג'ה
1912 239,967
1930 728,115 4 נוספו החבלים באנאט, טרנסילבניה, בוקובינה ובסרביה
1956 146,264 0,8 נגרע חבל בסרביה וחלק מבוקובינה
1966 42,888 0,2
1977 24,667 0,1
1992 8,955
2002 5,870

הגירת יהודים אל הנסיכויות הרומניות ולאחר איחודן אל רומניה הייתה לצנינים בעיני מרבית הרומנים והגבירה מאוד את האנטישמיות והשפיעה לרעה על המעמד האזרחי-משפטי של יהודי רומניה. חקיקה רומנית אנטי-יהודית הכבידה מאוד על היהודים, על עיסוקיהם ועל הזדמנויות החינוך שלהם. בעקבות זאת יהודים רבים ברומניה החליטו לעזוב ולהגר מערבה וכתוצאה מכך ירד המספר האבסולוטי של יהודי רומניה וגם חלקם היחסי באוכלוסייה.

צירופם לרומניה של חבלים בהם ישבו יהודים רבים, הגדילה את מספר היהודים ברומניה. קריעתם של חבלים מרומניה צמצמה שוב את מספרם ורצח המוני של יהודי רומניה בשואת יהודי רומניה ובשואת יהודי צפון טרנסילבניה צמצמה מאוד את מספרם.

לאחר מלחמת העולם השנייה רבים מאוד מיהודי רומניה חיפשו ומצאו דרך לעזוב אותה, בעיקר לכיוון מדינת ישראל. העלייה מרומניה צמצמה שוב את הקהילות היהודיות ברומניה, עד שכמעט לא נותרו בה יהודים.

הזרמים ביהדות רומניהעריכה

  ערך מורחב – הזרמים ביהדות רומניה

במאה ה-19, עם התארגנות יהודי רומניה כעדה, הם השתייכו ל-3 קבוצות עיקריות: ספרדים, מערביים ופולנים. בשם "מערביים" כונו ברומניה הקהילות הרבות שבחרו להתפלל לפי מנהג אשכנז המערבי במרחב הרומני, שהיה נפוץ שם מאוד. בין היתר, בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט נהג לפי הנוסח המערבי. בשם "פולנים" כונו ברומניה אלו שהתפללו בנוסח אשכנז המזרחי, נוסח פולין. גם חסידי תנועת חב"ד התרבו ברומניה, עד כדי כך שהמילה "חבדניק", שובשה קלות ל"חבוטניק" והייתה למילת תיאור של יהודי אדוק ונכנסה לשפה הרומנית כתיאור של אדם אדוק בדתו.

יהדות רומניה בין מלחמות העולם הייתה פלורליסטית מבחינה דתית והייתה בה נוכחות של כמעט כל הזרמים היהודים הדתיים. בקרב יהדות זו חיו יחד יהדות תלמודית[דרושה הבהרה], חסידות, יהדות מתחדשת, נאו-אורתודוקסיה, ספרדים ויהדות לאומית, אך גם בתוך הזרמים האלה לא הייתה אחדות פנימית ברוב המקרים[6].

החיים הספורטיבייםעריכה

  ערך מורחב – יהודים בספורט הרומני

בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, עד עלייתן של הממשלות האנטישמיות, יהודי רומניה לקחו חלק בחיים הספורטיביים של המדינה והייתה להם נציגות מכובדת בענפי ספורט, כמו טניס שולחן, כדורגל, שיט וכמובן, שחמט. בנוסף להשתלבות היהודים כיחידים, היו גם מועדוני ספורט יהודים, כמו: מכבי בוקרשט, הגיבור קלוז', מכבי הכוח יאשי, בר כוכבא סאטו מארה וקדימה טימישוארה. מועדוני ספורט יהודים היו גם בחבלים הרומנים שעברו לריבונות של מדינות אחרות לאחר מלחמת העולם השנייה, כמו: מכבי בלץ, הכח צ'רנביץ ומכבי צ'רנוביץ, הכח קישינאו ומכבי קישינאו[7].

אישים בולטים ביהדות רומניהעריכה

 
אנדרטה לנספים בשואה בעיר ביסטריצה ובסביבתה

התהפוכות הפוליטיות ששינו לעיתים קרובות יחסית את גבולות רומניה, שינו גם את הרכבה של יהדות רומניה. לפיכך, יהדות רומניה כוללת בתוכה גם אישים ששפתם הייתה גרמנית, הונגרית או רוסית. בנוסף לכך היו יהודים יוצאי רומניה שהתיישבו במקומות שונים בעולם, סיגלו לעצמם את שפת המקום ואף הצטיינו בה. לכן, המונח "יהדות רומניה" כולל גם אישים שביטאו את עצמם בצרפתית ובאנגלית.

בין היהודים הבולטים, שנולדו ברומניה: רבי ישראל בן אליעזר, הידוע בכינוי הבעל שם טוב, שהינו אבי תנועת החסידות; אנשי משפחת אהרונסון, ממקימי זכרון יעקב, ומראשי מחתרת ניל"י; חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל; מייסדי זרם הדאדא באומנות, מרסל ינקו וטריסטן צארה; משפחת עופר, אחת המשפחות העשירות בישראל; המשורר פאול צלאן; נשיא קונגרס פוקשאן ומזכיר הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה, שמואל פינלס; השחקן ההוליוודי אדוארד ג'י רובינסון; המחזאי והסופר יוסף מונדי; המוזיקאי והמנצח מנדי רודן; המוזיקאי והמנצח סרג'יו קומיסיונה; המלחין דובי זלצר; יצחק בן-אהרן, מי שכיהן כמזכ"ל ההסתדרות ומראשי אחדות העבודה; שר הפנים לשעבר של ישראל, אברהם פורז; ראש עיריית ראשון לציון, תת-אלוף במיל' מאיר ניצן; ראש עיריית נצרת עילית, מנחם אריאב; ההיסטוריונים מיכאל הרסגור וצבי יעבץ; הצייר ראובן רובין; חבר הכנסת והסופר אידוב כהן; אשת משרד החוץ וחברת הכנסת, קולט אביטל; פרופ' שמעון שמיר, מי שהיה שגריר ישראל במצרים ובירדן; ראש אגף המודיעין האלוף (מיל.) אהרן זאבי-פרקש; השחקנים ליא קניג ומוסקו אלקלעי; הצייר אביגדור אריכא; העיתונאית ובעלת הטור אודטה שוורץ; זמר הרוק עוזי פוקס; במאי הקולנוע והטלוויזיה אנדריי קלראשו; זמר הבריטון מרדכי בן שחר; הזמר, שחקן, בדרן ומתרגם שמעון בר; המשורר אלכסנדרו טומה; המלחין, המעבד והמנהל מוזיקלי אריה לבנון, והמוזיקאי הבדרן ננסי ברנדס, המשפטן והדיפלומט מאיר רוזן.

מוזיאון מורשת יהדות רומניהעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

 
החכם (שוחט) ממוינשט, ציור של שטפאן לוקיאן
  • שבט רומניה: כתב-עת לתולדות יהדות רומניה, בהוצאת התאחדות עולי רומניה בישראל
  • Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004. (ברומנית)
  • ברוך טרקטין, לוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה במאות הט"ז-כ"א, מוסד הרב קוק, 2012.
  • היסטוריה של הסובלנות הדתית ברומניה  מאת בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו, מעמוד 74 דן ביהדות רומניה (ברומנית)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Contribuţia evreilor la modernizarea economică a României (ברומנית)
  2. ^ Contribuţia evreilor la modernizarea economică a României (ברומנית)
  3. ^ Ce ne-a rămas din Bucureștiul evreiesc (ברומנית)
  4. ^ Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație, הוצאת HASEFER‏ 2004, עמודים 648 - 652. (ברומנית)
  5. ^ הרב יהודה לייב צירלסון, "קוץ שבקץ" המליץ, מאי 1898; הוצאה מוגהת ומוערת עם הקדמה מאת אהוביה גורן, השילוח, גיליון 1, אוקטובר 2016
  6. ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 44
  7. ^ Jewish Teams Worldwide