יהודה בן-נחום

אמן ישראלי
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יהודה בן נחום

יהודה בן נחום (במקור פיינהולץ; 1948 - 22 בפברואר 2018[1]) היה אמן וצייר ישראלי.

קורות חייםעריכה

נולד בשנת 1948 בקיבוץ נווה ים. עתודאי, לימודים ב"מדרשה" מחזור 1966, לפני סיום הלימודים גיוס לצבא עקב מלחמת ששת הימים. לאחר שחרור מהצבא ב-1970, נישא והקדיש את מיטב שנותיו ללימודים אקדמיים וקריירה.

בכל השנים עסק בתחום התחבורה, במנהל העסקים והלוגיסטיקה, בחברות שונות, בצבא שרת כקצין חימוש בשריון והמשיך בפיתוח והגדרת מערכות לוגיסטית לזמן חירום.

בצעירותו, נהג לחתום על עבודותיו בשם א.ש. אפרת, שמשמעותו אבא של אפרת.

בגיל 65 חזר לתחום האומנות. בעבר צייר בסגנון ריאליסטי עם נגיעות סוריאליסטיות ופוביות. כיום בחר בסגנון שונה, פיגורטיבי ועדיין דו ממדי קלאסי, תוך שמרנות טכנית. הנושאים לקוחים מן היומיום תוך קריצה להשוואות היסטוריות.

נפטר ב-22 בפברואר 2018.[1]

מלאך ההיסטוריהעריכה

ציוריו של יהודה בן נחום נראים כאילו נתונים בדיאלוג עם יצירתו של פול קליי אותה העניק כמתנה לסופר גרשון שלום, תמונה המצויה כיום במוזיאון ישראל והידועה בשמה "המלאך החדש" (אנגלוס נובוס). המסר החברתי העולה מההתוודעות הרצינית והמעמיקה של הצופה לאילוסטרציות הדרמטיות הרות הגורל של בן נחום הוא אחד – מה שנראה אכן שקוף וקיים, ומה שאינו נראה, אך קיים וקורה מסביבנו - מחייב התייחסות, למידה והבנה, כי הוא קשור לגורלו של כל אחד מאתנו.

מלאך ההיסטוריה, כאמור, אינו פוסח על איש מאתנו. בציורו של קליי מתואר המלאך מפנה את גבו אל העבר, מקום בו מופיעה לפני שרשרת אירועים, מתוכם הוא רואה רק שואה אחת, שואה העורמת גלי חורבות ומטילה אותן לרגליו. הוא מבקש לאחות את השברים ולעורר את המתים.

יהודה בן נחום מצייר בצורה סיזיפית מראות הלקוחים ממקורות מעורבים. חלק מעבודותיו לקוחות ישירות מעיתון עכשווי, מהמאורעות האקטואליים שמקיפים את חיינו, בראשם הסכנות האפוקליפטיות מאימת ההשתלטות המוסלמית על העולם. החרדה המלווה את העבודות מושוות באופן ישיר למלחמות, לטרור בעת הנוכחית, אך עם משוב מעורר פלצות לזיכרון השואה האיומה מלפני שבעים שנה. אצל יהודה בן נחום מצוירים פורטרטים אלגוריים של אנשים ניצולים, בודדים על איים שנותרו בחורבה, ראשים היוצאים מתוך פתחים, שנותרו בכדור הארץ, המדומה בעצמו לבלון העומד להתפוצץ בכל רגע. הציור החצי סוריאליסטי, מקאברי בתיאוריו המפורטים, לוקח את הצופה לעמדת מתבונן נוכח, מעמיד אותו מתוודע למציאות המתחוללת ממולו, דורש ומבקש ממנו התערבות ותגובה.

מקומה של הנשיות דומיננטי ונוכח במרבית העבודות ; נערה ורמירית העונדת על אוזנה את עגיל הפנינה, וונוס של בוטיצ'לי העולה מן הצדף, אלילות היופי של העולם העתיק הן, שעתה מוצגות הן כשיופיין ארצי וחינן פגיע. בחלק מהמקרים דמויות הנשים מוכפלות ומשוכפלות, עד כי קיומן מופקע מבין הספירות השמימיות בהן היו מצויות והן נהפכות לנגישות ומוחשיות, ההאלהה שנעשתה כלפי דמויות הנשים בימים עברו, מוצגת ככפירה אתיאיסטית דרך עיניו של בן נחום.

מנגד, קמים ועולים דחפים חייתיים, תשוקות אפלות, דמויות גרוטסקיים וסוריאליסטיים המוצאים ביטוי בקווים צפופים וחדים, מתעקלים לכדי פקעת טירוף אנושית. נושאים המתכתבים עם עבודותיהם של הירונימוס בוש, אדוורד מונק, פרנסיס בייקון ועוד רבים אחרים. כיתת היורים הצרפתיים של גויה המכוונת את קני הרובה אל עבר האזרחים הספרדיים הנרדפים, מוצאת את ביטויה בתיאור האזרחים הסוריים הנרעדים מאימת השלטון. זהו ביטוי לצידוק של הציד האנושי בשם הדת והשלטון. תיאור נוסף מובא בגרניקה של האזרחים הסורים, גופותיהם מפורקים ופיהם פעור בעוויה אילמת, זרועותיהם שלוחות מעלה אל האוויר וברקע צבא הטנקים המושחרים. גם משל העיוורים של ברויגל, מוצג בדמויות המתהלכות במרחב האורבאני, עיניהן חלולות וידיהן סומכות על כתף האחר, בתהלוכה מגוחכת, סומכים הם בבלתי נראה. גם אימת המלחמה במציאות הישראלית מוצאת מקומה בעבודות אלה: תושבי העיר שדרות, מפוחדים ומתגוננים, המשט הטורקי של הספינה מרמרה וההמון הזועם האוחז בכלי נשק.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה