יהודה גזבר-פניגשטיין

סופר ומשורר ישראלי

יהודה גזבר־פניגשטיין (נולד ב-25 במרץ 1989) הוא סופר, משורר ומנחה סדנאות כתיבה ישראלי.

יהודה גזבר-פניגשטיין
אין תמונה חופשית
לידה 25 במרץ 1989 (בן 33)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מרב פניגשטיין־גזבר
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
מקום לימודים ישיבת אור עציון, המכללה האקדמית הרצוג, ישיבת שיח יצחק, תלמוד תורה מורשה, ישיבת ירושלים לצעירים, מעלה - בית הספר לטלוויזיה לקולנוע ולאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
הושפע מ הרב יאיר דרייפוס, הרב נעם סמט, הרב אלחנן ניר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גזבר נולד ב-25 במרץ 1989 בירושלים, בנם השני של הרב יאיר גזבר ולאה, בתו של הרב שמואל יניב. גדל בקריית משה ובהר נוף. בילדותו למד בתלמוד תורה מורשה ולאחר מכן בישיבת ירושלים לצעירים.

בשנת 2008 החל ללמוד בישיבת ההסדר אור עציון, ולאחר שלוש שנים החל לשרת בחיל השריון. אחרי הפרק הצבאי עבר ללמוד בישיבת שיח יצחק. הוא בעל תואר ראשון בחינוך מהמכללה האקדמית הרצוג ותעודת תסריטאות ממעלה - בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה.

גזבר החל לפרסם את כתיבתו בפורומי כתיבה מקוונים, דוגמת במה חדשה וביכורים. בנוסף פרסם סיפורים וביקורת ספרות בעלון עולם קטן. בשנת 2011 החל לפרסם דברים שכתב בפוסטים בפייסבוק, שם צבר קהל קוראים רחב. בראיון לישראל היום, סיפר גזבר כי הגיע לפייסבוק בעקבות עוזי וייל:

עקבתי אחרי עוזי וייל, שפרסם קטעים שלו מ'השער האחורי' בעיתון 'העיר' [...] גיליתי את וייל כי הוא כתב הקדמות לספרים של יורם קניוק. הייתי בשוק, פלטפורמה שמיועדת לעדכן אנשים מה שלומי יכולה בעצם להיות כמו 'במה חדשה'. שאמרתי: פאק איט, למה שלא אכתוב מה שארצה לכתוב? מי שרוצה לקרוא אותי - יגיע. וזה מה שעשיתי.

במקביל לכתיבה בפייסבוק החל גזבר לפרסם בבלוג אישי בשם "הכריכה האחורית".

בפברואר 2020 יצא לאור ספרו הראשון, "ופלים לימון", אסופה של 21 סיפורים קצרים ונובלה אחת. את הספר ערך אסף שור, והוא יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים. בביקורת בעיתון "הארץ" כתבה תמר רותם כי הספר ”מציג קול רענן, שפותח צוהר לחברה הדתית כפי שלא הכרנו בספרות הישראלית“, אך ציינה כי ”נראה שריבוי הסיפורים אינו מיטיב עם הספר והיה מקום לנפות חלק מהם, שלפעמים חוזרים לאותם נושאים“.[1]

בדצמבר 2021 החל לכתוב טור זוגי עם רעייתו, מרב פניגשטיין־גזבר, בירחון "נשים". בסוף פברואר 2022 החל לפרסם סיפור בהמשכים בשם "כל המשפחות המאושרות" באתר האינטרנט של מקור ראשון.[2]

במרץ 2022 יצא לאור ספרו השני, "סיפור; הגדה", אשר כולל שילוב בין קטעי פרוזה לבין הגדה של פסח וקטעי עיון. את הספר עיצב דוב אברמסון, והוא יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. אריאל פייגלין מערוץ 7 כתב כי ”'סיפור; הגדה' הוא לא סתם ספר שקוראים ומניחים בצד, הוא תהליך, שילוב בין טקסט וטקס שכולנו מכירים בעל פה לסיפור שלמעשה הוא הסיפור של כולנו“.[3] בביקורת בעיתון מקור ראשון כתב צור ארליך:

יהודה גזבר עם ההגדה, רוקם סביבה סיפור טיפוסי של גזבר. כורך יחד את סיפור ההגדה עם סיפור משפחה ועם דברי פרשנות המדביקים ביניהם כחרוסת, ומאכילנו. [...] למרבה השמחה יש תוחלת. זה עובד וזה אמיתי. [...] לא הייתי מציע להסתפק בהגדה הזאת. תפיסת ליל הסדר כמטפורה לשינוי בחיים האישיים עשויה להיות מתנה תרפויטית נאה בפני עצמה, אך לא כאן עיקרו של לילה. אבל מי שזקוק לחוליה של חיבור אישי לחג, וגם מי שמחובר לממדים הגבוהים יותר של פסח אך מבקש לו עוד תבלין, ייצאו נשכרים מהעיון בה.

צור ארליך, ‏לראות את עצמם: מבט אחר על ההגדה של פסח, בעיתון מקור ראשון, 1 באפריל 2022

כתיבתועריכה

בכתיבתו עוסק גזבר בסוגיות שונות כמו זוגיות ורווקות, מיניות, שמירת מצוות, הורות, חינוך ונושאים נוספים. בראיון לכתב העת "גרנטה" תיאר גזבר בהרחבה את תהליך הכתיבה שלו, ואמר כי הוא מתחיל ”ממשהו אמיתי, משהו שראיתי ברחוב או שלפחות יש לי תחושה שאני מכיר [...] אני מנסה להבין מה אני רואה, לאן החוויה הזאת יכולה ללכת. אין לי עניין בפתיחות“. בהמשך הראיון אמר כי ”כשמשהו נרגע בדברים אני פשוט עוצר. הדמויות הולכות לישון או יוצאות מהבית, ומבחינתי הסיפור נגמר. [...] אני אוהב משפטי סיום שהם כמו דעיכה שקטה.“[4] המבקר צור ארליך כינה את סגנון הכתיבה שלו "גזבריזם", וכתב כי ”הגזבריזם גורס את גובה העיניים בלשון כמו במהות. גיבורו, ומופת לשונו, הוא האדם הקטן עם פרטי החיים של היומיום“.[5] בכתיבתו הוא מרבה לעשות שימוש בז'רגון המזוהה עם המגזר הדתי לאומי, וכן מתייחס לספרות התורנית.[1][5]

חיים אישייםעריכה

גזבר נשוי למרב פניגשטיין־גזבר, מעצבת פנים, ולהם שני ילדים. הם גרים בירושלים. בנוסף ליצירתו הספרותית, גזבר־פניגשטיין עוסק בשיווק ובעריכה.

ספריועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה