יהודה גיל

קצין איסוף ב"מוסד"

יהודה גיל (נולד ב-1935) הוא אזרח ישראלי שבעת שירותו כקצין איסוף של המוסד כביכול הצליח "לגייס" במחצית שנות ה־70 מקור מודיעיני רם דרג, גנרל סורי, שמסר מידע איכותי ביותר עד שהשתחרר מהצבא (1989), וגם בהיותו במילואים עד שנת 1997. במהלך "הפעלת" המקור הביא גיל בשמו של המקור לפחות פעמיים (1981 ו-1996) רצף ידיעות התראתיות בדבר כוונה סורית לפתוח במלחמה מול ישראל. הידיעות שנתפסו כבאות מתוך הצמרת הצבאית במשטרו של אסד הביאו לנקיטת צה"ל בצעדי כוננות למלחמה.

יהודה גיל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1935 (בן 89 בערך)
לוב האיטלקית, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות המוסד
תפקידים בשירות
קצין איסוף במוסד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ככול הנראה בשתי הפעמים גיל המציא את הידיעות בעצמו תוך התבססות על מודיעין ממקורות גלויים ותדרוכים מודיעיניים שעבר לצורך הפעלת ה"מקור". בשנת 1997 נעצר גיל והועמד לדין על עבירות של ריגול וגנבה בידי עובד ציבור, באשמה שבמהלך שנות ה-90 העביר מידע כוזב ושלשל לכיסו את הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. גיל הורשע ונידון ל-5 שנות מאסר. למרות שגיל הורשע רק על מעשיו בשנות התשעים ההערכה היא כי כל המידע שהביא לאורך עשרים שנה היה מפוברק, וכי גיל היה זה שפיברק את המידע על סמך מידע גלוי ותדרוכים שקיבל באמ"ן מחקר.

קורות חייו

עריכה

יהודה גיל נולד בלוב בשנת 1935 בשם יהודה ג'נח. אביו, משה, היה קצין בצבא האיטלקי, שהמשיך לשרת בו גם תחת המשטר הפשיסטי. בשנות ה-30, עם התהדקות הקשרים עם גרמניה הנאצית, נשלחו הקצינים היהודיים למקומות מרוחקים, במטרה להגן עליהם. כך נשלח גיל האב ללוב, שם נולד בנו, יהודה. גיל הראה כישרון רב בלימוד שפות, ולמד איטלקית, ערבית ומאוחר יותר גם שפות אחרות כגון אנגלית וספרדית, שבהן שלט כבשפת אם.

משהגיע לישראל, התחנך בקיבוץ שפיים וב־1952 התגייס לצה"ל. הוא שובץ בחטיבת גולני, ועבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר[1]. לאחר שנפצע עבר לשרת כמדריך בגדנ"ע, ובהמשך כמדריך לצבאות קמרון וצ'אד[2]. בהמשך הביאו אותו כישוריו הלשוניים לשירות באגף המודיעין של צה"ל, אותם כישורים שהובילו אחר כך לגיוסו למוסד, בשנת 1970.

לאחר תקופת הכשרה הפך גיל לקצין איסוף (קצ״א) ב״צומת״, האגף האחראי לאיתור, גיוס והפעלת סוכנים.

מתחילת עבודתו ניכר היה שגיל רוצה מאוד להרשים ולהצטיין. הוא השתתף בכמה מבצעים שבהם הפגין יכולת טובה לגיוס סוכנים באש״ף, ולאיתור אנשי הארגון באירופה לאחר טבח הספורטאים הישראלים במינכן בספטמבר 1972.

במרוצת הזמן קנה לו גיל שם של קצין איסוף מוכשר המתמחה בגיוס ראשוני של סוכנים וכונה "האיש בעל אלף הפנים" לעומת זאת לא הצטיין בהפעלה ארוכת טווח של סוכנים.

בשנת 1974 נתבקש גיל ליצור קשר עם קצין בכיר בצבא סוריה, על מנת לגייסו ולשאוב ממנו מידע צבאי ומדיני.

המידע שהביא בשמו של המקור זכה להערכה רבה וגיל שטען שהמקור מוכן ליצור קשר רק אתו הפך למפעילו הבלעדי.

על רקע המוניטין שיצא לו הדריך גיל בקורסי המוסד אך יצא לו גם שם של אדם מטיל אימה, שאהב להשפיל את חניכיו ולהתעלל בהם[3].

גיל שירת במוסד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1989, אך גם לאחר פרישתו המשיך המוסד להעסיקו כדי לקיים את מקור המידע.

לאחר פרישתו הצטרף גיל למפלגתו של רחבעם זאבי "מולדת" וזאת עד להתפוצצות הפרשה, מאסרו ומשפטו.

גיל שוחרר שחרור מוקדם ממאסרו ומאז ניסה לנקות את שמו.

בשנת 2021 הוציא גיל לאור ספר מתח בשם "האיראנים בפריז"[4].

גיל נשוי בשנית, אב לארבעה ילדים ומתגורר בגדרה.

השתלשלות הפרשה

עריכה

בשנת 1974 נתבקש גיל ליצור קשר עם קצין בכיר בצבא סוריה, על מנת לשאוב ממנו מידע צבאי ומדיני. המידע שהעביר הופץ בקהילת המודיעין הישראלית, וגיל היה איש הקשר היחיד למקור. בנימוקים שונים מנע גיל מאנשי אמ"ן ומוסד אחרים לפגוש את המקור. כבר בשנת 1981 חשד אלי הלחמי, ראש זירה באמ"ן שהמידע שהביא גיל הוא כוזב, אולם הדו"ח לא זכה להתייחסות[5]. גם לאחר פרישתו לגמלאות, ב-1989, המשיך המוסד להעסיקו כדי לקיים את מקור המידע. גיל ביקש להפסיק את הקשר עם המקור, אולם בלחץ אמ"ן שוכנע גיל להמשיך.

הידיעות שהעביר גיל נחשבו לאיכותיות ביותר, היות שיוחסו למקור רם-דרג, בעל נגישות למידע שיודעים אך מעטים. חלק מהידיעות אף הופצו באופן גולמי (היינו, ללא עריכה כלשהי כמקובל) לרמטכ"ל, לשר הביטחון ואף לראש הממשלה.

פרשת תו"ל ההבקעה הסורי

עריכה

בשנת 1976 התחילה החזית המזרחית (הכוללת את סוריה, לבנון ועיראק) לתפוס את מעמדה כזירת העימות העיקרית של צה"ל. באותה תקופה החל הצבא הסורי לגבש תורת לחימה להבקעת הגנת צה"ל ברמת הגולן ובמקביל נכנס ללבנון.

כניסת הצבא הסורי ללבנון יצרה חשש כי במלחמה הבאה יוכל לתקוף הן בחזית רמת הגולן והן דרך בקעת הלבנון, דבר שיאלץ את צה"ל להילחם בשתי חזיתות.

גיל ועמוס גלבוע, שהיה אז ראש זירה מזרחית באמ"ן, נשלחו לתחקר את הקצין הסורי שהגיע לפריס ושאמור היה להכיר את הנושאים.

לדבריו של עמוס גלבוע :

חזרתי ברגשות מעורבים הייתה לי אכזבה מהדברים שהמקור מסר בנושא ההבקעה ברמת הגולן. זהו כיום הצי"ח המרכזי שלנו, זה מה שמעסיק את צה"ל, את הרמטכ"ל (רא"ל מוטה גור - ע"ג), את פיקוד הצפון. הכרתי את המקור, בזמנו. עכשיו הוא בתפקיד מטה הנגיש לתכנונים המבצעיים הסוריים. האיש הזה לא יודע כלום על הבקעה. כל מה שאמר היה קשקושים. ומה שהכי הדהים אותי שבכל הקשקושים הללו לא היה אפילו מונח מקצועי סורי אחד שקשור להבקעה או להתקפה. מצד שני הדברים שמסר המקור על לבנון היו סבירים, אם כי לא תרמו משהו חדש.

הייתי הקורבן הראשון של יהודה גיל | מסמך מטלטל מאת עמוס גלבוע ז"ל

למרות זאת המשיכו אמ"ן והמוסד לסמוך על דיווחיו של גיל, ומעמדו ומעמד "המקור" התחזקו.

לימים הגיע עמוס גלבוע למסקנה כי "הייתי הקורבן הראשון של יהודה גיל".

פרשת מהלך התקפי מבקעת הלבנון

עריכה

החל מאמצע שנות השבעים מאז כניסת הצבא הסורי ללבנון וכלה במלחמת לבנון הראשונה הלכה וגדלה מעורבותה של ישראל במלחמת האזרחים בלבנון על ידי תמיכה בנוצרים כנגד הסורים ואש"ף.

מה שמנע התנגשות ישירה בין צה"ל לצבא הסורי היו שלושה "קווים אדומים" שסוכמו בתיווך ארצות הברית בין סוריה לישראל.

הצבא הסורי לא יירד דרומה לכיוון הגבול הישראלי מעבר לקו של צידון־ימת קרעון.

סוריה לא תכניס ללבנון טילי קרקע־אוויר מכל סוג שהוא.

חיל האוויר הסורי לא יטוס מדרום לקו של ביירות ומזרחה לגבול הסורי, אלא רק מצפונה לו[6].

במהלך שנת 1981 נלחמו הנוצרים והסורים על השליטה בזחלה ובג'בל סנין החולש על בקעת הלבנון, המובלעת הנוצרית וכביש ביירות דמשק.

במהלך הלחימה פעל צה"ל נגד הצבא הסורי, הפיל שני מסוקי תובלה סוריים ובכך הפר את ההסכמות, וכתגובה הכניס הצבא הסורי סוללות טילים נגד מטוסים לבקעת הלבנון תוך שהוא מפר את ההסכמות גם הוא[7].

באותה תקופה חשד ראש הזירה המזרחית באמ"ן אלי בית הלחמי בדיווחיו של גיל, למרות זאת ועל רקע המשבר נשלח גיל לתחקר את המקור, יוסי מלמן מסכם את הפרשה כך :

הוא חזר עם בשורה מפחידה: תנועת הכוחות הסוריים היא מהלך מקדים למהלך התקפי עקיף נגד ישראל, דרך בקעת הלבנון, בואכה עמק בטיחה בכנרת נגד הגליל. בניגוד לדעתו של הלחמי, שסבר כי גיל הוא שקרן, ישראל גייסה מילואים, מהלך שעלול היה לחולל מלחמה עם סוריה וגם עלה ממון רב לקופת המדינה.

יוסי מלמן, הסוכן, הגנרל והמחדל: סיפורו של איש המוסד שכמעט הביא למלחמה

פרשת המחטף בחרמון

עריכה

הרקע להתראה

עריכה

במהלך המחצית הראשונה של שנות התשעים היה מעמדו של גיל ו"המקור" איתנים מאי פעם ודיווחיו נתפסו כמהימנים ומשקפים את המצב לאשורו.

לפני כל פגישה עם המקור היה גיל מקיים פגישות מכינות עם חוקרי אמ"ן מחקר שהיו מחכים לדיווחיו בציפייה דרוכה.

באפריל 1994 דיווח יהודה גיל כי המקור מסר לו שאם שיחות השלום עם רבין לא יביאו להסכם, אזי סוריה תנקוט מהלך צבאי מוגבל על מנת לשבור את הקיפאון וכי יש ויכוח במטכ"ל הסורי בשאלה אם לבצע את ההבקעה על ידי שריון או כוחות מיוחדים.

בינואר 1995 דיווח שהצבא הסורי מכין עצמו למתקפה מוגבלת; מתקפת פתע ממצב של רגיעה; לא יגויסו מילואים, כדי להשיג הפתעה; לכוחות המיוחדים יהיה תפקיד חשוב בהבקעה; תוך חודשיים הצבא הסורי יהיה מוכן[8].

למרות זאת ולאורך כל תקופת כהונתו ולאחריה העריך ראש אמ"ן אורי שגיא כי בעדיפות ראשונה פניה של סוריה למשא ומתן שיניב מבחינתה נסיגה ישראלית מרמת הגולן[9].

הערכה זו השתנתה בחלקה כאשר החליף בנימין נתניהו את שמעון פרס כראש ממשלה ומשה (בוגי) יעלון את אורי שגיא כראש אמ"ן.

"גישתו של נתניהו הייתה אחרת לגמרי מגישת קודמיו", אומר ארד במבט לאחור. "כבר בחודשים הראשונים להיבחרו דרש מוורן כריסטופר, שהיה עדיין מזכיר המדינה, להחזיר לישראל את 'הפיקדון', כדי שלא תהיה אפילו הרגשה סורית שישראל מוכנה לסגת מרמת הגולן."[10]

יעלון העריך כי "בתנאים מסוימים, סוריה תכפה על ישראל מאבק צבאי"[11].

ההתראה

עריכה

בקיץ 1996 נערך תמרון התקפי רחב היקף בצבא הסורי בעורף רמת הגולן ובו השתתפו יחידות מכל דיוויזיות החזית.

בחודש אוגוסט 1996 הניע צבא סוריה את דיביזיית הכוחות המיוחדים (הקומנדו) מס' 14 (אנ') מביירות אל עבר גבול ישראל צפונית לחרמון.

על רקע הכיבוש הסורי של החרמון במלחמת יום הכיפורים שנערך על ידי גד' כוחות מיוחדים נתפשה תמיד הגעת כוחות קומנדו למרחב החרמון כסימן מעיד למלחמה.

בנוסף, על רקע הפתעת מלחמת יום הכיפורים שבה התרגיל תחריר ארבעים ואחד שימש להסוואת ההכנות למלחמה[12], תרגיל רחב היקף בצבא הסורי, במיוחד בקרבת החזית נחשד תמיד ככיסוי אפשרי למלחמה.

השילוב של התמרון והנעת דיביזיית הקומנדו יכול היה להיתפס כמקרי, אלמלא דיווחיו של גיל כי סוריה מתכוננת למלחמה ובכוונתה לכבוש את החרמון על מנת להניע את התהליך המדיני[13] שבסיומו תיסוג ישראל מכל רמת הגולן. דיווחים אלו התאימו לתמונת העולם המודיעינית של ראש אמ"ן יעלון ושל זירה צפונית באמ"ן מחקר (שהייתה אחראית עתה על ההתראה בתחום הסורי).

במוסד, שהפעיל כאמור את יהודה גיל, נתגלעו חילוקי דעות קשים: ראש המחלקה הצבאית באגף המחקר סבר על סמך המידע שהביא גיל כי סוריה מתכוונת לבצע מחטף התקפי בחרמון. לעומתו, ראש המחלקה המדינית היה משוכנע שאין זה אלא צעד מגננתי בעקבות מה שנתפס בסוריה כאיומים ישראליים. ראש אגף המחקר במוסד היה משוכנע שסוריה מתכוונת ליזום מלחמה, ואילו ראש המוסד סיכם כי אין בפעילות החריגה אלא תגובה למעשה הישראלי.[14]

מפאת הערך הרב שיוחס לדיווחים, על רקע טראומת מלחמת יום הכיפורים שגם בה דיווח של סוכן צמרת (אשרף מרואן) קדם למלחמה, דיווח שלו היו עושים בו שימוש מושכל היו מונעים את הפתעת המלחמה, ועל אף שלא היה אישור לכך ממקורות אחרים, גרמו הדיווחים לכך שצה"ל העלה כוננות ותגבר גם הוא יחידות שלו לגבול הצפון והמשבר הלך והחריף.

למרות שיהודה גיל היה סוכן מוסד, האחריות העליונה למתן התראה למלחמה למדינת ישראל היא בידי אמ"ן מחקר. תוך כדי האירועים ולמרות הערכות זירה צפונית באמ"ן (שכאמור עמדה בקשר רצוף עם גיל שהיה הופך את תדרוכיה לידיעות שהיה מביא בשם המקור) והערכות ראש אמ"ן יעלון שהעריך כי סוריה עשויה לפנות לאופציה צבאית, העריך עמוס גלעד, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, כי פניה של סוריה אינם למלחמה[15].

הערכתו שכנעה את הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, ואת שר הביטחון, יצחק מרדכי, להחליט שלא לנקוט בצעדים דרסטיים מדי אך להיערך הגנתית על בסיס הסדיר לאפשרות התקפת פתע סורית בגזרת החרמון ורמת הגולן.

פניה לאמריקאים נענתה כי סוריה הצהירה שמהלכיה הגנתיים בלבד וכי על ישראל עם מערכת המודיעין המשוכללת שלה לדעת זאת, יתרה מכך הסורים העלו את חשדם כי ישראל היא זאת שמתכננת התקפת פתע וכי התקפת הפתע הסורית היא סיפור כיסוי להכנות ישראל למלחמה[16].

תשובה זו התקבלה בחשדנות מכיוון שגם ערב מלחמת יום כיפור התפרשו ההכנות הסוריות למלחמה כמהלכים הגנתיים עקב קרב האוויר של 13 בספטמבר 1973 או כרצון ליום קרב כנקמה, אך לא כמלחמה כוללת.[17]

בחודש אוקטובר יצא גיל לפגישה דחופה עם המקור בפריס ודיווח כי: ב-9 בספטמבר אסד הקפיא את כל המהלכים הצבאיים שעה שהכוחות כבר היו בתנועה, כי חשש שהייתה הדלפה לישראל על ההתקפה.

מיד לאחר מיכן דיווח כי

"עדת קצינים בכירה צריכה להמליץ לאסד "מה עושים" עכשיו. אסד עצמו קיבל החלטה לבצע פעולה צבאית מוגבלת בגולן לפני הבחירות בארצות הברית ולבצעה בהפתעה; חלון הזמן לצבא הוא עד נובמבר; הצבא הסורי בכוננות ומוכנות עליונה לביצוע ההתקפה".

עמוס גלבוע המלחמה שלא פרצה בתוך הייתי קורבנו הראשון של יהודה גיל

בסופו של דבר חלף המשבר[18] כאשר החל החורף ברמת הגולן והשלג שכיסה את החרמון הפך את ביצוע מתקפה בגזרת החרמון לבלתי אפשרי.

כחצי שנה לאחר המשבר (וטרם חשיפת הפרשה) אמר ראש אמ"ן יעלון כי:

יכולנו למצוא עצמנו במצב של אי-הבנות שיביאו להידרדרות. כל צד מזיז כוחות, אולי מטעמים הגנתיים, אבל בעיני הצד השני זה נראה התקפי

משה יעלון לכתב הארץ זאב שיף "כן, גם אופציה צבאית"

חשיפה, חקירה ומשפט

עריכה

בנובמבר 1997 נעצר גיל לאחר שהועלו נגדו חשדות שונים, בין השאר עקב סירובו באמתלות שונות להעביר את הפעלת המקור למפעיל אחר. בחקירה שנערכה הודה גיל בחשדות, ובחיפוש שנערך בביתו שבגדרה נמצאה מעטפה ובה הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. הוא הועמד לדין, ובשנת 1999 הורשע בכך שבין השנים 1991 – 1997 העביר דיווחים כוזבים לממונים עליו – לעיתים תוספות על דו"חות הקצין הסורי, ולעיתים אף יצירות שכולן פרי דמיונו. כן הורשע בכך שהותיר בידיו את הכסף שיועד להפעלתו, בסך של 39,000 דולר.

גיל נדון ל-5 שנות מאסר (החל מיום מעצרו), באשמת ריגול וגנבה ביד עובד ציבור[19]. גיל ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.

בפסק הדין נכתב כך[20] :

המערער לא הוסמך ליצור ידיעות יש מאין, או לשנות מן הידיעות האמיתיות. פשיטא היא, שלא הוסמך על ידי שולחיו להונות אותם. אין מחלוקת שלא הוסמך על ידי הממונים עליו לשבש את עבודת המוסד בדרך של הזרמת מידע כוזב, ואך מובן מאליו הוא שלא הוסמך על ידי שלטונות הבטחון לסכן את בטחון המדינה על ידי מסירת ידיעות, שמתן אמון בהן, עשוי היה להביא לתוצאות הרות-אסון

בסוף שנת 2000, לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו, שוחרר גיל. לאחר שחרורו המשיך לטעון שמעולם לא מסר ידיעות כוזבות ובראיון שנערך אתו כחלק מתחקיר שערך עופר שלח בתוכנית המקור אמר :

לא אני כתבתי ולא אני אמרתי, מי שכתב אותה בשמי אז הוא המציא את זה

כאשר הוא מתכוון לאיש אמ"ן אשר כתב את הידיעות שגיל העביר, יחד עם זאת בבדיקת הפוליגרף שעבר נקבע כי :

יהודה גיל שיקר בכול השאלות המהותיות

המקור 01.09.10: סוכן המוסד שמסר מידע כוזב ונתפס דקה 40

הערכה

עריכה

במקורות שונים דווח כי גיל הצטרף בשנת 1992 למפלגת הימין מולדת, מה שהעלה את הספקולציות שעמדותיו הימניות גרמו לו לנסות ולגרום למלחמה בין ישראל לסוריה. נטען גם כי פעולותיו סיכלו ניסיונות לשלום עם סוריה, שכן גיל טען שפניו של חאפז אסד אינן לשלום. עם זאת, נראה כי אין ממש בחשדות אלה, שכן רוב הידיעות הכוזבות שהעביר גיל לא היו קשורות ישירות ליחסי ישראל–סוריה, ולכן נראה שמניעים אישיים ופסיכולוגיים אחרים עמדו מאחורי מעשהו.

אישים שונים במערכת הביטחון, בהם דני יתום ועמוס גלבוע[21], העלו חשדות שגיל פיברק את המידע שהביא בשם המקור לא רק משנת 1991, אלא מראשית הפעלתו.

בעקבות פרשת גיל נקבעו נהלים חדשים במוסד, בהם שיפור הבקרה על מפעילי סוכנים; הגבלת הקשר בין מפעיל וסוכן לכמה שנים בלבד; ובדיקות פוליגרף תקופתיות למפעילי מקורות[22].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ נגה שנער-שויער, בתו של סוכן המוסד שהורשע: "הוא טען לחפותו, ואני האמנתי לו", באתר Xnet‏, 17 ביוני 2018
  2. ^ יוסי מלמן, ‏הסוכן, הגנרל והמחדל: סיפורו של איש המוסד שכמעט הביא למלחמה, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2015.
  3. ^ יוסי מלמן, ‏הסוכן, הגנרל והמחדל: סיפורו של איש המוסד שכמעט הביא למלחמה, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2015
  4. ^ יהודה גיל, האיראנים בפריז, באתר הוצאת ספרי צמרת
  5. ^ סוכן המוסד שסרח: פרשת יהודה גיל
  6. ^ אלוף אביעזר יערי, התהליכים שהובילו למלחמת שלום הגליל, באתר מבט מל"מ, ‏מאי 2012
  7. ^ דור פלקוביץ', ממריאים בפעם האחרונה, באתר חיל האוויר, ‏12.12.2018
  8. ^ עמוס גלבוע, ‏הייתי הקורבן הראשון של יהודה גיל, באתר מעריב אונליין, 9 בינואר 2021
  9. ^ עקיבא אלדר, כך הצלחנו לסכל את השלום עם סוריה, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2011
  10. ^ עוזי ארד אצל עמיר רפופורט, שלום עם סוריה? כמעט, תמיד כמעט, באתר מעריב, ‏24/5/2008
  11. ^ זאב שיף, כן, גם אופציה צבאית\ מאת זאב שיף, באתר הארץ (מובא פרש), ‏11/05/1997
  12. ^ גדעון מיטשניק |, בדרך למלחמת יום הכיפורים, באתר israeldefense, ‏19/10/2016
  13. ^ יוסי מלמן, ‏הסוכן, הגנרל והמחדל: סיפורו של איש המוסד שכמעט הביא למלחמה, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2015
  14. ^ תא"ל דר' יוסי בן ארי, מה עושים כשהמודיעין סותר את עצמו?, באתר ynet, 27 בדצמבר 2006
  15. ^ גל פרל פינקל, בגלל שהוא בדרך כלל צודק, כשהוא טועה זה מסוכן, באתר זמן ישראל, 23 בספטמבר 2019.
  16. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 63
  17. ^ מלחמת יום הכיפורים, 5-3 באוקטובר 1973 – פרק מורחב, באתר ארכיון המדינה
  18. ^ זאב שיף, אתגר חדש ל"מר מודיעין", באתר הארץ, 20 ביולי 2001.
  19. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 466-469.
  20. ^ ע"פ 3116/99 יהודה גיל נ. מדינת ישראל
  21. ^ עמוס גלבוע, ‏הייתי הקורבן הראשון של יהודה גיל | מסמך מטלטל מאת עמוס גלבוע ז"ל, באתר מעריב אונליין, 9 בינואר 2021
  22. ^ יוסי מלמן, ‏הסוכן, הגנרל והמחדל: סיפורו של איש המוסד שכמעט הביא למלחמה, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2015