יהודה דקל

איש ציבור ישראלי

יהודה דקל (29 במאי 192910 בינואר 2008) היה מבוני חבל לכיש והנגב, מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, ממייסדי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות ויושב ראש הוועד המנהל שלה, מלוחמי הפלמ"ח. ממקימי קיבוץ יראון. דקל הדליק משואה ביום העצמאות תשס"ו.

יהודה דקל
לידה 29 במאי 1929
פלובדיב, ממלכת בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 2008 (בגיל 78)
רמת השרון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
ידוע בשל היותו מבוני חבל לכיש וחבל הנגב וממייסדי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
תקופת הפעילות מ-1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית
בת זוג נחמה דקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדות ולימודים עריכה

יהודה דקל נולד בבולגריה בל"ג בעומר תרפ"ט (29 במאי 1929) לבלה לבית דודוביץ וליעקב (ז'אק) דקלו, שעלו לישראל בשנת 1924 ובשנת 1925 עברו לגור במושבה הרצליה, שהיו בין מייסדיה. דקל למד בבית הספר העממי בהרצליה, ובשנת 1940 עבר לתל אביב שם למד בבית הספר היסודי על שם אחד העם ובכתות ט' וי' של הגמנסיה הרצליה. הוא היה חבר בתנועת הצופים, בגוש הצופים הקשישים. בשנת 1946 יצא להכשרה צעירה בקיבוץ אלונים. לאחר מכן למד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל בו סיים את לימודיו התיכוניים. היה חבר בהגנה, מ"כ ומ"מ בחג"ם, בוגר קורס מ"כים של חי"ש צעיר במשמר העמק.

במלחמת השחרור ואחריה עריכה

בשנת 1948 הצטרף להכשרת הצופים - דפנה, עמה התגייס לפלמ"ח. שירת בגדוד השלישי, בחטיבת יפתח, במלחמת העצמאות, תוך השתתפות בקרבות בגליל, במבצע יורם לפתיחת הדרך לירושלים, במבצע דני לכיבוש לוד ואזור מודיעין. לאחר מבצע זה יצא לקורס מ"כים בקיבוץ דליה, ובסיומו ירד לנגב והתמנה למ"כ בפלוגה ג'. השתתף בפעולות ביטחון שוטף בנגב, באזור חרבת מחאז ובמבצע יואב, היה בין כובשי בית-חנון והמשלטים במערב הכפר. לאחר מכן עבר לבית שאן עם הגדוד השלישי. בינואר 1949 השתתף בקורס סמלים של פיקוד צפון והיה סמ"מ. במרץ 1949 השתחרר מצה"ל. נפילת שנים עשר מחבריו בקרב על נבי יושע (מצודת כח) בי"א בניסן תש"ח, 20 באפריל 1948, הותירה את חותמה על יהודה דקל ולאחר שנים רבות השפיעה גם על עיסוקו וכתיבתו. בשנת 1949 היה בין מקימי קיבוץ יראון בהרי נפתלי שבגליל העליון.

מלימודי חקלאות ועד ניהול מחלקת ההתיישבות של הסוכנות עריכה

 

יהודה דקל התקבל לעבוד במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית ב-1 בינואר 1951. בסוף שנת 1952 החל יהודה את לימודיו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, בה סיים את חוק לימודיו וקיבל תואר מוסמך במדעי החקלאות. דקל חזר לעבוד במחלקה להתיישבות והצטרף לצוות שתכנן והקים את חבל לכיש. מאז שימש בתפקידים שונים במחלקה. בין היתר היה מנהל המדור לתכנון הפיתוח בחבל הנגב, מנהל חבל ירושלים, סמנכ"ל לנושאי תכנון ובנייה משקית, ומנהל החברה ל"תעשיות בהתיישבות הכפרית".

דקל שירת בגדוד חיל רגלים 89 בחטיבה 8, ונלחם במבצע קדש ומלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים, מפקד גדוד שריון, תוך הקמת גדוד שריון מאולתר שכלל פלוגה מכל גדוד בחטיבה 8, הכוח נקרא "כוח דקל". בנוסף פיקד על אגד התחזוקה בחטיבה. השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל. לאחר המלחמה הוא הקים וניהל חברה לתכנון והקמה של מפעלי תעשייה ביישובי המחלקה להתיישבות בשם "תעשיות בהתיישבות הכפרית".

בשנת 1981 נבחר לכהן כמנהל הכללי של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, תפקיד אותו מילא עד שנת 1988 במסגרת פעילותו הוא ניצח על פעולות ההתיישבות החדשה ברחבי ארץ ישראל. בתפקידו זה עודד את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות והקים מערכות מחקר ופיתוח חקלאי לפיתוחה של חקלאות חדישה באזורי הארץ השונים. בנוסף הוא הוביל את ההתיישבות המחודשת בגוש עציון, ואת יישום תוכנית המצפים בגליל, לצד אריאל שרון, בגליל.

זיכרון ותיעוד היסטורי עריכה

נפילת שנים עשר מחבריו בקרב על נבי יושע דרבנה את יהודה דקל לעסוק בתיעוד ובפרסום תולדות יחידת הפלמ"ח (ההכשרה), בה היה חבר, ובחקר הקרב על נבי יושע. דקל פעל להקמת אתר זיכרון סמוך לקיר הצפוני של מצודת כח - הקיר אליו התנפצה התקפת הפלמ"ח בליל י"א בניסן תש"ח. כמו כן הוא כתב ספר על הקרב, משטרה עברית, מצודת ישע - מצודת כח, אשר יצא לאור בשנת 2003.

בשנת 1986, יהודה דקל הצטרף ליוזמת המייסדים והשתתף בהקמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל במסגרת החברה להגנת הטבע ולאחר מכן היה בין מייסדי "העמותה לשימור אתרי מורשת בישראל". במסגרת פעילות זו יזם את חוק לשימור אתרים בשנת 1991. בשנת 1994 נבחר לכהן כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

כמו כן, הוא הוביל את הקמת מוזיאון גבעת הקיבוצים מצפון לרחובות, והיה שותף להקמת מוזיאון הפלמ"ח ברמת אביב ונמנה עם מנהליו.

בשנת 2006 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות על חלקו בפיתוח הנגב והגליל[1]. ועל תפקידו כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל[2].

מוזיאון הרעות הוקם כיוזמה אישית שקידם יהודה דקל.

בשנת 2014 עלה ליוטיוב סרט קצר בשם "רעות תחת אש". הסרט מתחיל בסיקור פועלו של דקל, ומשם ממשיך לשחזור הכנות לקרב השני על מצודת כ"ח ומהלך הקרב עצמו. בסרט בולטות דמויותיהם של פילון פרידמן, יזהר ערמוני ודוד "דודו" צ'רקסקי[3].

משפחתו עריכה

 
יהודה דקל בטקס הדלקת המשואות בשנת 2006

בשנת 1950, בקיבוץ יראון, נשא לאישה את חברתו, נחמה דובקין, בת סטרה (לבית ברב"ש) ואליהו דובקין. שם גם נולד, בשנת 1951, בנו אבישי, כיום פרופסור לאסטרופיזיקה באוניברסיטה העברית, באותה השנה עברו לירושלים. בשנת 1959 נולד בנו השני, בועז[4], כיום איש עסקים והבעלים של חברת P.M.I. בשנת 1969 נולדה בתו, נועה. שנים רבות הוא גר באשקלון ובשנים האחרונות לפני פטירתו גר ברמת השרון.

יהודה דקל נפטר בגיל 79 ביום חמישי, ג' בשבט ה'תשס"ח, 10 בינואר 2008. לרגל האזכרה לציון יום השנה השני לפטירתו של יהודה דקל הופק לזכרו הספר מאה מקומות שמורים - מסע באתרי השימור של ישראל מאת ד"ר מרדכי נאור ועופר רגב. בספר מובא סיפורם של מאה אתרים בארץ-ישראל אשר עברו תהליך שימור. הספר שיצא לאור בשיתוף המועצה לשימור אתרים. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו – ספריית יהודה דקל.

עץ משפחתו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור
זלמן מלאדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה
אלטשולר[א]
 
רבי דובער שניאורי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצמח צדק, רבי
מ"מ שניאורסון
 
חיה מושקא
שניאורסון
(אנ')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלטא
שניאורסון[ב]
 
רבי ישראל
נח שניאורסון
 
שרה
שניאורסון[ג]
 
(1) רבי יהודה
לייב שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
בתו של שלמה פריידעס[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום שניאורסון[ה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר ליבא
שניאורסון
 
רבי שמריה
נח שניאורסון
 
 
 
רחל מוניסזון[ו]
 
רבי שלמה זלמן שניאורסון
 
 
 
 
רבקה[ז]
 
 
 
 
 
רבי שלום דובער
שניאורסון (רצ'יצ'ה)
 
 
 
 
 
 
 
מרדכי שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מנדל[ח]
שניאורסון (בברויסק)
 
מוסיא (אשת
דוד ברבש)[ח]
 
גב' גינזבורג[ח]
 
גב' הנלין[ח]
 
(2) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
גב' וישלצקי[ח]
 
הרב שניאור[ט][ח] זלמן שניאורסון
 
רחל מגזניק[ח]
 
 
משה
שניאורסון[ח]
 
(3) יהודה לייב
שניאורסון[ח]
 
ביילא
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שניאורסון[י]
 
ישראל משה ברבש[י"א]
 
שיינה רבקה[י"ב]
 
שמואל בזפלוב[י"ג]
 
 
 
דבורה לאה שניאורסון[י"ד]
 
יצחק שניאורסון (אנ') [ט"ו]
 
פישל
שניאורסון
 
חיים ישעיה שניאורסון[ט"ז][ח]
 
אשתו
 
פנחס
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל שניאורסון
 
שניאור זלמן ברבש[י"ז]
 
 
 
מנחם ברבש
 
שטרה דובקין[י"ח]
 
אליהו דובקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה בזפלוב[י"ט]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גבי ברבש
 
אורי ברבש[כ]
 
בני ברבש[כ"א]
 
נחמה דקל
 
יהודה דקל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי דקל

- עץ זה הוא חלק ממשפחת שניאורסון ענף מהרי"ל מקאפוסט, והוא מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת אדמור"י חסידות קאפוסט, חוליה המקשרת בין דורות, סבי המשפחה, ילדי מהרי"ל מקאפוסט וילדיהם של שאר אדמו"רי קאפוסט
- להרחבה על שושלת האדמור"ים ראו בעץ שושלת חב"ד, להרחבה על סבי המשפחה וחלקים אחרים של המשפחה ראו בעץ המרכזי של משפחת שניאורסון[כ"ב]
- אדמור"י בית קאפוסט סומנו בצבע כזה | קישור לענף אחר במשפחת שניאורסון סומן בבצבע תכלת | מספור בצבע אדום כגון זה: (2) - כדי להבדיל בין שלושת ה"יהודה לייב" השונים

הערות:

  1. ^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
  2. ^ ‏זלטא שניאורסון‏ (Q91481822).
  3. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 2 בשורת הנשים
  4. ^ ספר הצאצאים עמוד 135
  5. ^ לענף שלו ראו כאן
  6. ^ ספר הצאצאים עמוד 172
  7. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 3 בשורת הנשים
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 ספר הצאצאים, עמוד 214
  9. ^ ‏שניאור זלמן שניאורסון (רעפקא)‏ (Q90392481)
  10. ^ מספר 591 בספר הצאצאים, עמוד 292
  11. ^ מספר 593 בספר הצאצאים, עמוד 293
  12. ^ מספר 597 בספר הצאצאים, עמוד 293 | כרטיס ביד ושם
  13. ^ שימש כרב העיר בברויסק, במקום הסבא שמריה נח שניאורסון עד להירצחו בשואה | אביו הוא יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  14. ^ ספר הצאצאים עמוד 294, קטע מספר 623, ועמוד 386 קטע מספר (623) 578
  15. ^ ספר הצאצאים עמוד 291, קטע מספר 578
  16. ^ ‏חיים ישעיה שניאורסון‏ (Q93565199) | התחתן עם בת המשפחה, הנדל - בתו של הרה"ק רבי מרדכי דב מהורנסייפול. הוא ואשתו מופיעים גם בעץ משפחת טברסקי
  17. ^ מספר 1186 בספר הצאצאים, עמוד 387
  18. ^ או: שטערנא | מספר 599 בספר הצאצאים, עמוד 293
  19. ^ בעלה שניאור זלמן בזפלוב בן יעקב מרדכי בזפלוב - ‏יעקב מרדכי בזפלוב‏ (Q117074631)
  20. ^ מספר 2169 בספר הצאצאים
  21. ^ מספר 2170 בספר הצאצאים
  22. ^ מקורות העץ כאן הם מספר הצאצאים אלא אם כן נכתב אחרת

ספריו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טקס הדלקת משואות, 58 למדינת ישראל
  2. ^ גלעד גרוסמן, לתפארת מדינת ישראל, nrg, תאריך 2.5.2006
  3. ^ רעות תחת אש, יוטיוב
  4. ^ ליאת רון, ‏פורטפוליו / בועז דקל, באתר גלובס, 16 במאי 2013