פתיחת התפריט הראשי

יהודה הראל

פוליטיקאי ישראלי

יהודה הראל (נולד ב-11 בנובמבר 1934) הוא חבר הכנסת ה־14 וחתן פרס ישראל בחקלאות והתיישבות לשנת תשע"ח (2018).

יהודה הראל
אין תמונה חופשית
לידה 11 בנובמבר 1934 (בן 85)
ברלין, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הדרך השלישית עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
17 ביוני 19967 ביוני 1999
(3 שנים)
כנסות 14
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

הראל נולד בברלין בירת גרמניה לרחל וזאב אורבך, חברי גבעת ברנר, שהיו שם בשליחות הקיבוץ המאוחד לתנועת "החלוץ". אביו חלה ונפטר כעבור חודשים אחדים, ואמו שבה לארץ ישראל ב-1935, וזמן מה לאחר מכן נישאה לפרופ' אריה הראל, מי שהיה לימים שגריר ישראל בברית המועצות ומנהל בית החולים איכילוב, שאימץ אותו לבן. בהיותו בן עשר עברו הוריו להתגורר בתל אביב. במסגרת שירותו בצה"ל היה חבר בגרעין נח"ל של הנוער העובד שהצטרף לקיבוץ מנרה, שם השתקע. במשך השנים עבד בבריכות הדגים של הקיבוץ ולזמן מה היה מזכיר הקיבוץ.[1] במהלך השנים השלים לימודי תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ולמד במדרשה הרעיונית של הקיבוץ המאוחד ברמת אפעל. הראל היה חבר באחדות העבודה בקבוצה של יצחק טבנקין[2] והביע התנגדות לאיחוד עם מפא"י להקמת מפלגת העבודה ב-1967.[3]

ב-15 ביולי 1967,[4] לאחר שקיבל רשות מקיבוצו, היה בקבוצת חברי הקיבוץ המאוחד שהתיישבה בעלייקה ולאחר מכן בקונייטרה מיד לאחר מלחמת ששת הימים.[5] הוא שימש כמזכיר הקבוצה, ולצורך כך לקח הפסקה מלימודיו באוניברסיטת תל אביב.[6] בהמשך ייסדה הקבוצה את קיבוץ מרום גולן,[7] שם הוא מתגורר. הוא חבר פעיל ומרכזי בוועד יישובי הגולן.

הראל היה מבין מקימי מפלגת הדרך השלישית, ושובץ במקום השני ברשימתה לכנסת. בשנים 19961999 כיהן כחבר הכנסת בכנסת ה-14 והיה יושב ראש סיעת הדרך השלישית וחבר ועדת הכנסת, ועדת הכספים וועדת הכלכלה. היה מיוזמי השריון בחוק הגולן. ביקש להקים רשות לאומית למלחמה בעוני.

לאחר כהונתו בכנסת עמד בראש חברת "וקטור" לייעוץ ארגוני וכלכלי לקיבוצים. כיום (2010) עומד הראל בראש היחידה לאסטרטגיה ומידע של ועד יישובי הגולן ומשמש יו"ר חבר הנאמנים של מכללת "אוהלו" בקצרין.

בשנת 2016 הוכרז כזוכה פרס מוסקוביץ' לציונות.[8] ביום העצמאות השבעים למדינה, תשע"ח (2018) זכה בפרס ישראל לחקלאות והתיישבות.

הוא נשוי לציפורה, ולזוג שני בנים ושלוש בנות.

ב-2019 פורסמה הביוגרפיה שלו (בהוצאת ידיעות) שכתב איש-הגולן אורי הייטנר.

עמדותיועריכה

ארץ ישראל השלמהעריכה

הראל היה מצעירותו איש ארץ ישראל השלמה ותמך בהתנחלות בכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.[9] הוא התנגד לטענות שאבד הכלח על מדיניות "דונם ועוד דונם"[10] וטען שבניגוד לטענות שנשמעות בתקשורת, הנוער נכון לפעולות התיישבות.[11] הוא קרא להקמת התיישבות תעשייתית כדרך להרחיב את ההתיישבות וקרא להתיישבות שאינה מתבססת על עבודה שכירה.[12] בספרו "חנן פורת - סיפור חייו", מייחס חגי הוברמן ליהודה הראל תרומה להקמת גוש אמונים ב-1974 בכך שנכח באופן מקרי בישיבה של צעירים (שהפכו בהמשך למייסדי התנועה) ודחף אותם לעשיית צעדים מעשיים, דבר שהביא לכינון התנועה.[13]

מבנה הקיבוץעריכה

באמצע שנות השמונים, בטרם חלו שינויים משמעותיים באורחות החיים בקיבוצים, יצא הראל עם משנה סדורה שקראה להפרדה תפעולית, חשבונאית ומשפטית בין המשק הכלכלי בקיבוץ הבודד ובין קהילת חברי הקיבוץ. וזאת על מנת לאפשר את ניהול החלק העסקי בקיבוץ על פי עקרונות כלכלת השוק בעוד שבקהילה ימשכו אורחות החיים המושתתים על עקרונות השיתוף והשוויון. באותה עת היו הדברים בבחינת חזון נועז. עד אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 עברו קיבוצים רבים בישראל להתנהלות המבוססת במידה רבה על עקרונות אלו. את משנתו העלה על הכתב בספרו "הקיבוץ החדש" שיצא לאור ב-1993 בהוצאת כתר.

ב-2010 יצא לאור בהוצאת כרמל ספרו "להפריט", המנתח את הסיבות לכישלונן של האידאולוגיות הגדולות במאה ה-20 בכלל ולזה של "החלום הקיבוצי" בפרט, לדעתו, וקורא להליכה לכיוון עקרונות השוק החופשי והיד הנעלמה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה