פתיחת התפריט הראשי

יהודה לייב פוחובסקי

יהודה לייב (אריה ליאון) פוחובסקי (1 בספטמבר 1869, תר"ל, פלך מינסק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – 10 במאי 1963, תל אביב) היה רופא, מראשוני המנתחים בארץ ישראל, מנהל בתי החולים "שער ציון" ו"גלעד" (ליולדות), ממייסדי תל אביב.

יהודה לייב פוחובסקי
אין תמונה חופשית
לידה 1 בספטמבר 1869
מינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 1963 (בגיל 93)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופא צבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
משפחת פוחובסקי, 1924 לערך. מימין לשמאל: גבריאלה, תיאודור (טדי), אהובה, יהודה-לייב, הילדה.

קורות חייםעריכה

נולד בעיירה ניסוויץ שבפלך מינסק של האימפריה הרוסיתרוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי), בן להלל, סוחר תבואות, ולרחל בת ישעיהו הנדלס. היה חבר אגודת חובבי ציון מנעוריו. למד רפואה באוניברסיטת חארקוב, והוסמך כרופא ב-1897. בכך היה מבין היהודים הראשונים באימפריה הרוסית שהותר להם ללמוד רפואה. עם תום לימודיו נסע לברלין על מנת להשתלם.

בשנת 1906 עלה לארץ ישראל והתגורר ביפו, בה שימש כרופא מנתח ומיילד, בבית החולים "שערי ציון", שהוקם בבית ערבי שכור ושימש את האוכלוסייה היהודית בעיר. לאחר מספר חודשים הוזמן למושבה רחובות ושימש בה כרופא הראשון של המושבה. הוא עזב את המושבה לאחר שספג איומים על חייו מידיו של שודד אלים שבנו נפטר על שולחן הניתוחים של פוחובסקי.

ב-1909 חזר ליפו והיה מראשוני המצטרפים לאגודת אחוזת בית. הוא היה חבר הוועדה שבחנה את אפשרויות ההתיישבות מבחינה רפואית ונמנה עם המכריעים לטובת אדמות כרם ג'באלי על פני חולות מקוה ישראל. בהגרלת המגרשים לאחוזת בית הגריל את המגרש ברחוב ליליינבלום 27 והקים בו בית גדול, דו-קומתי, אשר שימש, בנוסף למגורים, גם כמרפאה. בחצר הבית ניהל פוחובסקי משק חקלאי קטן ובו פרות, תרנגולות, אווזים וברווזים, עצי פרי וגן ירק.

בשנת 1911 מונה למנהל בית החולים "שערי ציון" ביפו (ששימש גם את אוכלוסיית תל אביב).

ב-11 בינואר 1912 ייסדו פוחובסקי ודב מאיר קרינקין את "האגודה המדיצינית העברית ליפו ומחוז יפו" (היוותה גרעין של "ההסתדרות הרפואית העברית בארץ-ישראל" שהפכה עם קום המדינה ל"הסתדרות הרפואית הישראלית"). פוחובסקי וקרינקין כינסו רופאים לישיבה בביתו של קרינקין. בעשרים בדצמבר 1911 נשלחו הזמנות בזו הלשון :

"חבר נכבד מאד, מבקשים אותך להתכבד ולבוא ביום השלישי 26 בדצמבר בשעה 8 בערב לדירת ד"ר פוחובסקי לשם דיון בשאלת יסוד אגודה מדיצינית עברית ביפו, בכבוד, פוחובסקי קרינקין"

. המועד והמקום של האספה השתנו אחרי שליחת ההזמנות בעקבות מחלתו של קירקין, האספה נדחתה ל-11 בינואר 1912 והתקיימה בדירתו של קרינקין ברחוב הרצל בתל אביב, ליד פסי הרכבת[1][דרושה הבהרה],[דרושה הבהרה] : לבחירת הוועד הראשון, והתאריך משמש כיום הולדתה של ההסתדרות הרפואית. בין הנוכחים בישיבת-הייסוד, פרט לד"ר פוחובסקי שנבחר ליו"ר, היו: ד"ר הלל יפה, ד"ר מוסקוביץ, ד"ר משה שרמן שנבחר למזכיר, ד"ר חיים חיסין, גברת ד"ר סוניה (אלכסנדרה) בלקינד, ד"ר מנחם שטיין, ד"ר דב מאיר קרינקין, ד"ר בת שבע יוניס גוטמן, ד"ר משולם לבונטין והרוקח הראשון בתל אביב – אוורבוך; ד"ר יוניס ניהלה את הפרוטוקול ברוסית.[2] פוחובסקי החל לכהן כיו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל ביפו ובתל אביב (ולאחר מכן כיו"ר הארגון הארצי שצמח מהסתדרות זו), משרה בה החזיק שנים רבות. היה מהראשונים שערכו מחקר בקשר לתזונה בארץ ישראל.[3]

בשנת 1912 נשא לאשה את אהובה לבית פטרושנסקי. לזוג נולדו שלושה ילדים, שתי בנות ובן. הבית היה שוקק פעילות ציבורית וחברתית. אהובה פעלה במספר תחומים ובין היתר הייתה ממארגני העָדלֹאיָדוֹת וטיפלה במשק החקלאי. ד"ר פוחובסקי ומשפחתו הונצחו על ידי הצייר ידיד המשפחה, נחום גוטמן. למרות המקובלות החברתית ספגו בני הזוג מחאות בעת מלחמת השפות עקב בחירתם ללמד את ילדיהם בבית ספר לא עברי (כנראה בית הספר כי"ח, שלימד בצרפתית).[4]

במלחמת העולם הראשונה ויתר על נתינותו הרוסית וקיבל על עצמו נתינות עות'מאנית ("התעת'מן") והתגייס לצבא הטורקי בו שימש כרופא בבתי החולים הצבאיים בעזה, סוריה, ירושלים וטבריה. במסגרת זו ניהל את הטיפול במגפת הכולירע בטבריה בין השנים 19171918. עם סיום המלחמה חזר לתל אביב.

בביתו ברחוב ליליינבלום 27 פתח את בית החולים הפרטי הראשון ליולדות בתל אביב, בית החולים גלעד (שכונה בפי רבים "פוחובסקי"). רבים מילדי תל אביב נולדו בבית חולים זה. פוחובסקי היה נוהג לרכוב על האופניים שהביא מרוסיה. גם בזקנותו המופלגת היה רוכב עליהם ברחובות העיר.[5]

בנו בן ציון תיאודור (טדי), שנולד ב-1922, התגייס לפלמ"ח ולאחר מכן הצטרף לצבא הבריטי ולבריגדה היהודית עם חזרתו ארצה למד במכון זיו ברחובות. עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס כקצין לחטיבה 7. ביוני 1948 נהרג בקרב בבית סוסין. השאיר אחריו בת, פרופ' עדית פלטאו שהייתה מנהלת מחלקה פנימית בבית חולים העמק בעפולה. אהובה פוחובסקי הייתה מבין היוזמות להקמת בית יד לבנים.[6]

פוחובסקי נפטר בן 94 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.

פרסומיועריכה

  • המלריה: מהות המחלה והמלחמה בה, יפו: דפוס איתן, תר"פ (סדרת "לעם"). ‬(חוברת)
  • "ראשית הכירורגיה העברית", הרפואה, 1937: 12: 40–41.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1799–1948, 1998.
  • מ' שדמי, 'ד"ר לייב פוחובסקי', הרפואה, 1958: 54: 133–134.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נסים לוי, "פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון, חיפה, 1998, עמוד 150
  2. ^ "במלוא העין מעולמו של רופא",ד"ר אפרים סיני ,צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 140
  3. ^ ברוך רוזן ואברהם רשף, תחילתו של חקר התזונה בארץ ישראל ערב מלחמת העולם הראשונה, קתדרה 69, תשרי תשנ"ד (1993)
  4. ^ זהר שביט, תל אביבי, דבר עברית, הערה 26
  5. ^ "במלוא העין -מעולמו של רופא",ד"ר אפרים סיני, הוצאת צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 140 .
  6. ^ כך קם "יד-לבנים"