יהודה מרגוזה

רבה של יפו וממחדשי היישוב היהודי בעיר

הרב הספרדי רפאל יהודה מנחם לוי המכונה יהודה מרַגוּזָה (1783 - י"ז באב תרל"ט, 6 באוגוסט 1879) ייסד בשנת 1825 בשליחות רבני ירושלים את הקהילה היהודית ביפו אשר ממנה צמחה העיר תל אביב. היה רבם ופטרונם של יהודי יפו עד שהלך לעולמו בשנת 1879. היה מראשוני החקלאים היהודיים ביישוב העברי בארץ ישראל של המאה ה-19.[1][2] על שמו נקרא אחד הרחובות הראשיים ביפו, רחוב יהודה מרגוזה, העובר בקרבת בית העלמין היהודי שהקים.

הרב יהודה מרגוזה
RabiYehudaHaleviFromRagusa.jpg
לידה 1783
סרייבו, האימפריה העות'מאנית
פטירה 1879 (בגיל 96 בערך)
י"ז באב תרל"ט
יפו, האימפריה העות'מאנית
מדינה האימפריה העות'מאנית, רגוזה
מקום פעילות רגוזה, ירושלים, יפו
תקופת הפעילות ? – 1879 עריכת הנתון בוויקינתונים

ביוגרפיהעריכה

רפאל יהודה בן מנחם הלוי נולד בעיר סרייבו שבבוסניה והרצגובינה ולמד בנעוריו בעיר רגוזה (Ragusa, כיום דוברובניק) שבקרואטיה (מכאן כינויו) ובהמשך עסק שם בהוראה. בשנת 1801, בגיל 18, עלה לארץ ישראל. לאחר עלייתו למד תורה בישיבה בירושלים במשך 18 שנים והחל לשמש בתפקיד ברבנות בירושלים. בשנת 1819 יצא לשליחות בתור שד"ר בקושטא (איסטנבול) בה שהה שש שנים.

רבה של יפועריכה

לאחר חזרתו לארץ משליחותו בקושטא, בשנת 1825 נתמנה מטעם רבני ירושלים כנציג ביפו לקבל את פני עולים יהודים. בימים ההם לא היה ישוב יהודי ביפו והיהודים שעלו דרך נמל יפו לא פעם סבלו בגלל חוסר עזרה יהודית. ישיבתו של הרב בבדידות, בעיר שאין בה יהודי אחר לא הייתה נוחה ונעימה כל עיקר, ואפילו אם עלה מפעם לפעם לשבת קצת בירושלים. בשנת 1829 השפיע הרב על 12 הניצולים של אוניית עולים יהודים ממרוקו שטבעה ליד עכו להיות היהודים הראשונים להצטרף אליו ולהתיישב ביפו.[3] במשך הזמן התלקטו עוד יהודים ליפו והקהילה כללה הן אשכנזים והן ספרדים.[4]

בשנת 1842 רכש הרב, יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, חלקת אדמה בגודל של 103 דונם על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה), צפונית-מזרחית ליפו, כיום שכונת מונטיפיורי. הרב נטע על השטח פרדס ובו 5,310 עצים. הרב תיאר את הפרדס במכתב ששלח בשנת 1853 למשה מונטיפיורי והוסיף: "בחסדי האל, הריני מצהיר בזה, שאני הוא באמת הישראלי הראשון שבא הנה ליפו... אעשה ככל שביכולתי לעודד עבודת אדמה בין אנשי קהילתי המונה שבעים משפחות".[5]

ב-1840 מונה על ידי הראשון לציון, (הרב הראשי הספרדי) של ירושלים (שאז נקרא "החכם באשי"), הרב חיים אברהם גאגין, לשמש כרבם של יהודי יפו. מינויו ציין את חידוש ושיקום הקהילה היהודית ביפו במאה התשע עשרה, לאחר מגפה שתקפה את הקהילה.

בשנת 1834 יזם יהודה הלוי את הקמת בית העלמין היהודי ביפו. עד לאותה העת נהגו יהודי יפו להביא את מתיהם לקבורה בירושלים (מסיבות הלכתיות ואחרות), הקמת בית העלמין באה עם תחילת התפתחות הקהילה היהודית ביפו בתחילת שנות ה-30, ומצד שני, תחילת הקבורה בעיר איפשרה ותרמה להמשך ההתיישבות היהודית והרחבת הקהילה ביפו החל מאותן השנים.

יהודה הלוי היה איש חכם, מורה נערץ ונעים הליכות, הוא שלט בשש שפות: עברית, ערבית, סרבית, צרפתית, טורקית, ולאדינו. הוא רכש מעמד וכבוד ביפו גם בקרב המוסלמים והנוצרים אשר נהגו לברכו ולנשק את ידיו.

עם גידולה והתפתחותה של הקהילה היהודית ביפו, יזם יהודה הלוי בשנת 1863 את "ועד העיר יפו", שהיה הוועד הציבורי הראשון בארץ שלא על בסיס עדתי-קהילתי, ובו היו שותפים ספרדים ואשכנזים יחד. פעולתו הראשונה של הוועד הייתה הקמת סניף של חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח) ביפו, וחיים אמזלאג היה נשיאו. פניית הוועד אל חברת "כל ישראל חברים" בפאריס הביאה לפתיחת בית-ספר לבנים ביפו, אשר נוסד ב-12 במרץ 1868.

פעילות קדם ציוניתעריכה

יהודה מרגוזה היה, יחד עם יהודה אלקלעי ותלמידיו של הרב ד"ר יהודה ביבאס, ממבשרי הציונות וממייסדי הציונות המדינית אשר דגלה בהתיישבות המתפרנסת בכוחות עצמה והתנגדה לכספי החלוקה. יהודה הלוי, שנטע במו ידיו את פרדסו, אותו מכר לאחר מכן למשה מונטיפיורי, הציע למשה מונטיפיורי להקים ישוב יהודי חקלאי בארץ ישראל, ופעל לקבלת סיוע ליהודים ביפו להתפרנס מחקלאות. הוא היה זה שעודד את קרל נטר לייסד את בית הספר החקלאי "מקוה ישראל" על אף התנגדותם של הרבנים האשכנזים שבירושלים, וסייע לו ברכישת האדמה כאשר קישר בינו לבין הרב הראשי בקושטא.

בשנת 1842 רכש הרב יהודה הלוי יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, חלקת אדמה בגודל של 103 דונם על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה), צפונית-מזרחית ליפו. הרב נטע על השטח פרדס ובו 5,310 עצים, מהם 2,210 עצי הדר. היה זה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים. בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי ונקרא על שמו (פרדס מונטיפיורי). במקום נמצאת כיום שכונת מונטיפיורי בתל אביב.

בשנת תרל"א 1871, בהיותו בגיל 90, נסע יהודה הלוי מצרימה על מנת להשפיע על הבארון דה-מנשה שיסייע בהקמת בית תלמוד תורה ביפו, שהיה נחוץ עקב גידול היישוב היהודי בעיר. במהלך שהותו באלכסנדריה הזדמנה בפניו חנות צילום, הוא נכנס והצטלם, תמונתו זו היא תמונתו היחידה.

בערוב ימיו, קיבל יהודה הלוי מכתב בו הוזמן להשתתף בטקס העלייה לפתח תקווה. יהודה הלוי, שהיה חולה, כתב מכתב ברכה אותו שלח לטקס היסוד בו בירך את ראשי היישוב החקלאי החדש והראשון בארץ ישראל.

פטירתועריכה

 
צילום הכיתוב שעל גבי המצבה

הלך לעולמו ב-6 באוגוסט 1879, י"ז באב התרל"ט, ונטמן בבית העלמין היהודי ביפו, אותו הקים.[6]

על מצבתו נכתב :
יְהוּדָה עָלָה הַשָּׁמַיִם

 הַלילוּ וסִפְדוּ בְּכִפְלַיִם
וַיִפָּנֶה זִיו פָּנָה הוֹד
דָוֶה לִבֵּנוּ כִּי נוּטַל כָּבוֹד
הוּרַם הַעֲטָרָה מוֹרֵה צֶדֶק וּמֵאִיר עֵינַיִם

הוּסַר הַנֵזֶר שַׂר וְיוֹעֵץ זָקֵן וַחֲכַם חֲרָשִׁים

 לִוְיַת חֵן נְשׂוּא פָּנִים וּנְבוֹן לְחָשִׁים
וַתֵּרֶב בְּבֵית יודה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה
יִתְלוֹנֵן בְּצֵל שַׁדַּי עֲדֵי יָקוּם לִתְחִיָּה

הרב הכולל מוהר"ר יהודה הלוי
בן תשעים וששה שנים במותו
וד"ן שנים שפט יפת"ו והמ"ך טו"ב ל"ח מנחם
שנת התרל"ט לב"ע תנצב"ה

יהודה הלוי כונה על ידי בני דורו בשם "מירקאדו", "חכם יהודה הלוי", או רק "ר' יהודה הלוי". הכינוי "מרַגוּזָה" ניתן לו מאוחר יותר על ידי המשורר היהודי אוסטרי ד"ר (אברהם אלעזר) לודוויג אוגוסט פרנקל, בעת ביקורו בארץ בשנת תרט"ו (1855).

משפחתועריכה

ידוע ששמו של אביו הוא מנחם הלוי, כפי שיהודה מעיד על כך בחתימתו (יהודה בכמוהר"ר מנחם הלוי). לפי השערה אחת, אביו נפטר בירושלים כשנה לאחר עלייתו לארץ ישראל. לפי השערה אחרת, אביו הוא אותו מנחם הלוי שעסק ברבנות בירושלים, אשר שמו וחתימתו נמצאו על מסמכים מאותה התקופה, והוא גם אותו מנחם הלוי "תושב בוזנה" (מבוסניה) אשר נפטר ב-5 בדצמבר 1838, ונקבר בהר הזיתים בירושלים (על סמך השערה זו, מתברר גם שמה של אשתו – רבקה הלוי מבוסניה, שנפטרה מספר ימים אחריו, ב-19 בדצמבר 1838 וטמונה לצדו בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים).

בעת לימודיו בירושלים נשא יהודה הלוי לאשה את רוזה, ונולדו להם 4 ילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה