יהודי המזרח בארץ ישראל (ספר)

ספר עברי על תולדות חייהם של יהודי ספרד ועדות המזרח

יהודי המזרח בארץ ישראל (או יהודי המזרח בא"י) הוא ספר עברי מאת ההיסטוריון והסופר משה דוד גאון, אשר ראה אור בירושלים בשני חלקים בשנים תרפ"ח (1928) ותרצ"ח (1938), ומביא את תולדות חייהם של יהודי ספרד ועדות המזרח מאז ומעולם, ובעיקר של אלו שפעלו ביישוב הישן וביישוב היהודי בארץ ישראל בין המאה ה-18 למאה ה-20. הספר מהווה מקור חשוב לקורות יהודי ספרד והמזרח בתקופות אלו.

יהודי המזרח בארץ ישראל
מידע כללי
מאת משה דוד גאון
הוצאה
תאריך הוצאה תרפ"ח–תרצ"ח, 1928–1938
מהדורות נוספות
מספר כרכים 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספר מביא את תמצית תולדות חייהם של יהודי המזרח הידועים, בהם בעיקר רבנים, אישי ציבור, חלוצים, אנשי רוח, הוגים ומדינאים בעיקר מהיישוב היהודי בירושלים, בצפת, בחברון, בטבריה, בחיפה, שמוצאם בארצות אוזבקיסטן, איטליה, אלג'יריה, בולגריה, בוסניה, גאורגיה, טורקיה, יוון, לוב, מצרים, מרוקו, סוריה, ספרד, סרביה, עיראק, רודוס, רומניה, תוניסיה, תימן ועוד.

העבודה על הספר וההוצאה לאור עריכה

כתיבת הספר החלה בשנת 1920, ופסקה והמשיכה לסירוגין במשך כעשור[1], עד להדפסתו בירושלים, בחודש אלול ה'תרפ"ח (1928) בדפוס עזריאל. החלק השני של הספר הודפס גם הוא בדפוס עזריאל, בשנת 1938.

תחילה התכוון גאון לחבר ספר קצר שיכיל מידע על עדות המזרח, מנהגיהן ותרבותן, אך כשהחל באיסוף החומר, נוכח לדעת כי ישנו חומר רב, ואין בידיו ברירה אלא לכלול בספר את כל המידע שאסף. עם זאת, כפי שמציין גאון, לעיתים הוא מצא לנכון להאריך בפרטי חייו של אדם מסוים, ולקצר בפרטים אצל אדם אחר.[1]

במבוא לספר, ציין גאון כי חלק מהמידע לספר נאסף מוועד העדה הספרדית בירושלים, בצפת, בטבריה, בחברון, בחיפה וביפו, מהאוניברסיטה העברית, מהספרייה הלאומית, וממספר אישים, בהם הרב חנוך חסון, שמואל בן-שבת והרב ברוך טולידאנו.

את המימון להוצאות הספר סיפקו נדיבים וגופים מירושלים ומארצות המזרח.

במהלך השנים, יצאו לאור מהדורות נוספות של הספר, בהן של הוצאת מורשת, ירושלים תשמ"ב, ומכון אוצרות גאוני ספרד, אשדוד תשנ"ח.

בריאיון לישראל היום בספטמבר 2018, אמר בנו של גאון, יהורם גאון, כי הוא שואף ליצור סרטים דוקומנטריים על האישים שעליהם נכתב בספר, ולהכניס את תוכן הספר לתוכנית הלימודים של מערכת החינוך בישראל. עוד הוסיף כי הספר היה מפעל חייו של אביו, בשל העובדה שהשקיע בו שנים רבות של עבודת מחקר.[2]

ייעוד הספר עריכה

כפי שמעיד גאון במבוא לספר, מטרתו היא להאיר את חיי עדות המזרח בארץ ישראל במאות האחרונות, ו"להציב ציון-עד לראשוני בני גזעי, אלה שמדינת ספרד הקיאתם למען יתגלגלו הנה, בשביל להחיות את ארץ האבות משממונה". גאון גם סייג וכתב שאין מטרתו להפחית ממעמדם ופועלם של יהודי אירופה האשכנזים ביישוב היהודי, אך מכורח המציאות, האחרונים יכלו להתיישב בארץ ישראל ולפעול בה רק הודות לתשתית ולבסיס שכבר פיתחו בה עדות המזרח.

גאון כתב במבוא כי התנועות המשיחיות שפעלו בארצות האסלאם מעידות כי יהודי ארצות אלו ראו תמיד את עצמם ארעיים במקום מושבם, וניסו בכל כוחם ומרצם לעלות ארצה, בניגוד ליהודי אירופה, שהתרגלו לחיים בארצותיהם. כך גם ציין את מאמצי יהודי עדות המזרח לשחרור עמם מהגלות במשך המאות האחרונות, כעדות לגעגועיהם לארץ ישראל.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 המבוא לחלק א' של הספר
  2. ^ דרור אידר, חשוב שיידעו: היינו פה לפנֵי, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2018.