יהושע בן יהוצדק

דמות מקראית, כהן גדול המוזכר בתנ"ך

יְהוֹשֻׁעַ (יֵשׁוּעַ) בֶּן יְהוֹצָדָק היה כהן גדול, ממייסדי בית המקדש השני. לאחר הכרזת כורש (בשנת ג'ש"צ; על פי המקובל במחקר ההיסטורי, בערך 538 לפנה"ס), עלו כארבעים אלף יהודים מבבל ארצה, ובראשם זרובבל בן שאלתיאל, צאצא לבית המלוכה ממשפחת דוד.[1] לצידו עמד יהושע בן יהוצדק, צאצא לכהנים הגדולים ממשפחת פינחס בן אלעזר הכהן.[2] יש אומרים, שאף אביו יהוצדק, היה כהן גדול בבית ראשון.[3]

יְהוֹשֻׁעַ (יֵשׁוּעַ)
איור משנת 1553
איור משנת 1553
לידה ארץ ישראל
פטירה ארץ ישראל
מדינה ממלכת יהודה
מפלגה הכהנים בני צדוק, משמרת ידעיה
שושלת צדוק
תואר כהן גדול
אב יהוצדק הכהן
צאצאים יהויקים הכהן
כהן גדול

בחזון הנביא זכריה[4] מכונה יהושע "אוּד מוצל מאש", מאחר ששרד מחורבן הבית הראשון.[5]

יהושע התמנה לכהן גדול על ידי העולים מבבל. יחד עם זרובבל, הקים יהושע את בית המקדש השני: בתחילה הוקם מזבח העולה בלבד והוקרבו עליו קורבנות,[6] וכעבור מספר שנים הושלם ההיכל, בעידודם של חגי הנביא וזכריה הנביא.[7] מערכת היחסים בין יהושע הכהן הגדול, כמנהיג דתי, לבין זרובבל, כמנהיג מדיני, מתוארת במקרא כפורה וחיובית: "ועצת שלום תהיה בין שניהם".[8] גם חזון המנורה וענפי הזית (ששימש מקור השראה לסמל מדינת ישראל) מבטא ציפייה לשיתוף פעולה בין "שני בני היצהר" (ה"מלך" - זרובבל, והכהן הגדול - יהושע, המשוחים בשמן המשחה).[9]

ככל הנראה, היה יהושע בן למשמרת ידעיה.[10] בכך מוסבר מדוע משמרת זו הייתה המשמרת הראשונה בימי בית המקדש השני,[11] מפני שהייתה משמרתו של הכהן הגדול.

כעבור שנים עלה ארצה דודו של יהושע בן יהוצדק, עזרא הסופר (עזרא היה אחיו של יהוצדק, שניהם בני שריה הכהן הגדול[12]). יהושע המשיך בתפקידו ככהן גדול, שזכה בו עקב עלייתו המוקדמת יותר ועקב היותו בן לכהן הגדול מבית ראשון,[13] אבל עזרא הסופר נחשב מעתה לסמכות הרוחנית הבכירה שהובילה את עולי בבל: ”כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט” (עזרא ז', י').

על פי המסורת קבור יהושע בקבר יהושע כהן גדול בבגדאד, בירת עיראק, לגדות החידקל. בחלקת קברו נקברו דיינים ופוסקים דוגמת יעקב בר יוסף הרופא ועבדאללה סומך. כשזה האחרון הועבר לבית עלמין אחר הסמוך לבגדאד ואיננו קבור עוד בחלקה.

צאצאיו

עריכה

על בניו של יהושע מסופר שנשאו נשים נכריות, והוציאו אותם עקב דרישתו של עזרא.[14] בספר נחמיה (יב:י-יא) נמנו צאצאיו של יהושע הכהן הגדול עד דור חמישי: יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן/יוחנן, וידוע, שיש המזהים אותו עם שמעון הצדיק. המפרשים סבורים כי כל אלה היו כהנים גדולים.[15] על פי שיטת חז"ל, כנראה כל הצאצאים הללו היו בחיים כבר בזמן הקמת בית המקדש, ומכאן שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג בזמן עלייתו ארצה, בן מאה בקירוב.[16]

בחזון הנביא זכריה מתואר יהושע הכהן הגדול כמי שמחליפים את בגדיו המלוכלכים בבגדים נקיים, כמשל לחוטא שעוונו נמחה ונסלח: ”וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן... הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ. וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים... הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת. וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ, וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים. זכריה, ג' לא נתפרש במקרא מה היה חטאו של יהושע, ובמדרשי חז"ל נקשר הדבר לחטאם של בניו, שנשאו נשים נכריות.[17] מהשוואת פרק זה בזכריה לנבואת חגי[18] ניתן לשער, שחטאו של יהושע הכהן הגדול, כנציג הכהנים, היה חוסר זהירות בדיני טהרת המקדש, ולכן תיקון החטא מתואר במילים: ”ישימו צניף טהור על ראשו”.[19]

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר דברי הימים א', פרק ג'.
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק מ"א.
  3. ^ יהוצדק בן שריה הכהן חי בזמן חורבן הבית, ככתוב בדברי הימים: ”וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת ה' אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר.” (דברי הימים א' ה', מ"א). בשיר השירים רבה, פרשה ה' נאמר שהיה כהן גדול, אך יש אומרים שיהוצדק לא היה כהן גדול (המיוחס לרש"י דברי הימים א מא:ה. וריטב"א, מסכת יומא, דף ט', עמוד א' בשם רבנו תם). כדעה השנייה משתמע במלכים ב', כ"ה, י"ח, שם נאמר שעם החורבן נשבה "שריה כהן הראש", אבי יהוצדק, וקשה להניח שיהוצדק היה כהן גדול בחיי אביו.
  4. ^ ספר זכריה, פרק ג', פסוק ב'
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'. בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד א', הוסבר הכינוי על רקע המעשה בנביאי השקר ששרף נבוכדנצר מלך בבל (ירמיהו, כ"ט).
  6. ^ ספר עזרא, פרק ג'.
  7. ^ ספר עזרא, פרק ה', פסוק ב'; חגי, א'-ב'.
  8. ^ זכריה ו, יג
  9. ^ זכריה פרק ד
  10. ^ בעזרא ב, לו: "הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלושה", ופירשו ב'דעת מקרא' שהכוונה ליהושע הכהן הגדול, ובני ידעיה היו מיוחסים אליו.
  11. ^ תוספתא תענית ב, א ותלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א.
  12. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק מ', עזרא, ז', א'.
  13. ^ שיר השירים רבה, שם. הפירוש המיוחס לרש"י לדברי הימים א', ה', מ"א, ושם כ"ד, ב'.
  14. ^ עזרא י, יח-יט.
  15. ^ רש"י ומצודת דוד, שם.
  16. ^ ראו מלבי"ם על נחמיה יב:י.
  17. ^ התרגום הארמי, ותלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד א'; וראו פירוש אבן עזרא ומלבי"ם.
  18. ^ ספר חגי, פרק ב'
  19. ^ נבואותיו הראשונות של חגי (א:א, ב:א, בחודש אלול ותשרי בשנת שתיים לדריווש) מופנות אל זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק. בפרק ב, כחודשיים אחר כך (כ"ד בכסלו), מופיעה הנבואה: ”שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר...” (ב:יא), לפיה שאל חגי את הכהנים שאלות בהלכות טומאה וטהרה, ולאור תשובתם אומר חגי: ”וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם – טָמֵא הוּא. וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה...” (שם:יד-טו). בו ביום נאמרה נבואה שמיועדת לזרובבל בלבד (חגי, ב', כ"א). מתבקש, אפוא, שהבקורת על "הכהנים" מכוונת בראש ובראשונה כלפי יהושע בן יהוצדק, ואפשר שסתמה הנבואה, מפני כבודו. נבואת זכריה, שנאמרה כעבור חודשיים בדיוק (כ"ד בשבט, זכריה, א', ז'), מבשרת את תיקון החטא שעליו התריע חגי. כך פירש בספר 'שערי היכל' על מסכת פסחים מערכה יב הערה 1