יהושע ברטונוב
יהושע ברטונוב (י"ב בניסן ה'תרל"ט, 5 באפריל 1879 – ג' באלול ה'תשל"א, 24 באוגוסט 1971) היה שחקן תיאטרון, מוותיקי תיאטרון "הבימה", וחתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1959.
 | |
| יהושע זאב ברטונוב | |
| לידה |
5 באפריל 1879 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1971 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות, ישראל |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקן, שחקן תיאטרון |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1959) |
  | |
קורות חייםעריכה
יהושע זאב ברטונוב נולד בוילנה בי"ב בניסן ה'תרל"ט 1879, לאביו דב יהודה בריטון[1] ולאמו פרומא[2] בת החזן יהושע-זאב זאקון בוילנה. הוריו קראו לו יהושע זאב על שם סבו מאמו.[3] שנות ילדותו הראשונות, עד גיל שמונה, למד ב"חדר" ואחר כך ב"תלמוד תורה" המפורסם בוילנה (בו הלימודים היו ברוסית). נהג ללכת לשמוע "מגידים". ואת לבו לקחו הניגונים שלהם. בבית היה מנסה לחזור עליהם בהביאו את שומעיו לידי דמעות.
בתלמוד תורה, שהצטיין במוריו הטובים, הכירו בכישרונו שני מורים, זאראצקי (משחק מקצועי למחצה ובעל דיקציה נאה) ואקים ריביסמן (אחיו של סופר רוסי ומחנך ידוע), והם שנתנו לו את ההזדמנויות הראשונות להצטיין באמנותו. זמן קצר למד בבית-ספר למלאכה, ואחר כך התחיל להתכונן להיות מורה. התפרנס משיעורים פרטיים ומעבודה כלבלר ופקיד וכו'. שימש גם מורה בבתי-אמידים. בשיעוריו הפרטיים נהג לאסף את תלמידיו, להושיבם בחצי-עיגול ומשחק לפניהם מתוך דיוק של תנועה וקול. הנטייה לבמה הייתה נחלתם המשותפת של שני האחים בירטון. אחיו, חיים שלמה בירטון שחקן מוכשר, שמת בדמי ימיו, ב-1913, הקדים להיות משחק ממנו בתיאטרון העירוני בוילנה ועזר לו בצעדיו הראשונים לקראת התיאטרון.
יהושע ברטונוב היה שחקן בתיאטרון של וילנה בשנים 1902–1911. ברטונוב ייסד להקת חובבים יהודית ושיחק בתיאטרון היהודי על-שם שלום עליכם במוסקבה. לאורך שבע שנים השתתף במחזות קלאסיים ומודרניים רבים בשפה הרוסית, ביניהם אותלו, המלך ליר, המלט, הפעמון השקוע מאת האופטמן, היער מאת אוסטרובסקי, וכן שיחק את התפקידים של דה סילבה ורבי עקיבא במחזה אוריאל אקוסטה מאת קרל גוצקוב. ב-1913 היה ממייסדי תיאטרון הבימה. הוא היה הבמאי של המחזה הראשון שהציג התיאטרון, "הנודד הנצחי" מאת אוסיפ דימוב.
ברטונוב עלה לארץ ישראל עם התיאטרון בשנת 1928.
ב-28 באוגוסט 1950 כתב לו ראש הממשלה דוד בן-גוריון על התרשמותו העמוקה ממשחקו בתפקיד טוביה החולב: "גילמת ביכולת מופלאה כל סבלו ההיסטורי של יהודי וגאוותו...לא ראיתי ולא הרגשתי אף פעם ביטוי אדיר ומחונן כזה של גורלו הטרגי וההירואי של יהודי בגולה... משחקך המם ועידן, הרעיש והפעים, העלה והרהיב... זו הייתה בשבילי אחת החוויות העמוקות והמזעזעות בחיי".[4]
אולם ברטונוב בתיאטרון הבימה נושא את שמו.
נפטר ב-24 באוגוסט 1971 ונקבר בבית עלמין הדרום בחולון.
בתו הייתה הרקדנית והכוריאוגרפית דבורה ברטונוב, ובנו, שלמה ברטונוב, היה שחקן, קריין ואיש אקדמיה. נכדו הוא השחקן אייל ברטונוב.
ספריועריכה
- אורות מבעד למסך (רשפים, 1969)
לקריאה נוספתעריכה
- 'ברטונוב, יהושע', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 110. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצונייםעריכה
- ראיון עם יהושע ברטונוב באתר הספרייה הלאומית
- 'ברטונוב, יהושע־זאב בן דב־יהודה בירטון', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 127–128 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1325–1326).
- עמנואל בן-גריון, מרים ברטונוב. שלושים למותה, דבר, 15 ביולי 1973
הערות שולייםעריכה
- ^ בן תנחום, שהיה כורך ספרים בוילנא
- ^ שמקצועה היה כורכת ספרים גם היא
- ^ ראה יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 127–128, וראה אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
- ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 152.