יהושע קנז

סופר, עורך ומתרגם ישראלי

יהושע קנז (2 במרץ 193712 באוקטובר 2020) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. זוכה פרס ביאליק לשנת 1997.

יהושע קנז
לידה 2 במרץ 1937
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוקטובר 2020 (בגיל 83)
ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט אבי עתניאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לאמנויות של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות התגנבות יחידים, מחזיר אהבות קודמות, עלילה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19582020 (כ־62 שנים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

קנז נולד בפתח תקווה בשם יהושע גלס. למד בבית הספר התיכון ע"ש אחד העם בפתח תקווה.[1] בנעוריו הושפע מהכנענים, ובעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשם המקראי קנז. למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון.

הוא ידוע בעיקר בזכות הרומנים והסיפורים הקצרים שפרסם. במקביל, הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", שבו גם שימש משכתב (על פי גדעון לוי, קנז "היה עונה בטלפון: 'מדבר המשכתב יהושע', בזמן שכבר היה אחד הסופרים הטובים של הארץ הזאת"[2]).

הוא חי מספר שנים בפריז. ספריו תורגמו לכמה שפות והוא זכה להערכת הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל", ורמז בכך לשופט המקראי עתניאל בן קנז.

קנז תרגם מצרפתית שירים וסיפורים (בהם של אונורה דה בלזאק), ומתחילת המאה ה־21 עבד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים", "מכתב לשופט", "מותה של בל", ו"מכת ירח".

ב־1997 זכה בפרס ביאליק. "הוא היה נחוש בסירובו לקבל את פרס ישראל לא מתוך איזו התנגדות למדינה אלא מחשש שהפרס יחשוף אותו אישית מעבר לגבולות שהציב לעצמו".[3]

קנז היה חבר מרצ ותומך שלה מימי רצ. בבחירות לכנסות ה־17, ה־18 וה־19 הוצב במקומות סמליים ברשימת מרצ לכנסת. ואולם להבדיל מסופרים אחרים, לדברי א. ב. יהושע,[3] הגם "שהייתה לו השקפת עולם ברורה ומהודקת, הוא לא ראה את עצמו מתאים להופעה בזירה הציבורית".

קנז, שמיעט להתראיין ושמר בקנאות על חייו הפרטיים, לא נישא ולא הוליד ילדים במהלך חייו.[4] בשנותיו האחרונות חלה במחלת אלצהיימר.[5] הוא נפטר ב־12 באוקטובר 2020 בן 83, לאחר שחלה במחלת הקורונה במהלך התפרצות הנגיף בישראל.[6][7] נקבר בבית העלמין ירקון.

ספריו

עריכה

תרגומיו (רשימה חלקית)

עריכה
  • הקפיטן, מאת מישל זבאקו, מזרחי, 1963
  • החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964
  • מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז'יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים, 1977
  • הנשיקה למצורע, מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד, תל אביב תשמ"א–1981
  • האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע־עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981
  • אינטימיות, מאת ז'אן-פול סארטר, מצרפתית, הדר, תל אביב, 1982
  • מחכים לברברים, מאת ג'ון מקסוול קוטזי, מאנגלית, עם עובד, תשמ"ה–1984
  • בן החולות, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ"ט–1988
  • העדרו המסנוור של האור, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית א' עתניאל, עם עובד תל אביב, תשס"ב–2002
  • פרנסואה העזובי, מאת ז'ורז' סאנד, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר: יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג- 1993.
  • בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תרגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית־דבר יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז–1997
  • האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז'ורז' סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
  • אני רוצה לישון!,[9] מאת כריסטין דאווניה (צר'), נוסח עברי – יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
  • מדרגות הברזל; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס"ג–2003
  • חרפות וגידופים, מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"ד–2004
  • מכתב לשופט; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ה–2005
  • הסוד המשותף; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ו–2006
  • מותה של בל; מכת ירח, מאת ז'ורז' סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ח–2008.

עיבודים לסרטים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

שנה למותו של יהושע קנז

הערות שוליים

עריכה


הקודם:
יעקב אורלנד, יהודית הנדל
פרס ביאליק לספרות יפה
1997
הבא:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון