יהושע קנז
יהושע קנז (2 במרץ 1937 – 12 באוקטובר 2020) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. זוכה פרס ביאליק לשנת 1997.
לידה |
2 במרץ 1937 פתח תקווה, פלשתינה (א"י) ![]() ![]() |
---|---|
פטירה |
12 באוקטובר 2020 (בגיל 83) ישראל ![]() ![]() |
עיסוק |
סופר, תסריטאי, מתרגם, עיתונאי ![]() |
מדינה |
ישראל ![]() |
מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לאמנויות של פריז ![]() |
שפות היצירה |
עברית, צרפתית ![]() |
יצירות בולטות |
התגנבות יחידים, מחזיר אהבות קודמות, עלילה ![]() |
פרסים והוקרה |
פרס ביאליק (1997) ![]() |
![]() ![]() |
ביוגרפיהעריכה
קנז נולד בפתח תקווה בשם יהושע גלס. בנעוריו הושפע מהכנענים, ובעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשם המקראי קנז. למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון.
קנז ידוע בעיקר בזכות הרומנים והסיפורים הקצרים שפרסם, אך הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", שבו גם שימש משכתב (על פי גדעון לוי, קנז "היה עונה בטלפון: 'מדבר המשכתב יהושע', בזמן שכבר היה אחד הסופרים הטובים של הארץ הזאת"[1]). קנז, שמיעט להתראיין ושמר בקנאות על חייו הפרטיים, חי כמה שנים בפריז. ספריו תורגמו לכמה שפות והוא זכה להערכת הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל", ורמז בכך לשופט המקראי עתניאל בן קנז.
קנז תרגם מצרפתית שירים וסיפורים (של אונורה דה בלזאק, למשל), ומתחילת המאה ה־21 עבד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים", "מכתב לשופט", "מותה של בל", ו-"מכת ירח".
ב־1997 זכה בפרס ביאליק. "הוא היה נחוש בסירובו לקבל את פרס ישראל", לעומת זאת, "לא מתוך איזו התנגדות למדינה אלא מחשש שהפרס יחשוף אותו אישית מעבר לגבולות שהציב לעצמו"[2].
קנז היה חבר מרצ ותומך שלה מימי רצ. בבחירות לכנסות ה־17, ה־18 וה־19 הוצב במקומות סמליים ברשימת מרצ לכנסת. ואולם להבדיל מסופרים אחרים, לדברי א. ב. יהושע[2], הגם "שהייתה לו השקפת עולם ברורה ומהודקת הוא לא ראה את עצמו מתאים להופעה בזירה הציבורית".
בשנותיו האחרונות חלה קנז באלצהיימר[3]. הוא נפטר ב־12 באוקטובר 2020 בן 83, לאחר שחלה במחלת נגיף קורונה במהלך התפרצות הנגיף בישראל[4][5]. נקבר בבית העלמין ירקון.
ספריועריכה
תרגומיו (רשימה חלקית)עריכה
- הקפיטן, מאת מישל זבאקו, מזרחי, 1963
- החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964
- מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז'יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים, 1977
- הנשיקה למצורע, מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד, תל אביב תשמ"א–1981
- האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע־עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981
- אינטימיות, מאת ז’אן־פול סארטר, מצרפתית, הדר, תל אביב, 1982
- מחכים לברברים, מאת ג'ון מקסוול קוטזי, מאנגלית, עם עובד, תשמ"ה–1984
- בן החולות, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ"ט–1988
- בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תרגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית־דבר יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז–1997
- האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז'ורז' סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
- אני רוצה לישון!, מאת כריסטין דאוניה, נוסח עברי – יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
- מדרגות הברזל; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס"ג–2003
- חרפות וגידופים, מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"ד–2004
- מכתב לשופט; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ה–2005
- הסוד המשותף; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ו–2006
- מותה של בל; מכת ירח, מאת ז'ורז' סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ח–2008.
עיבודים לסרטיםעריכה
- ב־1987 עובד סיפורו הקצר "סודו של הנריק" (מתוך ספרו "מומנט מוזיקלי") על ידי רותי פרס לסרט קולנוע בשם "אחותו של הנריק" וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם המכון הישראלי לקולנוע. בתפקידים הראשיים שחקו אביטל דיקר, אייל זוסמן, ואייל רונן.
- ב־1994 עובד ספרו "אחרי החגים" על ידי הבמאי אמנון רובינשטיין לסרט "אחרי החגים".
- ב־2003 עובד ספרו "מחזיר אהבות קודמות" בידי הבמאי עמוס גיתאי לסרט קולנוע בשם "עלילה", שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה באותה שנה.
- ב־2009 עובד ספרו "בדרך אל החתולים" לסרט "בדרך אל החתולים" בידי הבמאי חורחה גורביץ'.
- ב־2010 עובד ספרו "התגנבות יחידים" לסרט בידי הבמאי דובר קוסאשווילי.
- ספריו "אחרי החגים" ו"האישה הגדולה מן החלומות" עובדו למחזות.
לקריאה נוספתעריכה
- נורית גרץ, "האשה הגדולה מן החלומות" ליהושע קנז, סימן קריאה, 5, 1976.
- אורציון ברתנא, מה ידוע להם שלא ידוע לנו?, מאזנים, ס"ו, 2, תשנ"ב–1992 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- יוסף אורן, מאבק על צלם אנוש, נתיב, תשנ"ב–1992.
- ניצה בן־דב, ספרטה וילדיה האבודים: על מקומו של המקום בכתבי יהושע קנז ובהתגנבות יחידים, עלי־שיח 33 (תשנ"ד) 113–119, 1993.
- ניצה בן-דב, "בְּזוּת, ידידות ותשוקה בהתגנבות יחידים של יהושע קנז", בתוך חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית (שוקן, 2016), עמ' 141–179. (הספר בקטלוג ULI)
- יצחק לאור, ההטרוגניות היא הגיהנום: איום, מין ותרבות בנובלה "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז, אנו כותבים אותך מולדת, תשנ"ה–1995.
- נילי לוי, חזרה לתבניות קודמות, עיתון 77, 217, 1998.
- יוסף אורן, קרבנות הכיסופים ל"חיים האמיתיים", על ספרו של יהושע קנז, "מחזיר אהבות קודמות", מאזנים, ע"ב, 6, 2000.
- חיה שחם, להתפכח מחלום, להיפרד מחזון – שלושה היבטים של חניכה ארץ ישראלית, על "אדון לוי" מאת עמוס עוז, "משחקים בחורף" מאת יצחק בן־נר, ו"סודו של הנריק" מאת יהושע קנז, מחקרי ירושלים בספרות עברית, י"ח, תשס"א–2001 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- קציעה עלון, האמן והערבי: "האחר האולטימטיבי" בספרו של יהושע קנז "נוף עם שלושה עצים", אלפיים 26, תשס"ד–2004.
- צליל אברהם, "העסק הזה של בני אדם יותר מדי קשה לי" (פתיחת הראיון), מוסף שבעה לילות של ידיעות אחרונות, עמודים 22–24, 22 בפברואר 2013.
- שני סמאי־מוסקוביץ, הקווים מנגנים מעצמם: קריאה בסיפור ׳התרנגולת בעלת שלוש הרגליים׳ מאת יהושע קנז לאור מושג ההיעשות של דלז וגואטרי. מארג, כרך ד׳, 2013.
- נעמה צאל, הם דיברו בלשונם: הפואטיקה של יהושע קנז, הוצאת מאגנס, 2016[7]. (הספר בקטלוג ULI)
- חן שטרס, קרן דותן (עורכות), יופיים של המנוצחים: ביקורת ומחקר על יצירתו של יהושע קנז, עם עובד, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
- אתי סרוסי, "אחרי החגים" – אחרי מות, באתר "דיומא", 18 באוקטובר 2020.
קישורים חיצונייםעריכה
- יהושע קנז באתר עם עובד
- רשימת הפרסומים של יהושע קנז, בקטלוג הספרייה הלאומית
- קנז, יהושע, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית (כתב אבנר הולצמן)
- יהושע קנז, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יהושע קנז, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- יהושע קנז, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של יהושע קנז, באתר "סימניה"
- יהושע קנז, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- גיליון מיוחד של תרבות וספרות בעיתון הארץ, למלאת שבעים שנה ליהושע קנז
- ביקורת על 'שורפים ארונות חשמל' מתוך "נוף עם שלושה עצים"
- אבנר הולצמן, ׳אלה היו היפים בימי חייהם׳: קריאה בנובלה ׳נוף עם שלושה עצים׳ מאת יהושע קנז, אות 1, סתיו 2010
- אריאנה מלמד, ברחוב הנשמות התועות, באתר ynet, 10 בינואר 2001
- קנז משוחח עם גולשים
- מאיה פלדמן, "ואף שעלה הקול מתוכי, לא היה זה קולי", באתר ynet, 18 באפריל 2006
- מתי שמואלוף ודורון קורן, מרגש או מייבש, באתר ynet, 12 בספטמבר 2008
- שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, התגנבות יחיד, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2008
- יפתח אשכנזי, האור וההפקר, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2008
- יעל דיין, שבוע הספר, ספרים מומלצים: עצב בסמטאות, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
- זהבה גלאון, שבוע הספר, ספרים מומלצים: מי נורמלי ומי חריג, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
- דרור משעני, שבוע הספר, ספרים מומלצים: שתי דירות ואשה, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
- אבי גרפינקל, לא נוגע (על יהושע קנז), בלוג באתר "רשימות", 16 באוקטובר 2008
- דן לחמן, בדרך אל החתולים / יהושע קנז, באתר e-mago, 12 בספטמבר 2010
- אריק גלסנר, ביקורת על "דירה עם כניסה בחצר", של יהושע קנז, בהוצאת "עם עובד", ביקורות ספרות – מעריב, 21 בספטמבר 2008
- נעמה צאל, אי אפשר להיכנס ואי אפשר לצאת, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2008
- נגה אלבלך, על המילה הריקה של יהושע קנז ויוסף אל־דרור(הקישור אינו פעיל), עיתון 77, אוגוסט 2009
- עמוס עוז, רונית מטלון, 25 שנה ל"התגנבות יחידים" של יהושע קנז, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012
- הילו גלזר, המצאת הבדידות: מסע בעקבות יהושע קנז, באתר nrg, 2 במרץ 2012
- זהרה רון, המלצת ספר: "שירת המקהלה" – ספר טוב שעושה לך רע, באתר גלובס, 28 בפברואר 2013
- יותם שווימר, מפגש בלתי צפוי עם יהושע קנז, באתר ynet, 4 באפריל 2013
- ליאו זנג, ריאיון נדיר עם יהושע קנז, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2020 (תרגמה מאנגלית: הדר גלרון)
הערות שולייםעריכה
- ^ גדעון לוי, 70 דברים שגדעון לוי אוהב בישראל. בעצם 67, הארץ, 15 באפריל 2018
- ^ 1 2 א. ב. יהושע, יהושע קנז, 1937–2020 כתיבה ריאליסטית מדויקת ואכזרית, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2020
- ^ אלעד זרט, סופו של סיפור ישראלי, באתר "ידיעות אחרונות", 12 באוקטובר 2020
- ^ עופר אדרת ואיתמר זהר, הסופר והמתרגם יהושע קנז מת מקורונה בגיל 83, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2020
- ^ יובל פלוטקין, הסופר יהושע קנז הלך לעולמו בגיל 83, ynet, 12 באוקטובר 2020
- ^ יפה ברלוביץ, ארבעים שנה אחרי החגים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2007
- ^ יפתח אשכנזי, "הם דיברו בלשונם": הייחודיות של יהושע קנז, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2016
הקודם: יעקב אורלנד, יהודית הנדל |
פרס ביאליק לספרות יפה 1997 |
הבא: נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון |