יהושע קנז

סופר, עורך ומתרגם ישראלי

יהושע קנז (2 במרץ 193712 באוקטובר 2020) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. זוכה פרס ביאליק לשנת 1997.

יהושע קנז
יהושע קנז 1991 צילום-מוטי קיקיון.jpg
לידה 2 במרץ 1937
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוקטובר 2020 (בגיל 83)
ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, תסריטאי, מתרגם, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לאמנויות של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1997) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קנז נולד בפתח תקווה בשם יהושע גלס. בנעוריו הושפע מהכנענים, ובעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשם המקראי קנז. למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון.

קנז ידוע בעיקר בזכות הרומנים והסיפורים הקצרים שפרסם, אך הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", שבו גם שימש משכתב (על פי גדעון לוי, קנז "היה עונה בטלפון: 'מדבר המשכתב יהושע', בזמן שכבר היה אחד הסופרים הטובים של הארץ הזאת"[1]). קנז, שמיעט להתראיין ושמר בקנאות על חייו הפרטיים, חי כמה שנים בפריז. ספריו תורגמו לכמה שפות והוא זכה להערכת הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל", ורמז בכך לשופט המקראי עתניאל בן קנז.

קנז תרגם מצרפתית שירים וסיפורים (של אונורה דה בלזאק, למשל), ומתחילת המאה ה־21 עבד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים", "מכתב לשופט", "מותה של בל", "מכת ירח".

ב־1997 זכה בפרס ביאליק. "הוא היה נחוש בסירובו לקבל את פרס ישראל", לעומת זאת, "לא מתוך איזו התנגדות למדינה אלא מחשש שהפרס יחשוף אותו אישית מעבר לגבולות שהציב לעצמו"[2].

קנז היה חבר מרצ ותומך שלה מימי רצ. בבחירות לכנסות ה־17, ה־18 וה־19 הוצב במקומות סמליים ברשימת מרצ לכנסת. ואולם להבדיל מסופרים אחרים, לדברי א. ב. יהושע[2], הגם "שהיתה לו השקפת עולם ברורה ומהודקת הוא לא ראה את עצמו מתאים להופעה בזירה הציבורית".

בשנותיו האחרונות חלה קנז באלצהיימר[3]. הוא נפטר ב־12 באוקטובר 2020 בן 83, לאחר שחלה במחלת נגיף קורונה במהלך התפרצות הנגיף בישראל[4]. נקבר בבית העלמין ירקון.

ספריועריכה

תרגומיו (רשימה חלקית)עריכה

  • הקפיטן, מאת מישל זבאקו, מזרחי, 1963
  • החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964
  • מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז'יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים, 1977
  • הנשיקה למצורע, מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד, תל אביב תשמ"א–1981
  • האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע־עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981
  • אינטימיות, מאת ז’אן־פול סארטר, מצרפתית, הדר, תל אביב, 1982
  • מחכים לברברים, מאת ג'ון מקסוול קוטזי, מאנגלית, עם עובד, תשמ"ה–1984
  • בן החולות, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ"ט–1988
  • בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תרגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית־דבר יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז–1997
  • האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז'ורז' סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
  • אני רוצה לישון!, מאת כריסטין דאוניה, נוסח עברי – יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
  • מדרגות הברזל; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס"ג–2003
  • חרפות וגידופים, מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"ד–2004
  • מכתב לשופט; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ה–2005
  • הסוד המשותף; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ו–2006
  • מותה של בל; מכת ירח, מאת ז'ורז' סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ח–2008.

עיבודים לסרטיםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גדעון לוי, 70 דברים שגדעון לוי אוהב בישראל. בעצם 67, הארץ, ‏15 באפריל 2018
  2. ^ 1 2 א. ב. יהושע, יהושע קנז, 1937–2020 כתיבה ריאליסטית מדויקת ואכזרית, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2020
  3. ^   אלעד זרט, ‏סופו של סיפור ישראלי, באתר "ידיעות אחרונות", 12 באוקטובר 2020
  4. ^ יובל פלוטקין, הסופר יהושע קנז הלך לעולמו בגיל 83, ynet, ‏12 באוקטובר 2020
  5. ^ יפה ברלוביץארבעים שנה אחרי החגים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2007
  6. ^ יפתח אשכנזי"הם דיברו בלשונם": הייחודיות של יהושע קנז, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2016


הקודם:
יעקב אורלנד, יהודית הנדל
פרס ביאליק לספרות יפה
1997
הבא:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון