יואל הופמן

יואל הופמן (נולד ב-23 ביוני 1937) הוא סופר, משורר עברי ישראלי, החוקר ומתרגם תרבות ושירה יפנית. הופמן הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית וספרות השוואתית ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

יואל הופמן

אין תמונה חופשית
לידה	23 ביוני 1937 (בן 85) בראשוב, ממלכת רומניה
מדינה	ישראל, רומניה
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס ניומן (1999) פרס ביאליק (2002) פרס היצירה לסופרים עבריים

ביוגרפיה

הופמן נולד בשנת 1937 בעיר ברשוב שברומניה למשפחת יהודים בעלי תרבות אוסטרו-הונגרית. בינקותו, בגיל שנה, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. זמן קצר אחרי העלייה, בגיל שלוש, התייתם מאמו והופקד על ידי אביו בבית יתומים, נשאר שם עד שאביו התחתן בשנית והחזיר אותו לביתו. אביו עבד כמנהל מחלקת נזקים בחברת הביטוח "ציון" ואמו המאמצת פרנצה עבדה בבית החרושת לשוקולד "המרשלג". הופמן למד בתיכון חדש בתל אביב, בצה"ל שירת בחיל הים.

בגיל צעיר נסע יואל הופמן ליפן, בה שהה במשך שנתיים במנזר זן ולמד ספרות והגות יפנית וסינית. באמצע שנות השישים התיישב בצפת עם רעייתו ורדה, בת העיר, ולימד בבית הספר התיכון העיוני בעיר מקצועות פילוסופיה, ספרות ואנגלית. אחרי לימודים בתל אביב, בהם סיים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות בשנת 1969, הוא שב ליפן על מנת לסיים את עבודת הדוקטורט שלו, באוניברסיטת תל אביב, בפילוסופיה של הדת ובודהיזם. לשם כך השתלם באוניברסיטת קיוטו (החל מ-1974).

יואל הופמן פרסם את סיפורו הראשון ב-1986 בכתב העת "אגרא 2" וזכה להתעניינות רבה. ב-1989 הוציא ספר פרוזה ראשון, ספר יוסף, שניכרים בו כבר ניצני הסגנון שעמו מזוהה הופמן כיום. הספר כולל ארבע נובלות, שאחת מהן, קצכן (בגרמנית: "חתלתול"), עובדה לדרמה טלוויזיונית. החל משנת 2010 מצוי הופמן בתהליך של התקרבות לחסידות. הוא מתפלל בבית כנסת אורתודוקסי באורח יומיומי ואף עלה לרגל לקברו של רבי נחמן מברסלב בעיר אומן.

הופמן היה נשוי במשך 37 שנים לורדה הופמן, להם שלושה ילדים, הזוג התגרש ב-1997. ורדה חזרה לגור בצפת, והיא מנהלת שם חדרי אירוח.

סגנון כתיבתו

הפרוזה של יואל הופמן (כפי שהתייצבה מאז ספרו השני, "ברנהרט") מתאפיינת בעלילה חמקמקה, ובכמה מקרים אף קשה לדבר על "עלילה" במובנה המקובל. על אף יחסו המיוחד של הופמן לתרבות מזרח אסיה, אי אפשר לקשר בצורה ישירה בין כתיבתו הרוויה להייקו המינימליסטי: תוכני כתיבתו מושפעים מילדותו בעיר ישראלית. הופמן מתייחס למילה, לעיתים קרובות, כמקור לשעשוע: מילים מקבלות אצלו הגדרות שונות מהצפוי וזהות נעה, כמעין חיות בחוברת צביעה. בכמה מספריו הסגנון נוטה לאבסטרקטיות ונמצא בשטח האפור שבין הפרוזה לשירה.

ויזואלית (כנגזרת לסגנון כתיבתו) בוחר הופמן להשתמש בכלים מיוחדים, שחלקם שאולים מנורמות של ספרי תפילה ועיון ישנים, בהם: שורות קצרות, רווחים גדולים, ניקוד, פרקים זעירים ממוספרים, תרגומי מילים זרות בשוליים ובמקרים אחדים – הטרמה בתחתית כל עמוד של תחילת הטקסט בעמוד הבא. בנוסף, מרבית ספריו מודפסים רק בצדו האחד של הדף וכוללים לעיתים ציורים או תצלומים מלווים.

אחד המאפיינים הייחודיים של הופמן הוא שימוש נרחב בסוגריים. ניתן לומר שהשימוש הרווח של הופמן בסוגריים וכן גישתו הארס-פואטית (כלומר גישה שבה הכותב מפסיק את רצף העלילה כדי לומר דבר מה על עצמו, על הקורא, על הגיבורים או אף על תהליך הכתיבה) מאתגרים מאוד את ההבחנה הרווחת במערב בין עיקר לטפל. קריאה קשובה בטקסטים של הופמן מאתגרת את ההבחנה הזאת ואת עצם נחיצותה.

סגנון הכתיבה יוצא הדופן של הופמן והעלילות שאינן ניתנות לאחיזה מקשים על ספריו להגיע לקהל קוראים רחב. עם זאת, כתיבתו נהנית מהערכת הביקורת הישראלית והעולמית והוא נחשב לאחד הקולות הייחודיים והעצמאיים בשפה העברית. ספריו תורגמו לאנגלית, לאיטלקית, לגרמנית ולצרפתית.

הופמן ויפן

את תאריו האקדמיים קיבל הופמן באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' בן-עמי שרפשטיין, עסקה בניתוח ההבדלים שבתפישת ה"אני" במערב ובמזרח, ונושאת את השם The idea of the ’real’ – East and West: a comparison of central concepts in Theravada Buddhism and the philosophy of David Hume. לאחר מכן היה מרצה רב-תחומי באוניברסיטת חיפה.

יחד עם פרופ' יעקב רז וד״ר איתן בולוקן נמנה עם המתרגמים של שירת הייקו לעברית. ושני קבצים של שירי הייקו בתרגומו עוררו עניין רב.

פרסים

• פרס היצירה לסופרים ומשוררים – 2008
• פרס ביאליק לספרות יפה – 2002
• פרס ניומן – 1999

ספרים

יואל הופמן חיבר ספרים גם באנגלית. להלן רשימת ספריו בעברית:

פרוזה

• ספר יוסף, כתר ומסדה, 1988.
• ברנהרט, כתר, 1989.
• כריסטוס של דגים, כתר, 1991.
• גוטפרשה, כתר, 1993.
• מה שלומך דולורס, כתר, 1995.
• הלב הוא קטמנדו, כתר, 2000.
• השונרא והשמטרלינג, רישומים יואל הופמן, כתר, 2001.
• אפרים, כתר, 2003.
• Curriculum Vitae, איורים יואל הופמן, כתר, 2007.
• מצבי רוח, כתר, 2010.
• סיפורים, הוצאת כתר והוצאת פרדס, 2022.

תרגומים ואנתולוגיות

• קולות האדמה, קטעים נבחרים מכתביו של החכם צ’ואנג-טסה, תרגם מסינית עם הערות ופירושים יואל הופמן, מסדה, 1977.
• לאן נעלמו הקולות?, סיפורי זן ושירי הייקו, תרגום מסינית ויפנית, מבוא ופרושים מאת יואל הופמן, מסדה, 1980.
• אומרי שיר על סף המוות, מבחר שירים יפניים ומסת מבוא, ליקט יואל הופמן, מסדה, 1985.
• ספר הזן של ג'ושו (Radical Zen), תרגום מסינית לאנגלית, עריכה ומבוא מאת יואל הופמן, בבל, 2007 (הספר תורגם מסינית לאנגלית על ידי הופמן, ומאנגלית לעברית על ידי דרור בורשטיין).
• קול היד האחת (The Sound of One Hand), תרגם והערות: יואל הופמן, הוצאת כתר, ירושלים, 2011. (הספר תורגם מיפנית לאנגלית על ידי הופמן, ומאנגלית לעברית על ידי דרור בורשטיין).

ספרי ילדים

• בפברואר כדאי לקנות פילים, אייר כרמי גל, גבעתיים: מסדה, 1988. מהדורה מחודשת, אייר איתי בקין, הוצאת מודן, 2018.

לקריאה נוספת

• חנה הרציג, "פואטיקת הפרספקטיבות של יואל הופמן", סימן קריאה, 22, 1991.
• אורציון ברתנא, "יואל הופמן - 'קצכן', פילוסופיה ישראלית חדשה", אפיריון, 30, 1993.
• נילי רחל גולד שרף, "הספר כנהר: עיון ב'ברנהרט' ליואל הופמן", עלי-שיח, 36, 1995.
• לילי רתוק, "לתרגל את החיים מחדש", קריאה ביצירתו של יואל הופמן, ראה, גיליון מיוחד, 1999.
• שי צור, "לחזור לשדה הכרוב - מן הכתיבה אל ההשראה וההתפעלות", עיון אחר ביצירתו של יואל הופמן, עלי-שיח, 42, 1999.
• מיכל ארבל, "מצב התרגום כמצב של גלות: 'קצכן' ליואל הופמן", מאזנים ע"ה 2, 2001, עמ' 38–42.
• רחל אלבק-גדרון, "מהי המולדת שבה מדברים הופמנ’ית? סוגה וקהיליית מוצא בלקסיקון-אפוס של יואל הופמן", צפון, ז', 2004.
• מירי קובובי-מנור, "גלות במולדת: 'קצכן' ו'אפרים' ליואל הופמן", על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית, 2005.
• רחל אלבק-גדרון, השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי על עבודתו של יואל הופמן, כנרת, זמורה-ביתן, דביר ומכון הקשרים, 2016.
• נטע שטהל, הפואטיקה של יואל הופמן - קווי בריאה וציורי לב, רסלינג, 2017.
• טל פרנקל אלרואי, הספר על יואל הופמן, הוצאת רסלינג, 2020
• יגאל שוורץ, מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, פרדס הוצאה לאור, 2020, הפרק "נונסנס, היגיון וטראומה ביצירתו של יואל הופמן", עמ' 39–80.
• יגאל שוורץ, מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, פרדס הוצאה לאור, 2020, הפרק "הביצה שהתחפשה, בפברואר כדאי לקנות פילים: דן פגיס, יואל הופמן – מודרניזם ופוסט־מודרניזם", עמ' 81–117.
• רות נצר. יואל הופמן מטפל במטפלים. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021
• רונית רפ, "סיפור "מופלא" ", התבוננות וסוריאליזם ב"קצכן" מאת יואל הופמן, כתב העת אות, גליון 11, 2022.
• אופיר אשרי, "נשיקות על המצח", על 'סיפורים' של יואל הופמן, מעלה - כתב עת לביקורת, גליון מס' 8, דצמבר 2022.

קישורים חיצוניים

• יואל הופמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רחל אלבק-גדרון, יואל הופמן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• רשימת הפרסומים של יואל הופמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יואל הופמן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של יואל הופמן, באתר "סימניה"
• אריאנה מלמד, השמש (הוא חושב) כחול משהו, באתר nrg‏, 24 במרץ 2000
• "צוּרָתִי הַטְּבוּעָה בָּךְ" - מחקר השוואתי על יואל הופמן
• אריאנה מלמד, יואל, אתה קיפוד, באתר ynet, 8 באפריל 2003
• יונתן סואן, קוריקולום ויטה של המידה הטובה: ממטאפיזיקה ל"מטאזיויקה", באתר הארץ
• המפלצת מדוזה, הרצאה של יואל הופמן, בכנס הזדהות עם בעלי חיים במעבדות שנערך במועדון צוותא, 17 באפריל 1997
• שי גרינברג, רוני הניג, עכבר העיר אונליין, דה הופמניזציה - מסע בעקבות יואל הופמן, באתר הארץ, 15 באפריל 2010
• נילי גולד, חיפה של יואל הופמן היא סוס לבן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2014

מכּתביו:

• קטע מתוך גוטפרשה
• יהודי על כיסא בעולם, באתר ynet, 12 במרץ 2007

על כתביו:

• דניאל אביצור, ‏מלאכת מחשבת : ברנהרט ליואל הופמן במבט מקרוב ומרחוק, מכאן י', ספטמבר 2010, עמ' 52–98
• יצהר ורדי, לפעמים אתה רואה מזלג ומבקש את נפשך למות, באתר הארץ, 8 ביוני 2007
• מיכל ארבל, "מה שהגיוני בעולם זו רק התפילה ברוך אתה אדוני", באתר הארץ, 2 באפריל 2007
• דפנה שחורי, פרה קדושה ושמה הופמן, באתר הארץ, 17 באפריל 2007
• אורי ש. כהן על הספר אפרים
• גלעד סרי לוי על הספר Curriculum Vitae
• גלעד סרי לוי על הספר "מצבי רוח"
• עמיחי חסון על הספר "מצבי רוח"
• שמעון שלוש, "יש הרבה מקום להרף" על הספר "מצבי רוח", באתר סימניה
• אודי שרבני, שירים ליואל, באתר וואלה! 1 בפברואר 2010
• אריאנה מלמד, מיומנו של אנרכיסט, על הספר "מצבי רוח", באתר ynet, 17 בינואר 2010
• מנחם בן, קו המשווה: עוד מאותו דבר, באתר nrg‏, 22 בינואר 2010
• רן יגיל, מצב חרום: על "מצבי רוח" של יואל הופמן, באתר nrg‏, 10 במרץ 2010
• איריס לעאל, אומרים שאני אינני אני, באתר ynet, 23 במרץ 2010
• שמעון זנדבנק, מעבר לכל המלים: הקסמים של יואל הופמן, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010
• שגית בלומרוזן-סלע, מה קורה בספרים אחרי שהם מסתיימים? אז מתחיל הסיפור האמיתי, באתר הארץ, 12 בפברואר 2010
• שירי לב-ארי, ‏חידה ושמה הופמן, על הספר "מצבי רוח", באתר גלובס, 14 בפברואר 2010
• עופרה רודנר, "בפברואר כדאי לקנות פילים": יואל הופמן מציע ספר ילדים לא מצונזר, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2018
• יגאל שוורץ, 'הביצה שהתחפשה', 'בפברואר כדאי לקנות פילים': דן פגיס, יואל הופמן, מודרניזם ופוסטמודרניזם, עיונים בספרות ילדים 26, תשע"ו 2016, עמ' 5–25

הערות שוליים

הקודם: אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם חיים באר, מאיה בז'רנו, מרים רות 2002

הבא: דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב