יואל הופמן

סופר ישראלי

יואל הופמן (נולד ב-23 ביוני 1937) הוא סופר, משורר עברי ישראלי, החוקר ומתרגם תרבות ושירה יפנית. הופמן הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית וספרות השוואתית ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

יואל הופמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 ביוני 1937 (בן 85)
בראשוב, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

הופמן נולד בשנת 1937 בעיר ברשוב שברומניה למשפחת יהודים בעלי תרבות אוסטרו-הונגרית. בינקותו, בגיל שנה, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. זמן קצר אחרי העלייה, בגיל שלוש, התייתם מאמו והופקד על ידי אביו בבית יתומים, נשאר שם עד שאביו התחתן בשנית והחזיר אותו לביתו. אביו עבד כמנהל מחלקת נזקים בחברת הביטוח "ציון" ואמו המאמצת פרנצה עבדה בבית החרושת לשוקולד "המרשלג". הופמן למד בתיכון חדש בתל אביב, בצה"ל שירת בחיל הים.

בגיל צעיר נסע יואל הופמן ליפן, בה שהה במשך שנתיים במנזר זן ולמד ספרות והגות יפנית וסינית. באמצע שנות השישים התיישב בצפת עם רעייתו ורדה, בת העיר, ולימד בבית הספר התיכון העיוני בעיר מקצועות פילוסופיה, ספרות ואנגלית. אחרי לימודים בתל אביב, בהם סיים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות בשנת 1969[1], הוא שב ליפן על מנת לסיים את עבודת הדוקטורט שלו, באוניברסיטת תל אביב, בפילוסופיה של הדת ובודהיזם. לשם כך השתלם באוניברסיטת קיוטו (החל מ-1974).

יואל הופמן פרסם את סיפורו הראשון ב-1986 בכתב העת "אגרא 2" וזכה להתעניינות רבה. ב-1989 הוציא ספר פרוזה ראשון, ספר יוסף, שניכרים בו כבר ניצני הסגנון שעמו מזוהה הופמן כיום. הספר כולל ארבע נובלות, שאחת מהן, קצכןגרמנית: "חתלתול"), עובדה לדרמה טלוויזיונית. החל משנת 2010 מצוי הופמן בתהליך של התקרבות לחסידות. הוא מתפלל בבית כנסת אורתודוקסי באורח יומיומי ואף עלה לרגל לקברו של רבי נחמן מברסלב בעיר אומן.

הופמן היה נשוי במשך 37 שנים לורדה הופמן, להם שלושה ילדים, הזוג התגרש ב-1997. ורדה חזרה לגור בצפת, והיא מנהלת שם חדרי אירוח[2].

סגנון כתיבתועריכה

הפרוזה של יואל הופמן (כפי שהתייצבה מאז ספרו השני, "ברנהרט") מתאפיינת בעלילה חמקמקה, ובכמה מקרים אף קשה לדבר על "עלילה" במובנה המקובל. על אף יחסו המיוחד של הופמן לתרבות מזרח אסיה, אי אפשר לקשר בצורה ישירה בין כתיבתו הרוויה להייקו המינימליסטי: תוכני כתיבתו מושפעים מילדותו בעיר ישראלית. הופמן מתייחס למילה, לעיתים קרובות, כמקור לשעשוע: מילים מקבלות אצלו הגדרות שונות מהצפוי וזהות נעה, כמעין חיות בחוברת צביעה. בכמה מספריו הסגנון נוטה לאבסטרקטיות ונמצא בשטח האפור שבין הפרוזה לשירה.

ויזואלית (כנגזרת לסגנון כתיבתו) בוחר הופמן להשתמש בכלים מיוחדים, שחלקם שאולים מנורמות של ספרי תפילה ועיון ישנים, בהם: שורות קצרות, רווחים גדולים, ניקוד, פרקים זעירים ממוספרים, תרגומי מילים זרות בשוליים ובמקרים אחדים – הטרמה בתחתית כל עמוד של תחילת הטקסט בעמוד הבא. בנוסף, מרבית ספריו מודפסים רק בצדו האחד של הדף וכוללים לעיתים ציורים או תצלומים מלווים.

אחד המאפיינים הייחודיים של הופמן הוא שימוש נרחב בסוגריים. ניתן לומר שהשימוש הרווח של הופמן בסוגריים וכן גישתו הארס-פואטית (כלומר גישה שבה הכותב מפסיק את רצף העלילה כדי לומר דבר מה על עצמו, על הקורא, על הגיבורים או אף על תהליך הכתיבה) מאתגרים מאוד את ההבחנה הרווחת במערב בין עיקר לטפל. קריאה קשובה בטקסטים של הופמן מאתגרת את ההבחנה הזאת ואת עצם נחיצותה.

סגנון הכתיבה יוצא הדופן של הופמן והעלילות שאינן ניתנות לאחיזה מקשים על ספריו להגיע לקהל קוראים רחב. עם זאת, כתיבתו נהנית מהערכת הביקורת הישראלית והעולמית והוא נחשב לאחד הקולות הייחודיים והעצמאיים בשפה העברית. ספריו תורגמו לאנגלית, לאיטלקית, לגרמנית ולצרפתית.

הופמן ויפןעריכה

את תאריו האקדמיים קיבל הופמן באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' בן-עמי שרפשטיין, עסקה בניתוח ההבדלים שבתפישת ה"אני" במערב ובמזרח, ונושאת את השם The idea of the ’real’ – East and West: a comparison of central concepts in Theravada Buddhism and the philosophy of David Hume. לאחר מכן היה מרצה רב-תחומי באוניברסיטת חיפה.

יחד עם פרופ' יעקב רז וד״ר איתן בולוקן נמנה עם המתרגמים של שירת הייקו לעברית. ושני קבצים של שירי הייקו בתרגומו עוררו עניין רב.

פרסיםעריכה

ספריםעריכה

יואל הופמן חיבר ספרים גם באנגלית. להלן רשימת ספריו בעברית:

פרוזהעריכה

  • ספר יוסף, כתר ומסדה, 1988.
  • ברנהרט, כתר, 1989.
  • כריסטוס של דגים, כתר, 1991.
  • גוטפרשה, כתר, 1993.
  • מה שלומך דולורס, כתר, 1995.
  • הלב הוא קטמנדו, כתר, 2000.
  • השונרא והשמטרלינג, רישומים יואל הופמן, כתר, 2001.
  • אפרים, כתר, 2003.
  • Curriculum Vitae, איורים יואל הופמן, כתר, 2007.
  • מצבי רוח, כתר, 2010.
  • סיפורים, הוצאת כתר והוצאת פרדס, 2022[3].

תרגומים ואנתולוגיותעריכה

  • קולות האדמה, קטעים נבחרים מכתביו של החכם צ’ואנג-טסה, תרגם מסינית עם הערות ופירושים יואל הופמן, מסדה, 1977.
  • לאן נעלמו הקולות?, סיפורי זן ושירי הייקו, תרגום מסינית ויפנית, מבוא ופרושים מאת יואל הופמן, מסדה, 1980.
  • אומרי שיר על סף המוות, מבחר שירים יפניים ומסת מבוא, ליקט יואל הופמן, מסדה, 1985.
  • ספר הזן של ג'ושו (Radical Zen), תרגום מסינית לאנגלית, עריכה ומבוא מאת יואל הופמן, בבל, 2007 (הספר תורגם מסינית לאנגלית על ידי הופמן, ומאנגלית לעברית על ידי דרור בורשטיין).
  • קול היד האחת (The Sound of One Hand), תרגם והערות: יואל הופמן, הוצאת כתר, ירושלים, 2011. (הספר תורגם מיפנית לאנגלית על ידי הופמן, ומאנגלית לעברית על ידי דרור בורשטיין).

ספרי ילדיםעריכה

  • בפברואר כדאי לקנות פילים, אייר כרמי גל, גבעתיים: מסדה, 1988. מהדורה מחודשת, אייר איתי בקין, הוצאת מודן, 2018.

לקריאה נוספתעריכה

  • חנה הרציג, "פואטיקת הפרספקטיבות של יואל הופמן", סימן קריאה, 22, 1991.
  • אורציון ברתנא, "יואל הופמן - 'קצכן', פילוסופיה ישראלית חדשה", אפיריון, 30, 1993.
  • נילי רחל גולד שרף, "הספר כנהר: עיון ב'ברנהרט' ליואל הופמן", עלי-שיח, 36, 1995.
  • לילי רתוק, "לתרגל את החיים מחדש", קריאה ביצירתו של יואל הופמן, ראה, גיליון מיוחד, 1999.
  • שי צור, "לחזור לשדה הכרוב - מן הכתיבה אל ההשראה וההתפעלות", עיון אחר ביצירתו של יואל הופמן, עלי-שיח, 42, 1999.
  • מיכל ארבל, "מצב התרגום כמצב של גלות: 'קצכן' ליואל הופמן", מאזנים ע"ה 2, 2001, עמ' 38–42.
  • רחל אלבק-גדרון, "מהי המולדת שבה מדברים הופמנ’ית? סוגה וקהיליית מוצא בלקסיקון-אפוס של יואל הופמן", צפון, ז', 2004.
  • מירי קובובי-מנור, "גלות במולדת: 'קצכן' ו'אפרים' ליואל הופמן", על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית, 2005.
  • רחל אלבק-גדרון, השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי על עבודתו של יואל הופמן, כנרת, זמורה-ביתן, דביר ומכון הקשרים, 2016.
  • נטע שטהל, הפואטיקה של יואל הופמן - קווי בריאה וציורי לב, רסלינג, 2017.
  • טל פרנקל אלרואי, הספר על יואל הופמן, הוצאת רסלינג, 2020
  • יגאל שוורץ, מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, פרדס הוצאה לאור, 2020, הפרק "נונסנס, היגיון וטראומה ביצירתו של יואל הופמן", עמ' 39–80.
  • יגאל שוורץ, מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, פרדס הוצאה לאור, 2020, הפרק "הביצה שהתחפשה, בפברואר כדאי לקנות פילים: דן פגיס, יואל הופמן – מודרניזם ופוסט־מודרניזם", עמ' 81–117.
  • רות נצר. יואל הופמן מטפל במטפלים. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021
  • רונית רפ, "סיפור "מופלא" ", התבוננות וסוריאליזם ב"קצכן" מאת יואל הופמן, כתב העת אות, גליון 11, 2022.
  • אופיר אשרי, "נשיקות על המצח", על 'סיפורים' של יואל הופמן, מעלה - כתב עת לביקורת, גליון מס' 8, דצמבר 2022.

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רשימת מקבלי תארים ותעודות, מעריב, 29 ביוני 1970
  2. ^ שי גרינברג, דהופמניזיציה - מסע בעקבות יואל הופמן, באתר העיר תל-אביב, ‏15 באפריל 2010
  3. ^   אמיר רותם, זיכרונות הילדות של יואל הופמן, באתר הארץ, 30 ביוני 2022


הקודם:
אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חיים באר, מאיה בז'רנו, מרים רות

2002
הבא:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב