יובה השני
יובה השני (בלטינית: Iuba; 48 לפנה"ס – 23 לספירה) היה מלך וסל של הרומאים ששלט בנומידיה (בין השנים 30–25 לפנה"ס), ובממלכת מאוריטניה (בין השנים 25 לפנה"ס – 23 לספירה). הוא נחשב למלך מוצלח, למלומד ולסופר מחונן. אשתו הראשונה הייתה קלאופטרה סלנה השנייה, בתם של קלאופטרה השביעית מלכת מצרים מבית תלמי והטריומוויר הרומאי מרקוס אנטוניוס.
ביוגרפיה
עריכהשנותיו המוקדמות
עריכהיובה השני היה נסיך ברברי מנומידיה. הוא נולד בהיפו-רגיום (אנ') (כיום אנאבה (אנ'), אלג'יריה) כבן יחיד ויורש עצר ליובה הראשון ואם לא ידועה. ב-46 לפנה"ס הובס אביו בקרב תאפסוס על ידי יוליוס קיסר ובשנת 40 לפנה"ס הפכה נומידיה לפרובינקיה רומאית ואיבדה את עצמאותה. יובה הראשון היה בעל בריתו של פומפיוס מתחרהו של קיסר על השלטון ברומא.
לאחר ניצחונו של קיסר ב-46 לפנה"ס נלקח יובה השני לרומא (בגיל 4 או 6 שנים) ולקח חלק במצעד הניצחון של הקיסר הרומאי. הוא התחנך ברומא למד לטינית ויוונית ואף זכה לאזרחות רומאית. יובה היה תלמיד מחונן ובבגרותו נחשב לאחד האזרחים המשכילים ביותר של רומא. בגיל 20 חיבר את אחת מעבודותיו הראשונות שעסקה בארכאולוגיה רומאית. הוא היה בן טיפוחיו של יוליוס קיסר ואחר כך של אחיינו אוקטביאנוס (לימים הקיסר אוגוסטוס). בזמן התבגרותו התלווה לאוקטביאנוס למסעות צבאיים ואף נלחם לצידו בקרב אקטיום ב-31 לפנה"ס, ניסיון זה הועיל לו בהמשך דרכו כשליט.
מינויו כשליט נומידיה
עריכהבשנת 30 לפנה"ס החזיר אוקטביאנוס לשלטון את יובה השני כמלך נומידיה שביסס את יחסיה כבעלת ברית של רומא. לאחר מכן בין השנים 26–20 לפנה"ס, ארגן את נישואיו לקלאופטרה סלנה, ככל הנראה כתגמול על עזרתו במערכה בספרד. בשנת 25 לפנה"ס סופחו שטחי נומידיה (למעט נומידיה המערבית) לקיסרות הרומאית כחלק מהפרובינקיה הרומאית אפריקה פרוקונסולריס, ויובה השני מונה לשליטה של ממלכת מאוריטניה, שלטון בו החזיק למשך 48 שנה עד מותו.
שלטונו במאוריטניה
עריכהלפי סטראבון, בעקבות מותו של המלך המאוריטני בוככוס השני (אנ') שהיה בעל בריתה של רומא עברה הממלכה לשלטון ישיר של רומא עד אשר ניתנה ליובה השני על ידי אוגוסטוס ב-25 לפנה"ס. כאשר יובה וקלאופטרה סלנה עברו להתגורר במאוריטניה הם קראו לבירתם החדשה קיסריה (כיום צ'רצ'ל (אנ'), אלג'יריה) לכבודו של אוגוסטוס. המבנים והפסלים שנבנו בקיסריה מייצגים סגנונות מעורבים של ארכיטקטורה מצרית, יוונית ורומאית.
לפי המסופר הייתה לסלנה השפעה רבה על מדיניותו של יובה. יובה השני עודד ותמך באמנויות הבמה, המחקר המדעי וחקר ההיסטוריה של הטבע. כמו כן תמך במסחר המאוריטני. לממלכת מאוריטניה הייתה חשיבות רבה לאימפריה הרומית משום שהייתה מעורבת במסחר בכל רחבי הים התיכון בייחוד עם ספרד ואיטליה. מאוריטניה ייצאה דגים, ענבים, פנינים, תאנים, חיטה, רהיטים מעץ וצבע ארגמן שהופק מארגמון חד קוצים, ושימש לצביעת פסים של גלימות סנטורים רומאים. יובה שלח משלחת לאיי פורפוריירס באוקיינוס האטלנטי על מנת להקים מחדש את תעשיית ייצור הצבע הפיניקית. טינגיס (כיום טנג'יר, מרוקו), המשתרעת בחופו הדרומי של מיצר גיבלרטר הפכה בימיו למרכז מסחרי מרכזי. בעקבות פעילותו המסחרית הענפה זכה יובה לתואר כבוד של מושל מטעם הרומאים על הערים גדס (כיום קדיז), וקרתגו נובה (קרטחנה) בספרד.
ברחבי האימפריה הרומית באותה תקופה נחשב המטבע המאוריטני בעל איכות וערך גבוהים. ההיסטוריון היווני פלוטרכוס מתאר את יובה כ"אחד מהשליטים המוכשרים ביותר של זמנו". בין השנים 2 לפנה"ס – 2 לספירה, ערך יובה מסע יחד עם נכדו של אוגוסטוס, גאיוס קיסר למזרח הים התיכון כשהוא משמש לו כיועץ. בשנת 21 לספירה הפך יובה השני את בנו תלמי לשליט משותף עמו בממלכה. יובה מת בשנת 23 לספירה ונקבר לצידה של אשתו הראשונה במוזוליאום המלכותי של מאוריטניה. בעקבות מותו הפך תלמי לשליטה היחידי של מאוריטניה.
נישואים וילדים
עריכה- אשתו הראשונה של יובה השני הייתה הנסיכה מבית תלמי, קלאופטרה סלנה השנייה (40 לפנה"ס – 6 לספירה). ילדיהם:
- תלמי ממאורטניה (אנ') (נולד בסביבות 10–5 לפנה"ס).
- בת נוספת שלא נמסר שמה, נזכרת בכתובת. הוצע שבת זו היא דרוסילה ממאורטניה (אנ'), אך ייתכן שהיא הייתה נכדתו. דרוסילה מתוארת כנכדתם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה השביעית, או שייתכן שהייתה בתו של תלמי ממאורטניה.
- אשתו השנייה הייתה גלפירה (נישאו בשנת 6 או 7 לספירה), נסיכה מקפדוקיה ואלמנתו של אלכסנדר, בנו של המלך הורדוס ממרים החשמונאית, שהוצא להורג בשנת 7 לפנה"ס בהוראת אביו, באשמת קשירת קשר נגדו. יוסף בן מתתיהו כתב כי יובה נפטר וגלפירה האלמנה שבה לבית אביה, ארכלאוס מלך קפדוקיה, ולאחר מכן נישאה לארכלאוס, נשיא יהודה ובנו של הורדוס מאשתו מלתקי.[1] אולם מאחר שיובה מת רק בשנת 23 לספירה, מסתבר כי גלפירה לא התאלמנה אלא יובה כנראה גירש אותה,[2] ככל הנראה בשנת 7 לספירה. ליובה וגלפירה לא היו ילדים ביחד.
עבודותיו
עריכהיובה כתב מספר ספרים ביוונית על היסטוריה, היסטוריה של הטבע, גאוגרפיה, דקדוק, ציור ותיאטרון. המדריך שחיבר לארץ ערב הפך לרב מכר ברומא. בנוסף לספרים שכתב אסף ספרים במגוון רחב של נושאים שהשלימו את ידיעותיו. רק חלק קטן מעבודותיו שרד. פליניוס הזקן מצטט אותו 65 פעם בחיבורו "ההיסטוריה של הטבע" ובאתונה נבנה מונומנט בגימנסיה של תלמי כהוקרה על כתביו.
פרגמנטים של 10 מעבודותיו של יובה השני זוהו עד כה:
- "ארכאולוגיה רומאית", בשני ספרים.
- "דמיונות", לפחות 15 ספרים.
- "על הציור", לפחות 8 ספרים.
- "היסטוריה תיאטרלית", לפחות 17 ספרים.
- "מסעותיו של חנו", ככל הנראה תרגום של הפריפלוס "חנו הנווט".
- "על החלבלוב", פמפלט.
- "ליביקה" (לוב), לפחות 3 ספרים.
- "על ערב", ספרו היחידי של יובה שכנראה נכתב בלטינית.
- "על אשור", ב-2 ספרים.
- "אפיגרמות", שרדו 6 שורות מתוך אחד מהם המצוטטות על ידי אתנאיוס.
עבודותיו של יובה שרדו כמובאות וציטוטים על ידי סופרים אחרים יוונים ורומאים כשכחצי מהם מופיעים ב"היסטוריה של הטבע" של פליניוס. השאר מופיעים בכתביהם של פלוטארכוס, אליאנוס טקיטוס (אנ'), הרפוקרטיון (אנ'), דיוסקורידס, גלנוס, פילוסטרטוס, איליוס הרודיאנוס (אנ'), טטיאנוס, מרקלינוס, סולינוס, הסיכיוס ממילטוס, סטפנוס מביזנטיון, פוטיוס, האטימולוגיקון מגה, הגאופוניקה וכתבי סכוליה שונים על סופרים קלאסיים. ייתכן ויובה עסק גם בכתיבת מחזות אך לא נמצאו עדויות לכך.
תרומתו למדע
עריכהיובה השני היה ידוע כפטרון נלהב של האמנויות והמדעים ומימן מס' משלחות מחקר ומחקרים ביולוגיים. לפי פליניוס הצעיר, שלח יובה משלחת לאיים הקנריים ולמדיירה. יובה העניק לאיים הקנריים את שמם משום שמצא באיים כלבים פראיים במיוחד (canaries – מ-canis משמע "כלבים" בלטינית).
פילוסטרטוס מאזכר מחקר שערך יובה ככל הנראה על פילים אפריקניים בו הוא מציין ש"הפילים מגוננים אחד על השני בזמן שהם ניצודים, ושהם יגנו ביחד על פיל מותש ואם הם יכולים יחלצו אותו מסכנה, ושהם (לדברי יובה), ירפאו את פצעיו בעזרת משחה מצמח האלוורה כשהם ניצבים מסביבו כמו רופאים".
הרופא היווני אאופורבוס כתב שמחלבלוב סוקולנטי שנתגלה בפסגות הרי האטלס ניתן להפיק סם משלשל חזק. ב-12 לספירה קרא יובה לצמח בשם אאופורביה על שם אאופורבוס רופאו האישי של אוגוסטוס. הבוטניקאי והטקסונום קרל לינאוס קרא לסוג כולו על שמו של הרופא. הסוג של עץ הדקל Jubaea נקרא על שם יובה.
קישורים חיצוניים
עריכה- יובה השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יובה השני, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק ז, פסקה ד, סעיפים 114–116; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יג, פסקה ד, סעיף 350.
- ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום אולמן, הערות מאת ישראל שצמן), הערה לסעיף 115.