יוג'ין בורוביץ

רב ותיאולוג רפורמי אמריקאי

הרב יחיאל (יוג'ין ברנרד) בורוביץ (אנגלית: Eugene B. Borowitz,‏ 20 בפברואר 1924 - 22 בינואר 2016) היה תאולוג יהודי ורב רפורמי, אחד המשפיעים במחצית השנייה של המאה ה-20, חוקר מחשבת ישראל, מייסד ועורך כתב-העת "שמע".

הרב יחיאל (יוג'ין ברנרד) בורוביץ
Eugene Borowitz
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 בפברואר 1924
קולומבוס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בינואר 2016 (בגיל 91)
סטמפורד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות מ-1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

בורוביץ נולד בעיר ניו יורק למשפחת מהגרים ממזרח אירופה: אביו גדל בסוקולי שליד לומז'ה, ואמו נולדה סמוך ליאשי. שניהם היו בעלי השקפה סוציאליסטית וחברים בקהילה הקונסרבטיבית המקומית. שמו היהודי הוא יחיאל.[1] הוא גדל בקולומבוס, אוהיו וסיים את לימודיו לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת מדינת אוהיו (Ohio State University) בשנת 1942. הוסמך לרבנות על ידי ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי בשנת 1948 וסיים את לימודיו לתואר שלישי (DHL) בספרות רבנית ובתאולוגיה, גם כן בהיברו יוניון קולג', בשנת 1952 כמו כן, בורוביץ סיים לימודי תואר שלישי בחינוך (Ed.D.) בשנת 1958 באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.

בורוביץ כיהן כרב בסנט לואיס, מיזורי, שירת כקצין דת בצבא ארצות הברית במלחמת קוריאה, והיה הרב המייסד של בית הכנסת הקהילתי בפורט וושינגטון, ניו יורק. בשנת 1957 מונה למנהל המחלקה לחינוך דתי באיחוד הקהילות העבריות האמריקניות. מ-1962, שימש בורוביץ פרופסור למחשבת ישראל ולתאולוגיה בהיברו יוניון קולג' בניו יורק.

הגות עריכה

תרומתו העיקרית של בורוביץ לתאולוגיה היהודית היא ניסוח הרעיון של "תאולוגיית הברית" בהקשר הלא-אורתודוקסי העכשווי. הוא מכונן תפיסה של היהדות כ"ברית" – להבדיל מהלכה (חוק), מעקרונות מוסר מקבוצה אתנית או מלאום. בכל כתביו נדון מעמדו של היהודי הפוסט-המודרני כיחיד אוטונומי אך אחראי בתוך מסגרתה של ברית. בכך הוא מבקר הן את הגישות הרווחות ששררו בהגות הרפורמית ה"קלאסית" במאות התשע-עשרה והעשרים, והן את הנחות היסוד של האורתודוקסיה.

חידושה של הברית עריכה

ספרו העיקרי של בורוביץ, "חידושה של הברית: תאולוגיה ליהודים הפוסט-מודרניים" (Renewing the Covenant: Theology for the Postmodern Jew) ראה אור לראשונה בשנת 1991. מהדורתו העברית (בתרגומם של מנשה ארבל ואילון שמיר; עורכים אילון שמיר ויהוידע עמיר) ראתה אור בשנת 2014 בספריית היהדות המתקדמת (הוצאת הקיבוץ המאוחד). הספר מכונן את הקשר בין אדם לאלוהים, ובין יהודי ליהודי כברית בעלת שני מעגלים: הברית הכלל אנושית, ברית נוח, והברית הלאומית, ברית האל עם האבות. ברית לאומית זו היא קשר של מחויבות הדדית כפולה: מחויבות בין עם ישראל לאלוהים; מתוך כך, מחויבות בין הפרטים המרכיבים את עם ישראל ומבקשים לשמֵר את הברית עם אלוהים. בכך הוא ממיר את אמונת האדם בתבונתו וביכולתו לגאול את עצמו, אמונה שעמדה במרכז ההגות הדתית המודרנית, באמונה באל, בדיאלוג עמו ובעמידה תחת מצוותו; זאת בעיקר בעקבות הגותו הדיאלוגית של מרטין בובר, מזה, ומחשבתו הקהילתנית של מרדכי קפלן, מזה. לצידם מנהל בורוביץ שיחה ערה עם פרנץ רוזנצוויג, אברהם יהושע השל ורבים אחרים. אלוהיו של בורוביץ הוא אל אישי, קרוב; אל מולו עומד האדם שאינו נכון ואינו רשאי לוותר על עצמיותו ועל האוטונומיה המוסרית והרעיונית שלו.

כאן נעוצה מחלוקתו עם תפיסת ההלכה האורתודוקסית. בעיניו, למרות כל הכשלים הכרוכים בסגידה המודרנית ל"עצמי", עצם גילויו של ה"עצמי" והעמידה על חירותו ועל אחריותו – נושאת בשורה גדולה. הנאמנות לאל עניינה אמנם עמידה תחת מצוותו, אולם יש והיא מתבטאת דווקא בסירוב לציית למצווה המנוסחת במסורת היהודית לדורותיה. שהרי בלבו של רעיון הברית עמדת האמונה שהאל ברא את האדם חופשי; הנאמנות לו – כאדם חופשי האחראי להכרעותיו – נעלה אפילו על הנאמנות הנתבעת לסמכותן של המסורת או הקהילה. ברית היא אפוא מערכת יחסים של נאמנות בין עם ישראל לאלוהים, ובין עם ישראל לעצמו ולשליחותו. עולה ממנה ההינתנות לחיי תורה. מטרתה – טיפוח קהילה המקדשת את אלוהים במעשיה היום יומיים. עניינה נאמנות הן לעָבר והן לשותפי הברית בהווה, קרי ליהודים באשר הם. מתוך כך היא נושאת בחובה נאמנות גם לבשורת העתיד של עם ישראל ושל האנושות.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Eugene B. Borowitz, Renewing the Covenant: A Theology for the Postmodern Jew, Jewish Publication Society, 1996. עמ' 301.