פתיחת התפריט הראשי

גנרל-אוברסט יוזף הרפהגרמנית: Josef Harpe;‏ 21 בספטמבר 1887 - 14 במרץ 1968) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

יוזף הרפה
Josef Harpe
Bundesarchiv Bild 146-1981-104-30, Josef Harpe.jpg
גנרל יוזף הרפה
לידה 21 בספטמבר 1887
ביר, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 14 במרץ 1968 (בגיל 80)
נירנברג, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19091945
דרגה גנרל-אוברסט (ורמאכט) גנרל-אוברסט (ורמאכט)
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה הממונעת ה-2
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-12
מפקד קורפוס הפאנצר ה-41
מפקד הארמייה התשיעית
מפקד ארמיית הפאנצר הרביעית
מפקד קבוצת ארמיות צפון אוקראינה
מפקד קבוצת ארמיות A
מפקד ארמיית הפאנצר החמישית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

ביוגרפיהעריכה

קריירה מוקדמתעריכה

הרפה נולד ב-21 בספטמבר 1887 בביר, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1909 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-56 (וסטפאליה ה-7 - פוגל פון פלקנשטיין). במלחמת העולם הראשונה לחם במסגרת הרגימנט בחזית המערבית, וב-18 באפריל 1915 קודם לדרגת אובר לוטננט. במהלך מתקפת האביב נפצע הרפה, וב-18 באפריל 1918 הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה נשאר הרפה ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1923 מונה למפקד פלוגה 3 ביחידה הממונעת, בשנת 1928 הועבר לתפקיד מטה במשרד המלחמה, וב-1 באפריל 1931 הועלה לדרגת מיור. בסוף אפריל 1931 נשלח לבית הספר לשריון הגרמני-רוסי בקאזאן, שם שהה עד ה-1 בנובמבר 1933. ב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד היחידה הממונעת ה-1 בצוסן, וב-1 במאי 1935 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. ב-15 באוקטובר 1935 עם ההכרזה הרשמית על הקמת חיל השריון הגרמני, מונה הרפה למפקד רגימנט הפאנצר ה-3, שהיה חלק מדיוויזיית הפאנצר ה-2. ב-1 בינואר 1937 הועלה הרפה לדרגת אוברסט, וב-1 באוגוסט 1939 מונה למפקד חטיבת הפאנצר הראשונה, שהייתה חלק מדיוויזיית הפאנצר ה-1.

מלחמת העולם השנייהעריכה

עם פרוץ המלחמה היה הרפה מפקד חטיבת הפאנצר ה-1, ולחם עימה במהלך המערכה בפולין. ב-15 בפברואר 1940 מונה הרפה למפקד בית הספר לשריון, וב-1 באוגוסט 1940 הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-5 באוקטובר 1940 מונה הרפה למפקד הדיוויזיה הממונעת ה-2, שהפכה תחת פיקודו ב-10 בינואר 1941 לדיוויזיית הפאנצר ה-12. במהלך מבצע ברברוסה פיקד על הדיוויזיה שבפיקודו שהייתה חלק מהקורפוס הממונע ה-57 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, ולאחר מכן פעלה כחלק מהקורפוס הממונע ה-39. ב-13 באוגוסט 1941 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ובספטמבר הועבר יחד עם הקורפוס הממונע ה-39 לארמייה ה-16 במסגרת קבוצת ארמיות צפון. בתחילת נובמבר כבש את העיר טיכווין, ועל כך קיבל ב-31 בדצמבר תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-15 בינואר 1942 הועלה הרפה לדרגת גנרל לוטננט, ומונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-41 שהיה חלק מארמיית הפאנצר השלישית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, וב-1 ביוני 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל השריון. על פעולותיו בקרבות קיבל הרפה ב-19 בפברואר 1943 את עיטור הצלב הגרמני בזהב. הרפה לחם עם הקורפוס שבפיקודו בקרב קורסק, ועל כך קיבל ב-15 בספטמבר 1943 תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-4 בנובמבר 1943 מונה הרפה למפקד הארמייה התשיעית, וב-20 באפריל 1944 הועלה לדרגת גנרל-אוברסט. ב-1 במאי מונה למפקד ארמיית הפאנצר הרביעית, ונסוג עימה לעבר נהר הויסלה. ב-28 ביוני 1944 מונה לסגן מפקד קבוצת ארמיות צפון אוקראינה, וב-16 באוגוסט מונה למפקד קבוצת הארמיות, ששמה שונה ב-28 בספטמבר לקבוצת ארמיות A. ב-16 בינואר 1945 הודח הרפה מתפקידו על ידי היטלר, בעקבות כשלונו בבלימת הרוסים במבצע ויסלה-אודר. ב-9 במרץ 1945 מונה הרפה למפקד ארמיית הפאנצר החמישית שהייתה חלק מקבוצת ארמיות B, ולחם עימה בכיס הרוהר עד ה-17 באפריל, אז נכנע בראש כוחותיו לאמריקנים.

לאחר המלחמהעריכה

הרפה שוחרר מהשבי ב-14 באפריל 1948. לאחר שחרורו התגורר הרפה בנירנברג עד למותו ב-14 במרץ 1968.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוזף הרפה בוויקישיתוף