פתיחת התפריט הראשי

יוזף רות

סופר ועיתונאי אוסטרי

יוזף רוֹת (לעיתים רוט; Joseph Roth; ‏2 בספטמבר 1894, ברודי27 במאי 1939, פריז) היה סופר ועיתונאי יהודי אוסטרי ממוצא גליציאני.

יוזף רות
Joseph Roth
יוזף רות, 1918
יוזף רות, 1918
לידה 2 בספטמבר 1894
ברודי, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במאי 1939 (בגיל 44)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Irmgard Keun עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מארש ראדצקי, איוב, קברי הקפוצינים עריכת הנתון בוויקינתונים
www.josephroth.de
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יוזף (מימין) ופרדריקה (פרידל) ברכיבה עם אדם לא-מזוהה, בסביבות 1925
קברו של יוזף רות

תולדות חייו ויצירתועריכה

משה יוסף רוֹת נולד בעיירה בְּרוֹדִי הסמוכה ללבוב שבגליציה, שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, לאם יהודייה; את אביו לא הכיר. הוא גדל בסביבה יהודית מובהקת בברודי.

האירוע המעצב של חייו היה מלחמת העולם הראשונה וקריסת האימפריה שלאחריה. רות נאלץ לקטוע את לימודיו בווינה ולחזות בהתמוטטות המדינה שבה ראה את מולדתו. כל שנות מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי-הונגרי. ב-1920 הגיע לברלין, ועבד שם כעיתונאי ב-Neue Berliner Zeitung ובעיתונים אחרים. ב-1925 עזב את ברלין, וב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה. ב-1928 חלתה אשתו פרדריקה בסכיזופרניה, והדבר היה עליו לנטל כלכלי ופסיכולוגי כבד.

בספריו מתאר רות את גורלם של אנשים חסרי מולדת, התועים ונודדים בעולם: יהודים שגורל עמם כפה עליהם חיים בגולה, אוסטרים שאינם מוצאים את מקומם במדינה הרב-לאומית של האימפריה האוסטרו-הונגרית – המדינה היחידה המאפשרת, לדעת רות, "להיות פטריוט ואזרח העולם הגדול" בו בזמן.

בעוד שבתחילת דרכו כתב רות עלונים קומוניסטיים תחת הכינוי "יוזף האדום", הרי שביצירתו המאוחרת נטה למלוכנות וביקש להשיב לקיסרות האוסטרית את זוהרה שאבד. פנייה זו אל העבר ניתן לראות כתגובה ללאומנות הגואה, בעוד שהקיסרות האוסטרית נתפסה בידי נתיניה היהודים כמיטיבה עמם.

היצירה הייצוגית של תקופה זו בפועלו היא הרומן "מארש רדצקי" (1932) – סאגה רב-דורית על משפחת קצינים בצבא הקיסרות. ברומן "קברות הקפוצ'ינים" מתאר רות את המשך קורותיו של גיבור "מארש רדצקי" בשנות השלושים. המפורסמת מבין יצירותיו העוסקות ביהדות היא הרומן "איוב". רות, שעבד רוב חייו כעיתונאי, הותיר אחריו גם כמות נכבדת של טורי פליטון ותיאורי מסע שחלקם נאספו בספר "מה שראיתי - רשימות מברלין 1920-1932" שטרם תורגם לעברית. ברומן "אגדת השתיין הקדוש" טיפל ברשמיו מהאלכוהוליזם שלו, שליווה אותו מאז שנותיו המוקדמות.

בשנת 1939 נפטר רות בפריז כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות, כשהוא עני ונתון בחובות. הוא קבור בפריז, ובברודי עיר הולדתו, מציין שלט קטן באוקראינית ובגרמנית את בנה המפורסם של העיר הקטנה.

ספרי יוזף רות בעבריתעריכה

  • איוב: סיפור של איש פשוט, תרגם יצחק למדן, ברלין: א. י. שטיבל, תרצ"ב 1932.
    • תרגום נוסף: איוב: סיפור של איש פשוט, תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ה 1985.
  • מארש ראדצקי, תרגמה אילנה המרמן, הספריה לעם, עם עובד, 1980.
  • קברות הקפוצינים, תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ו 1986.
  • טאראבאס: אורח עלי אדמות, תרגם שלמה טנאי, תל אביב: זמורה ביתן, תש"ן 1990.
  • הנביא האילם, תרגמה רות לבנית, תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"א 1991.
  • בריחה ללא קץ, תרגם שלמה טנאי, תל אביב: זמורה ביתן, 1992.
  • מלון סבוי, תרגם יוסף שריג, תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"ב 1992.
  • סיפורו של הלילה האלף ושניים, תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, 1993.
  • יהודים נודדים, תרגם יונתן ניראד, ירושלים: סמטאות, 2011.
  • אגדת השתיין הקדוש; מנהל התחנה פלמראייר, תרגם אהוד אלכסנדר אבנר, ירושלים: סמטאות, 2012.
    • תרגום קודם: אגדת השיכור הקדוש, תרגם פ' שדה, בתוך ד' אורן (עורך), מבחר הספור הארופאי, תל אביב: הדר, תשי"ט.
  • הלוויתן, תרגם גדי גולדברג, תל אביב: זיקית, 2015.
  • אפריל; בית הפאר ממול; ניצחון היופי, תרגמו שירה מירון ומרט וינטראוב, תשע נשמות, 2017.
  • תותים, תרגמה שירה מירון, תשע נשמות, 2018.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה