פתיחת התפריט הראשי

יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

יום הזיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה (נקרא גם יום נספי סודאן) מצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר) לזכר כ-4,000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע וההמתנה לעלייה במחנות הפליטים בסודאן בזמן מבצע אחים.

ראובן ריבלין בטקס האזכרה הממלכתי ליהודי אתיופיה שניספו בדרכם לישראל בהר הרצל, מאי 2018
ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא דברים בטקס הזיכרון בירושלים לצד כהני ביתא ישראל, 1998.

תוכן עניינים

המסע והחיים במחנות הפליטיםעריכה

  ערך מורחב – עליית ביתא ישראל

בשלהי שנות השבעים החל גל עלייה מאתיופיה, כאשר יהודים מקהילת אתיופיה יצאו לדרך העלייה לישראל. עלייה זו נסתייעה בהמשך באנשי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וחיילי צה"ל. אלפי יהודים יצאו ברגל מכפריהם באתיופיה, תוך שהם מתחזים לפליטים, מערבה אל מחנות פליטים בסודאן. משם הוסעו הפליטים לחרטום בירת סודאן, הוטסו למדינה אירופאית ומשם לישראל. פליטים אחרים הובאו לחוף הסודאני של הים האדום ונאספו משם על ידי כלי שיט של חיל הים, או הוטסו על ידי מטוסי חיל האוויר ממנחתים שהוכשרו במדבר הסודאני.

בשנים 1984 ו-1985, התרחש מבצע משה כחלק מהסכם בין מדינת ישראל לבין סודאן, איפשרה סודאן מעבר יהודים דרכה לכיוון שדה תעופה ממנו הוטסו לבריסל ואז לישראל. לאחר שעלו בדרך זו כ-8,000 נפש, הודלף לעיתונות על קיום המבצע וכתוצאה מכך ביטלו הסודאנים את הסכמתם לנחיתת מטוסים בתחומם. בנוסף למאות רבות ששהו בסודאן בהמתנה לתורם, אלפי יהודים שלא ידעו על הביטול היו כבר בדרכם מאתיופיה לכיוון סודאן.

 
אביצ'ו בירוק, מדליקה משואה בטקס זיכרון לנספי יהדות אתיופיה בדרכה לישראל לזכר אמה סהלה סמאיי ושני ילדיה: אסמרו וסיסאי, שנפטרו במחנה הפליטים בסודאן בשל התנאים הקשים. טקס יום הזיכרון לנספי המסע לארץ ישראל, נתניה, 2017

מאחר שהיהודים לא הכירו את הדרך, הם רכשו את שירותיהם של מורי דרך שלפעמים נטשו אותם בדרך אחרי שנטלו את כספם, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם שודדים ששדדו את רכושם של הפליטים והרגו בהם. גם אם מורה הדרך נשאר עם הקבוצה הם נאלצו ללכת ברגל, במסלול הררי ובמסלול מדברי קשה ורבים מתו בדרך מתשישות, מרעב, וממחלות וכן היו שנרצחו על ידי שודדים או חיילים סודאניים.

גם בסודאן, במחנות אליהם הגיעו, לא היה מספיק מזון, לא תמיד היו מים ראויים לשתייה, לא היה טיפול רפואי נאות והפליטים היו חשופים להתעללות החיילים והשומרים הסודאניים. רבים מתו במחנות ממחלות ומגיפות, מצמא ורעב ואף התאבדו - חלקם נשים שנאנסו ולא יכלו לשאת את הבושה. חלק מאלו שהצליחו להגיע לסודאן, גורשו חזרה לאתיופיה ונאלצו לעשות את כל המסע המפרך חזרה לביתם.

באתיופיה ובסודאן נותרו עוד כ-15,000 יהודים, ובמשפחות רבות נותרו חלק מההורים או הילדים באתיופיה וחלק בישראל.[1]

בהמשך אותה שנה הועלו מהמחנות בסודאן לארץ כאלף יהודים במבצע שבא, ביוזמת ג'ורג' בוש האב, שהיה אז סגן נשיא ארצות הברית. מבצע שבא נוהל על ידי אנשי CIA והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

תחילת "מבצע משה" הייתה בחשאיות מוחלטת. אך במשך הזמן הסתננו לתקשורת בארצות הברית ואחר כך בארץ ידיעות על המבצע, כתוצאה מהרצאות ומראיונות של ראשי הסוכנות, עד שביום 3 ינואר 1985 נערכה מסיבת עיתונאים, בהשתתפות נציגים של ממשלת ישראל והסוכנות, בה נחשפו עיקרי "מבצע משה" לכול. כתוצאה מכך הפסיקה ממשלת סודאן את המבצע, וכך נשארו מאות פליטים מבני העדה במחנות בסודאן, אך בסופו של דבר, בסוף מרץ 1985, הושלם המבצע, בפעולת הטסה נוספת (הקרויה "מבצע שבא" או "מבצע יהושע") שבוצעה בחסות השירותים החשאיים של ארצות הברית (C.I.A.). ערב תחילתו של "מבצע משה" כבר ישבו בישראל כ-7,000 בני העדה. מבצעי עלייה אלו העלו את המספר ל-16,000 נפש.

מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, תשמ"ט 1988 עמ' 22-23

סך הכול עלו בעשור 19891980 16,965 מיהודי ביתא ישראל מתוך 153,833 עולים שעלו באותה תקופה.[2]

המאבק להכרה ביום הזיכרוןעריכה

קביעת תאריך רשמי ליום הזיכרון ליהודים שנספו בדרכם לישראל והקמת אתר ההנצחה בהר הרצל היה תהליך ממושך שהובילו עמותות ונציגי הקהילה[3]. אתר ההנצחה תוכנן בתחילה בסמוך לקיבוץ רמת רחל, מקום כינוס של יהודי אתיופיה בכל שנה ביום ירושלים. הקרן הקיימת לישראל הייתה אמורה להכשיר שטח להקמת אנדרטה ופיתוח המקום ומשרד הקליטה היה אמור לממן את הפרויקט.[4] אולם, הקמת אתר הזיכרון לא התקדמה והמקום בו התקיימו טקסי הזיכרון לא היו התנאים לניהול אירועי זיכרון.[5] כן, קיבוץ רמת רחל התנגד לבניית אנדרטה קבועה בשטחו וטען שסיכום עהיה שהאנדרטה בקיבוץ תשתמש את הקהילה עד אשר שיבנה אתר זיכרון קבוע.[6] בנובמבר 2003 קבלה ועדת השרים לענייני עליה וקליטה את המלצת שרת הקליטה, ציפי לבני, להקים אנדרטה בהר הרצל לזכר הניספים.[7] האנדרטה נחנכה ב־2007[3].

העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן בדרך לציון, פנתה לבג"ץ בשנת 2013 ודרשה להכיר במשפחות הניספים כאסירי ציון או הרוגי מלכות או כמי אשר נפלו בדרכם לארץ ישראל; לתמוך במשפחות הנספים בסיוע כלכלי, רפואי וסיוע אחר וכן להורות לממשלה על אכיפת ההחלטה שקבלה בנושא הנצחת הניספים. בג"ץ דחה את העתירה.[8]

הנצחהעריכה

  ערך מורחב – אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

בשנת 2007, בשיתוף פעולה בין ההסתדרות הציונית העולמית, המשרד לקליטת עליה ומשרד הביטחון נחנכה בהר הרצל אנדרטה לזכר הפליטים שנספו ומאז הטקס נערך במקום, בהשתתפות נציג ממשלת ישראל.

להבדיל מאנדרטאות אחרות הבולטות בשטח, נבנתה אנדרטה זו כאנדרטה שטוחה יחסית המשתלבת עם הסביבה, על מנת להמחיש את רעיון מקום המקלט ולדמות קבר אליו עולים לרגל. את האנדרטה תכנן האדריכל גבריאל קרטס.

אתר הנצחה נוסף נמצא בגבעת המטוס.

את ימי הזיכרון חותם בכל שנה טקס מרכזי הנערך בנתניה, ומופק על ידי תנועת הנוער העובד והלומד ועיריית נתניה.

תנועת בני עקיבא החלה בעשור השני של המאה ה-21 לקיים את פרויקט "סיפור על הדרך", בו מוזמנים עדים לספר על מסע העלייה שלהם לארץ ישראל.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה