יום העצמאות (לבנון)
יום העצמאות של לבנון (בערבית: استقلال لبنان) הוא חג לאומי לבנוני הנחגג ב-22 בנובמבר לזכר סיום המנדט הצרפתי על לבנון ב-1943 אחרי 23 שנים של שלטון קולוניאלי. היום עצמו מסמל את שחרורם של הנשיא, ראש הממשלה ומספר שרי קבינט אשר היו כלואים בעיירה ראשיא על ידי המנדט הצרפתי. השחרור של בעלי תפקידים אלה הגיע לאחר הקמת ממשלת התנגדות, הפגנות ענק ברחובות וכן לחץ בינלאומי.
התקופה שלפני העצמאות עריכה
כאשר משטר וישי נכנס לתוקף בצרפת ב-1940, הגנרל אנרי פרנאן דנץ מונה להיות הנציב של לבנון. נקודת המפנה הזאת גרמה להתפטרותו של נשיא לבנון דאז, אמיל אדה ב-4 באפריל 1941.[1] לאחר חמישה ימים מינה אדה את אלפרד נקאש לנשיא לתקופה שנמשכה שלושה חודשים בלבד.[2] נשיאותו של נקאש נגדעה באיבה עם כניעת כוחות וישי שהוצבו בלבנון וסוריה לידי כוחות צרפת החופשית ובריטניה. ב-14 ביולי 1941 נחתם הסכם שביתת נשק בעכו שסיים את הקרבות בין שני הצדדים.[3] הסכם שביתת הנשק גם אפשר את ביקורו של שארל דה גול, ובכך סיים את שלטון וישי בלבנון.
במהלך הביקור של דה גול, המנהיגים של לבנון באותה תקופה ניצלו את ההזדמנות לדון עמו בענייני עצמאות וריבונות. בפגישה עמו ביקשו המנהיגים מדה גול לסיים את המנדט הצרפתי בלבנון ולהכיר בעצמאות לבנון ללא תנאים. לאחר לחץ לאומי ובינלאומי הגנרל ז'ורז' קאטרו, גנרל שהיה כפוף ישירות לדה גול, הכריז בשם הממשלה שלו על עצמאותה של לבנון ב-26 בנובמבר 1941. מדינות כמו ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, ברית המועצות, מדינות ערב ומספר מדינות באסיה הכירו בעצמאות זאת, חלקם אפילו החליפו שגרירים עם ביירות. על אף ההכרזה הזאת, הצרפתים לא חדלו מלהפעיל את סמכותם בשטח לבנון.[4]
ב-8 בנובמבר 1943, לאחר בחירתו לנשיאות של בשארה אל ח'ורי ומינוי ראש הממשלה ריאד א-סולח, בוצע השינוי החשוב בחוקה הלבנונית. השינוי המיוחל הסיר את הסעיפים אשר התייחסו למנדט הצרפתי וכמו כן ערכו את הסמכויות של הנציב העליון, ובכך באופן חד-צדדי סיימו את המנדט. הצרפתים הגיבו בכך שהם אסרו את הנשיא, ראש הממשלה ושרי קבינט אחרים והגלו אותם למבצר עתיק בראשיא.[5] אירוע זה איחד את הדעה ברחוב המוסלמי והנוצרי בלבנון ביחס למנדט הצרפתי וגרם להפגנות ענק ברחובות.
ממשלת בשאמון עריכה
לאחר כליאת השרים הלבנונים, חברי הפרלמנט הלבנונים והסמיכו את שני השרים שלא נאסרו, מג'יד ארסלאן, שר ההגנה באותה תקופה, וחביב אבו ח'אלה להמשיך לנהל את הממשלה הלבנונית. שני השרים עברו לבשאמון ובכך הממשלה שלהם זכתה לכינוי ממשלת בשאמון. הממשלה זכתה לאירוח והגנה בביתו של חוסיין אל-חלבי, מנהיג מוכר בבשאמון ומנהיג משפחת חלבי. מקום אירוח זה היה ממוקם באופן אסטרטגי כדי לאפשר הגנה אופטימלית לשרים.[6]
הממשלה החדשה בבשאמון סירבה לנהל משא ומתן עם גנרל קאטרו או עם כל נציג אחר של המנדט. הסיבה לסירוב זה הייתה הטענה של ממשלת בשאמון כי כל משא ומתן צריך להתנהל אל מול הממשלה הכלואה על ידי המנדט. ממשלה זאת גם ייצרה כוח התנגדות צבאי בשם ״המשמר הלאומי״, אשר המפקד שלה היה ארסלן. הקבוצה הצבאית הזאת לחמה במלחמת העצמאות של לבנון. בשלב מאוחר יותר ״המשמר הלאומי״ היווה את הבסיס לצבא לבנון אשר הוקם ב-1946 תחת הנהגתו של ארסלן והגנרל פואד שהאב.
לבסוף, ממשלת צרפת נכנעה ללחץ של העם הלבנוני וכן של מספר מדינות. בבוקר 22 בנובמבר 1943 היא שחררה את השרים אשר היו כלואים בראשיא. מאז תאריך זה מסמל את יום העצמאות הלבנוני.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ James Barr, A Line in the Sand: The Anglo-French Struggle for the Middle East, 1914-1948, W. W. Norton & Company, 2012, עמ' 244-250
- ^ Rulers of Lebanon: (1926 - Present), The Jewish Virtual Library
- ^ World War: Acre Pact, Time Magazine, July 21, 1941
- ^ World War II and Independence, Country Studies
- ^ Khoury, (Cheikh) Béchara (Khalil) El-, Rulers.org
- ^ Emir Majid Arslan II - Lebanon’s 1943 Independence, liquisearch.com
- ^ History Of Lebanon, LGIC.org