יום כיפור קטן

מנהגי תענית ואמירת סליחות שיש הנוהגים לקיימם בכל ערב ראש חודש

יום כיפור קטן ביהדות הוא שם למנהגי תענית, ואמירת סליחות, שיש הנוהגים לקיימם בכל ערב ראש חודש, למעט כשחל ראש חודש בשבת או ביום ראשון, שאז מקדימים את "יום כיפור קטן" ליום חמישי.[1] ראשיתו של המנהג בפועל, כפי הנראה בצפת והוא מוזכר בספר "מנות הלוי" לרבי שלמה אלקבץ ובתורת הקבלה לרבי משה קורדובירו. עם זאת היה המנהג כבר ידוע באשכנז באמצע המאה ה-15 והוא מוזכר בספר "לקט יושר".

מודעה על תפילות תענית עם קריאת ויחל (כלומר שיש לפחות עשרה מתענים) בתענית יום כיפור קטן בבית הכנסת זיכרון משה, ערב ראש חודש כסלו תשפ"ב

מקור המנהגעריכה

מנהג זה מבטא רעיון ששורשיו כבר במקראספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק ט"ו, כאשר הקב"ה מצווה את עם ישראל להביא קרבן חטאת בראש חודש) ולפיו ראש חודש הוא יום דין וכפרה על עוונות לצד היותו יום חג.

מאוחר יותר בא רעיון זה לידי ביטוי (אם כי מעורפל) בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט', עמוד ב', ובתלמוד בבלי, מסכת חולין , דף ס', עמוד ב') בדבר היות קרבן ראש חודש כפרה של אלוהים כביכול על כך שמיעט את אור הלבנה בשבעת ימי הבריאה.

כך התפתח הרעיון, שמשום שראש חודש הוא יום דין הרי שיש לנהוג ביום זה בהתאם: בכובד ראש ובחיקוי של מנהגי יום הכפרה המרכזי בשנה, הלא הוא יום כיפור.

הבעיה הייתה שראש חודש נחשב ליום של שמחה דווקא, והתענית בו אסורה; ולכן הנהיגו מקובלים במאה ה-15, כגון רבי משה קורדובירו, את המנהג להתענות בערב ראש חודש. המנהג אינו מופיע בשולחן ערוך, אך רבי חזקיה די סילוה מזכירו בספרו "פרי חדש" על אורח חיים.

עם השנים הלך והתקבע סדר מיוחד לערב ראש חודש והוא סדר יום כיפור קטן הנאמר ביחד עם תפילת מנחה. את תפילת "סדר יום כיפור קטן" יש הנוהגים להתפלל בלי קשר לתענית ואף אם אין אדם שצם באותו יום קוראים את כולו.

תפילת יום כיפור קטן אינה נאמרת בכל ערב ראש חודש. נוהגים לאומרה 8 פעמים בשנה (ובשנה מעוברת 9 פעמים). אין אמרים יום כיפור קטן לפני ראש חודש חשוון, טבת, אייר ותשרי. חשוון – מפני שזה עתה היה יום כפור "הגדול" או משום שסוף חודש תשרי הוא מהימים שיש נוהגים שלא לומר בהם תחנון בגלל סוכות,[2] טבת – מפני שהוא חל בחנוכה, אייר – כי בחודש ניסן אסור להתענות, ותשרי – כי הוא ערב ראש השנה ולא נחשב כ"ערב ראש חודש" (על אף שיש מנהג יותר קדום לצום בערב ראש השנה).

סדר הסליחותעריכה

בעבר נהגו סדרי תפילה שונים[3], אך כיום התקבע סדר תפילה אחד. הסדר הנהוג הוא כך:

  • אמירת פרק ק"ב בתהילים -"תפילה לעני".
  • הפיוט "יום זה" שחיברו רבי יהודה אריה ממודנה. פיוט זה הוא היחיד בסדר הסליחות שמיועד במקורו ליום כיפור קטן.
  • תהילים כ' - "למנצח - יענך" (יש אומרים פה את פרק ח' מתהילים, ואת פרק כ אומרים להלן במקום פרק ח, ויש נוהגים לומר כאן פרק כ כאשר אומרים את הסליחות בערב ראש חודש, ואילו כאשר ראש חודש חל בשבת או ביום א' ומקדימים את הצום ליום חמישי אומרים כאן פרק ח).
  • תפילת מנחה - אשרי, חצי קדיש, אם יש עשרה מתענים קוראים ויחל ומפטירין דרשו,[4] מחזירים את ספר התורה ואומרים חצי קדיש, תפילת שמונה עשרה בה המתענה מוסיף עננו בברכת שומע תפילה, ובחזרת הש"ץ אם יש עשרה מתענים מוסיף החזן את תפילת עננו בין ברכת גואל לברכת רופא,[4] וממשיכים בסדר התפילה עד סוף חזרת הש"ץ. אם יש עשרה מתענים, אומרים גם ברכת כהנים (או אלהינו ואלהי אבותינו או נשיאת כפים ממש), ובנוסח אשכנז שנוהגים בכל יום במנחה לומר 'שלום רב' אומרים 'שים שלום' כמו בתענית ציבור.[5]
  • אומרים כמה פסוקים ואחר כך את הפסוק "השיבנו" שלוש פעמים. ולאחר מכן אל מלך ו-י"ג מידות.
  • הסליחה "משאת כפי" שחיבר רבי מרדכי בר שבתי למנחה של יום כיפור. ולאחריה אל מלך ו-י"ג מידות.
  • הסליחה "בשר עמך" שחיבר רבי אליעזר בר יצחק הלוי. ולאחריה אל מלך ו-י"ג מידות.
  • שמונה פסוקים שמוזכר בהם המילה טוב (במנהגי אשכנז המערבי, אומרים פסוקים אלה לפני כל 'פזמון' בסליחות)
  • הסליחה "בת עמי לא תחשה" שחיבר רבי בנימין בן אברהם למנחה של יום כיפור. ולאחריה אל מלך ו-י"ג מידות.
  • הסליחה רחמנא אידכר לן ולאחריה אל מלך ו-י"ג מידות.
  • "אל תעש עמנו כלה", שהוא אחד מהפיוטים הנאמרים בסוף סדר העבודה במוסף של יום הכיפורים.
  • הוידוי הגדול של רבינו ניסים.
  • אל ארך אפיים וי"ג מידות.
  • קבלת מלכות שמים על ידי הפסוקים "שמע ישראל" "ברוך שם" שלוש פעמים "ד' הוא האלוקים" שבע פעמים ו-"ד' מלך" (בקצת קהילות אשכנז המערבי לא נוהגים חלק זה)
  • הפיוט עננו ולאחריו קדיש שלם. אם הוקדם יום כיפור קטן כך שהוא לא בערב ראש חודש, אומרים תחנון לפני קדיש שלם, ויש נוהגים לומר גם אבינו מלכנו לפי תחנון.
  • פרק ח' בתהילים - "למנצח על הגיתית" ולאחריו קדיש יתום ועלינו לשבח (במקומות שאמרו פרק ח' במקום פרק כ, אומרים כאן את פרק כ').

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

  1. ^ כך נוהגים היום, אך יש בזה דעות שונות בפוסקים. דעת הבן איש חי (שנה ב, ויקרא ד) שכשחל ראש חודש בשבת, יש להתענות ביום ששי, אך הכף החיים (תיז:כא) והערוך השלחן (תיז:יא) סוברים שיש להקדים ליום חמישי. ויש לכאורה סתירה במשנה ברורה שבמקום אחד (תקנ:יא) כתב שאין לקבוע יום כיפור קטן בערב שבת, ובמקום אחר (תיז:ד) כתב שבמקומות שאומרים סליחות יש לקובעו ביום ה', אבל במקומות שצמים בלי לומר סליחות יש לקובעו ביום ו'. הכף החיים (שם) מביא שאם המולד חל יומיים לפני ראש חודש, יש להקדים את התענית ליום המולד, ואם המולד חל קודם חצות היום, יש להקדים את הצום ליום שלפני יום המולד. בכל מקרה, מנהג העולם כמו שכתוב בפנים במאמר.
  2. ^ אך בכף החיים (תיז:טז) כתב שיש להתענות בערב ראש חודש חשוון.
  3. ^ על סדרים שנהגו בקהילות שונות בעבר, ראו מאמרו של דניאל גולדשמידט (מוזכר למטה במאמרים #לקריאה נוספת).
  4. ^ 1 2 יש שתי דעות בשלחן ערוך (או"ח תקסב:ב) אם יש לקרוא ויחל ולומר עננו בין גואל לרופא כאשר גוזרים תענית "שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה" (כגון יום כיפור קטן - וכך כתב במפורש במשנה ברורה), או להחשיבו כתענית יחיד ולא לעשות דברים אלו. לפי כללי הפסק (שכאשר יש פעמיים "יש אומרים" במחבר, העיקר כדעה השניה), המחבר באמת סובר שדינו כתענית יחיד. ובמשנה ברורה (שם ס"ק יב) פסק שבמקום שיש מנהג יש להמשיך לפי המנהג, אבל במקום שאין מנהג קבוע יש לדונו כתענית יחיד. עם זאת, נראה שמנהג העולם לקרוא ויחל ולומר עננו בין גואל לרופא כדין תענית ציבור כאשר יש עשרה מתענים.
  5. ^ מסתבר שברכת כהנים ואמירת שים שלום גם תלויים במחלוקת הנ"ל אם נחשב כתענית ציבור או כתענית יחיד.