מסכת יומא

מַסֶּכֶת יוֹמָא היא המסכת החמישית בסדר מועד, ועוסקת כולה ביום הכיפורים. היא מופיעה במשנה, בתלמוד ובתוספתא. במסכת יומא במשנה שמונה פרקים: הפרק הראשון על הכנות הכהן הגדול לקראת עבודת יום הכיפורים בבית המקדש, שישה פרקים על שלבי העבודה, והפרק השמיני על הלכות התענית והצום. בתלמוד בבלי יש למסכת זו 87 דפים.

פירוש המילה "יומא" בארמית הוא "היום". בשם המסכת הכוונה היא ליום הגדול והמיוחד בשנה היהודית, יום הכיפורים. לפעמים נקראת המסכת גם סדר יומא, שפירושו "סדר היום". בתלמוד היא נקראת גם בשם יומא רבה, "היום הגדול". ואמנם, בתוספתא המסכת נקראת יום הכיפורים.

מיקומה של המסכת בסדר מועד

לפי הקדמת הרמב"ם למשנה, סידורה של המסכת אחרי מסכת שקלים נעשה בהתאם לסדר הופעות ענייני המסכתות בתורה: מצוות מחצית השקל מופיעה בפרשת כי תשא^[1] ואילו דיני יום הכיפורים מופיעים בפרשת אחרי מות^[2].

מפרשים אחרים טוענים שהמסכתות במשנה מסודרות בכל סדר לפי גודלן, ועל כן מסכתות שקלים ויומא המונות שמונה פרקים מופיעות אחרי פסחים (שבה 10 פרקים) ולפני סוכה (שבה 5 פרקים).

מועד וזהות מחבר המסכת

הגמרא במסכת יומא מביאה את דברי ר' יוחנן "מאן תנא סדר יומא? רבי שמעון איש המצפה".

בעקבות זאת, ומכיוון שרבי שמעון איש המצפה חי בימי הבית, טען נחמן קרוכמל שהמשניות של מסכת יומא נסדרו עוד בימי רבן גמליאל הזקן בירושלים שלפני החורבן^[3]. יצחק אייזיק הלוי טוען לעומת זאת שהמסכת נסדרה על ידי רבי שמעון איש המצפה בזקנתו, לאחר החורבן, שכן רק אז היה צורך לרשום את סדר העבודה במקדש שנחרב^[4].

פרקי המסכת

במשנה

שִׁבְעַת יָמִים (שמונה משניות^[5]) - עוסק בהכנותיו של הכהן הגדול לקראת יום הכיפורים.
בָּרִאשׁוֹנָה (שבע משניות) - עוסק בקורבן התמיד של השחר.
אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה (אחת עשרה משניות) - עוסק בתחילת עבודת היום.
טָרַף בַּקַּלְפִּי (שש משניות) - עוסק בהגרלת שני השעירים ובוידויו של הכהן הגדול.
הוֹצִיאוּ לוֹ (שבע משניות) - עוסק בהקטרת הקטורת בקודש הקודשים והזאת הדמים.
שְׁנֵי שְׂעִירֵי (שמונה משניות) - עוסק בשילוח השעיר לעזאזל.
בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל (חמש משניות) - עוסק בסיום עבודת היום.
יוֹם הַכִּיפּוּרִים (תשע משניות) - דן בחמישה עינויים שיש להתענות ביום הכיפורים: שתייה ואכילה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. בנוסף עוסק הפרק בענייני תשובה. זהו למעשה הפרק היחיד במסכת אשר מתאר את יום כיפור כפי שהוא מוכר לנו היום.

בסה"כ במסכת 61 משניות.

מסכת יומא ברובה אינה נוגעת להלכה לאחר חורבן בית המקדש, מאחר שרובה עוסקת בעבודת כהן גדול בבית המקדש. על כן, הלכות הרי"ף ופסקי הרא"ש נכתבו רק על הפרק השמיני שעוסק בהלכות הצום הנוהג גם לאחר החורבן.

בתוספתא

בתוספתא כוללת מסכת יומא ארבעה פרקים, ובהם אגדות וסיפורים היסטוריים על אישים ואירועים מתקופת בית המקדש. אופייה של התוספתא שונה במידה רבה מזה של המשנה, ואין להבינה אלא עם המשנה. הפרק האחרון בתוספתא מקביל לפרק השמיני במשנה, ואינו תלוי בה כמעט לחלוטין.