יון בארבו

יוֹן בַּארְבּוּ (ברומנית Ion Barbu) נולד בשם דן בַּארְבּיליאָן (Dan Barbilian) (‏18 במרץ 1895 קמפולונג מוסצ'ל - 11 באוגוסט 1961 בוקרשט) היה משורר ומתמטיקאי רומני. "יוֹן בַּארְבְּוּ" היה שם סבו מצד אביו והמשורר בחר בו כשם עט. כמתמטיקאי יון בארבו מוכר בשמו האמיתי, דן בארביליאן. יון בארבו נחשב לאחד המשוררים הרומנים החשובים במאה ה-20 ונציג של המודרניזם בשירת ארצו. קרא לסגנונו "ליריקה חדשה". קובץ שיריו "Joc secund" נחשב בעיני אחד המבקרים "במידה מסוימת, ספר השירים העכשווי ביותר בספרות הרומנית". המשורר ראה בשירה מעין "הארכה" ו"השלמה" של העיסוק בגאומטריה ^{[דרוש מקור]}. כמתמטיקאי התפרסם בשם דן ברביליאן, בעיקר בתחום הגאומטריה ותורת המספרים. כיהן כפרופסור לאלגברה באוניברסיטת בוקרשט (1959-1942). אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה, בשנת 1990 נבחר לחבר שלאחר המוות של האקדמיה הרומנית.

יון בארבו
Dan Barbilian

לידה	19 במרץ 1895 קמפולונג, ממלכת רומניה
פטירה	11 באוגוסט 1961 (בגיל 66) בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית
שם לידה	Dan Barbilian
מקום קבורה	בית הקברות בלו
מקום לימודים	אוניברסיטת בוקרשט (1920) המכללה הלאומית "גאורגה לאזר" אוניברסיטת גטינגן Mihai Viteazul National College
מנחה לדוקטורט	גאורגה ציצייקה
מוסדות	אוניברסיטת בוקרשט (1938–1959) Spiru Haret National College המכללה הלאומית "קנטמיר וודה"
בן או בת זוג	גרדה ברביליאן, לבית הוסנפלדר

קורות חייו

ילדותו

דן בארביליאן נולד ב-1895 בעיירה קמפולונג מוסצ'ל, בשולי הרי הקרפטים, כבנם של השופט קונסטנטין בארביליאן ושל סְמַארַאנְדַה, בת לבית שׁוֹיקוּלֶסקוּ. השם "ברביליאן" היה, ברוח התקופה, לטיניזציה מאולצת של השם המקורי של משפחת האב - בארבו. בילדותו נאלץ הילד להחליף לעיתים קרובות את הכתובת ואת בתי הספר בגלל חילופי מקומות העבודה התכופים של אביו - ששימש כשופט בבתי משפט שונים ברחבי חבל מונטניה ואפילו בחבל מולדובה. הוא למד בבתי ספר יסודיים בקמפולונג מוסצ'ל, בכפר דמיינשט באזור רומן (בחבל מולדובה) בסטלפן (מוסצ'ל), אחר כך בתיכון "יון ברטיאנו" בעיר פיטשט ואחר כך שוב בתיכון בקמפולונג. אחרי שבשנת 1910 התמנה אביו לשופט מחוזי בעיר ג'וּרג'יוּ נרשם הנער בתיכון על שם גֵאוֹרְגֶה לַאזְר בבוקרשט.כבר כתלמיד בבוקרשט התחיל לנהל חיים בוהמיים סוערים. באותה תקופה גילה כישרון מבטיח ומשיכה לשירה ולמתמטיקה. התחיל לפרסם פתרונות שאלות בכתב-העת הרומני המכובד בתחום החינוך המתמטי "גאזטה מתמטית".

שנות לימודי המתמטיקה ברומניה וגרמניה

בין השנים 1914 ו-1921 למד מתמטיקה בפקולטה למדעים בבוקרשט, בה היה תלמידם של גֵאוֹרְגֶה צִיצֶיִיקָה, דימיטריה פומפיו, דוד עמנואל, טראיאן לאלסקו ואנטון דוידוגלו. בין השנים 1916 ו-1918 נאלץ להפסיק את לימודיו כדי לשרת בבית הספר לתותחנים בבוטושאן ואחר כך כסמל בחיל ההנדסה במולדובה במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 סיים את התואר הראשון במתמטיקה וכתב שני מחקרים בתחום, ובשנת 1921 עסק בניסיון לאקסיומטיזציה של הגאומטירה האלגברית. בהמלצת ציצייקה נסע באותה שנה עם מלגת לימודים לאוניברסיטת גטינגן. השתלם שם אצל אדמונד לנדאו בתחום תורת המספרים, אך לא התלהב ממורו. פקד בהמשך גם את האוניברסיטאות טיבינגן (החל מאביב 1923) וברלין מתוך כוונה לסיים דוקטורט. באותה תקופה המשיך לכתוב שירה בקדחתנות, ולהתמכר לחיי הוללות. מאוחר יותר התפאר שקיים בכל תקופות חייו יחסי מין עם חמשת אלפים נשים. הירבה להשתמש בסמים כמו אתר על בסיס יומי וקוקאין אחת לשבוע, לפעמים בחברת חברים בני ארצו כמו טודור ויאנו, לימים היסטוריון של התרבות ומבקר ספרות. בנסיבות אלה ויתר כבר ב-1921 על כתיבת הדוקטורט.

בעת לימודיו בגרמניה התוודע למתמטיקאים חשובים של תקופתו כמו וילהלם בלאשקה, היינריך גרל, הלמוט האסה, אמיל ארטין ואחרים. בגטינגן הכיר את הֵלְגַה, אמנית נורווגית שהייתה אהבת חייו, אך הקשר החזיק רק כחודשיים. הלגה עזבה את המשורר מיד אחרי שראתה אותו, כמסופר, מטייל שלוב זרוע עם מישהי אחרת. זמן קצר לאחר מכן, ביוני 1925 התחתן בארביליאן עם צעירה גרמנית מן העיר קוטבוס, אותה הכיר גם כן בגטינגן: גֶרְדַה-אַנֶה-מַארִי-מַרְגוֹט לבית הוֹסנְפֶלְדֶר, שהפכה לגרדה בארביליאן. קודם לכן בפברואר 1924 הוזעק על ידי הוריו לרומניה כדי להיפרד מהרגלי חייו הפרועים בברלין. המשיך להשתמש בסמים גם בבוקרשט ושקע בדיכאון עמוק. כך שנאלץ באוגוסט 1924 להתאשפז למשך חצי שנה לצורך גמילה בבית החולים הפסיכיאטרי "מרקוצה" שליד מנזר מרקוצה בסמוך לבוקרשט.

התחלת הקריירה המדעית והפדגוגית

אחרי שחזר לעצמו, חידש את לימודיו באוניברסיטה ומשנת 1925 עבד כמורה ממלא מקום למתמטיקה בתיכון בעיר ג'ורג'יו ובשנת 1926 התמנה למדריך בקתדרה של ציצייקה באוניברסיטת בוקרשט. במקביל לימד למשך מספר שנים בבתי הספר התיכונים "ספירו חארט" ו"דימיטריה קנטמיר" בבוקרשט. ב-1929 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בהדרכתו של ציצייקה ובאפריל 1932 התמנה למרצה למתמטיקה יסודית וגאומטריה תיאורית בפקולטה למדעים של אוניברסיטת בוקרשט. אחרי שפרסם את ספר שיריו הקדיש את עצמו למחקר המתמטי וזכה לפרסום באירופה. השתתף באופן פעיל בכנסים רבים (בפראג, אוסלו, באדן-באדן) והוזמן להרצות באוניברסיטאות חשובות כמו בהמבורג, גטינגן, מינסטר והנובר. ב-1936 נבחר לחבר באקדמיה למדעים ברומניה וב-1942 מונה לפרופסור לאלגברה בפקולטה למדעים בבוקרשט.

בימי משטר אנטונסקו

יון בארבו לא היה ממש פעיל פוליטי או פוליטיקאי. יש סבורים כי לרוב התבטאויותיו הפוליטיות היו אופורטוניסטיות או אימפולסיביות. מצד שני אהד בצעירותו את התנועה הלגיונרית ולאורך השנים הביע דעות "אנטיליברליות". היה מחובר לעולם המתמטיקה הגרמני, גם בשנות השלטון הנאצי וכמה מחבריו המתמטיקאים היו נאצים משוכנעים. אחרי הפיכת רומניה ל"מדינה נאציוינאל-לגיונרית" בספטמבר 1940 פרסם בארבו-בארביליאן מאמר שבו ניסה להוכיח ש"הרוח היהודית" אינה עולה בקנה אחד עם מדעי המתמטיקה. מיהר להירשם כחבר בתנועה הלגיונרית ופרסם דעות בעיתונים שהיו שופרות הימין הקיצוני, כמו "קורנטול", "פורונקה ורמי", "אקציוניה". הרחיק לכת ואף כתב שירי הלל למייסד "התנועה הלגיונרית" קורנליו זליה קודריאנו שנרצח בימי המלך קרול השני, ולהיטלר. היו לכך גם מניעים אופורטוניסטים מכיוון שביקש באותה תקופה להתמנות כפרופסור מן המניין באוניברסיטה. בפנייה בכתב בנושא זה אל הרשויות השמיץ חלק מעמיתיו אותם האשים בדעות פוליטיות שמאליות, חוסר מוסר, חוסר כישרון וכו'. חנופתו לשלטון לא צלחה מיד והוא התמנה לתפקיד המיוחל של ראש הקתדרה לאלגברה רק בשנת 1942, אחרי שהתנועה הלגיונרית הורדה מהשלטון על ידי המרשל אנטונסקו.

בימי המשטר הקומוניסטי

כלגיונר לשעבר וכמשורר מודרניסטי לא היה לו מעמד נוח בעיני הקומוניסטים שהשתלטו על רומניה במהלך השנים 1946–1947. ב-1948 ניסה בארבו להראות את רצונו הטוב וכתב את השיר "בְלְצֶ'סקוּ חי (Bălcescu trăind)" שבו הילל את "הרפובליקה העממית הרומנית" החדשה אבל השיר לא מצא חן בעיני השליטים החדשים. כתב תזכיר שבו ניסה לטהר את עצמו מבחינה פוליטית וברוח הזמן אימץ בפומבי כמו רבים אחרים את ססמאות המשטר. כך למשל הוקיע מעל דפי עיתון את האוניברסיטאות האמריקאיות כמוקד לניוון מוסרי של הנוער. בשנים 1949 -1961 היה יון בארבו במעקב מקרוב של סוכני הבולשת -ה"סקוריטטה" - ומודיעיה. בתיק שלו שנמצא בארכיון הבולשת מציינים כמה מ"חטאיו" מבחינת המשטר - "לגיונר לשעבר", "קוסמופוליט", "אינדיבידואליסט", בעל "עמדה עוינת כלפי התורה המרקסיסטית". למרות זאת התמזל מזלו והוא נשאר בתפקידו באוניברסיטה. בשנת 1957 הירשו לו השלטונות להשתתף בכנס מתמטי בחו"ל, הפעם בדרזדן בגרמניה המזרחית. לעומת זאת למשך שנים רבות שירתו החדשנית לא יכלה להתפרסם והוא נאלץ לעסוק בעיקר בתרגומים מספרות העולם. בתיק שבידי השלטונות לא צוין השימוש בסמים, כי ככל הנראה לא היו לו אפשרויות להשיג חומרים כאלה באותן השנים. נעזר אז בעיקר במנות קפה פילטר חזקות. נהג להתחיל את היום בבית הקפה "קאפשה" המפורסם. בשנת 1951 מחה בזעם במחברת הקבילות של בית הקפה על הדילול והזיוף של המשקה המעורר, מעשים בהם ראה חבלה בעבודתו "שבמסגרת תוכנית החומש" במתמטיקה ובספרות.

יון בארבו נפטר בבית החולים "וסילה רואיטה" בבוקרשט מסיבוכים של שחמת הכבד ב-11 באוגוסט 1961, לאחר שנתיים של סבל. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בלו. אשתו גרדה, שתמכה בו לאורך כל השנים מאז נישואיהם בשנת 1925, נותרה בודדה, עם כלבי הזוג. היא מתה בשנת 1987. עד אז היא הקדישה את זמנה לטיפוח מורשתו של בעלה, ההוצאה לאור של כתביו, ופרסום זיכרונות על חייו.

פעילותו כמשורר

יון בארבו נחשב למייצג האולטימטיבי של המודרניזם הספרותי הרומני בין שתי מלחמות העולם ולאחד מגדולי משוררי רומניה.
התחלותיו הספרותיות קשורות, בין היתר, לידידותו עם טודור ויאנו, צעיר משכיל ממוצא יהודי, אותו הכיר בזמן לימודי התיכון, ושהפך לימים אחד ממבקרי הספרות החשובים של רומניה. בדרכם ביחד לטיול בעיר ג'ורג'יו, הבטיח ברביליאן לחברו, במסגרת התערבות, שיכתוב חוברת שירים. מאוחר יותר ויאנו הקדיש לשירתו מונוגרפיה שנחשבה הרבה שנים כמושלמת ביותר. שירו הראשון של בארבו שמצא דרכו לפרסום, "Fiinţa", הופיע במגזין הספרות של אלכסנדרו מצ'דונסקי, "ליטראטורול" (Literatorul). בהמשך זכה לשבחי מבקר הספרות אאוג'ן לובינסקו בכתב העת שלו, "זבורטורול" (Sburătorul) (1919). לובינסקו היה זה ששכנע אותו לאמץ כשם-עט את שם סבו "יון בארבו". בארבו קנה לעצמו שם בזירת הספרות ברומניה במיוחד החל משנת 1921, אחרי פרסום הפואמה "אַחֲרֵי חֶלְזוֹנוֹת" (După melci) במגזין "ויאצה רומניאסקה" (Viața Românească - החיים הרומניים). מבקרי הספרות מחלקים את יצירתו הפואטית לשלושה שלבים: התקופה ה"פרנאסית" (1921-1919) בה פנה המשורר למיתולוגיה ולתאורים רומנטיים של הטבע, תקופת "הבלדות המזרחיות" (1925-1921), כששירתו לבשה אופי סיפורי יותר, והתקופה "ההרמטית" (1930-1925), שבה נהג בשפה מורכבת, מלווה ביסודות ארוטיים ובליריקה פילוסופית. בארבו פרסם את שיריו הרבים במקומונים אבל הוציא לאור רק שני ספרי שירה. הראשן היה "אַחֲרֵי החֶלְזוֹנוֹת" (1921). כעבור 9 שנים בארבו פרסם את ספר השירה השני והאחרון שלו "מִשְׁחָק מִשְנֵה" (Joc secund) (1930) שהסעיר את העולם הספרותי הרומני של אותם הימים. המשורר בעצמו בחר בקפידה את השירים וסידר אותם לשלושה אוספים: "מִשְׁחָק מִשְנֵה" (Joc secund), "אוּבֶדֶנְרוֹד" (Uvedenrode) ו "אִסַר-לֵק" (Isarlîk).

פעילותו כמתמטיקאי

שמו של דן בארביליאן נקשר בעיקר למחקריו בתחום הגאומטריה הלא-אוקלידית, הגאומטריה ההיפרבולית ולמרחבי בארביליאן. עבודת הדוקטורט של בארביליאן בשנת 1929 כללה תזה ראשית תחת הכותרת "הייצוג הקאנוני של חיבור הפונקציות ההיפראליפטיות" ותזה משנית "קבוצות סופיות בלתי רציפות". הוא הציג אותה בפני ועדה מורכבת מדוד עמנואל, דימיטריה פומפיו וגאורגה ציצייקה. בשנת 1932 התמנה מרצה למתמטיקה כללית וגאומטריה תאוריית ובשנת 1935 זכה לקביעות במשרה זו. בשנת 1938 היה למרצה בכיר בקתדרה למתמטיקה יסודית ואקסיומטיקה. בשנת 1942 התמנה לפרופסור ראש הקתדרה לאלגברה. כיהן בתפקיד זה ללא הפסקה עד שנת 1959 כשחלה.

אחרי 1933 הקדיש באבריליאן את עיקר מרצו לנושאים גאומטריים. הושפע על ידי תוכנית ארלנגן של פליקס קליין והתעניין בייסוד האקסיומטי של הגאומטריה האלגברית ושל המכניקה הקלאסית. דן ברביליאן כתב מעל 100 מאמרים מדעיים ומעל 30 קורסים שדנו בהיבטים של הגאומטריה האלגברית, של האלגברה המודרנית ושל האקסיומטיזציה של המדעים הדדוקטיבים. מחקריו - שהוא כינה אותם "גאומטריות מתנדנדות", על מטריזציה של קבוצה - הביאו אותו להנהיג מרחבים שייקראו בעתיד "מרחבי בארביליאן" או "גאומטריית בארביליאן". אלו הוצגו על ידי בארביליאן לראשונה ב-1934 בכנס מתמטיקאים בפראג ופורסמו בעיתון המתמטי הצ'כו-סלובקי "Časopis pro pěstování matematiky a fysiky" (כתב-עת ליישומים של מתמטיקה ופיזיקה). השם "מרחבי בארביליאן" הונהג בשנת 1938 על ידי לאונרד מ. בלומנטל מאוניברסיטת מיזורי. בארביליאן הרחיב יותר מאוחר על הנושא ב-4 מאמרים נוספים: Asupra unui principiu de metrizare (על עקרון המטריזציה) (1959), undamentele metricilor abstracte ale lui Poincaré și Carathéodory ca aplicație a unui principiu general de metrizare (יסודות המטריקות המופשטות של פואנקרה וקרתאודורי כיישומו של עקרון כללי למטריזציה) (1959) ,J-metricile naturale finsleriene, (ג'י-מטריקות טבעיות פינסלריות) (1960) והמאמר שפורסם אחרי מותו -J-metricile naturale finsleriene și funcția de reprezentare a lui Riemann' (ג'י-מטריקות טבעיות פינסלריות והפונצקיה הייצוגית של רימאן)

מאוחר יותר, ב-1995 החוקר אלן פ. ברדון מאוניברסיטת קיימברידג' הצליח להכליל את הרעיון של בארביליאן, עבודה שפורסמה בשנת 1998.

בארבו הרחיב כמה ממצאים של גלואה. הוא הראה שהשערת יחס הניצבות היא מספקת לחלוטין בשביל רדוקציית הגאומטריות הילברט-לנדמן לגאומטריית לובצ'בסקי (1937). עוד שני מאמרים חשובים שלו שפורסמו בשנת 1940 ו-1941 "Zur Axiomatik der Projectiven ebenen Ringgeometrien", פתחו כיוון מחקר חדש בגאומטריית הטבעות, כיוון הנקשר בימינו לשמו ולשמותיהם של יוהנס היילמסלב ווילהלם קלינגנברג.

בשנים 1946–1951 עסק בארביליאן במיוחד בתאוריות של האלגברה המודרנית, ובשנים 1951–1957 בתורה האלגברית של המספרים, בתאוריית הדטרמיניזם, הגדיר קבוצה רחבה של פונקציות מרחק. נבחר בשנת 1938 לאיחוד המתמטי הגרמני (Deutsche Mathematische Vereinigung).

פרסים ואותות כבוד

• 1938 - חבר באיחוד המתמטי הגרמני
• 20 בדצמבר 1936 - נבחר לאקדמיה למדעים ברומניה
• 1990 - נבחר אחרי מותו לחבר באקדמיה הרומנית

כתבים מדעיים

בנושא תאוריית מרחבי ברביליאן:

• Asupra unui principiu de metrizare, Stud. Cercet. Mat. 10 (1959), 68-116,
• Fundamentele metricilor abstracte ale lui Poincaré și Carathéodory ca aplicație a unui principiu general de metrizare

הוצג במכון למתמטיקה בבוקרשט ב-4 ביוני 1959, ב- Studii și cercetări matematice, vol. 10 (1959), 273-306;

• J-metricile naturale finsleriene, Studii și cercetări matematice vol. 11 (1960), 7-44;
• J-metricile naturale finsleriene și funcția de reprezentare a lui Riemann,יחד עם ניקולאיה ראדו, פורסם אחרי מותו, ב- Studii și cercetări matematice, vol. 12 (1962), 21-36.

כתבים אחרים:

• Curs de matematici generale (1937 - 1940ׂ (קורס למתמטיקה כללית)
• Teoria lui Galois a ecuațiilor în axiomatizarea lui Steinitz (תורת המשוואות של גאלואה באקסיומטיזציה של שטייניץ)
• Axiomatizarea mecanicii clasice (1943) (אקסיומטיזציה של המכניקה הקלאסית)
• Curs de algebră axiomatică (1944, 1947, 1950) (קורס לאלגברה האקסיומטית)
• Teoria aritmetică a idealelor în inelele necomutative (1956) (התאוריה האריתמטית של האידיאלים בטבעות הלא קומוטטיביות)
• Grupuri cu operatori (teoremele de descompunere ale algebrei) (1960). קבוצות עם אופרטורים (תאוריות פירוק האלגברה)

לקריאה נוספת

על הביוגרפיה

• Gerda Barbilian -Ion Barbu (Dan Barbilian): amintiri Cartea românească, 1975
• Andrei Oișteanu "Ion Barbu:Eterul cotidian și cocaina săptămânală" בספר Narcotice în cultura română Istorie, religie, literatură

Polirom ,București, 2011 (אנדריי אוישטיאנו - יון בארבו - האתר היומיומי והקוקאין השבועי" תת-פרק בספר" סמים בתרבות הרומנית - היסטוריה, דת, ספרות)

על יון בארבו, המשורר

• Alexandru Ciorănescu. Ion Barbu. — Twayne Publishers, Boston, 1981. Translated in

.Romanian, Editura Fundaţiei Culturale Române, Bucharest, 1996

על דן בארביליאן, המתמטיקאי

• Wladimir G. Boskoff, Bogdan Suceavă. Barbilian spaces: the history of a geometric idea. — Historia

224—Mathematica 34 (2007), no. 2, 221

• P.J. Kelly (1954) Barbilian geometry and the Poincaré model. — American Mathematical Monthly 61:311-19.
• L.M. Blumenthal Distance Geometry. A Study of the Development of Abstract Metrics. With an introduction by K. Menger, Univ. of Missouri Studies 13, Univ. of Missouri, Columbia, 1938,
• Asupra unui principiu de metrizare, Stud. Cercet. Mat. 10 (1959), 68-116,
• (מחקר שהציג במכון למתמטיקה ב-4 ביוני 1959), ב- Studii și cercetări matematice, vol. 10 (1959), 273-306;
• J-metricile naturale finsleriene, Studii și cercetări matematice în vol. 11 (1960), 7-44;
• (יחד עם ניקולאיה ראדו) J-metricile naturale finsleriene și funcția de reprezentare a lui Riemann, פורסם אחרי מותו של בארביליאן

ב- Studii și cercetări matematice, vol. 12 (1962), 21-36

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יון בארבו בוויקישיתוף

• Tudor Vianu, Introducere în opera lui Ion Barbu, Bucureşti, Editura Minerva, 1970
• Marin Mincu, Poezia lui Ion Barbu, Constanţa, Editura Pontica, 1995.
• Ioana Em.Petrescu Modernism as "Radical Traditionalism" in Ion Barbu's and Constantin Brancusi's artistic views

in Keith Hitchins, U.Illinois (ed) -Romanian Studies An International Annual of the Humanities and Social Sciences vol.IV 1980-1986, Brill 1986,

• סורין פופסקו - "יון בארבו-דן בארביליאן המשגע - דפים בלתי ידועים" Fascinantul Ion Barbu-Dan Barbilian File inedite בעיתון "גורז'יאנול" 17 באפריל 2012
• [*Ion Papuc Ion Barbu in actualitate in Convorbiri literare‏ 6 בנובמבר 2007?

(יון פאפוק "יון בארבו עכשיו" בכתב העת "Convorbiri literare")

• סיפור מרחבי ברביליאן (Wladimir Boskoff, Bogdan Suceavă Povestea Spațiilor Barbilian sau ce s-a mai întâmplat după "Joc secund

Observator cultural nr 286, sept.2005 "(סיפור צרחבי בארביליאן או מה שקרה אחרי "משחק משנה")

• Wladimir G. Boskoff, Bogdan D. Suceavă The History of Barbilian’s Metrization Procedure

07/2006 5 arXiv:math/0607106 math.HO

• בלקסיקון ניקולסקו של המלים - לפי לקסיקון אנציקלופדי
• Sergiu Rudeanu - Profesorul Dan Barbilian SSMR
• יון בארבו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)