יונה עטרי

שחקנית תיאטרון ישראלית

יונה עטרי (4 בדצמבר 193311 במרץ 2019[1]) הייתה זמרת, שחקנית וקומיקאית ישראלית, מכוכבות הבמה והבידור הבולטות בישראל בשנות החמישים והשישים.

יונה עטרי
לידה 4 בדצמבר 1933
צנעא, תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 במרץ 2019 (בגיל 85)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19492015 (כ־66 שנים)
עיסוק זמרת, שחקנית
בן או בת זוג אורי יפה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יונה עטרי בחזרות למופע של להקת "בצל ירוק", 1958
יונה עטרי (משמאל) ומתי עינב בהופעה, אוגוסט 1958
יונה עטרי ואילי גורליצקי, יוני 1979

ביוגרפיה

עריכה

תחילת הדרך

עריכה

עטרי נולדה בשם חממה (יונה בערבית) בצנעא שבתימן כבת בכורה לשלום ונעמי עטרי במשפחה בת חמש אחיות ושני אחים. שדרנית הרדיו שוש עטרי והזמרת גלי עטרי הן אחיותיה הקטנות.

עטרי עלתה לארץ ישראל עם הוריה בהיותה תינוקת בת שלושה חודשים, וגדלה בשכונת שעריים ברחובות. אביה החזיק דוכן ירקות בשוק העירוני ושימש כחזן בבית כנסת, ואמה עבדה בעבודות מזדמנות, ובהמשך אף סיימה קורס בסיעוד ועסקה בקליטת עולים חדשים. לאחר ששירָתהּ הרשימה את בעלת הבית בו עבדה אמה כעוזרת, החליטה האם לשלוח את יונה ללמוד נגינה, אולם האב גילה זאת, ואסר עליה להמשיך, כי לימודי נגינה ותיאטרון נחשבו בעיניו כ"עבודה זרה".

בגיל 10 בלבד נאלצה עטרי להפסיק את לימודיה בבית הספר, והחלה לעזור בפרנסת המשפחה כמטפלת בתאומים ברחובות. מאז ועד גיל 14 עבדה במשק בית, ומאוחר יותר עבדה בכריכיית ספרים.[2]

בגיל 15 עזבה את ביתה ועברה לתל אביב, שם התגוררה בכרם התימנים אצל חברה. המלחין והפסנתרן נחום נרדי צירף אותה למקהלת הבנות שהקים, לאחר שאת ההיכרות ביניהם יזמה הזמרת אסתר גמליאלית.

קריירה

עריכה

ב-1950 עם הקמתה של להקת הנח"ל הצטרפה עטרי ללהקה והייתה לכוכבת הראשונה שלה. היא למדה משחק בשנים 19511955 בסטודיו הדרמטי של תיאטרון הבימה בהדרכת צבי פרידלנד. בסיום לימודיה הצטרפה לצוות שחקני "הבימה" ושיחקה במחזות "אגדת שלושה וארבעה" (1955)[3], "מדיאה" (1955)[4], "פאוסט" (1956), "שחור על גבי לבן" (מאת אפרים קישון, 1956)[5], "מעיינה" (1956)[6], "מראה מעל הגשר" (1956)[7], "סנונית בחוף מיומבה" (1957) ו"הביצה" (1957).

בתחילת 1958 עזבה עטרי את "הבימה" לאחר שלא קיבלה קביעות[8], והצטרפה ללהקת "בצל ירוק" של יוצאי להקת הנח"ל, במקביל השתתפה בהצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה" שכתבו חיים חפר ודן בן אמוץ, שם ביצעה שירים שהפכו ללהיטים כמו "רינה" ו"טיטינה".

ב-1960 שיחקה במחזה "אופרה בגרוש" ב"הבימה".

ב-1961 הופיעה יחד עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו במופע "יוסי-חזקי-יונה", עם שירים שהלחין סשה ארגוב. הלהיט הגדול שלה באותה תקופה היה "המורה לזמרה".

ב-1964 כיכבה עטרי יחד עם אילי גורליצקי ורחל אטאס במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שזכה להצלחה רבה והפך לקלאסיקה. היא גילמה את דמותה של נעמה אשת שלמי, וביצעה את השירים "זה לא בשבילי", "שיר המריבה" ו"שיר הפיוס", שהפכו ללהיטי התקופה. המחזה עלה שוב ב-1971[9].

ב-1965 השתתפה עם אילי גורליצקי במופע המוזיקלי "שוק המציאות", עם שירים שכתב נתן אלתרמן כגון "קונצרטינה וגיטרה" ו"אלימלך".

ב-1976 השתתפה יחד עם אילי גורליצקי, ששי קשת ונירה רבינוביץ במופע הריוויו "זהו בידור", בהפקתו ובימויו של דני ליטאי (הגרסה הטלוויזיונית בבימויו של דוד גרינברג)[10]. במופע שרה עטרי גרסה מחודשת של "הטנדר נוסע" (שבוצע במקור על ידי אסתר גמליאלית בתיאטרון המטאטא).[11]

ב-1982 שבה לגלם את נעמה בגרסה השנייה של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שעלה למספר הופעות מצומצם.

בשנים 19831987 השתתפה בסדרת הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום" ששודרה בטלוויזיה החינוכית בתפקיד יונה השכנה ברחוב[12].

בשנים 19992001 השתתפה בסדרה הקומית בערוץ 2 "משפחת עזאני" בתפקיד כרמלה, אמהּ של נורית עזאני (אותה גילמה אחותה גלי עטרי)[13].

בקולנוע הופיעה עטרי בסרט "השכונה שלנו" (1968) בתפקיד יונה, אשתו של ז'אקו (שייקה אופיר), ובסרט "צדק מוחלט" (1998), שהתבסס על פרשת ילדי תימן הנעדרים, בתפקיד שולמית, אמהּ של רוני שרון (עפרה חזה).

ביוני 2006 השתתפה במופע מחווה לסשה ארגוב[14], ובספטמבר 2010 במופע המחווה לציון 50 שנה ללהקת התרנגולים[15].

הופעתה האחרונה של עטרי הייתה בשנת 2015 במופע מיוחד שנערך לכבוד יום הולדתו ה-80 של חברה אילי גורליצקי בתיאטרון הקאמרי. עטרי כבר הייתה חולה, אך בכל זאת הועלתה לבמה והקהל קם על רגליו והריע לה.

חיים אישיים

עריכה

ב-1960 עטרי נישאה לאיש חיל האוויר הישראלי וקברניט אל על אורי יפה ולהם בן ובת. יפה נפטר ב-10 ביוני 2012[16].

ב-11 במרץ 2019 עטרי נפטרה בגיל 85 לאחר שנאבקה בשנים האחרונות לחייה במחלת אלצהיימר[17]. ביום למחרת, ב-12 במרץ, הוצב ארונה בתיאטרון הקאמרי, ולאחר מכן היא הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יונה עטרי בוויקישיתוף

בעקבות מותה:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מעריב אונליין, ‏הזמרת והשחקנית יונה עטרי הלכה לעולמה בגיל 85, באתר מעריב אונליין, 11 במרץ 2019
  2. ^ על פי ביוגרפיה פרק ילדות זרועה במכשולים, באתר זמרשת
  3. ^ "אגדת שלשת וארבעה" במוצ"ש ב"הבימה", קול העם, 10 בפברואר 1955
    "אגדת השלושת והארבעה" לח.נ. ביאלק ב" הבימה", על המשמר, 10 בפברואר 1955
  4. ^ הצגת הבכורה של "מדאה"-במוצ"ש, דבר, 3 בנובמבר 1955
  5. ^ "שחור על גבי לבן" יוצג במוצ"ש ב"הבימה", דבר, 26 בדצמבר 1956
  6. ^ חיים גמזו, "מעינה" ־ ב"הבימה*, הארץ, 27 בינואר 1956
    מחזה מקורי חדש ב"הבימה", על המשמר, 19 בינואר 1956
  7. ^ חיים גמזו, 'מראה מעל הגשר' ־ ב'הבימה', הארץ, 20 באפריל 1956
  8. ^ נתן דונביץ, פיטורים ב"הבימה", הארץ, 3 באוגוסט 1959
  9. ^ שלמה ושלמי בלבוש מודרני, דבר, 1 באפריל 1971
    יונה עטרי חוזרת לבמה, על המשמר, 24 במרץ 1971
  10. ^ "זהו בידור", מעריב, 3 בנובמבר 1976
  11. ^   גירסה טלוויזיונית של ההצגה "זהו בידור" - הצדעה לשירי הבידור של שנות ה-40-50, סרטון באתר יוטיוב, מתוך ערוץ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי
  12. ^ אביב הברון, רחוב הסומסום בעברית, בטלוויזיה / השוטף החדש של מוחות הילדים, כותרת ראשית, 7 בספטמבר 1983
  13. ^ אביבה קרול, ‏"משפחת עזאני" תוביל את עונת הסתיוחורף של רשת, באתר גלובס, 9 באוגוסט 1999
    ניר קיפניס, ‏ברוך שלא עזאני אישה, באתר גלובס, 13 ביוני 2000
  14. ^ בכבוד, באתר גלובס, 26 ביוני 2006
  15. ^ אסף נבו, ‏קוקוריקו, באתר ‏מאקו‏, 26 בספטמבר 2010
  16. ^ אמיר אורן, מת אורי יפה, מוותיקי חיל האוויר, באתר הארץ, 10 ביוני 2012
  17. ^ יעקב בר-און, ‏נדם קולה של הסינדרלה מהפחונים שהצליחה לכבוש את ישראל, באתר מעריב אונליין, 12 במרץ 2019
      איתמר זהר ואיה חיות, השחקנית והזמרת יונה עטרי מתה בגיל 85, באתר הארץ, 11 במרץ 2019