פתיחת התפריט הראשי

יונה עטרי

שחקנית תיאטרון ישראלית

יונה עטרי (4 בדצמבר 1933 -‏ 11 במרץ 2019[1]) הייתה זמרת ושחקנית ישראלית, מכוכבות הבמה והבידור הבולטות בישראל בשנות החמישים והשישים.

יונה עטרי
יונה עטרי .jpg
לידה 4 בדצמבר 1933
צנעא, תימן
פטירה 11 במרץ 2019 (בגיל 85)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שנות הפעילות 1949 - העשור הראשון של המאה ה-21
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יונה עטרי בחזרות למופע של להקת "בצל ירוק", 1958
יונה עטרי (משמאל) ומתי עינב בהופעה, אוגוסט 1958
יונה עטרי ואילי גורליצקי, ביוני 1979

ביוגרפיהעריכה

תחילת הדרךעריכה

עטרי נולדה בשם חממה (יונה בערבית) בצנעא שבתימן כבת בכורה לשלום ונעמי עטרי במשפחה בת חמש אחיות ושני אחים. שדרנית הרדיו שוש עטרי והזמרת גלי עטרי הן אחיותיה הקטנות. עלתה לארץ ישראל עם הוריה בהיותה תינוקת בת שלושה חודשים, וגדלה בשכונת שעריים ברחובות. אביה החזיק דוכן ירקות בשוק העירוני ושימש כחזן בבית כנסת, ואמה עבדה בעבודות מזדמנות, ובהמשך אף סיימה קורס בסיעוד ועסקה בקליטת עולים חדשים. לאחר ששירתה הרשימה את בעלת הבית, בו עבדה אמה כעוזרת, החליטה האם לשלוח את יונה ללמוד נגינה, אולם האב גילה זאת והוא אסר עליה להמשיך, כי לימודי נגינה ותיאטרון נחשבו בעיניו כ"עבודה זרה". בגיל 10 בלבד נאלצה עטרי להפסיק את לימודיה בבית הספר והיא החלה לעזור בפרנסת המשפחה כמטפלת בתאומים ברחובות. מאז ועד גיל 14 עבדה במשק בית ומאוחר יותר עבדה בכריכיית ספרים.[2] בגיל 15 עזבה את ביתה ועברה לתל אביב, שם התגוררה בכרם התימנים אצל חברה. המלחין והפסנתרן נחום נרדי, צרף אותה למקהלת הבנות שהקים, לאחר שאת ההיכרות ביניהם יזמה הזמרת אסתר גמליאלית.

קריירהעריכה

ב-1950 עם הקמתה של להקת הנח"ל הצטרפה עטרי ללהקה והייתה לכוכבת הראשונה שלה.[3] היא למדה משחק בשנים 1951 -1955 בסטודיו הדרמטי של תיאטרון הבימה בהדרכת צבי פרידלנד.

ב-1957 הייתה עטרי חברת להקת "בצל ירוק", ולאחר מכן השתתפה ב-1958 בהצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה" שכתבו חיים חפר ודן בן אמוץ, שם ביצעה שירים שהפכו ללהיטים כמו "רינה" ו"טיטינה".

ב-1961 הופיעה יחד עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו במופע "יוסי-חזקי-יונה", עם שירים שהלחין סשה ארגוב. הלהיט הגדול שלה באותה תקופה היה "המורה לזמרה".

ב-1964 כיכבה עטרי יחד עם אילי גורליצקי ורחל אטאס במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שזכה להצלחה רבה והפך לקלאסיקה. היא גילמה את דמותה של נעמה אשת שלמי וביצעה את השירים "זה לא בשבילי" "שיר המריבה" ו"שיר הפיוס" שהפכו ללהיטי התקופה.

ב-1965 השתתפה עם אילי גורליצקי במופע המוזיקלי "שוק המציאות", עם שירים שכתב נתן אלתרמן כגון "קונצרטינה וגיטרה" ו"אלימלך". לאחר מכן לא הקליטה יותר שירים והתמקדה במשחק בתיאטרון. היא שיחקה בהצגות: "הדיבוק", "מדיאה", "אופרה בגרוש", "מעיינה", "הביצה" ו"אגדת שלושה וארבעה" (מאת חיים נחמן ביאליק).

באוגוסט 1977 השתתפה יחד עם אילי גורליצקי, ששי קשת ונירה רבינוביץ במופע הריוויו "זהו בידור", בהפקתו ובימויו של דני ליטאי (הגרסה הטלוויזיונית בבימויו של דוד גרינברג) ושרה גרסה מחודשת של "הטנדר נוסע" (בוצע במקור על ידי אסתר גמליאלית בתיאטרון המטאטא).[4]

ב-1982 שבה לגלם את נעמה בגרסה השנייה של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שעלה למספר הופעות מצומצם.

בשנים 19831987 השתתפה בסדרת הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום" בטלוויזיה החינוכית בתפקיד יונה השכנה ברחוב, ובשנים 19992001 השתתפה בסדרה הקומית בערוץ 2 "משפחת עזאני" בתפקיד כרמלה, אמהּ של נורית עזאני (אותה גילמה אחותה גלי עטרי).[5]

בקולנוע הופיעה עטרי בסרט "השכונה שלנו" (1968) בתפקיד אשתו של ז'אקו (שייקה אופיר) ובסרט "צדק מוחלט" (1998), שהתבסס על פרשת ילדי תימן הנעדרים, בתפקיד אמהּ של רוני שרון (עפרה חזה).

חיים אישייםעריכה

ב-1960 עטרי נישאה לאיש חיל האוויר הישראלי וקברניט אל על אורי יפה ולהם בן ובת. ב-10 ביוני 2012 היא התאלמנה ממנו.

ב-11 במרץ 2019 הלכה עטרי לעולמה בגיל 85, לאחר שנאבקה בשנים האחרונות לחייה במחלת האלצהיימר.[6] ביום למחרת הוצב ארונה בתיאטרון הקאמרי, ולאחר מכן היא נטמנה בבית העלמין ירקון.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מעריב אונליין, ‏הזמרת והשחקנית יונה עטרי הלכה לעולמה בגיל 85, באתר מעריב השבוע, 11 במרץ 2019
  2. ^ על פי ביוגרפיה פרק ילדות זרועה במכשולים, באתר זמרשת
  3. ^   ביוגרפיה של יונה עטרי, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
  4. ^   גירסה טלוויזיונית של ההצגה "זהו בידור" - הצדעה לשירי הבידור של שנות ה 40-50, סרטון באתר יוטיוב, מתוך ערוץ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי
  5. ^ משפחת עזאני, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  6. ^ יעקב בר-און, ‏נדם קולה של הסינדרלה מהפחונים שהצליחה לכבוש את ישראל, באתר מעריב השבוע, 12 במרץ 2019