יונה פישר

אוצר ומבקר אמנות ישראלי

יונה פישר (נולד ב-20 בנובמבר 1932) הוא אוצר ומבקר אמנות ישראלי. חתן פרס ישראל משנת 1977.

יונה פישר
Yona Fisher.jpg
לידה 20 בנובמבר 1932 (בן 87)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א״י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אוצר
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
צוות בית הנכות הלאומי בצלאל, ירושלים. יונה במרכז התמונה

ביוגרפיהעריכה

יונה פישר נולד בשנת 1932 בתל אביב למוריס פישר ודינה לבית רייסקין. הוא נקרא על שם סבו, יונה (ז'אן) פישר. בשנת 1933 עברה משפחתו להתגורר ברמת גן. בתקופת מלחמת העולם השנייה התגורר עם אביו בצידון ואחר כך ביירות, שם למד בביתי הספר של "אליאנס". לאחר מכן עבר להתגורר בצרפת עם אביו ואחיו. בצרפת, למד בפנימייה בעיירה בשם 'וילה דה לורונס'. בנעוריו הלך לשמוע הרצאות על אמנות שהתקיימו במוזיאון הלובר. באותה תקופה הכיר את הצייר אביגדור אריכא, עמו יצר פישר חברות ארוכת שנים. בשנת 1947 שב לישראל והתגייס לצה"ל. הוא שירת כמדריך לעולים חדשים במסגרת הגדנ"ע בבאר שבע ובמתחם בית היתומים שנלר בירושלים. לאחר שחרורו, בשנת 1951, עבר להתגורר בירושלים.

בשנת 1954 התקבל פישר לעבודה בבית הנכות בצלאל. בתחילה הועסק בארכיון הרפרודוקציות של המוזיאון. באותה עת כתב ביקורות אמנות בעיתונים "למרחב" ו-"הארץ", וכן לכתב העת "גזית".[1] בנוסף הוזמן פישר לחבר את הפרק אודות הציור הישראלי בספר "אמנות ישראל" (1961) שערך בנימין תמוז וכן ערכים בנושא אמנות באנציקלופדיה העברית ובהם "ארץ ישראל, האמנות (ציור ופיסול)" וערכים רבים נוספים. בשנת 1959 נסע להתמחות באירופה מטעם 'בית הנכות'. בתחילה התמחה אצל וילם סנדברג והנס יפה (Hans Jaffé) במוזיאון סטיידלק באמסטרדם, ואחר-כך בקונסטמוזיאום (Kunstmuseum) בבזל, אצל גיאורג שמידט (Georg Schmidt). בדרכו להתמחות, שימש כאוצר מחליף לתצוגה הישראלית שאצר אויגן קולב עבור "הביאנלה לאמנים צעירים" בפריז. הפגישה של פישר עם האמנות הצרפתית האוונגרדית של אותה עת, ובעיקר עם אמני ה-"ריאליזם חדש", היוותה השפעה מכרעת על גיבוש נטייתו האמנותית של פישר.

עם שובו לישראל, בשלהי שנת 1960, התמנה למנהל האמנותי של בית הנכות.[2] בעבודתו כאוצר במוזיאון הציג אמנים ישראלים צעירים כגון אביבה אורי, יגאל תומרקין, לאה ניקל ואחרים. לצד עבודת האוצרות, עסק פישר גם בעיצוב הקטלוגים והכרזות לתערוכות, עיסוק שהמשיך גם בעבודתו המאוחרת יותר.

עם הקמת מוזיאון ישראל, עבר פישר לעבוד בו בתפקיד של אוצר לאמנות בת-זמננו. תפקיד שאיחד בין אמנות ישראלית ובינלאומית. בתחילת עבודתו הושפע מתפיסת עיצובו המוזיאלי של סנדברג, ששימש באותה עת כיועץ אמנותי למוזיאון ישראל החדש. עיקר חשיבותו המוזיאלית של פישר היה בביסוס מגמות האמנות הפוסט-מינימליסטית והמושגית בישראל. על התערוכות שאצר נמנו תערוכות קבוצתיות כגון "מושג + אינפורמציה" (1971), "מהנוף אל ההפשטה ומההפשטה אל הטבע" (1972), "סדנה פתוחה" (1975) ועוד. בנוסף, אצר סדרה ארוכה של תערוכות יחיד לאמנים ישראלים ישראלים בראשית דרכם האמנותית, שהושפעו ממגמות אלו כגון הנרי שלזניאק (1969), פנחס כהן גן (1975), צבי גולדשטיין (1975) ועוד. רבות מהן הוצגו ב"ביתן בילי רוז", שמוקם בתוך גן האמנות ע"ש בילי רוז. בין האמנים הבינלאומיים נמנו תערוכות יחיד כגון "מרסל דושאן: רדי-מיידס, רישומים, איורים" (1971), "4,000 עציצים של ז'אן פייר רנו" (1971), "סול לוויט: ציורי קיר" (1975) ועוד.

מדיניות הרכישות של המוזיאון, שהנהיג פישר, התבססה על שלוש קטגוריות של יוצרים: אמנות היסטורית, אמנים מבוגרים ומבוססים ואמנים צעירים.[3] מדיניות זו התבטאה גם בלוח התערוכות של המוזיאון. לצד עיסוקו באמנות אוונגרדית, הרבה פישר לעסוק באמנות ישראלית קאנונית. לצד אנה טיכו, יצחק דנציגר, אריה ארוך ויוסף זריצקי, מן האמנים ותיקים הבולטים שקידם, הציג פישר רבים מן הציירים הבולטים של שנות ה-40-30 ובהם חיים גליקסברג, פנחס ליטבינובסקי, מרדכי לבנון ואחרים. בשנת 1968 אצר את התערוכה "מגדל דוד - ראשית הציור בארץ" ובשנת 1971 את התערוכה "אקספרסיוניזם בארץ-ישראל בשנות ה-30" ו-"לצייר באור הים התיכון" (1987). פן נוסף של מדניות זו בולטת בבחינת הזוכים ב"פרס סנדברג", שפישר היה אחד ממקימיו, וחבר בוועדת הפרס עד היום.[4]

במקביל לפעילותו המוזיאלית האוונגרדית הקים בשנת 1965, יחד עם רחל שפירא, מזכירתו של משה שפיצר, ודן עומר, את כתב העת "קו", שפעל עד לשנת 1970. כתב-העת שילב בין עיסוק בתחומי השירה והאמנות הבינלאומית והישראלית לבין נושאים נוספים ובהם אדריכלות ופעל עד לשנת 1970.

בשנת 1977 זכה פישר בפרס ישראל על תרומתו לשדה האמנות בישראל.[5] לצידו זכתה גם אלישבע כהן בפרס זה. כיוון ולא הייתה קטגוריה לתחום האוצרות, קיבלו השניים פרס בתחום העיצוב.[6]

בשנת 1991, בעקבות אצירת תערוכת יחיד של נחום טבת במוזיאון תל אביב, הוצע לפישר תפקיד האוצר הראשי במוזיאון. פישר מילא את התפקיד, עד להתפטרותו בשנת 1993. בין פעולותיו במוזיאון הייתה השגת תרומת אוסף האמנות של בני הזוג מרקוס מיזנה (Markus Mizne) ופליציה בלומנטל.


בשנת 2001 אצר פישר במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה רטרוספקטיבית לאמן זוכה פרס ישראל לציור משה קופפרמן וכן ערך את הקטלוג.

בין השנים 2011-2004 שישמש פישר כאוצר ואחר"כ כיועץ למוזיאון אשדוד לאמנות. בשנת 2013 נפתחה במוזיאון תערוכה של "אוסף יונה פישר", אוסף של יצירות אמנות של מעל 50 אמנים, אשר תרמו יצירה לאוסף המוזיאון לכבודו.[7] בין התערוכות שאצר במוזיאון הייתה התערוכה "לידת העכשיו – אמנות ישראלית 1968-1958", שאצר ביחד עם תמר מנור-פרידמן, וסקרה את האמנות הישראלית בשנות ה-50 המאוחרות ובשנות ה-60 של המאה ה-20. במאי 2019 נקראה הדרך המוזילה אל המוזיאון בשם "דרך יונה".[8]

בשנת 2009 אצר פישר ב-Orangerie du Senate (גני לוקסמבורג) בפריז תערוכה שבה הוצגו עבודות מ-100 שנות יצירה בבצלאל.

תערוכות חשובות שאצרעריכה

מהספרים שערךעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • צוקרמן רכטר, אסנת, אוצרות עכשווית בישראל 2010-1965, רסלינג, תל אביב, 2020, עמ' 257-220

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יונה פישר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בסקירת עיתונות שנערכה במרכז המידע לאמנות ישראלית ב-2020, הביקורות המוקדמות ביותר שנמצאו מתוארכות לשנת 1954. ראו: יונה פישר, תערוכות בירושלים, גזית, כרך י"ג, אב-אלול תשי"ד [1954], חוב' יא-יב, עמ' 56 ו-יונה פישר, הצייר יעקב פינס, למרחב, 31 בדצמבר 1954.
  2. ^ יונה פישר – מנהל "בצלאל", דבר, 25 בנובמבר 1960.
  3. ^ ראו: צוקרמן רכטר, אסנת, אוצרות עכשווית בישראל 2010-1965, רסלינג, תל אביב, 2020, עמ' 227.
  4. ^ לאחרונה חולק הפרס בשנת 2018.
  5. ^ ראו: * כרמלה טייכמן, "יונה פישר: מושג + אינפורמציה הייתה תערוכה שונה, בגלל שהיא הציגה רעיונות שלבשו צורה וביטוי חדשניים לתקופה, באתר "בית לאמנות ישראלית", אוקטובר 2015
  6. ^ פרס נוסף לאוצר הוענק רק בשנת 2020 לשרה ברייטברג-סמל והוגדר כפרס בתחום "אמנות פלסטית".
  7. ^ ראו: אוצר: יונה פישר - אוסף בהקמה, באתר הארץ, ינואר 2013
  8. ^ ראו: סרדינס, שמואל, "נחנך הגשר המוביל למוזיאון אשדוד: מעתה ייקרא על שם יונה פישר", אשדודנט, 22 במאי 2019
  9. ^ הגדה של פסח