פתיחת התפריט הראשי
יוסי וקסמן

יוסי וקסמן (נולד ב-1959) הוא סופר, צייר ומעצב ישראלי.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

וקסמן נולד ביפו, בן בכור להורים שהם דור שמיני בארץ ישראל. בגיל 7 עבר לירושלים ובה גדל. את שירותו הצבאי עשה במודיעין שדה בסיני. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר בהצטיינות במחלקות לעיצוב גרפי וּוידאו-ארט באקדמיה בצלאל.

וקסמן חי עם בן זוגו בכפר האמנים עין הוד. הוא חבר הכפר, נמנה עם ועדת השיפוט האמנותי, ומציג באופן קבוע בגלריה המרכזית של הכפר. אחותו היא השחקנית ענת וקסמן.

יצירה ספרותיתעריכה

וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת בהומור, לעיתים על גבול הסוריאליזם, ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני ספרי ילדים, "ספר המכשפות השלם" ו"ספר הערפדים השלם" (הוצאת כנרת, 1995).

ספרו הראשון למבוגרים, "אלכסנדריה יקירתי" (הוצאת כתר, 1998), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים הומוסקסואליים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים באלכסנדריה ובחיפה. ד"ר ירון פלג כתב על הספר בספרו "דרך גבר": "אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד אנתרופולוגי, ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית".[1]

ספרו השני, "אל נא תאמר לי שלום" (הוצאת כתר, 1999), הוא רומן טרגי המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, ספרדייה ילידת היישוב הישן בירושלים.

ב-2002 יצא לאור "ויהי סיפור" (הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד), הרומן השלישי של וקסמן, המשקף בתיאורים כביכול אבסורדיים את החברה הישראלית על ריבוי פניה. יורם מלצר כתב עליו: "אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כסאטירה שנונה".[2]

ספרו הרביעי, "לִיבְּשֶׁן" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004), זכה עוד לפני הופעתו בפרס אקו"ם לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם של זקנה ניצולת השואה וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם (חיים באר, סביון ליברכט ואלי הירש) כתב על הספר: "בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור".[3] "ליבשן" גם נבחר בין 400 היצירות הישראליות האהובות על אנשי תרבות במגזין "Time Out תל אביב", וכך כתבה עליו הבמאית והמוזיקאית זהר וגנר: "ריגשה אותי ההסתכלות של גבר צעיר על אישה בת 80 כעל אישה... פתאום לקרוא ספר על אישה בת 80 שהיא נשית, גנדרנית ונחשקת הותיר תחושה מאוד חזקה אצלי".

הספר החמישי, "השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2007) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, ומבוסס על יחסי הסופר עם אחותו, השחקנית ענת וקסמן. בתוך כך הוא עוסק בתיאטרון וביחסים שבינו לבין החיים. המבקרים שיבחו את הספר:

"קשה שלא להישבות בקסם כתיבתו המשוחררת מכל עול, כלל וחוק של וקסמן. קשה שלא להתאהב בעל כורחך ב'ילדים הנוראים' האלה, גיבוריו... קשה להיגמל מהקריאה במונולוג הסדו-מזוכיסטי של שנאה, כאב ואהבה פרוורטית נכזבת... כי 'השחקנית' כתוב על פי רוב בתנופה נהדרת".
"גיבורי 'תיאטרון החיים' של יוסי וקסמן בספרו זה, כמו גם בספריו הקודמים, מעלים באוב כמקורות השראה אפשריים את פליני ופאזוליני האיטלקיים ואת ז'אן ז'נה הצרפתי. את זרקוריו הוא מכוון דווקא אל הקצוות הביזאריים של הסקאלה האנושית... ההומור של וקסמן הוא שחור מטבעו. אם על פי ספריו הקודמים אפשר היה לדמיין אותו כיורשו של חנוך לוין, הרי שב'השחקנית' הוקמה ללוין מצבה של ממש... בהצגת החיים כגרוטסקא במקרה הטוב וכקומדיה מקאברית במקרה הפחות טוב".[4]

ספרו השישי, "תולדות האמנות" (הוצאת חרגול, 2015) עוסק בהיסטוריה של כפר האמנים עין הוד, ובחיי גיבור בן דמות המחבר (צייר הנמצא בזוגיות ארוכת שנים עם גבר) לאחר השריפה בכרמל בשנת 2010. הספר נערך על ידי המשורר אלי הירש וזכה לביקורות חיוביות בעיתונות.[5]

עיצוב ואיורעריכה

וקסמן הוא בעליו של משרד לעיצוב בשם שפירא-וקסמן. בין עבודות המשרד - עיצוב ביתנים תדמיתיים עבור חברות כמו טבע, נען, אי.סי. איי טלקום ואלביט. עוד עוסק המשרד בעיצוב אריזות (ד"ר פישר, מטע, גולדפרוסט ועוד), עטיפות תקליטים (יהודה פוליקר, הראלה בר, שם טוב לוי, תלמה אליגון ועוד) וספרים - בהם "שירי רחל" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, שזכה בפרס "חתך הזהב" של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל, סדרת "קולות" של הוצאת דביר, וכל כתבי זיגמונד פרויד, אף הם בהוצאת דביר.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ירון פלג, דרך גבר. הוצאת שופרא, 2003, עמ' 39-41
  2. ^ יורם מלצר, הרומן חי ובועט. מעריב ספרות, 8 במרץ 2002
  3. ^ "ליבשן" באתר ידיעות ספרים
  4. ^ ענת לויט, משחק החיים, גלובס, 6 באוגוסט 2007
  5. ^ עמרי הרצוג, יוסי וקסמן מנתץ את הפומפוזיות של עולם האמנות, הארץ, ‏6 ביולי 2015