יוסל ברגנר

יוֹסְל בֶּרגנֶר (באנגלית: Yosl Bergner‏; 13 באוקטובר 1920 – 18 בינואר 2017) היה מגדולי הציירים הישראלים, מאייר ספרים, צייר תפאורות ומעצב תלבושות לתיאטרון ישראלי, ובעיקר עבור הצגותיו של המחזאי נסים אלוני. חתן פרס ישראל לאומנות לשנת 1980 (ה'תש"ם).

יוסל ברגנר
Yosl Bergner

יוסל ברגנר, 1979
לידה	13 באוקטובר 1920 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	18 בינואר 2017 (בגיל 96) תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	עינת
לאום	ישראלי
תקופת הפעילות	1937–2017 (כ־80 שנה)
תחום יצירה	ציור
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1980) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול

תעודת פרס ישראל (1980)

ביוגרפיה

יוסל ואודרי ברגנר, 1966

ולדימיר יוֹסִיף (יוֹסְל) בֶּרגנֶר נולד בווינה בשנת 1920, בנם של הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש (זכריה חנא ברגנר), ואחיינו של הסופר הרץ ברגנר. ילדותו עברה עליו בבית רוחש בסופרים ומשוררים, ובוויכוחים על ספרות והגות. בילדותו התגוררה משפחתו בוורשה, ושם החל ללמוד ציור אצל הצייר הירש אלטמן. כשהיה בן שבע-עשרה היגרו הוא ואחותו לאוסטרליה, שם למד ברגנר אמנות בבית הספר לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. במשרדי ההגירה של "היאס" (HIAS) בוורשה פגש ברגנר את יוסל בירשטיין, ואתו עשה את הדרך לאוסטרליה. השניים שירתו יחד בצבא האוסטרלי במלחמת העולם השנייה, כפי שמתאר ברגנר:

לאחר פרוץ מלחמת היטלר באירופה, התגייסנו שנינו, שני היוסלים, לצבא האוסטרלי, והיינו שם יחדיו, רוב הזמן, באוהל אחד. בזמן החופשי כתב יוסל שירים ואני רשמתי וציירתי את ילידי המקום, האבוריג'ינים.

— יוסל ברגנר, פגישתי הראשונה עם יוסל בירשטיין, באתר הארץ, 9 במרץ 2004

לאחר שירותו הצבאי בצבא האוסטרלי הקים ברגנר, יחד עם חברו בירשטיין, קבוצה של ציירים שעסקו בציור ריאליסטי-חברתי.

ברגנר עלה לישראל בשנת 1950 יחד עם אשתו הציירת אודרי ברגנר, והם קבעו את משכנם בצפת. מאז עלייתו הפך לאחד הכוחות המשמעותיים באמנות הישראלית. בשנת 1950 גם הציג ברגנר את תערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל בגלריה לאמנות כ"ץ. משנת 1957 ברגנר חי ויצר בתל אביב.

ביצירותיו הביע ברגנר את נשמתו והווייתו באמצעים ציוריים-ספרותיים וסימבולים, ואלו הוצגו בתערוכות רבות בישראל ובשאר העולם ונרכשו על ידי אספנים רבים.

בתחילה המוטיבים שהובילו את ציוריו נחשבו לגלותיים, אך עם השנים סגנונו של ברגנר נתפס כמייצג את הישראליות באמצעות פן ייחודי. הוא צייר בסגנונו הייחודי אירועים שחווה וסיפורים ששמע מהעבר, בעיקר במציאות הארץ-ישראלית: מעולם החלוצים (נושא שנחשב אז לחידוש), מעולם התיאטרון בשנות ה-70 ועוד. ברגנר הוא חתן פרס ישראל לאמנות לשנת 1980 (יחד עם פנחס ליטבינובסקי ואנה טיכו

בשנת 2013 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.

ברגנר הותיר את אודרי אשתו, את בתם הינדה ברגנר וארבעה נכדים.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.

כיכר יוסל ברגנר בשכונת הדר הכרמל בחיפה

הנצחה

כיכר יוסל ברגנר הוקמה בצומת הרחובות רחוב חסן שוקרי-ברוולד, מול בניין עיריית חיפה. על הכיכר ניצב פסלו של האמן - "אחוות אחים".

המחזה "המעלית", מתוך הספר "מה זאת אמנות, לעזאזל?! אוסף מחזות אקזיסטנציאליסטיים" מאת דורון בראונשטיין, מוקדש ליוסל ברגנר - שאף היווה השראה לדמותו של יוסל'ה במחזה.

גלריה

• 
  "נערה בוכה בחלון", 1966, מתוך אוסף גלריה אנגל
• 
  רפאל קלצקין על גבי שטיח קיר, מוזיאון ארץ ישראל

ספרים שכתב

• עיקר שכחתי: מסעות ומעשיות / יוסל ברגנר; רשמה: רות בונדי, אור יהודה: הד ארצי, תשנ"ו-1996.

ציורים נודעים

• אוכלי הפרפרים, 1965.
• שולחן ערוך, 1967.
• ארבע נשים, 1964.
• דיוקנאות משפחה, 1966.
• הכלה וצייד הפרפרים, 1967 - ציור זה שימש השראה למחזה באותו שם, שכתב מאוחר יותר נסים אלוני.
• סדרות של ציורי כלים, בעיקר כלי מטבח על שולחן.
• סדרות של ציורי פרחים, בעיקר באגרטל או בביצה.
• סדרות של ציורי דמויות המתבוננות בצופה, בעיקר מבעד לחלונות.
• סדרות של ציורים במחווה לסופר פרנץ קפקא.

ספרים שאייר

• משיחות ערב: סיפורים עממיים, מאת: אשר ברש, ציורים: יוסל ברגנר, הוצאת מסדה, תשי"ט, 1958.
• אביון לפני הניצה, שירים, מאת ישראל הר, ציור העטיפה והרישומים יוסל ברגנר, קשב לשירה, תל אביב, 2005.
• אדמת החול, פואמה מאת אבא קובנר, צייר יוסל ברגנר, ספרית פועלים, תל אביב, 1961.
• אומר אהבה, שירים מאת יחיאל מר, רישומים - יוסל ברגנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1979.
• אחר הדברים האלה, שירים, מרים אורן, רישומים - יוסל ברגנר, ספרית פועלים, 1962.
• אכפת, שירים, מאת בנו רותנברג, רישומים מאת יוסל ברגנר, מחברות לספרות, 1957.
• חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים, טוביה ריבנר, איורים - יוסל ברגנר, הוצאת צבעונים, ירושלים, 2004.
• טוביה החלבן, סנדר בלאנק, סטמפניו, שלום עליכם, מיידיש - אריה אהרוני, רישומים - יוסל ברגנר, ספרית פועלים, 1997.
• כריח שדה, שירים, פינחס אלעד-לנדר, הרישומים מאת יוסל ברגנר, תל אביב, 1962.
• מזל דגים, שמואל יוסף עגנון, רישומים יוסל ברגנר, ירושלים, 1981.
• מזמורים ופזמונות, מעין שירי עם, מאת חיים נחמן ביאליק, עם רישומי ציפורן מאת יוסל ברגנר, דביר, תל אביב, 1973.
• המלאך הקטן מיכאל, לילדים, סיפר אבא קובנר, צייר יוסל ברגנר, ספרית פועלים, 1989.
• מפי העם, י’ ל’ פרץ, עם אחד עשר רישומים מאת יוסל ברגנר, דביר, 1970.
• מקום לדאגה, יהונתן גפן, רישומים - יוסל ברגנר, תל אביב, 1976.
• סיפורים לילדים, יאנוש קורצ'אק, רישומים - יוסל ברגנר, עדה פוזננסקי-הגרי - ספור חייו של קורצ’אק, הקיבוץ המאוחד, 1966.
• שירי אהבה, יונתן רטוש, איורים - יוסל ברגנר, הדר, תל אביב, 1980.
• תרנגולים על גשר הירקון, חיים חפר, ציורים - יוסל ברגנר, תל אביב, א. לוין-אפשטין, 1967.
• ספר הפזמונים של חיים חפר, מעוטר בציורים של יוסל ברגנר, ירושלים, ידיעות אחרונות, 1981.

ספרים וקטלוגים אודות יצירתו

• פריץ שיף, יוסל ברגנר, מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה, 1959.
• רות פלד, יוסל ברגנר - ציורי שמן, גלריה בינט, ירושלים, 1965.
• גרשון בינט, נסים אלוני, יוסל ברגנר ציורים 1963-68, הוצאת בינט, ירושלים, 1969.
• פנואל פטר כהנא, יוסל ברגנר - רישומים לפרנץ קפקא, רמת גן, 1970 (נדפס במהדורה בת 361 עותקים. תרגום לעברית של המהדורה המקורית באנגלית שראתה אור בהוצאת תרשיש, ירושלים, 1959).
• חיים גמזו, יוסל ברגנר ציורים: 1975 - 1955, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1975.
• יוסל ברגנר - ציורי צעצועים, גלריה בינט, תל אביב, 1977.
• נסים אלוני, רודי בינט-פרי, יוסל ברגנר ציורים 1938 - 1980, הוצאת כתר, ירושלים, 1981.
• טוביה ריבנר, יוסל ברגנר - ציורים לפרנץ קפקא, הוצאת שבא, 1990.
• כרמלה רובין (אוצרת), נסים אלוני, קלייב סינקלר, נתן זך, טוביה ריבנר, דן פגיס, חיים חפר, יוסל ברגנר - רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2000.
• משה אביר, יוסל ברגנר - ספינות טיול ביפו, גלריה דן, תל אביב, 2004.

לקריאה נוספת

• חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, 1957.
• צבי זהר, אויגן קולב, הגרפיקה הישראלית, ספרית פועלים, 1960.
• בנימין תמוז (עורך), יונה פישר, אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1963, 1966.
• מרים טל, יוסל ברגנר ועולמו, אורות, י"ב, 1972.
• בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
• כרמלה רובין, 'יוסל בירשטיין - בין ימים', בתוך: בין ימים - יוסל ברגנר, תשנ"ז 1996.
• דרור בורשטיין, "לתרגם את ה’בוא, בוא’ למלים אחרות", מסה, ליוסל ברגנר, מקרוב, 7, 2001.
• אריאל הירשפלד, גולגולתא של הפומפיות: על פארודיה וזהות יהודית בציורי הצליבה של יוסל ברגנר, מחניים, 15, תשס"ד 2003.
• יצחק לודן, יאסל בערגנער און די וועלט פון זיינע אימאזשן, טאפלפונקט, 1, 2000, עמ' 46–52.
• גליה בר אור, גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, המשכן לאמנות עין חרוד, 2008.
• יונה פישר, תמר מנור-פרידמן, לידת העכשיו - שנות השישים באמנות ישראל, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, מוזיאון אשדוד לאמנות, 2008.
• גליה בר אור, מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסל ברגנר בוויקישיתוף

• יוסל ברגנר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יוסל ברגנר, דף שער בספרייה הלאומית
• יוסל ברגנר, בארכיון הבימה

• יוסל ברגנר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• רפאל בשן, השעון המעורר של יוסל ברגנר, מעריב, 30 בינואר 1970 (ראיון)
• עלי מוהר, פומפיה בלב המדבר, דבר, 22 בינואר 1971, המשך
• שלמה שבא, בעקבות הדוד מוניה, דבר, 14 בספטמבר 1979
• חגית פלג-רותם, ‏מלאכים רוקדים ובקבוקים בוכים, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2009
• יעקב בר און, "אם יש בציור טרגדיה עם הומור, זה ציור יהודי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 באוקטובר 2010
• אמן השבוע: הפרפרים של יוסל ברגנר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2012
• גלריה דן תל אביב, מייצגים בצורה בלעדית את האמן יוסל ברגנר מעל 28 שנים (2015)
• יוסל ברגנר: יוצר יצירתי ומעורר השראה – גם בגיל 95 או: "האמנות מחליטה עליי", ראיון בבלוג חי תרבות, 8 ביולי 2016
• ידידיה איש שלום, צייר החפצים: ריאיון עם הצייר יוסל ברגנר [הראיון האחרון], מגזין כולעיצוב, ינואר 2017
• עמי פרידמן, הצייר יוסל ברגנר הלך לעולמו, באתר ynet, 18 בינואר 2017
• מלני שטרן, האמן יוסל ברגנר מת בגיל 96, באתר הארץ, 18 בינואר 2017
• אורי הולנדר, ברגנר מצייר את יוסל ברגנר, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2017
• אביעד הכהן, ‏זיכרון מתוק מהשטייטל, בעיתון מקור ראשון, 14 במרץ 2019
• אורי הולנדר, חמש שנים אחרי מותו, יוסל ברגנר עדיין עובד ועודנו בדרך, באתר הארץ, 31 בינואר 2022