ויקיפדיה

יוסף אלרון

שופט בבית המשפט העליון

יוסף אלרון (נולד ב־20 בספטמבר 1955) הוא שופט בבית המשפט העליון החל מ־30 באוקטובר 2017. קודם לכן כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה ועבד כעורך דין.

יוסף אלרון
לידה 20 בספטמבר 1955 (בן 69)
ד' בתשרי ה'תשט"ז
ישראלישראל חיפה, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
  • אוניברסיטת בקינגהאם, אנגליה (בוגר במשפטים)
  • אוניברסיטת חיפה (מדעי המדינה בתחום מינהל של ביטחון לאומי)
שופט בית המשפט העליון
30 באוקטובר 2017 – מכהן
(7 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון חיות ועמית
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
יולי 2013 – 30 באוקטובר 2017
(כ־4 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס ונאור
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה
יוני 2003 – 30 באוקטובר 2017
(כ־14 שנים)
שופט בית משפט השלום בחיפה
מרץ 1994 – יולי 2003
(כ־9 שנים)
תפקידים בולטים
  • נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
  • שופט בבית הדין הצבאי לערעורים
  • יו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי-הדין
  • ראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (בעת כהונתו כשופט בית המשפט העליון)
  • יו"ר הוועדה לאישור עורכי דין הרשאים לייצג בבתי הדין הצבאיים (ועדה לאישור סנגורים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יוסף אלרון כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה

ביוגרפיה

עריכה

אלרון נולד במעברת מחנה דוד שבחיפה. הוא הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צדיקה ועובדיה אלפריח, שעלו לישראל ממוסול שבעיראק בשנת 1951. למד בבית הספר היסודי "נירים", וביולי 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון ערב חדש" בחיפה. בשנים 1973–1977 שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר מכן, עבד בלונדון במסגרות ביטחוניות שונות עד לשנת 1980.[1]

בשנת 1982 קיבל תואר ראשון במשפטים במכללה האוניברסיטאית בבקינגהאם שבאנגליה. בשנת 1983 חזר לישראל והתמחה במשרדי עורכי דין בחיפה – סולומון ליפשיץ ושות', גורי סובול ושות', ולאחר מכן בפרקליטות מחוז חיפה. בשנת 1985 סיים את ההתמחות במשפטים והוסמך כעורך דין. בשנת 2001 השלים לימודי תואר שני במדעי החברה בתחום "מינהל ביטחון לאומי" באוניברסיטת חיפה.

עבד כעורך דין עצמאי בתחומים הפלילי והאזרחי, במשרד שפתח בשכונת הדר בחיפה.

קריירה כשופט

עריכה

במרץ 1994 התמנה אלרון לשופט בבית משפט השלום בחיפה. בתפקידו זה מונה אלרון לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות, לבדיקת נסיבות מותה של ילדה שאושפזה בבית החולים רמב"ם. הוא הורה להעמיד לדין שני רופאים שטיפלו במנוחה, ועמד על קיום הוראתו זו חרף התנגדותם של פרקליטת המחוז והיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שסברו שאין בסיס להעמדה לדין. בשנת 2011 זוכו שני הרופאים, ובשנת 2013 הסכימה המדינה לשלם לשני הרופאים פיצוי של מיליון ש"ח.[2]

ביולי 2003 מונה אלרון לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. במרץ 2012 מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, והיה אחראי, בין היתר, על המחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי. ב־4 ביולי 2013 החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

מאוגוסט 2014 עד מרץ 2018 שימש כיו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין, הממונה על שאלון בחינת ההסמכה של הלשכה.[3] בתפקידו זה יזם הכנסת שאלה פתוחה לשאלון, כזו הדורשת ניסוח עצמאי של הנבחן.[4] בתקופתו חלה בהדרגה ירידה תלולה במספר הנבחנים העוברים בהצלחה את הבחינה, מ־75.4% בתחילת התקופה ל־36% בסופה.[5] בתפקידו זה, יזם את הכנסתה של שאלה פתוחה אשר תבחן את כישורי הכתיבה של הנבחנים, וזאת לצד אימוץ שינויים מבניים משמעותיים במבנה הבחינה, ובתוכם הוספת פרק הדין המהותי. בהתייחסו לשינוי, אלרון אמר: "השינוי במתכונת בחינות ההסמכה שייושם לראשונה במועד הקרוב, יבחן את יכולותיהם וכישוריהם של הנבחנים בניסוח מסמכים משפטיים. מדובר במדד חשוב נוסף שיעלה את רמת הבחינה וישוקלל ביחד עם שאר חלקי הבחינה לקביעת הצלחתו של הנבחן בבחינה בעל פה."[2] כמו כן, נתקבלה המלצתו בפני ועדת חשין להקמת מרכז לימודי לשם הסמכה לעריכת דין.[3]

בשנת 1995 עבר בשירות המילואים ליחידת בתי הדין הצבאיים, וכיהן במסגרת זו כשופט בבית הדין הצבאי במחוז הצפון, ומשנת 2010 החל לכהן כשופט צבאי במילואים בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת סא"ל.

בפברואר 2017 אישרה הוועדה למינוי שופטים את מינויו לבית המשפט העליון, במסגרת הסכם בין חברי הוועדה למינוי ארבעה שופטים, לאחר שהשר משה כחלון דרש את מינויו.[6] כמה משופטי בית המשפט העליון התנגדו למינויו,[7] אלרון נתמך גם על ידי לשכת עורכי הדין.[8][9] הוא נכנס לתפקיד זה ב-30 באוקטובר 2017.[10]

ב־30 באוגוסט 2023 הציג את מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון לקראת פרישתה הצפויה של הנשיאה אסתר חיות, זאת על אף הנוהג הקיים בבית המשפט העליון לפיו רק השופט הוותיק ביותר מציג את מועמדתו, כך שנשיאי העליון נבחרים בשיטת הסניוריטי. בהתאם לשיטה זו, ובשל החלטתו של עוזי פוגלמן להימנע מהגשת מועמדות לתפקיד, היה יצחק עמית אמור להיות מועמד יחיד ולהיבחר לתפקיד פה אחד.[11] שר המשפטים, יריב לוין, תמך במינויו של אלרון, ואילו ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, התנגד לכך.[12] ב-26 בינואר 2025 נבחר יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.

בנאום שנשא בכנס של לשכת עורכי הדין מתח אלרון ביקורת על בית המשפט העליון: ״בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הרחבת סמכויות בית המשפט העליון, הכוללת ביקורת חוקתית ואף על-חוקתית. להרחבה זו התנגדתי בעקביות, שכן היא מציבה גבול דק מאוד מול עקרון הפרדת הרשויות – וגוררת את בית המשפט לשיח קצוות ולהפיכתו לזירת מאבק ציבורי, גם בהיבטים שאינם משפטיים". הוא הציע ללכת ב"דרך שמכירה בסמכותו של בית המשפט העליון, אך קוראת לשימוש מרוסן, מצומצם ומדוד".[13]

פסיקה ומדיניות שיפוטית

עריכה

משפט וחברה

עריכה

אלרון סבור כי יש לחתור להשבת אמון הציבור במערכת המשפט, שבו תלוי עצם קיומה, וכי גם השופטים ועורכי הדין צריכים לחתור לשיפור בתפקודם.[14][15] באחד מפסקי הדין שלו קבע כי יש לקבל ערעור של אדם בלתי מיוצג על הקביעה כי הוא אינו 'דייר ממשיך' בדירת אביו המנוח:

"ניסיון החיים למדני כי 'דירת עמידר' אינה קורת גג בלבד. היא משמשת עבור מי שידם אינה משגת כתשתית לבניית עתידם. סביבה מצויים חבריו, שכניו ומכריו של אדם. טול מידיהם את הדירה – ובכך תשמוט את הקרקע תחת רגליהם, פשוטו כמשמעו. כך גם במקרה שלפנינו, שבו ההשלכות של פינוי המערער מדירתו עלולות להיות הרות אסון. איני יכול אפוא להשלים עם עקירת המערער מסביבתו המוכרת והתומכת על בסיס דוחות 'ביקורי מעגל' דלים בפרטים, אשר כאמור ניתן לתהות על מידת דיוקם. ... אכן, דיור ציבורי הוא משאב מוגבל ויקר ערך, אולם אסור כי הדבר יבוא על חשבונם של החלשים שבחלשים שבחברה הישראלית. לא על הכתפיים הצנומות של המערער ודומיו יש לפתור את מצוקתם של אחרים."[16]

אלרון נמנה עם השופטים שהורו למשרד החינוך לממן הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים המשולבים במוסדות חינוך "רגילים", בדומה למימון הסעות עבור תלמידי בתי הספר של החינוך המיוחד.[17]

במקרה נוסף הקל אלרון בעונש שנגזר על זוג הורים שהורשעו בעבירה של הפרת חובתם כהורים להבטיח את לימודי ביתם, לפי סעיף 4 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מחשש שחומרת העונש תפגע לבסוף בילדיהם.[18]

בתביעתן של משפחות מקרב עולי תימן, הטוענות לנזקים נפשיים קשים שנגרמו להן על ידי רשויות המדינה, מחמת חלקן בהיעלמות ילדיהן ואחיהן מבתי התינוקות במחנות העולים, שבהם שוכנו עם עלייתם ארצה וכן מבתי החולים, במסגרת "פרשת ילדי תימן", קבע אלרון כי "היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררת ... לכאורה, חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך"; וכי יש לאפשר למשפחות להגיש את תביעותיהן יחד, בין היתר, על מנת להקל עליהן לממש את זכות הגישה לערכאות.[19]

בתביעתם של מספר יוצאי גרמניה נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, סבר אלרון כי יש להקל בדרישת הוכחת הנזק שנגרם להם, וקבע בדעת מיעוט, כי יש להחזיר את הדיונים לערכאות הדיוניות על מנת שאלו יקבעו את שיעור הנזק על דרך האומדנא.[20]

במקרה אחר הדגיש אלרון את הערכים החברתיים המצדיקים את הרחבתו של בית אבות, שהיה בסכנת סגירה, במקרקעין סמוכים בפטור ממכרז, וקבע כי שיקולים אלו גוברים על שיקולים כלכליים הנוגעים לאופן הקצאת הקרקע.[21]

כמו כן, הדגיש כי קיים קושי משמעותי לטעמו בקביעת מחוקק-המשנה כי מעשה של קיבוץ נדבות במקומות הקדושים – וברחבת הכותל המערבי בפרט – עשוי להוות, כשלעצמו, עבירה פלילית. לדבריו:

"הרחקתם של בני אוכלוסיות עניות וקשות יום מהמקומות הקדושים, אך בשל העובדה כי הם מבקשים לקבץ בהם נדבות למחייתם, מגבילה את חופש הגישה לאותם מקומות ומעוררת התלבטויות מוסריות משמעותיות."[22]

במקרה אחר, העניק באופן חריג רשות ערעור בגלגול שלישי לנכה שביקש לבטל קנסות חנייה שניתנו לו, ובית המשפט המחוזי הטיל עליו לשלם הוצאות משפט נוספות, מאחר שסבר כי מדובר ב"הליך סרק" – השופט אלרון ביטל את ההוצאות שהוטלו על המערער תוך שעמד על זכותו למצות את ההליך המשפטי בעניינו.[23]

בהקשר דומה, שעסק בעבירות ברירת-שיפוט, התייחס השופט אלרון לקושי העלול להתעורר משימוש בסמכות הרחבה של הרשות המינהלית, תוך צמצום יכולת הנאשם לפנות לערכאה שיפוטית. השופט אלרון ציין שם כי "הסמכות להטיל קנסות משמעותיים על הפרט, תוך הגבלה משמעותית על יכולתו לפנות לערכאות שיפוטיות, מחייבת את רשויות אכיפת החוק לפעול בשום שכל ובהתאם לכללי המינהל התקין בעת הפעלת סמכויותיהן".[24] בפסק דין אחר שעסק אף הוא בעבירות ברירת-שיפוט, קבע השופט אלרון בדעת מיעוט כי הגבלת שיקול הדעת השיפוטי בשלב גזר הדין, כפי שסברה דעת הרוב, עלולה להוות אפקט מצנן מפני פנייה לערכאות שיפוטיות בעבירות ברירת-שיפוט, ובכך להחריף אף יותר את הפגיעה בזכות הפנייה לערכאות. בהליך זה התייחס השופט אלרון גם לבעייתיות בעונשי מינימום: "שימוש בעונש מינימום ככלי להגבלת שיקול הדעת בענישה הוא נדיר למדי – ולדבר טעמים טובים ונכוחים. בראשם – החשש מפני ענישה גבוהה מדי שאינה מידתית בראי מכלול נסיבותיו של נאשם קונקרטי, ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה."[25] בהתאם, סבר השופט אלרון כי חוק העבירות המנהליות אינו יוצר ״עבירת מינימום״ שיש בה כדי להגביל באופן חד את שיקול הדעת השיפוטי, אלא שעונש המאסר ראוי שייגזר בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין.

בעתירה בעניין חוקיותם של מסלולי לימוד אקדמיים נפרדים לגברים ולנשים, לשם שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, קבע שאין לפסול את האפשרות לקיים מסלולים מעין אלו ולקדמם. זאת, בין היתר, לאור האינטרס הציבורי רב המשקל שבפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה עבור האוכלוסייה החרדית, באופן שיאפשר לה להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה; ובשים לב לאיזונים הרבים הקיימים בתוכנית, שנועדו לצמצם את הפגיעה בזכויות, הכרוכה בעצם קיומם של מסלולי לימוד בהפרדה בין נשים לגברים. אולם, הדגיש שעל המל"ג לפעול באופן מעשי למניעת הפלייתן של מרצות, תוך הצבת דרישה ברורה וחד-משמעית לקבלת נשים למשרות הוראה גם במסלולים הנפרדים המיועדים לגברים.[26][27]

במסגרת עתירה לתרגום אחת מבחינות הבגרות לערבית במלואה, לאחר שהתברר כי רק חלקים ממנה תורגמו לערבית, הדגיש אלרון כי על משרד החינוך להבטיח "שמערכי הבחינות בשפה הערבית לא יפלו במאומה מאלה אשר בשפה העברית".[28] בהקשר אחר, הדגיש את החשיבות שבמתן אפשרות לבני האוכלוסייה הערבית ללמוד בשפתם, ואף קבע כי על הרשויות המקומית לפעול לבחינת הביקוש לחינוך מעין זה בקרב תושביהן. עם זאת, באותו עניין הדגיש כי בהיעדר ביקוש בפועל למסגרות חינוך מעין אלו, אין לכפות על הרשות המקומית להקימן – וחלף זאת, יש לאפשר לתושבים לפעול יחד עם הנהגת הרשות המקומית ליצירת מסגרות חינוכיות הנותנות מענה לצורכי כלל האוכלוסייה.[29] בהתייחס להליכי אישור תוכנית בנייה באזור עיר דוד, הדגיש את החשיבות שבשיתוף בני האוכלוסייה המקומית – ובפרט, תושבי העיר הערביים – בהליכי התכנון, תוך קיום דיון בתוכנית בשפה הערבית כאשר הדבר מתאפשר. לדבריו:

"התועלת הישירה שבשיתוף הציבור בהחלטות תכנוניות, נובעת מהאפשרות להביא לשיפור התוכנית בהתאם להערות והתנגדויות שתוגשנה לאחר הפקדתה, לצד בחינה ועמידה על זכויות הפרט, פן תפגענה או תקופחנה כתוצאה מתוכנית זו או אחרת. ..... לשיתוף הציבור תועלות עקיפות משמעותיות, שהרי ככל שתגבר נטיית רשויות התכנון לשתף את הציבור בהחלטותיהן, כך 'תגבר הסולידריות החברתית, ויקל על היחיד להזדהות עם מעשי הממשל והחלטותיו'... אין חולק כי מימוש מיטבי של זכות הטיעון של כלל הגורמים הנוגעים לעניין אכן דורש כי במהלך השימוע הפומבי והדיון בהתנגדויות לתוכנית יתקיים תרגום סימולטני ומדויק של הדברים. קיומו של דיון בשפה שאינה מובנת למתנגדים, מטבע הדברים, פוגם בתכליות לשיתוף הציבור בהליך התכנוני, ואף עלול לגרוע מתחושת הסולידריות שהדיון מבקש לקדם."[30]

ביטחון

עריכה

אלרון קבע כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לעבירת סיוע לאויב במלחמה, והדגיש כי "הרשעה בעבירות הנוגעות לסיוע לאויב במלחמה, בין בדרך של ביצוע מושלם של העבירה, ובין בקשירת קשר או בניסיון, מחייבת הטלת עונשים כבדים וממשיים על מבצעי העבירה".[31]

בעניינו של חייל שהורשע בפציעה בנסיבות מחמירות וגרם מוות ברשלנות, סבר בדעת מיעוט שאין להחמיר בעונשו וכתב: "עלינו לנהוג בזהירות יתירה שעה שאנו בוחנים את פעולותיהם של אנשי כוחות הביטחון סביב פעילות מבצעית או במצבי לחימה. בחינה זו אינה יכולה להיות "סטרילית", בתנאי מעבדה, תוך הפעלת חכמה שלאחר מעשה, אלא עליה לקחת בחשבון את נסיבות האירוע, תנאי השטח ותחושות הנפשות הפועלות בזמן אמת".[32]

קבע שאין להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, שלא להעמיד לדין פלילי חוקרי שב"כ בשל טענות לעינויים במהלך חקירה של פלסטיני. בפסק הדין נקבע, כי תיאוריו של המתלונן את האמצעים שהופעלו נגדו לא הוכחו, וכי "האמצעים המיוחדים", שהשב"כ הודה בנקיטתם, נדרשו לצורך סיכולה המיידי של "סכנה מוחשית של פגיעה בחיי אדם", ועל כן השימוש שעשו חוקריו באמצעים אלה חוסה תחת "סייג הצורך". כמו כן, נדחתה בפסק הדין העתירה לביטול הנחיות בשב"כ, המאפשרות התייעצות של חוקרים עם דרגים בכירים מהם באשר להפעלת "אמצעים מיוחדים" במהלך החקירות.[33] בקשה לדיון נוסף נדחתה בהחלטת נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות.[34]

השופט אלרון קבע, בפסק דין תקדימי שעסק בהפעלת סוכנים בשטח ישראל מטעם איראן באמצעות הרשתות החברתיות, כי ניתן - בנסיבות מסוימות - להסתמך על חוות דעת מודיעינית מטעם השב״כ לצורך הוכחת דפוסי הפעולה של ארגון ביון זר. כך, השופט אלרון ציין כי בעקבות תהליכי הדיגיטציה המתרחשים בעולם, יכולתם של ארגוני ביון זרים לחדור לישראל ולפעול בה הופכת לפשוטה בהרבה. אף כאשר גופי הביטחון הישראלים מצליחים להתחקות אחר פעילות זו, קיים לעיתים קושי לאתר את זהות ״הגורם המפעיל״ - אשר לעיתים קרובות, מסתתר מאחורי זהות אינטרנטית בדויה. השופט אלרון קבע כי במקרים אלה, חוות דעת מטעם איש מודיעין, המספקת מידע על דפוסי הפעולה של ארגון הביון הזר, יכולה לסייע לבית המשפט בבואו להכריע אם הוכחה זהות הגורם המפעיל.[35]

אלרון נמנה עם שופטי בית המשפט העליון הסבורים כי יש לאפשר הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי.[36] בשנת 2025, השופט אלרון קבע, לראשונה במפורש, כי ניתן לעשות שימוש בצו החרמה אף כאשר בית המחבל נהרס במהלך פעילות צה״ל הקשורה בפעילות המחבל, ומשפחת המחבל בנתה מחדש על השטח. השופט אלרון קבע כי האינטרס המרתיע מצוי בסמכות להחרים את השטח עצמו, ולמנוע בנייה מחדש של בית שנהרס.[37]

אלרון קבע כי יש לפרש בצורה רחבה את המונח "הסתרה" בחוק המאבק בטרור, המאפשר למדינה לתפוס ולהחרים טובין שנעשה ניסיון להבריחם לרצועת עזה, כך שהוא יחול לא רק על הסלקת הציוד, אלא על כל פעולה שיש בה כדי להקשות על גילויו של הרכוש.[38] בהקשר דומה, השופט אלרון ציין כי הוכחת מניע של טרור הנלווה לעבירה פלילית אפשר שייעשה באמצעות ראיות נסיבתיות, תוך שהזהיר מפני ״עצימת עיניים״ למול מכלול המארג הראייתי הנמצא בפני שופט הבוחן את הראיות הנסיבתיות: ״השקפה על כל ראיה וראיה בנפרד ובמנותק מהקשרה הכולל – לא תחשוף בפני השופט את המציאות כהווייתה. שזירתן זו בזו, בזהירות ובקפידה, היא בלבד זו שמגלה תמונה ראייתית שלמה – בין אם כזו המצביעה לעבר זיכוי ובין אם כזו המוליכה להרשעה״.[39]

במהלך מלחמת חרבות ברזל דחה עתירה של הורי לוחמים שדרשו שצה"ל יפעל לקביעת הוראות ביחס לתקופות שהותם של חייליו, בשירות סדיר ובמילואים, בלחימה עצימה בשטח אויב. בפסק דינו ציין: "לא נוכל להיכנס לנעלי מפקדי הצבא; ולא נוכל להחליף את מפקדי הפלוגות, הגדודים והחטיבות, בהחלטות השוטפות אשר הם נדרשים לקבל. לא נוכל – ואף לא ננסה."[40]

זכויות נחקרים ונאשמים

עריכה

אלרון עמד פעמים רבות על ההכרח שבהקפדה על תקינות ההליך הפלילי וההגנה על זכויותיהם של נאשמים במסגרתו.[41][42] הוא הדגיש כי על רשויות החקירה להקפיד על הוראות הדין ועל הוראות נוהלי החקירה, וכי במקרים שבהם רשויות החקירה חורגות מסמכויותיהן – אל לחוקרי המשטרה להניח כי פעולותיהם יזכו להכשר של בתי המשפט. דוגמה לעמדה זו היא חוות דעתו בפסק דין שניתן בהרכב מורחב של 9 שופטים, אלרון היה היחיד שסבר כי דיון בבקשת צו חיפוש בטלפון חכם חייב להיערך בנוכחות הנחקר, למעט כשיש יסוד סביר לחשש שהדבר יביא לסיכול החיפוש או לשיבוש החקירה, וכי אל לבית המשפט להכשיר בדיעבד חיפוש בלתי חוקי.[43][44] הוא הדגיש שספקות לגבי תקינותם של הליכי חקירה ולגבי שמירה על זכויות הנחקר עלולים להוביל לחוסר אמון בתוצאות החקירה, הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור.[45] בעניין דומה, קבע כי במקרים שבהם רשויות האכיפה והחקירה מבקשות לעשות שימוש בתוצרי האזנת סתר לשם תכלית החורגת מהותית מזו שבגינה הותרה ההאזנה מלכתחילה, עליהן לשוב ולפנות לבית המשפט שנתן את הצו בבקשה להסרת מגבלות.[46]

אלרון עמד על זכויות הנאשמים במסגרת ההליך הפלילי עצמו. הוא קבע, שניתן להעלות טענות נגד סבירות ההחלטה להעמיד אדם לדין, כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק. עם זאת הדגיש כי התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה והאכיפה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.[47]

בדומה, נקט אלרון בגישה מרחיבה באשר לסוגי החומרים שיש לראות בהם כ"חומרי חקירה" שאותם יש להעמיד לעיונו של נאשם.[48] באותו עניין, הדגיש את חובת ההגינות המוטלת על רשויות החקירה והתביעה, שמתוקפה עליהן למסור לנאשם, בין היתר, תמלילים מתוקנים של חקירות ושיחות מוקלטות הנמצאים בידיהן – וזאת לכל אורך ההליך הפלילי בעניינו. אלרון הביע דעתו שבנסיבות מסוימות, אי מסירת חומרי החקירה במלואם לנאשם עשוי ליצור חשש לעיוות דין של ממש, אשר יצדיק מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו.[49]

במקרה אחר, השופט הדגיש כי חומרי חקירה מהווים את אחת מזכויות היסוד הנתונות לנאשם בהליך הפלילי, הקשורה קשר הדוק לזכות להליך הוגן. בהתאם, במקרים שבהם זכות זו נפגעה - בדמות אי-העברת חומרי חקירה רלוונטיים, או העברתם באיחור ניכר - אזי למחדל זה עלולות להיות השלכות חריפות ביחס להמשך ההליך הפלילי, ובמקרים המתאימים יהיה בהן כדי להביא לזיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו, וזאת גם כשמדובר בעבירות חמורות.[50]

כמו כן, השופט אלרון התווה את בעניין זאבי את תחולת דיני ההתיישנות במשפט הפלילי. שם, השופט אלרון התייחס להארכת תקופת ההתיישנות כתוצאה ״מפעולות חקירה״ שביצעו רשויות האכיפה, ואשר קטעו את משך ההתיישנות.[51] השופט אלרון עמד על התכליות שבבסיס הסדר ההתיישנות, ועל הצורך בבחינה אובייקטיבית של פעולות גורמי האכיפה בטרם החלטה אם אכן נקבע רצף ההתיישנות כתוצאה מפעולת החקירה הנטענת.

במסגרת החלטותיו בסוגיות דיוניות, אלרון העניק באופן חריג רשות ערעור בגלגול שלישי לנכה שביקש לבטל קנסות חנייה שניתנו לו, ובית המשפט המחוזי הטיל עליו לשלם הוצאות משפט נוספות מאחר שסבר כי מדובר ב"הליך סרק" – אלרון ביטל את ההוצאות שהוטלו על המערער תוך שעמד על זכותו למצות את ההליך המשפטי בעניינו.[52]

אף ביחס למשפט הפלילי המהותי, אלרון עמד לא אחת על הצורך להגדיר את העבירה באופן מפורש, שיאפשר לציבור הרחב להבין את היקף האיסור וגבולותיו. כמו כן, השופט אלרון קבע כי פרשנות ״מרחיבה״ יתר על המידה של איסור פלילי, חותרת תחת עקרון החוקיות ופוגעת בזכויות היסוד של הנאשם: ״הצורך בהגדרה מעין זו אינו צורך טכני או עיוני גרידא. ניתוח העבירה ליסודות ולרכיבים היא-היא שמאפשרת לבחון אם נסיבות קונקרטיות עולות כדי ביצוע עבירה פלילית ... רק כך ניתן להקפיד על בחינה אחידה ושוויונית בין נאשמים שונים. רק כך ניתן להבטיח כי נאשם יורשע אך ורק כאשר ביצע התנהגות שהוגדרה על ידי המחוקק כהתנהגות פלילית בהתאם לנדרש מכוח עיקרון החוקיות״.[53]

במקרה שבו עררים על עיכוב שחרור ממעצר נדחו ללא דיון על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, הורה אלרון לקיים את הדיון בעררים עוד באותו הערב, וביקש להעביר את החלטותיו לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, כדי למנוע הישנות מקרים כאלו. בהחלטתו כתב כי "דחיית הערר על אתר ומבלי לשמוע את טיעוני בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט".[54] במקרה נוסף הורה אלרון להביא עצור לבדיקה פסיכיאטרית לאלתר, בליל שבת, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי לא דנו בבקשה לעשות כן בשל כניסת השבת, והורו על מעצרו ללא נוכחות עורך דין.[55]

במספר מקרים קבע אלרון כי אין להטיל הוצאות משפט על נאשם בהליך הפלילי אלא במקרים חריגים שבהם נפל פגם בהתנהלותו הדיונית, וטענות חסרות אחיזה אינן צריכות לגרור זאת כשלעצמן.[56] זאת, בין היתר משיקולי חשיבות ההליך ההוגן, הצורך למנוע הרשעות שגויות, והרצון לאפשר חופשיות בהעלאת טענות ההגנה ללא חשש מצעדים עונשיים.[52]

באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים מעורר קשיים וחוסר נחת מפני שהוא עלול לפגום ביכולת הנאשם להתמודד עם הטענות בהיעדר ידיעה ברורה על מהות הראיות החסויות שמסמכות אותן.[57]

במקרה נוסף ביקר אלרון את עמדת המדינה ביחס להיקף צו תפיסה לצורך חילוט, בציינו כי עצם הטענה המוטחת בפני חשוד או נאשם בשלב הצו הזמני, בדבר אפשרות תאורטית לחלט מאות מיליוני ש"ח מרכושו, עלולה להרתיעו מפני המשך עמידה על חפותו. לפי אלרון חילוט מסוג זה חורג ממטרת ההרתעה המקורית מפני ביצוע עבירות, ומוביל להרתעה מפני המשך הניהול של ההליך הפלילי.[58]

אלרון ציין פעמים רבות את החשיבות של בדיקת חלופות למעצר, ובמיוחד למעצר עד תום הליכים.[59][60][61] בהחלטותיו הדגיש אלרון כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בפיקוח מחייבת השגחה משמעותית מצד המפקחים. במסגרת זאת, אף הורה על חילוט ערבות בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח להבטחת מעצרו של נאשם בביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, לאחר שברח ממעצר.[62] עם זאת, במקרים אחרים הדגיש כי אין מנוס ממעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בכדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהם, כגון בנאשמים בעבירות אלימות נגד נשים.[63]

בדומה, קבע אלרון כי במקרה שמיוחסות לנאשם עבירות תוך שימוש בנשק חם, אין להסתפק בתסקיר מעצר חיובי בעניינו כדי להצדיק חלופת מעצר. לצד זאת, הדגיש כי על בתי המשפט הדנים בבקשות לחילוט רכוש של נאשם, טרם הרשעתו בדין, לאזן בין האינטרס הציבורי שבחילוט הרכוש לבין זכותו לקניין; וכי הימשכות ההליך הפלילי בעניינו עשויה להצדיק עיון מחדש בהחלטות קודמות שבגדרן חולט רכושו של נאשם תוך בחינת חלופות פחות פוגעניות.[64]

אלרון אינו חוסך בביקורת על התמשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים.[65] זאת, תוך שמתח ביקורת על הנטייה לאשר הארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים גם כאשר אין הצדקה להתמשכות ההליך, והבהיר כי בנסיבות מסוימות, התמשכות ההליך ללא כל התקדמות בו עשויה להצדיק את שחרור הנאשם לחלופת מעצר.[66] הוא אף קרא לשינוי חקיקה שיקבע שבקשות המעצר הראשונות יובאו בפני נשיא בית המשפט שבו מנוהל תיק המעצר, כדי להגביר את מודעותם ומעורבותם באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי, שיאפשרו בקרה, פיקוח, והתאמה של קביעת הדיונים והשופטים בבית המשפט על פי הצורך.[67]

ענישה

עריכה

אלרון הוא מהמחמירים בענישה ומעדיף את שיקול ההרתעה, הגם שהוא מכיר בכך שלא תמיד עונש חמור יותר אכן מרתיע יותר.[68] לגבי בקשת הקלה בענישה משיקולי שיקום, התנגד בדעת מיעוט להקלה בעונש, וקבע שהקלה בגין שיקול זה צריכה להיות הקלה חריגה.[69][70] על הקלה בעונש בעקבות סולחה כתב[71] שהיא נותנת לה גושפנקה ומעמד של מרכיב משלים לדרכי הענישה בחוק תוך הפרטתו, החלשת ההרתעה שהוא מציב בפני ביצוע עבירות, ואף חשיפת קורבנות וקרוביהם ללחצים פסולים. אלרון גם הביע את דעתו נגד ההצעה להרחיב את תחולת האפשרות להטיל עונש מופחת על רוצחים שקיים ספק אם הם סובלים מהפרעות נפשיות, וקבע כי על בית המשפט לראות לפניו את ערך קדושת חיי אדם שנרמס במעשה הרצח ולהיזהר מאוד לפני השתה חריגה של עונש מופחת.[72]

השופט אלרון דן בערעור "בפרשת 512", בגדרה הועמדו לדין המעורבים בפעילות הבינלאומית של ארגון הפשיעה בראשות המערער יצחק אברג'יל. בפסק דין בהיקף חסר תקדים,[73][74] השופט אלרון תיאר את פעילות הארגון, ובכלל זה הקשר הישיר בין הזרוע "הכלכלית" בארגון, שעסקה בפיתוח עסקי הימורים וסחר בסמים; לבין הזרוע האלימה, שנועדה לתמוך בזרוע הכלכלית, תוך מאבק בארגונים יריבים על כוח והשפעה. בין היתר, פסק הדין עסק בפיגוע הפלילי ביהודה הלוי, בו במסגרת ניסיון חיסול של העבריין זאב רוזנשטיין, נרצחו שלושה אנשים ונפצעו 53 נוספים. על אירוע זה ציין אלרון כי מדובר "באירוע פלילי מן החמורים שאירעו בישראל, על רקע מאבקי כוח שניהלו ארגוני פשיעה זה בזה, תוך זלזול בחיי אדם, ותוך התעלמות מוחלטת מהמחיר שעלולים לשלם אזרחים חפים מפשע."[75] כמו כן, בפסק הדין נידונו עסקאות סמים מסוגים שונים בכמויות עצומות, שהועברו בדרכים מתוחכמות ממדינות בדרום אמריקה לצורך הפצה במדינות באירופה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן וישראל, בהיקף כספי כולל של כ-230 מיליון ש"ח. השופט אלרון דחה את רוב הערעורים, כשעונשו של יצחק אברג'יל הועמד על 3 מאסרי עולם וכן 22 שנות מאסר בפועל. ביחס לעונש זה, אלרון ציין כי "מי שהורשע בעמידה בראש ארגון פשיעה, תוך רציחתם של שלושה קורבנות תמימים, ופגיעה בעשרות אזרחים, תוך ביצוע ניסיונות רצח ועבירות סמים בהיקף בינלאומי וחסר תקדים – ישהה למשך שארית חייו מאחורי סורג ובריח".[75]

על מגוון רחב של עבירות כתב שיש להחמיר בעונשן. כך לגבי פגיעה בקטינים בתוך המשפחה,[76] שכוללת ניצול של המבנה המשפחתי תוך פגיעה במי שתלויים בו באופן כמעט מוחלט.[77] במקרים נוספים, שהתייחסו לעבירות של שימוש בנשק[78][79] והריגה בתאונת דרכים, הוביל להחמרה בענישה[80] והביע עמדה ברורה בעד ענישה מחמירה.[81][82][83]

השופט אלרון אף הביע לא פעם את מורת רוחו מהקלה בענישה עם בתחומי עבריינות שונים. למשל, בעניין אלזה השופט אלרון דחה את ערעורו של של מי שרצח את אשתו, זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר לאחר עבירת אלימות אחר שביצע כלפיה. השופט אלרון הביע את הקושי בעונש המאסר הקצר שנגזר עליו אז, והעובדה כי הרצח בוצע אך זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר. לדעתו, אירועים מסוג זה מדגישים את הצורך בענישה חמורה ומרתיעה בעבירות אלימות במשפחה.[84] באורח דומה, השופט אלרון אף הביע את מורת רוחו מניצול מצבם של בעלי מוגבלויות. כך, בעניינו של אדם שניהל מפעל לבעלי מוגבלויות, וביצע עבירות מין באחת העובדות בו, השופט אלרון ציין כי ״מוטלת על החברה הישראלית החובה והזכות לפעול לשילוב בעלי צרכים מיוחדים בכלל תחומי החיים, ובכלל זה במסגרות תעסוקה, מבלי חשש לביטחונם האישי וניצול מוגבלותם באשר היא. בענייננו, במקום לשמש כמדריך המקשר בין עובדיו לחברה בכללותה, ומאפשר להם לעבוד ולחיות את חייהם ככל בני האדם, המבקש ניצל את מוגבלותה של המתלוננת, תוך שהוא מתעלם מאנושיותה, ומשתמש בה ככלי להגשמת גחמותיו המיניות.״[85]

כמו כן, השופט אלרון עמד במקרה אחר על החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות ״פרוטקשן״ בהיותן מפוררות את מרקם החיים בחברה. השופט אלרון התייחס לתיקון 146, אשר בו המחוקק יצר את עבירת גביית דמי החסות, וקבע בצידה עונש מאסר מינימלי. השופט אלרון ציין כי ״עבירות אלו אשר פשו בערי ישראל, בכפריה ומושביה, הפכו כאמור למכת מדינה של ממש. עבירות אלו, מצדיקות אפוא מענה עונשי מחמיר, מוחשי ומרתיע אשר יסייע במיגורן.״ השופט אלרון קבע כי העונש הראוי בגין עבירות מסוג זה יהיה לעיתים 10 שנות מאסר בפועל ואף יותר.[86]

אלרון דוגל בכלל אי־ההתערבות בפסיקות של הערכאה הדיונית, לפיו יש להתערב בענישה רק כאשר קיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. מטעם זה התנגד, בדעת מיעוט, להחמרה בעונשו של אדם שהורשע בהריגה. כן הביע אלרון את עמדתו בדעת מיעוט, לפיה כלל אי מיצוי העונש בערעור חל גם על פיצוי לנפגע עבירה.[87]

הרפורמה בעבירות ההמתה

עריכה

בשנת תשע"ט התקבל בכנסת תיקון 137 לחוק העונשין, שבמסגרתו נערכה רפורמה מקיפה בעבירות ההמתה.[88] במסגרת התיקון בוטל הרכיב של "כוונה תחילה" בעבירת הרצח, ונקבעה חלוקה בין רצח "רגיל" לרצח בנסיבות מחמירות. כיוון שאלרון עוסק תדיר בתיקים פליליים שהגיעו לאחר הרפורמה לפתחו של בית המשפט העליון, הוא יוצק תוכן לפירוש כל אחת מהנסיבות המחמירות המפורטות בחוק.[89] אחת מהנסיבות המחמירות שנקבעו היא ביצוע הרצח "לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". אלרון פירש נסיבה זו באופן שונה מהפרשנות שניתנה בעבר ל"רצח בכוונה תחילה"[90]: "החומרה המיוחדת הטמונה בעבירה זו, המוצאת ביטוי בעונש החובה הקבוע לצידה, ראוי לה שתביא ליצירת הבחנה בין מקרים שבהם מעשה הרצח בוצע לאחר שהעושה שקל והחליט להמית את הקרבן – אשר ייכנסו לגדרי הסעיף; לבין מקרים שבהם ההחלטה להמית התגבשה באופן ספונטני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש, וללא הכנה הכוללת פעולות מקדימות שביצע העושה קודם לביצוע הרצח – אשר יוותרו מחוצה לו."[91] אלרון התייחס גם לפרשנותה של נסיבה אחרת, רצח שבוצע ״באכזריות מיוחדת״. במספר פסקי דין, השופט אלרון הזהיר מפני שימוש-יתר בנסיבה זו, מאחר שכל רצח, מעצם טבעו, הוא אכזרי, ועל בית המשפט לשמר את הנסיבה המחמירה רק לאותם מקרים קיצוניים: ״החשש הוא אפוא מפני הרחבה הדרגתית של היקף נסיבה מחמירה זו, עד אשר עבירת הרצח בנסיבות מחמירות תהפוך לכלל, ואילו עבירת הרצח הבסיסית, תהא החריג. על רקע זה, ניכר כי האתגר הוא בזיהוי אותם מקרים המתאימים להחמרה מיוחדת בשל מידת אכזריותם.״[92][84] בהתאם, השופט אלרון התווה מספר קטגוריות, אשר ניתן לאפיינן עם רצח באזכריות - בהן, ביצוע רצח שלו נלוו עבירות חמורות נוספות; רצח שבוצע באופן ממושך ובאמצעים המעצימים את סבלו של הקורבן; ורצח שהתבצע לנגד עיני ילדי הקורבן, באופן שהגביר את מידת הסבל של הקורבן.[92]

אלרון התייחס לאופן הייחודי שבו יש להחיל את העבירה החדשה שנקבעה בחוק, של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, באופן רטרוספקטיבי,[93] וקבע כי עבירה זו עשויה לחול במקרה שאדם התקשה מאוד לשלוט בעצמו והמית את הקורבן כתוצאה מהתגרות תכופה מצידו – ולא רק במקרה שפעל מתוך סערת רוח, אובדן עשתונות ואובדן שליטה עצמית, כפי שנקבע עובר לחקיקת תיקון 137 לחוק העונשין.[94] בעניין אחר קבע כי יש לבטל את הרשעתו של אדם, שקדמה לתיקון, בעבירת הריגה בגין דריסת שוטר למוות והפקרתו, ותחת זאת להרשיעו בעבירת המתה בקלות דעת – אך להותיר את העונש שנגזר עליו על כנו. זאת, שכן "אין חובה להפחית את העונש, אלא יש לבחון את העונש על העבירה ה'חדשה' לפי נסיבות העניין".[95]

במסגרת עיצוב מדיניות הענישה לאור הרפורמה בעבירות ההמתה, קבע אלרון כי הרפורמה מחייבת החמרה בענישה בגין רצח המבוצע ביסוד נפשי של אדישות, ונימק: "קביעת המחוקק כי המתה באדישות נכללת תחת עבירת הרצח 'הבסיסית', לצד מעשה המתה בכוונה, מלמדת על שינוי מהותי, ערכי ונורמטיבי ביחס אליה. בכך, המחוקק ביקש להוביל החמרה בענישה המתבטאת הן בעונש המרבי הן בתיוגו של העבריין כרוצח."[96]

הסגרה

עריכה

אלרון נדרש פעמים רבות לערעורי הסגרה של מבוקשים מישראל אל מדינות העולם. במסגרת זו ציין כי חוק ההסגרה,[97] מהווה מעטפת משפטית עבור מי שנחשדו או הורשעו בביצוע פשעים במדינה אחרת, וקבע כי החוק עורך איזון ראוי בין חובתה המשפטית של מדינת ישראל למלא אחר התחייבויותיה הבינלאומיות לבין שמירה על זכותו של המבוקש לחירות מפני הסגרה. איזון זה נועד לשמור על תכליות דיני ההסגרה, אך לא פחות מכך, להבטיח כי מדינת ישראל לא תהפוך למדינת מקלט עבור מי שנחשדו בביצוע פשעים ומי שהורשעו בדינם.[98][99]

במסגרת האיזון כאמור, נקבעו בחוק ההסגרה מספר סייגים אשר בהתקיים אחד מהם, לא יוסגר המבוקש. מבין סייגים אלו, נמנה סייג שלפיו "היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל".[100] הפעלתו של סייג זה, כפי שהדגיש אלרון, שמורה למצבים קיצוניים בלבד, בהם הפגיעה בזכויות המבוקש כתוצאה מהסגרתו היא בעלת עוצמה מיוחדת, אשר יש בה בכדי להכריע את האינטרס הציבורי הגלום בהסגרתו.[101] בנוסף, ציין אלרון כי לצורך החלתו של הסייג, נדרש המבוקש להצביע על הערכה ממשית בסבירות גבוהה לכך שאם יוסגר אכן יפגעו זכויותיו.[102]

בהתייחס לעקרון ההדדיות בדיני ההסגרה העיר אלרון כי הוא מתקיים גם כאשר המדינה המבקשת אינה נוהגת להסגיר את אזרחיה אלא מעמידה אותם לדין בתחומיה, באופן המקיים את העיקרון "הסגרה או שפיטה". בדרך זו, מגשים עקרון ההדדיות את תכליתו לקדם שוויון בין מדינות, כמו גם שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה.[103]

בעניין סלומיאנסקי,[104][105][106] נדונה לראשונה הסגרת מבוקש על יסוד הסכם אד-הוק. בהיעדר אמנת הסגרה משותפת או הסכם דו-צדדי בין ישראל למקסיקו, מדינת ישראל כרתה הסכם אד-הוק לצורך הסגרת סלומיאנסקי. אלרון הדגיש כי במסגרת הסכמים מסוג זה, נדרש להניח מן היסוד את תשתית יחסי האמון בין המדינות, באמצעות "בדיקות איכות" מקדמיות. כמו כן, במסגרת הסכם אד-הוק נדרש לעגן את זכויות היסוד של המבוקש, כמו גם את זכותו למשפט הוגן במדינה המבקשת. אלרון הדגיש כי לא מצופה שהבדיקות תהיינה חריגות באיכותן וטיבן, אלא כי נדרש "ליישר קו" בין הסכמי אד-הוק לבין הסכמי הסגרה מכוח אמנה או הסכם דו-צדדי.

בסעיף 9 לחוק ההסגרה, דורש המחוקק כי עובר להסגרה יוצגו ראיות מספיקות כדי להעמיד את המבוקש לדין על עבירה כזאת בישראל. בעניין זה, אלרון הפנה לכך שהמחוקק בחר בגישה חשדנית אשר מבקשת להבטיח את זכויות המבוקש, ולכן הבחינה הראייתית חלה באופן אחיד כלפי מדינות העולם באשר הן, שכן "יחסי אמון לחוד, ובדיקה ראייתית לחוד". אלרון הוסיף והדגיש, כי הבחינה הראייתית לא נועדה לברר את אשמת המבוקש, אלא לבחון אם החומר הראייתי מצדיק את בירור אשמתו בבית המשפט המוסמך במדינה המבקשת. במובן זה, אלרון חידד כי הבדיקה הראייתית אינה ראשיתו של ההליך הפלילי אלא אחריתו של הליך ההסגרה. בהתאם, העיד אלרון כי רף הבחינה הראייתית הנדרש הוא "אחיזה לאישום" בלבד, ובמסגרת בדיקה זו לא ייבחנו מהימנות הראיות ומשקלן, וגם בירור טענות אליבי שמעלה המבוקש יישמר להליך הפלילי.[107]

בנקודה נוספת, אלרון הדגיש כי הגם שמדינת ישראל מספקת מחסה ליהודים באשר הם, היא בשום פנים ואופן אינה מקלט לעבריינים באצטלה זו. סביב סוגיית הסגרת אזרחים ישראליים, ניטש ויכוח בין חברי-הכנסת במשך שנים רבות, כאשר המגמה הנוכחית היא שישנה הגבלה מסוימת רק ביחס להסגרת מי שהיה תושב ישראלי ואזרח ישראלי בעת ביצוע העבירה. לעניינו של סלומיאנסקי, הבהיר אלרון כי אחיזתו "בקרנות מזבח יהדותו - לא תצלח, ודינו כדין כל עבריין אחר המסתתר בישראל מפני העמדתו לדין במדינה המבקשת".

משפט חוקתי

עריכה

פסיקותיו של אלרון בתחום המשפט החוקתי מבטאות ריסון שיפוטי וזהירות בהתערבות בשיקול הדעת המנהלי וביחסים שבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.[108][109][110][111][112][113][114][115]

אלרון סבור ש"את השימוש בעילת הסבירות יש להותיר כמוצא אחרון, במקרים שבהם פועלת הרשות בחוסר סבירות קיצוני – ובפרט כאשר קיים חשש לפגיעה בזכויות אדם כתוצאה מהחלטותיה".[116] כמו כן הוא סבור כי אין להידרש לסבירות שיקול דעת רשויות המנהל במקרה שנמצא כי הן פעלו בחוסר סמכות.[117]

לצד גישה זו, המעניקה לרשויות המדינה שיקול דעת נרחב יחסית להפעיל את סמכויותיהן, מדגיש אלרון בפסיקותיו את החובה החלה עליהן לשמור על זכויותיהן של כלל קבוצות האוכלוסייה.[117][118] אלרון נותן משקל רב לשיקולים חברתיים ולחשיבות הביקורת השיפוטית כאשר הנפגעים מהחלטת הרשות הם האוכלוסיות החלשות בחברה.[119][120][121][122][29][123]

בעתירה בעניין חוקיותם של מסלולי לימוד אקדמיים נפרדים לגברים ולנשים, לשם שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, היה אלרון אחד משופטי הרוב שקבעו כי אין לפסול את האפשרות לקיים מסלולים מעין אלו ולקדמם, ולצד זאת יש לאפשר למרצות ללמד במסלולים הנפרדים המיועדים לגברים.[124]

בבג"ץ שפיר, שדן ב"פשרת האוזר", שבמסגרתה נערך תיקון בחוק יסוד במסגרת הוראת שעה, אלרון הביע דעת מיעוט שהתנגדה לשימוש בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. בבג"ץ דרעי סבר אלרון בדעת מיעוט שבית המשפט צריך להימנע מלהכריע לגבי חוקיות המינוי של דרעי לשר, ולהורות לראש הממשלה שיפנה, תוך 30 יום, אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, כדי שזה יקבע אם יש קלון בהרשעתו האחרונה של דרעי. הוא הוסיף כי לאחר שתתקבל קביעה זו, ניתן יהא לדון ולהכריע בחוקיות מינויו של דרעי, ככל שיידרש.[125]

בהמשך לכך, השופט אלרון הזהיר ממגמת התערבות בדבר החקיקה של הכנסת, והפעלת ביקורת שיפוטית מוגברת על תוכן חיקוקיה. לדעתו, בחינת אופן התנהלות הכנסת ותוכן החקיקה ראוי שייעשה על ידי הבוחרים, ולא על ידי בית המשפט. כך, בעניין פקודת המשטרה, שעסק בתיקונים שבוצעו לפקודת המשטרה במהלך הכנסת ה-25, ציין כי ״עלינו להיזהר עד מאוד שמא כל חוק שנוי במחלוקת המתקבל על ידי הכנסת יהפוך למעין "חוק על תנאי" עד אשר יאושרר על ידי בית משפט זה לאחר דיון והכרעה בעתירות הרבות אשר יוגשו לבטח. בעתירות שכאלו עלינו לנהוג בהתאם למגבלות המוטלת עלינו מתוקף עקרון הפרדת הרשויות ומתוך כבוד ליתר הרשויות. הכנסת היא המקום שבו צריך להתקיים ליבת הדיון הציבורי; היא המקום שבו צריכות להתקבל ההכרעות הציבוריות הקשות ביותר בין עמדות שונות; היא המקום שבו קיים ביטוי מובהק וישיר ככל שניתן לדעות הרווחות בציבור. הכנסת – ולא בית המשפט.״[126]

אלרון היה מארבעת השופטים שסברו בדעת מיעוט כי אין לבטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת לפסול את חברת הכנסת היבה יזבק מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-23.[127] בערעורו של עמיחי שיקלי על החלטת יושב ראש ועדת הבחירות לפסול אותו מלהתמודד בבחירות לכנסת ה-25 לאחר פרישתו מסיעת "ימינה", השופט אלרון הצטרף לדעת הרוב וקבע כי לא היה מקום לפסול את שיקלי מריצה לבחירות. השופט אלרון הדגיש בחוות דעתו כי על בית המשפט "להימנע מלהתיימר להכריע האם התנהלות כזו או אחרת אותה ביצעו המערער, ימינה או כל גורם פוליטי אחר, עולה בקנה אחד עם אידאולוגיה מסוימת או לא. בכפוף להוראות הדין, בחינה האם נבחרי הציבור פעלו בהתאם לאידאולוגיה אשר בשמה נבחרו לתפקידם ראוי כי תיעשה על ידי הציבור ולא על ידי בית המשפט."[4]

משפט מנהלי

עריכה

פסיקת השופט אלרון בתחום המשפט המשפט המנהלי מטמיעה את עמדותיו במישור החוקתי, הדוגלות כאמור בריסון שיפוטי ושמירה על עקרון הפרדת הרשויות, וכן עמדותיו החברתיות המבקשות לתת מקום ויחס ראוי לכלל האוכלוסיות בחברה הישראלית.

כך למשל, במספר עתירות מינהליות שעסקו בהחלטותיהן של ועדות לתכנון ובנייה, השופט אלרון קבע כי על ועדות אלה לקחת בחשבון, מלבד שיקולים תכנוניים, גם היבטים כלכליים, חברתיים וסביבתיים.[5] וכך גם כאשר מדובר בהחלטות של עיריות בדבר הקצאת משאבים לשימוש ציבורי.[6] באורח דומה, בעתירות מינהליות שעסקו בדיירים ממשיכים בדירות עמידר, השופט אלרון הדגיש את הערך בית מגורים בחיי האדם, וההשלכות החמורות של שלילת הזכות להמשך מגורים בדירות מסוג זה לאחר עשרות שנים.[7] בעניין אחר, השופט אלרון קבע כי על הרשות המינהלית חלה החובה לספק אמצעים סבירים לילדים בעלי צרכים מיוחדים באופן שיאפשר להם להשתתף במסגרות החינוך הרגילות, מתוך המטרה לשלבם בחברה. אלרון ציין כי מטרה זו תתרום לא רק לילדים עצמם, אלא גם לחברה הישראלית באופן רחב יותר, אשר תיתרם מהגדלת הגיוון והפלורליזם בה.[8] בפסק דין אחר אלרון עמד על החשיבות שבתרגום בגרויות לשפה הערבית באופן מלא, כך שלתלמידים ערבים תהיה הזדמנות שווה בבואם לגשת למבחנים אלה, כחלק ממחויבותה של מדינת ישראל.[9] עמדה דומה הביע השופט בעניין אוסאמה, שם קבע כי החלטות בעניין תכנון עירוני נדרשות להיעשות בשיתוף כלל שכבות האוכלוסייה באזור הרלוונטי, וכאשר האזור כולל גם אוכלוסייה משמעותית ממוצא ערבי, ראוי כי חלק מהדיונים התכנוניים יקויימו בשפה הערבית כדי לאפשר לתושבים אלה להשתתף באופן מהותי בהליך קבלת ההחלטות.[10] במבט כללי, השופט אלרון קבע במספר פסקי דין כי במהלך התנהלות הפרט מול הרשות השלטונית, בהתחשב בחוסר האיזון ביחסי הכוחות בין הצדדים, אסור לכללים נוקשים שיהפכו למידת סדום, ועל בית המשפט להידרש למכלול נסיבותיו של המקרה, ובתוך כך גם לשיקולים של הגיון בריא והגינות.[11][12]

משפט אזרחי

עריכה

במקרה שבו רשויות המדינה השתהו בפינוי בני-רשות במקרקעין ציבוריים, סבר אלרון בדעת מיעוט כי המחזיקים בקרקע בתקופה זו פטורים מתשלום דמי שימוש, וזאת בשל חוסר הבהירות שנוצר בנוגע לחוקיות ההחזקה במקרקעין, כתוצאה מהפרת חובת ההגינות המוגברת החלה על הרשות.[128]

על בסיס מבחנים שנקבעו בתקדימים קודמים, קבע אלרון כי הרצאה נחשבת ליצירה מוגנת והעתקתה עשויה להיחשב כהפרת זכויות יוצרים.[129]

אלרון הוא אחד השופטים שדנו בשינוי הלכת ידידיה, 50 שנים לאחר כינונה. הלכה זו קבעה שכאשר פושט רגל מקבל פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות במסגרת תביעה בגין נזקי גוף, הפיצוי ייוותר כולו בידיו. אלרון סבר כי יש לשנות את הלכת ידידיה באופן חלקי, כך שתהיה לנושיו של פושט הרגל זכות לקבל חלק מפירות תביעתו, אך עדיין לא יתאפשר לנאמן לנהל את התביעה בשם פושט הרגל, זאת מחשש לפגיעה בזכויותיו לפרטיות ולאוטונומיה. בדיון הנוסף שהתקיים בנידון, דעת הרוב קבעה כי יש לבטל לחלוטין את הלכת ידידיה.[130]

במקרה בו הסכם בוררות היה בלתי ישים מאחר שאחד מתנאי הסכם הבוררות לא קוים, קבע אלרון שיש לאפשר לברר את מחלוקות הצדדים בבית משפט, זאת מפני חשיבותה של זכות הגישה לערכאות.[131]

עמדות וסגנון שפיטה

עריכה
  פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אלרון מזוהה בתור שופט שמרן.[132]

תיקים מרכזיים בעת כהונתו כשופט בבית משפט השלום בחיפה

עריכה

תיקים מרכזיים בעת כהונתו כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה

עריכה
  • רוני פרץ, בעניינו קבע: "כפי שהוכח בפנינו, ניתן על נקלה לרשום כאות קלון על מצחו של הנאשם את דבר היותו "רוצח סדרתי" לכל עניין ודבר, אשר מתוך ארבעת קרבנותיו, שתי קשישות אינן בין החיים, לאחר שמצאו את מותן הטראגי תחת מסת ידיו המגואלות בדמן. שני קורבנותיו האחרים שרדו אך בנס את התנהגותו המפלצתית ואת רגעי האימה...".[139]
  • לאוניד ג'ילין שהורשע ברצח גרושתו בחבטות פטיש, לאחר שנקבע שאף על פי שהיה חולה נפש, היה כשיר לעמוד לדין.[140]
  • אילן גדו, שהורשע ברצח אשתו בעת שהיו בהליכי גירושין, ונקבע שאין מקום לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי. משכך, הוחלט לגזור עליו מאסר עולם.[141]
  • עיסאם ניג'אם רצח את בתו ביריות אקדח, בעת ששהו יחד ברכב, וזאת על רקע "כבוד המשפחה" ואי הסכמתו כי תינשא לבחיר ליבה.[142]
  • פטר גפן הורשע ברצח קרובת משפחתו במהלך שוד אלים בביתה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על ממצאי DNA, שנמצאו תחת ציפורני המנוחה שנאבקה בנאשם בטרם הכריע אותה למוות.[143]
  • יורי סוליימנוב הורשע ברצח ביריות אקדח של שומר לילה במפעל באזור התעשייה בקיסריה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על DNA שנמצא על בדלי סיגריות שנמצאו בזירת הרצח.[144]
  • זיכויו מחמת הספק של נאשם שנחשד ברצח מורה של אחותו שביצע בה מעשים מגונים. בהכרעת הדין נמתחה ביקורת על מחדלי המשטרה בתיק.[145]

אלרון ישב בראש הרכב השופטים שדן בתיק השוטרים הנוקמים מנהריה.[146]

בנוסף דן בתיקים ביטחוניים, בהם תיקו של אמיר מח'ול[147] ואחר של אליאס ג'ריס,[148] וכמו כן, בתיק עבירות שוחד והלבנת הון חמורות ורחבות היקף של מי ששימש בתפקיד בכיר בחברת החשמל, אשר כהן. תפ (חי') 4039/05 מד"י נ' אשר כהן.[149]

פעילות נוספת במערכת המשפט

עריכה
  פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • באפריל 2012 התמנה לראש הצוות המייעץ לעניינים פליליים המטופלים על ידי הלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט.[דרוש מקור]
  • ייצג את בתי המשפט המחוזיים מול תאגיד "מקינזי", שנשכר לבחון ולייעל את עבודת שב"ס (דצמבר 2012).[דרוש מקור]
  • חבר בוועדה לניסוח נוהל "שמיעה רציפה בפלילים" בראשות שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל (ספטמבר 2013).[דרוש מקור]
  • יו"ר הוועדה לעדכון טופסי "בקשה לדחיית דיונים" לבקשת נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס (אוקטובר 2014).[דרוש מקור]
  • יו"ר צוות "יישום יעדים ומדידה" במסגרת התוכנית האסטרטגית של הנהלת בתי המשפט (אוקטובר 2014).[דרוש מקור]
  • חבר "ועדת האינטגרציה" של הוועדות השונות של התוכנית האסטרטגית בראשות מנהל בתי המשפט (נובמבר 2014).[דרוש מקור]
  • יו"ר צוות ההיגוי לכנס השופטים של שופטי ישראל (ירושלים, אוגוסט 2015) וממונה על השתלמות נשיאים וסגני נשיא, תוכנית ההשתלמות והנחייתה, יוני 2016.[דרוש מקור]
  • יו"ר ועדות האיתור לכהונת נשיאי בתי המשפט: בית המשפט המחוזי באר שבע בספטמבר 2023, בית משפט השלום מחוז דרום בספטמבר 2014, מחוז ירושלים במרץ 2015, נשיא בתי המשפט במחוז מרכז בספטמבר 2015, וכמו כן, חבר בוועדות האיתור לכהונת נשיא בתי המשפט מחוזי מרכז-לוד באוקטובר 2013 ולכהונת נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים בנובמבר 2015.[דרוש מקור]
  • חבר פנ"ה – פורום נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור (אוקטובר 2016 עד אוקטובר 2017).[דרוש מקור]
  • ראש צוות הבדיקה לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (מרץ-אפריל 2018).[150][151] בהתאם להמלצותיו של צוות הבדיקה, אשר הוגשו ב-15 באפריל 2018, פורסמו נוהלי עבודה לשופטים בכלל הערכאות בישראל.[152][153][154]

ממאמריו

עריכה
  • "השופט החוקר על-פי חוק חקירת סיבות מוות", תשי"ח-1958, ספר שמגר - מאמרים, חלק ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ג-2003. במאמר זה סקר את פסיקות בתי המשפט ביחס להליך חקירת סיבת מוות על ידי שופט, ועמד על השימוש הגובר בהליך זה ועל יישומו של החוק בפועל.
  • קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין, המשפט, יב, התשס"ז-2007. במאמר זה עמד על המסגרת המשפטית להגשת ראיות שלא על פי סדרי דין, תוך התמקדות בדין הפלילי, והציע כי במסגרת הכרעת הערכאה הדיונית בשאלה אם להתיר הצגת ראיה נוספת שלא במועדה, יהיה עליה להכריע בסוגיה גם על פי אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור באותם מקרים בהם ראיה זו הייתה מובאת בפניה.
  • "תסקיר מבחן ותסקיר קורבן: שיקולים משפטיים ואתיים", ספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל, אבחון, טיפול ושיפוט", הוצאת דיונון, 2008, חלק ראשון: פרק 8. במאמר זה עמד על הקושי הטמון בהחלטה לגבי חשיפת תוכנם של התסקירים במסגרת ההליך הפלילי, והציע, בין היתר, כי כותבי התסקירים וחוות-הדעת המקצועיות יביעו את דעתם בכתב על גב התסקירים וחוות-הדעת בנוגע לחיסיון הדו״ח בכללותו או בחלקו.
  • "חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות - השיקולים שבבסיס ההכרעה השיפוטית", ספר: "סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית", הוצאת פרובוק, 2011. במאמר זה הציע אלרון מספר כללי אצבע להכרעה בין חוות-דעת פסיכיאטריות מנוגדות, והדגימם באמצעות פסיקות בתי המשפט בנושא.
  • זכויות דיוניות במשפט הפלילי - בתווך - בין עקרונות המשפט הציבורי מזה, ושיקולי צדק מזה, עורך הדין, גיליון 49, יולי 2022. במאמר זה אלרון דן בזכויות דיוניות הנתונות לנאשמים במשפט הפלילי, ובכלל זה הוא סבור כי במקרים מסוימים יש מקום לביצועה של ביקורת מינהלית על התנהלות רשויות אכיפת החוק אף במסגרת המשפט הפלילי. לצד זאת, אלרון סבור כי על הדברים להיעשות בזהירות ותוך ריסון שיפוטי.
  • “המשפט הפלילי – על צומת דרכים”, ב"ספר סלים ג'ובראן" (2023). במאמר זה, אלרון דן בתופעת ״שיח הזכויות״ המתגברת במשפט הפלילי. אלרון סבור כי תופעה זו מהווה התפתחות חיובית, המעוגנת בזכויות החוקתיות הנתונות לנאשמים ובהלכות המושרשות של בית המשפט העליון. אלרון סבור כי הכרה ושמירה על זכויות אלה דווקא מקדמת את בירור האמת, ולא פוגעת בו, בניגוד לעמדות אחרות שהובעו בפסיקה ובקרב מלומדים.
  • Yosef Elron, The Contribution of the Jurisprudence of the Supreme Court to the Protection of Social Rights, in JUDICIAL INDEPENDENCE: CORNERSTONE OF DEMOCRACY 66 (Shimon Shetreet & Hiram E. Chodosh eds., 2024)
  • על שיקול הדעת השיפוטי בשעת מלחמה, זכויות הפרט, ביטחון המדינה – ומה שביניהם, רשות הרבים, 1 במאי 2025. במאמר זה, אלרון סוקר את תפקידו של בית המשפט במדינה הנמצאת תחת מלחמה. בכלל זה, השופט אלרון סוקר את סוגי התיקים והשאלות המתעוררות בבתי המשפט בתקופת מלחמה, ואת חובת בית המשפט לאזן בין שמירה על זכויות הפרט, ובין הצרכים הביטחוניים המובהקים בתקופה זו. בכלל זה, אלרון עומד על חשיבות ההקפדה על הליך הוגן בתקופות אלה.
  • יוסף אלרון, הנגשת פסקי־הדין של בתי־הדין השרעיים – חשיבותה ומעלותיה, כדת וקאדין גליון 2, 2025. מאמר זה בוחן את החשיבות של הנגשת פסקי־דין נבחרים של בתי־הדין השרעיים לציבור הרחב, בין היתר כדי לקדם את יצירתם של מנגנוני ביקורת נוספים על פסיקות בתי־הדין, וכן את עקרון פומביות הדיון, חופש המידע ושקיפותה של מערכת המשפט.
  • "מעמדו של תיקון 113 לחוק העונשין בעקבות רע"פ 6621/23 מדינת ישראל נ' גרין",[13] ספר מני מזוז (יורם רבין, יניב ואקי ואח' עורכים). המאמר בוחן את היחס שבין תיקון 113, המסדיר את אופן גזירת העונש בדין הישראלי, לבין הסדרים תחיקתיים אחרים המתייחסים לענישה. בין היתר, נטען כי תיקון 113 לא עולה בקנה אחד עם חלק מהסדרים אלה, באופן המחייב את בית המשפט לנקוט בדרך פרשנית בניסיון לפתור קשיים אלה.

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: יוסף אלרון
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוסף אלרון

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יוסף אלרון, באתר הרשות השופטת
  2. ^   רויטל חובל, המדינה תפצה במיליון שקל רופאים שזוכו מגרימת מוות, באתר הארץ, 28 במאי 2013
  3. ^ עדו בן פורת, השופט אלרון - ראש ועדת הבחינות של לשכת עוה"ד, באתר ערוץ 7, 6 באוגוסט 2014
  4. ^ ספיר כלפון, ‏לראשונה: שאלה "פתוחה" בבחינת ההסמכה של לשכת עוה"ד, באתר גלובס, 29 באפריל 2015
  5. ^   מיכה פרידמן, מינויו של יוסף אלרון לשופט עליון נולד בחטא. איך אפשר למנותו לנשיא?, באתר הארץ, 7 בינואר 2025
  6. ^ חן מענית, ‏"בלי מינוי יוסף אלרון לא תהיה היום בחירת שופטים לעליון", באתר גלובס, 22 בפברואר 2017טובה צימוקי, הקרב על השופט אלרון, באתר ynet, 22 בדצמבר 2016טובה צימוקי, שופט במחלוקת: עימות בין כחלון לנשיאת העליון, באתר ynet, 27 בדצמבר 2016
  7. ^ שלמה פיוטרקובסקי, סוף עידן ה"משפחה", באתר ערוץ 7, 22 בפברואר 2017; אלי לוי, עליון"השופט יוסף אלרון - איש העשור", באתר YouTube, רדיו חיפה, ‏27 בדצמבר 2019
  8. ^ טובה צימוקי, ניצחון לאגף השמרני: נבחרו 4 שופטי עליון חדשים, באתר ynet, 22 בפברואר 2017
  9. ^ חן מענית, ‏הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  10. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 7618, התשע"ח, 30 באוקטובר 2017, עמ' 1270
  11. ^ טובה צימוקי, גלעד מורג, בצעד חסר תקדים: השופט אלרון יתמודד על נשיאות בית המשפט העליון, באתר ynet, 30 באוגוסט 2023
  12. ^ עמיר קורץ, לוין מציע למנות את אלרון לנשיא העליון לשנה, פוגלמן מתנגד, באתר כלכליסט, 26 באוגוסט 2024
  13. ^ אברהם בלוך, ‏"בלי אמון הציבור אין תוקף למשפט": השופט הבכיר הדהים את השומעים, באתר מעריב אונליין, 28 במאי 2025
  14. ^ יוסף אלרון, דברים בטקס פתיחת שנת המשפט - לשכת עוה"ד חיפה, 24 באוקטובר 2013
  15. ^ יוסף אלרון, נאום בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, 27 באוגוסט 2013; "ראיון עם השופט יוסף אלרון על המהפכות כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה וכי"ר ועדת בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין - 'אני רואה בעורכי הדין ובכל מי שאמון על השירות לציבור שותפים לעשייה לשימור הצדק ולמעמדו של בית המשפט'", באתר עורך הדין - כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, אוקטובר 2016
  16. ^ עע"מ 2150/22 יהודה אהוד אסיס נ' משרד הבינוי והשיכון ואחרים, ניתן ב־27 במרץ 2023;
      בר פלג, העליון: יש לבחון בחשדנות את הדו"חות של חברות הדיור הציבורי בנוגע לזכאות הדיירים, באתר הארץ, 23 באפריל 2023
  17. ^ בג"ץ 191/15 פלונית ואחרים נ' עיריית בני ברק ואחרים, ניתן ב־18 באפריל 2019
  18. ^ רע"פ 8471/20 פלוני נ' עיריית נס ציונה, ניתן ב־1 בפברואר 2021
  19. ^ קלמן ליבסקינד, ‏הורים ל"ילדי תימן" מבקשים להעיד, לבית המשפט אין זמן להקשיב, באתר מעריב אונליין, 11 ביולי 2020;
    ע"א 2392/19 סלמה עוזרי ואחרים נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב־24 בדצמבר 2019
  20. ^ ע"א 909/16 סידרנסקי בדש חינה ז"ל נ' ישראל פרי ז"ל ואחרים, ניתן ב־27 בפברואר 2019
  21. ^ ע"א 8331/17 רשות מקרקעי ישראל נ' באטה, ניתן ב־12 ביולי 2020
  22. ^ רע"פ 8182/18 מושיא נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 בפברואר 2020
  23. ^ רע"פ 7215/20 זגורי נ' עיריית חולון, ניתן ב־3 בנובמבר 2020
  24. ^ פסק דין בעניין חוות רעננה
  25. ^ פסק הדין בעניין גרין
  26. ^ בג"ץ 8010/16 ברזון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 ביולי 2021
  27. ^ ראו גם אמנון רייכמן, בעקבות בג"ץ ההפרדה המגדרית: בטלות עמומה?, ICON
  28. ^ בג"ץ 4069/19 סאלח נ' מנכ"ל משרד החינוך, ניתן ב־18 ביוני 2019
  29. ^ 1 2 עע"ם 7058/19 סלום נ' עיריית נוף הגליל (נצרת עילית), ניתן ב־20 באפריל 2021
  30. ^ עע"מ 694/18 אוסאמה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ב־2 ביוני 2019
  31. ^ ע"פ 5536/18 אלבייאע נ' מדינת ישראל, ניתן ב־13 ביוני 2019
  32. ^ ע"פ 4497/18 מדינת ישראל נ' בן דרי, ניתן ב־19 באוגוסט 2018
  33. ^ בג"ץ 9018/17 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־26 בנובמבר 2018
  34. ^ דנג"ץ 9105/18 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־25 בפברואר 2019
  35. ^ עניין פלונית
  36. ^ בג"ץ 4088/22 יוסף אלרפאעי נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב־7 ביולי 2022
    בג"ץ 8786/17 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ניתן ב־26 בנובמבר 2017
  37. ^ עניין חשאש
  38. ^ עע"מ 998/18 שר הביטחון נ' דיסקל 1971 בע"מ, ניתן ב־29 בינואר 2019
  39. ^ עניין אבו ג׳ודה
  40. ^ בג"ץ 6037/24 איילת השחר סיידוף ואחרים נ' הפרקליטה הצבאית הראשית ואחרים, ניתן ב־30 בספטמבר 2024
  41. ^ השופט יוסף אלרון - "זכויות דיוניות במשפט הפלילי – בתווך – בין עקרונות המשפט הציבורי מזה, ושיקולי צדק מזה", עורך הדין 49 (יולי 2022); השופט יוסף אלרון - "שיח זכויות מול שיח ראיות", כנס חיפה למשפט, 4.11.2021; בש"פ 6185/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־2 באוקטובר 2019
  42. ^ אורן גזל-אייל, "השופט יוסף אלרון - מעמד פתיחת כנס שנת המשפט חיפה"
  43. ^ בש"פ 5105/20 שמעון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במאי 2021
  44. ^ בועז סנג'רו, "מבחן ביהמ"ש העליון מול זכויות החשודים", באתר ישראל היום, ינואר 2022
  45. ^ בש"פ 7917/19 אוריך נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 בדצמבר 2019; אמיר גילת, "השופט אלרון בפסק דין תקדימי מגדיר כללי החיפוש בטלפונים", באתר NOWTV, פברואר 2020
  46. ^ רע"פ 1089/21 מדינת ישראל נ' אטיאס, ניתן ב־14 במרץ 2022
  47. ^ רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רפי רותם, ניתן ב־5 במאי 2020; דנ"פ 5387/20 רפי רותם נ' מדינת ישראל, ניתן ב־15 בדצמבר 2021
  48. ^ בש"פ 9287/20 אלוביץ' נ' מדינת ישראל, ניתן ב־14 בינואר 2021. ראו גם בש"פ 7364/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־11 בנובמבר 2021
  49. ^ ע"פ 5735/18 דוד (דאוד) גודובסקי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 בדצמבר 2019
  50. ^ עניין אלמלח
  51. ^ עניין זאבי
  52. ^ 1 2 רע"פ 7215/20 זגורי נ' עיריית חולון, ניתן ב־3 בנובמבר 2020
  53. ^ פסק הדין בעניין שריתח
  54. ^ בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2019
    בש"פ 497/19 רוזנפלד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2019
  55. ^ בש"פ 4226/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 ביוני 2019
  56. ^ רע"פ 5305/20 נחום נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו, ניתן ב־11 באוגוסט 2020
  57. ^ בש"פ 1787/19 נעמאן אבו זניד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־28 במרץ 2019
  58. ^ ע"פ 5316/22 מדינת ישראל נ' אירית פרנקו, ניתן ב־10 בנובמבר 2022
  59. ^ בש"פ 1785/19 בלסם שראיעה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2019
  60. ^ בש"פ 1897/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' טוויל, ניתן ב־19 במרץ 2019
  61. ^ בש"פ 1815/19 אבו זאיד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2019; בש"פ 450/19 גנאל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־31 בינואר 2019
  62. ^ בש"פ 1902/19 אביטן נ' מדינת ישראל (2.6.2019)
  63. ^ בש"פ 9225/20 חמדאו נ' מדינת ישראל, ניתן ב־30 בדצמבר 2020
  64. ^ בש"פ 9222/20 כהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־4 בינואר 2021
  65. ^ בש"פ 1840/19 מדינת ישראל נ' פרדר, ניתן ב־18 במרץ 2019; בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ' אוסאמה אבו כאטר, ניתן ב־28 במאי 2018
  66. ^ בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, ניתן ב־19 בינואר 2021
  67. ^ בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה, ניתן ב־4 ביולי 2019
  68. ^ במקרה אחד הוא כתב: "אמנם לעיתים נדמה כי החמרה לחוד והרתעה לחוד, אך אין בכך כדי לרפות את ידי בית המשפט מלתרום את חלקו למאבק בקטל בדרכים", ע"פ 6193/20 אליהו בר זכאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2021, סעיף 37
  69. ^ ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 באפריל 2018
  70. ^ וראו גם: ע"פ 2392/21 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 באוגוסט 2021
  71. ^ ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח, ניתן ב־5 בנובמבר 2019; ע"פ 5432/20 קבהא נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בדצמבר 2020
  72. ^ ע"פ 1828/14 אשר דאהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־27 ביוני 2019
  73. ^ פרשה 512: בית המשפט דחה את הערעור של יצחק אברג'יל, באתר ישראל היום, 10 בנובמבר 2024
  74. ^ אפרת פורשר, ביני אשכנזי‏, פרשה 512: הפושעים הכי גדולים במדינת ישראל ערערו לעליון - ונדחו, באתר וואלה, 10 בנובמבר 2024
  75. ^ 1 2 פסק דין 512
  76. ^ ע"פ 2965/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 ביוני 2019; ע"פ 8507/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 בספטמבר 2020
  77. ^ ע"פ 4528/18 פלוני נ' מדינת ישראל ופלונית, ניתן ב־16 ביוני 2019
  78. ^ ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח, ניתן ב־5 בנובמבר 2019
  79. ^ ע"פ 2165/23 מדינת ישראל נ' פלאח בלאל, ניתן ב־4 במאי 2023
  80. ^ ע"פ 4908/18 פואד אל עסייוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־7 בנובמבר 2019
  81. ^ ע"פ 634/19 שמעיה יהושע גבאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־26 בפברואר 2020
  82. ^ רע"פ 1438/21 אביב דוקטורוביץ נ' מדינת ישראל, ניתן ב־6 באפריל 2021
  83. ^ ע"פ 6193/20 בר זכאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 במרץ 2021
  84. ^ 1 2 עניין אלזה
  85. ^ עניין דדון
  86. ^ עניין דחלה
  87. ^ ע"פ 105/17 ישי זיתוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־26 בדצמבר 2017
  88. ^ ראו גם לשכת עורכי הדין, הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת 2021: הרפורמה בעבירות המתה בראי הפסיקה - השופט יוסף אלרון, באתר YouTube - לשכת עורכי הדין, ‏10.6.2021
  89. ^ כך לדוגמה בע"פ 8965/18 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 בנובמבר 2019
  90. ^ ראו גם ע"פ 6501/18 עאצי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־22 באפריל 2020
  91. ^ ע"פ 7722/19 זרסנאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־19 באפריל 2021
  92. ^ 1 2 עניין כלאסני
  93. ^ ע"פ 3568/20 עשור נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20 בינואר 2021
  94. ^ ע"פ 1130/19 שוא נ' מדינת ישראל, ניתן ב־27 בדצמבר 2020
  95. ^ ע"פ 940/19 גרייב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־5 באפריל 2020
  96. ^ ע"פ 5806/22 מדינת ישראל נ' מוחמד גריפאת, ניתן ב־20 בנובמבר 2022
  97. ^   חוק ההסגרה, התשי"ד-1954, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  98. ^ ע"פ 8304/17 למפל נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־8 במאי 2018
  99. ^ ע"פ 7847/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' מיכאלוב, ניתן ב־25 בפברואר 2020
  100. ^ סעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה
  101. ^ ע"פ 7835/17 בלומברג נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־7 בנובמבר 2018
  102. ^ ע"פ 4576/18 גרוס נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 בפברואר 2019
  103. ^ עה"ס 6896/20 עטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־28 ביוני 2021
  104. ^ עה"ס 3619/24 סלומיאנסקי נ' פרקליטות המדינה - המחלקה ליחסים בינלאומיים, ניתן ב-10 באפריל 2025 [1]
  105. ^ אבי כהן, העליון פסק: איש התקשורת המקסיקני יוסגר, באתר ישראל היום, 10 באפריל 2025
  106. ^ איתמר לוין, שגריר מקסיקו לשעבר באונסקו יוסגר ויעמוד לדין על אונס, באתר News1 מחלקה ראשונה, 10 באפריל 2025
  107. ^ ע"פ 6003/19 גרינס נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־3 בספטמבר 2020
  108. ^ עע"מ 7310/16 עירית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים, ניתן ב־23 באוקטובר 2018 ; בג"ץ 1460/18 יהודה דרורי נ' הוועדה לבחירת שופטים, ניתן ב־21 בפברואר 2018 ;עע"מ 122/19 עמותת זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, ניתן ב־4 באוגוסט 2019 ;בג"צ 6525/15 ארגון עמק שווה נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה, ניתן ב־6 באוגוסט 2019
  109. ^ בג"ץ 4252/17 ג'בארין נ' הכנסת, ניתן ב־14 ביולי 2020
  110. ^ בג"ץ 1943/19 עמותת "חוזה חדש" נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־21 במרץ 2019; בג"ץ 1907/19 פלונית נ' פרקליט המדינה, ניתן ב־25 במרץ 2019; בג"ץ 6796/18 סעדי נ' המחלקה לחקירות שוטרים, ניתן ב־14 במרץ 2019; בג"ץ 6847/18 טאצ'ר-גואל נ' פרקליט המדינה, ניתן ב־6 בינואר 2019; בג"ץ 1516/18 ורקשטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־26 ביוני 2018; בג"ץ 7841/19 ארגון עמק שווה נ' ממשלת ישראל, ניתן ב־15 במאי 2022
  111. ^ בג"ץ 6120/19 כהן נ' יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, ניתן ב־17 ביולי 2020
  112. ^ בג"ץ 5428/17 רום נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 ביוני 2018
  113. ^ עע"מ 10014/16 יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, ניתן ב־16 במאי 2019, פסקה 35
  114. ^ דנג"ץ 5120/18 נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־21 ביולי 2021
  115. ^ עע"מ 861/19 מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' נח - התאחדות ישראלית של ארגונים, ניתן ב־26 ביוני 2019
  116. ^ בג"ץ 3194/20 הליכוד תנועה לאומית ליבראלית נ' מדינת ישראל, ניתן ב־29 בדצמבר 2020; רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רפי רותם, ניתן ב־5 במאי 2020
  117. ^ 1 2 עע"מ 1775/20 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' עיריית ירושלים, ניתן ב־24 בספטמבר 2020
  118. ^ בג"ץ 5882/18 קרויס נ' משטרת ישראל, ניתן ב־19 באוגוסט 2020
  119. ^ עע"מ 2150/22 יהודה אהוד אסיס נ' משרד הבינוי והשיכון, ניתן ב־27 במרץ 2023;
      בר פלג, העליון: יש לבחון בחשדנות את הדו"חות של חברות הדיור הציבורי בנוגע לזכאות הדיירים, באתר הארץ, 23 באפריל 2023
  120. ^ בג"ץ 191/15 פלוני נ' עיריית בני ברק, ניתן ב־18 באפריל 2019
  121. ^ עע"ם 8331/17 רשות מקרקעי ישראל נ' באטה, ניתן ב־12 ביולי 2020
  122. ^ בג"ץ 4069/19 סלאח נ' מנכ"ל משרד החינוך, ניתן ב־18 ביוני 2019
  123. ^ עע"ם 694/18 פלוני נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ב־2 ביוני 2019
  124. ^ בג"ץ 8010/16 ברזון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 ביולי 2021. ראו גם אמנון רייכמן, בעקבות בג"ץ ההפרדה המגדרית: בטלות עמומה?, ICON
  125. ^ בג"ץ 8948/22 אילן שיינפלד ואחרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב־18 בינואר 2023
  126. ^ עניין פקודת המשטרה
  127. ^ א"ב 852/20 אופיר כץ נ' היבא יזבק, ניתן ב־9 בפברואר 2020
  128. ^ ע"א 8761/17 מדינת ישראל נ' מפעלי תחנות בע"מ, ניתן ב־11 בדצמבר 2019
  129. ^ ע"א 8742/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נ' רון, ניתן ב־3 בדצמבר 2017
  130. ^ דנ"א 1996/19 קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשייה באר-שבע בע"מ, ניתן ב־11 בינואר 2021
  131. ^ ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, ניתן ב־6 בינואר 2021
  132. ^ נטעאל בנדל, לראש ולא לזנב: אלרון, השופט השמרן שלא הולך בתלם, מחפש את הדרך לפסגה, באתר ישראל היום, 1 בספטמבר 2023
  133. ^ עו"ד צבי נח, ‏למה משקיעה הפרקליטות מאמצים לסכל החלטת השופט יוסף אלרון?, באתר גלובס, 8 ביולי 2003;
    עו"ד צבי נח, ‏מעורבות פסולה של פרקליטת מחוז חיפה ?, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2001
  134. ^ ת"פ (חיפה) 7669/01 מדינת ישראל נ. רווס, באתר "נבו"
  135. ^ קבלת ראיה נוספת לאחר הכרעת דין מרשיעה וזיכוי הנאשם. ת"פ (חיפה) 5976/01 מדינת ישראל נ. טאהא, באתר "נבו"
  136. ^ ה"מ (חיפה 3517/97) מדינת ישראל נ. קריכלי, באתר "נבו"
  137. ^ ת"פ (חיפה) 3506/99 מדינת ישראל נ. אלמליח, באתר "נבו"
  138. ^ הרשעת קאדי אשר כיהן בבית הדין השרעי בחיפה ובעכו בעברות של שקר ושיבוש הליכי משפט. ת"פ (חיפה) 6322/98 מדינת ישראל נ. זכי מדלג', באתר "נבו"
  139. ^ פח 3024/06 מדינת ישראל נ. רוני פרץ, באתר "נבו"
  140. ^ ת"פ (חי') 281/01 מד"י נ' פלוני, באתר "נבו"
  141. ^ תפ"ח 08–5037 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' גדו(אסיר), באתר "נבו"
  142. ^ תפ"ח 8354-06-09 מדינת ישראל נ' ניג'ם, באתר "נבו"
  143. ^ תפ"ח 55684-02-13 מד"י נ' גפן
  144. ^ תפ"ח 793-07-14 מדינת ישראל נ' סוליימנוב(עציר), באתר "נבו"
  145. ^ רויטל חובל, זוכה מחמת הספק מרצח מורה שביצע מעשים מגונים באחותו, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012
  146. ^ תפ"ח (חיפה) 4067-07 מדינת ישראל נ' רמי מוסא, באתר "נבו"
  147. ^ תפ"ח 43935-05-10 מדינת ישראל נ' מחול, באתר "נבו"
  148. ^ תפח (חי') 3008/06 מדינת ישראל נ' ג'ריס בן אליאס ג'ריס, באתר "נבו"
  149. ^ תפ (חי') 4039/05 מדינת ישראל נ' אשר כהן, באתר "נבו"
  150. ^ אלה לוי-וינריב, ‏הוקם צוות בדיקה של כשלי המערכת בעקבות 'פרשת המסרונים', באתר גלובס, 5 במרץ 2018
  151. ^ עורך הדין - גיליון 40, ‏יולי 2018
  152. ^ פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 05 במרץ 2018, בנושא: "דפוסי העבודה בין השופטים לבין גורמי אכיפת החוק", באתר הכנסת, ‏5 במרץ 2018
  153. ^ חן מענית, ‏"חיות אוסרת על שופטים להיות בקשר עם תובעים מחוץ לבימ"ש", באתר גלובס, 1 ביולי 2018
  154. ^ "שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, עמד בראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה", באתר עורך הדין - כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, ‏יולי 2018


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוסף_אלרון&oldid=41428565"