יוסף באסלאם

סיפור יוסף נזכר בקוראן, ואף יש סורה בקוראן שנקראת על שמו. האסלאם מכיר בנביאים שנזכרו בתנ"ך ומעניק את התואר נביא לדמויות מקראיות נוספות. יוסף הוא התשיעי (בסדר כרונולוגי) בין 25 הנביאים המוכרים באסלאם.[1]

חלק מפרק יוסף -תרגום משמעויות הקוראן הוצאת דאר אסלאם

סורת יוסףעריכה

  ערך מורחב – סורת יוסף

יוסף עם משפחתו (פס' ד'-י"ח)עריכה

בסורת יוסף, מובא סיפור חלומות יוסף. יוסף רואה בחזון אחד-עשר כוכבים ואת השמש והירח משתחווים לו, והוא מספר זאת ליעקב שמזהיר אותו לא לספר לאחיו, פן יפגעו בו. יעקב אומר ליוסף שאללה בחר בו להיות נביא.

לאחר מכן, מסופר שאחיו של יוסף מלינים אחד לשני על כך שיעקב אוהב אותו ואת אחיו[2] יותר מהם, ורוצים להרגו או להביאו לארץ רחוקה. אחד מהם קורא שלא להרוג את יוסף, אלא להשליכו לבור כדי שעוברי דרך יוציאוהו משם. אחי יוסף מבקשים מיעקב לתת ליוסף ללכת עמם ומבטיחים לערוב לשלומו. יעקב מביע חששו שמא יטרוף את יוסף זאב כאשר הם לא ישמרו עליו, והאחים מבטיחים להציל את יוסף אם יגיע זאב. האחים לוקחים את יוסף וזורקים אותו לבור, והוא מתנבא כי הוא יזכיר את מעשיהם בזמן שהם לא ישערו זאת. האחים אומרים ליעקב שיוסף שמר על כליהם ונאכל בידי זאב, ומביאים את כתנתו המגואלת ב"דם כזב" כהוכחה. יעקב מביע ספק בנוגע לנכונות הדברים.

יוסף במצריםעריכה

בבית האדון המצרי (פס' י"ט-ל"ה)עריכה

לאחר זמן לא ידוע, מוצאת שיירת סוחרים את יוסף בבור. הם מכרו אותו למצרי, האומר לאשתו, גבירתו של יוסף, שאולי הוא יועיל להם, ועל כן כדאי להם להשקיע בו. הגבירה חושקת ביוסף, אך הוא מסרב לחטוא עמה. כאשר שניהם רצים את הדלת, היא קורעת מאחוריו את כתנתו. היא פוגשת בבעלה ומבקשת שיוסף יושם במאסר. איש משפחה אחר אומר שאם כתנתו קרועה מקדימה, יוסף הוא שחשק בגבירה, ואם מאחור, המשמעות היא שהגבירה חשקה ביוסף. האדון המצרי גוער באשתו ומרגיע את יוסף. נשות העיר לועגות לגבירה על שחשקה ביוסף, והגבירה מזמינה אותן לאכול עמה. היא נותנת לכל אחת סכין, ומזמינה את יוסף להראות לנשות העיר את יופיו. נשות העיר מהוממות מיופיו, וחותכות את ידיהן במקום את לחמן (מאחר שהסתכלו על יוסף). הגבירה אומרת שאם לא יעשה את שהיא מבקשת ממנו, היא תשים אותו במאסר. יוסף פונה לאללה ואומר שעדיף לו מאסר מפיתויי הגבירה, וכן שאם אללה לא יצילהו, הוא ישמע בקול גבירתו. אדונו המצרי ועבדיו שמים אותו במאסר, מחשש שאכן הוא ייכנע לפיתויי הגבירה.

במאסר (פס' ל"ו-נ"ג)עריכה

יוסף נכלא עם שניים מעבדי מלך מצרים, והם מספרים לו את חלומותיהם. אחד מספר שהוא שוחט ענבים בחלומו, והשני מספר שבחלומו ציפור אוכלת מלחם שעל ראשו. הם מבקשים מיוסף לפתור את החלום. יוסף פותח את דבריו בהתנגדות לפוליתאיזם ובשבח האמונה באל אחד, ולאחר מכן מפרש: האחד ישקה את המלך יין, והשני ייתלה על עץ וציפורים יאכלו את בשרו מראשו. יוסף מבקש מזה שיחיה, שיזכירו לפני אדונו לאחר שחרורו מהמאסר, אולם הוא שוכח מיוסף ויוסף יושב במאסר עוד שנים ארוכות.

לאחר שנים, המלך חולם על שבע פרות שמנות שנבלעות על-ידי שבע פרות דקות, וכן שבע שיבולים לחות ושבע שיבולים דקות, ומבקש מנגידי עמו לפתור את החלום, אך לשווא. האיש שיוסף פרש את חלומו במאסר נזכר ביוסף, והוא הולך לספר לו את החלום ולבקש פתרון. יוסף מפרש ששבע שנים המצרים יצטרכו לחסוך, ולאחר מכן תבואנה שבע שנות בצורת, בהן יאכלו את חסכונותיהם, ולאחר מכן תבוא שנה פורייה. המלך מבקש לראות את יוסף, ויוסף מבקש שתיוודע חפותו (בעניין פיתויי הגבירה) ברבים לפני שישוחרר. הכל מודים בצדקתו, ואף הגבירה מודה באשמתה.

יוסף משנה למלך ולא ידוע לאחיו (פס' נ"ד-פ"ו)עריכה

המלך שם את יוסף להיות איש שלומו. לאחר מכן, אחי יוסף באו למצרים; יוסף זיהה אותם, אך הם לא זיהו אותו. יוסף נותן להם את מחסורם, ומבקש לראות את אחיהם הקטן. האחים אומרים שילכו לבקש זאת מאביהם, ויוסף אומר לעבדיו לשים את סחרם[3] בשקיהם בלי שידעו, כדי שיגלו זאת רק לאחר שיגיעו לבתיהם ויחזרו למצרים. האחים מגיעים ומספרים לאביהם שנמנע מהם האוכל, ולכן מבקשים לקחת את אחיהם הקטן, ומבטיחים שישמרו עליו. יעקב שוב מביע חששו על גורל בנו, אך מתרצה באמרו כי אללה ישמור עליו. יעקב משביע את האחים שישמרו על האח הקטן, ומוסיף שעליהם להיכנס משערים שונים של העיר - אך זה לא יועיל להם אם אללה לא יהיה איתם. האחים שומעים לאביהם, אך אללה אכן לא איתם.

כשבאו ליוסף, הוא אמר לבנימין "אני אחיך", ואומר לו שלא להתעצב על מעשי אחיהם, אך שאר האחים עוד לא גילו את זהותו. אחרי שהאחים סיימו לאכול, הוא שם גביע בתיקו של בנימין, ואחרי ששבו האחים לדרכם יצא אחריהם כרוז שקרא כי גנבים הם. האחים שאלו אותו מה אבד, והוא אמר שגביע המלך אבד, ומוצאו יקבל דגן כמשקל גמל. האחים נשבעים שלא גנבו, ומבטיחים שהגנב יהיה עבד. הכרוז מגלה את הגביע בתיק בנימין. האחים רועשים "הן גנב, גם אחיו גנב!", כלומר הם האשימו גם את יוסף בגניבה כלשהי. יוסף שתק, אך כעס עליהם בלבו. על אף השתלחותם בבנימין, האחים מבקשים מיוסף לקחת את אחד האחים האחרים כעבד, אך יוסף מסרב. האח הגדול אמר שמאחר שנשבעו לשמור על בנימין, הוא לא יחזור עד שיעקב יאשר להם לבוא בלי בנימין או שאללה יצילו. הוא אומר לשאר האחים לחזור לאביהם ולספר לו שבנימין גנב. אביהם בכל זאת לא האמין להם, אך מביע את תקוותו שאללה ישיב לו את כל בניו. הוא מתאבל על יוסף ועיניו חושכות מכעס ועצב. הבנים מבקשים ממנו למתן את יגונו על יוסף. יעקב עונה כי הוא יודע מאללה מה שהאחים אינם יודעים.[4] הוא אומר לבניו שישובו וישאלו מה היה ליוסף ואחיו.

יוסף מתגלה לאחיו (פס' פ"ז-ק"א)עריכה

האחים יורדים שוב מצרימה ומבקשים מיוסף מעט אוכל היות שהם עניים. יוסף שואל אותם אם הם יודעים מה הם עשו ליוסף ולאחיו, והם שואלים אותו אם הוא יוסף. יוסף עונה "אני יוסף וזה[5] אחי!". האחים מבינים ומודים בחטאם, ויוסף מרגיעם כי אללה יכפר בעדו היום. הוא אומר להם לקחת כתנת ולתת אותה לאביו כדי שתאורנה עיניו, ולאחר מכן לשוב אליו עם משפחתם. כשקרבה האורחה ליעקב, הוא אומר כי הוא מריח את יוסף. כאשר מראים ליעקב את כתנת יוסף, אורו עיניו, והוא שואל "הלא אמרתי לכם כי אני יודע מאת אללה את אשר אינכם יודעים‏?". האחים מתנצלים, ויעקב אומר שאללה סולח להם.

כאשר באה המשפחה מצרימה, יוסף יוצא לקראתם בשמחה וקורא להם לשבת בשלווה במצרים. לאחר שהשתחוו לו הוריו, הוא הושיב אותם על כסא רם והסביר כי זה הוא פתרון חלומו: אללה חנן אותו מהמאסר והשלים בין האחים שרבו עם יוסף בגלל מעשי השטן. יוסף מברך את אללה ומבקש שיושיבו בין חסידיו, וכאן הקוראן מסיים לספר על יוסף ועובר לדברי סיכום של ג'יבריל למוחמד.

אזכורים נוספים בקוראןעריכה

בסורת הבהמה, יוסף מוזכר בין דמויות מקראיות רבות שניתן להן שכר מאללה על מעשיהן הטובים. בסורת ע'אפר מצוין כי יוסף הביא אותות מובנים (כדי שיאמינו רק באללה), אך הטילו בדבריו ספק, ולאחר מותו אמרו כי אללה לא ישלח אחריו שליח.

יוסף במסורת המוסלמיתעריכה

כאשר הנביא מוחמד נשאל אודות יוסף, הוא אמר "הוא הנדיב, בנו של הנדיב, בנו של הנדיב", כלומר בנו של יעקב, שהוא בנו של יצחק, שהוא בנו של אברהם.[דרוש מקור]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסף באסלאם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלמה אלון, יוסף בתנ"ך ובקוראן: גלגולו של סיפור, ספריית מט"ח
  2. ^ הכוונה לאחיו מאמו, לבנימין.
  3. ^ بِضَاعَتَهُمْ.
  4. ^ כי יוסף עוד חי; לדעת מחמד ידע יעקב מפי השכינה כי יוסף עודנו חי, אך לא ידע היכן.
  5. ^ הכוונה לבנימין, שנשאר איתו כעבד.