פתיחת התפריט הראשי

יוסף

דמות מקראית
(הופנה מהדף יוסף הצדיק)

יוֹסֵף הוא דמות מקראית, בנם של יעקב ורחל. במסורת היהודית נקרא גם יוסף הצדיק. על פי המקרא נקרא בשמו על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד).

יוסף
Bourgeois Joseph recognized by his brothers.jpg
לידה 1562 לפנה״ס
חרן, הממלכה החתית הקדומה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1452 לפנה״ס (בגיל 110 בערך)
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קבר יוסף עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהיג דתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים; סַפְּרוּ נָא לִי.
יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס משנת 1816 לערך. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין

על פי הסיפור המקראי, יוסף היה בנו האהוב של יעקב, דבר שהביא לקנאת האחים בו ולמכירתו לשיירת סוחרים. לאחר הגעתו למצרים, נמכר יוסף לפוטיפר והפך לראש ביתו. אולם, בעקבות עלילה שטפלה אשת פוטיפר עליו, הוא הושלך לבית האסורים. בבית הסוהר, פתר יוסף את חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים. בהמשך, פרעה עצמו הזדקק גם הוא לפותר חלומות ויוסף הוצא מבית הסוהר לשם כך. יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, ובישר לו על שבע שנות שובע העומדות בפתח ולאחריהן שבע שנות רעב. בתגובה לפתרון החלומות, מינה פרעה את יוסף למשנה למלך ולאחראי על הצלת מצרים מהרעב הצפוי לה.

לאחר שבע שנות השבע, כאשר התחילו שנות הרעב, אחיו של יוסף ירדו מצרימה להביא לחם, ופגשו אותו שם. יוסף הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף מעביר את אחיו תלאות רבים, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.

במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.

תאריך הולדתועריכה

לפי מקורות קדומים ומאוחרים נולד יוסף בא' בתמוז[1] ויש אומרים שנולד בכ"ז בתמוז[2].

הבן האהובעריכה

על פי הסיפור המקראי[3], היה יוסף בן הזקונים של יעקב מאשתו אהובתו רחל, לה היה זה הבן הבכור, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתרה, והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה. בנוסף, יוסף הביא את דיבת אחיו בפני אביהם – והם שנאו אותו בשל כך.

על פי המשך המקרא, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת על עומדה, ואלומות השעורה של כולם משתחוות לאלומת השעורה שלו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף, שראה בחלום זה כבחלום הנוסף נבואה - סיפר את חלומו לאחיו, מה שגרם לסיבה נוספת לשנאתם אליו. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו 11 הכוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד 11 הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם[א]) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"[4]? על פי רש"י, הגערה נועדה לשכך את קנאתם של האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, מכיוון שאימו של יוסף – רחל – נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים. אולם, מיד בהמשך נכתב "ואביו שמר את הדבר". מכך ניתן ללמוד, על פי רש"י, כי יעקב כן האמין שביום מן הימים החלום יתגשם.

מכירת יוסףעריכה

  ערך מורחב – מכירת יוסף

לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לדרוש בשלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים הבחינו בו מרחוק וקראו זה לזה: "הנה בעל החלומות הלזה בא – ועתה לכו ונהרגהו!"[5] ראובן, הבכור מנע מהם לבצע את הרעיון, והם השליכו אותו לבור. לאחר מכן הלך ראובן לשמש את אביו.

יהודה הוסיף ואמר: "מה בצע כי נהרגהו", הוא הציע למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, שמכרו אותו למצרים. וכך הגיע יוסף למצרים. כשראובן חזר והבחין בנעשה הוא הבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מאביהם הזקן. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב הנדהם ביכה את מות יוסף, באומרו: "חיה רעה אכלתהו, טָרֹף טֹרַף יוסף"[6].

יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפרעריכה

  ערך מורחב – יוסף ואשת פוטיפר
 
יוסף במצרים, ציור מאת ג'יימס טיסו

יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה[7]. לאחר שהתברר כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת פוטיפר שחשקה לשכב עם יוסף, ניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף, כשהיו שניהם לבדם בבית, ניסתה לתפוס את יוסף ולגרום לו לשכב עמה, אך יוסף ברח מהבית, בעוד בגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לאנוס אותה. ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר.

ה' שוב עמד לימינו, והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לשרת את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך[8]. כאשר שניהם חלמו חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים יתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף ביקש משר המשקים לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שכח את יוסף.

לאחר שנתיים[9], כאשר פרעה חלם חלומות שלא היה מי שיפתור אותם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, והמליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום.

יוסף כמשנה למלךעריכה

 
יוסף חושף את זהותו לאחיו, ציור מאת גוסטב דורה

יוסף פתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שפע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון, הזדרז יוסף והציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון, ומינה אותו להיות משנה למלך. בעקבות כך, העניק פרעה ליוסף את השם צָפְנַת פַּעְנֵחַ[10]. יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות" (שכן יוסף פירש את חלומו של פרעה).

יוסף ביצע בהצלחה את המשימה, אגר אוצרות מזון רבים, ומכר אותם ליושבי מצרים. כל משך זמן זה, הוא מחכה שאחיו יבואו מצרימה, על מנת לפגשם. לאחר זמן רב, הם אכן הגיעו כדי לקנות מזון במצרים, ואז יוסף העליל עליהם שהם מרגלים. לראיה, הם היו צריכים להביא את אחיהם הקטן - בנימין, כביכול כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות. בנוסף, לאחר שבנימין ירד מצרימה, האשים אותו יוסף בגניבת הגביע שלו.

לבסוף התגלה יוסף אל אחיו: "אני יוסף - העוד אבי חי"?[11], ומיהר לשלוח שלוחים אל אביו שיבוא אליו. יעקב הסכים, ויוסף הוריד אותו בכבוד רב מצרימה. משהגיע למצרים עם כל אחיו, הקצה להם מקום מיוחד – ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלוה.

לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, לאחר 80 שנות מלכות במצרים. לפני מותו, ביקש יוסף מאחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יעלו גם הם.

בניו ומורשתועריכה

 
הסמל של שבט יוסף

יוסף נשא לאישה את אסנת בתו של פוטי-פרע כהן (איש דת בדתות שאינן יהדות) העיר און שבמצרים העתיקה. על סיפור אהבתם ונישואיהם מסופר בחיבור יוסף ואסנת בספרים החיצוניים. שני בניו של יוסף מאסנת: אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל על פי דברי יעקב, שרואה בהם בנים שלו, "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי[12].

בתרבות היהודית, הפך יוסף לסמל לאדם שבתבונתו ואמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. יש הרואים[דרוש מקור: מי?] בסיפור גדולתו של יוסף מעבר ממשפחתיות ללאומיות, בכך שיוסף "מתאמן" בתכסיסי מלכות ושלטון במצרים, כהכנה ליצירת עם.

מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בסמוך לאתר המקראי שכם הקדומה, בפאתי העיר שכם (בסמוך למחנה הפליטים בלאטה) והמכונה קבר יוסף.

דמותו ההיסטורית של יוסףעריכה

 
חרפושית עם הכתובת "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים", שנמצא בתל שקמונה, כיום מוצגת במוזיאון הימי הלאומי

יש המזהים את יוסף עם 'אמחותפ', המשנה למלך ג'וסר שחי בימי השושלת השלישית. על פי אסטלת הרעב שהיא כתובת ארכאולוגית, הוא ייעץ למלך ג'וסר כאשר באו על הארץ שבע שנות רעב. אחרים מזהים את יוסף עם סגנו של המלך אמנמחת הראשון מהשושלת ה-12, סובקנחת (אנ'), שפיתח את תעלת 'בחר יוסף'(אנ') שממערב לנילוס.

ישנם המציעים כי ייתכן שהאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א–נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של השושלות החיקסוסיות (שושלות 15–16) במצרים, שהיו ממוצא שמי ושעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו, מה שיכול היה להקל על יוסף להשתלב בהיררכיה המצרית[13][14]. הוצע שהכתוב "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"[15] מתייחס לגירוש השליטים הזרים ממצרים, שבעקבותיו השלטונות החלו לראות את בני ישראל כאִיום: "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ"[16]. משושלות אלו לא נותרו כמעט כל תעודות, כך שאין כרגע ממצא המאשש או מכחיש השערה זו.

ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה, מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר. לפי השערה זו, סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס. שנראה שפרשנות זו טוענת החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל[17].

בסרט "פענוח יציאת מצרים" שנעשה בשנת 2006 והתעסק בחקר האמת ההיסטורית של יציאת מצרים, נטען כי יוסף הוא אחד משליטי החיקסוס שהשתמש בטבעת חותם שעליה מוטבע השם: "יעקבהר". לטענת הסרט, זהו השימוש היחידי בשם עברי מהתנ"ך ("יעקב") בהיסטוריה של מצרים העתיקה.

יוסף בחסידותעריכה

בספרי חסידות, דמותו של יוסף משמשת לעיתים רבות כדי לסמל את הקדושה וההתגברות על החטא. מידת ה"יסוד" אשר מסמלת את הקדושה נקראת מידתו של יוסף, וכאשר נאמר "וצדיק יסוד עולם"[18] – הצדיק הוא יוסף. כמו כן, בסדר האושפיזין נמצא יוסף ביום השישי של סוכות (או ביום הרביעי לפי מנהג הגר"א), והוא כנגד מדת היסוד. בחסידויות שונות (בעלזא ועוד) עורכים טיש מיוחד שנקרא "ויוסף הוא המשביר" ומתפללים שבזכותו תגיע הפרנסה לעם ישראל.

יוסף באסלאםעריכה

סורה (פרק) מספר 12 בקוראן היא סורת יוסֻףערבית: سورة يوسف) והיא מספרת על יוסף ואחיו. בדומה לסורות אחרות בקוראן, התיאור במופיע בקוראן דומה בפרטים מסוימים לסיפור המקראי, אך מוסיף ומשנה במספר מקומות. לאחר הקדמה קצרה, מסופר שם:

3. יוסף אמר לאביו, אבי, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתים, והם סוגדים לי.
4. אמר, בני, אל תספר את חלומך לאחיך פן יחרשו עליך רעה. הן השטן אויב מושבע הוא לאדם.
5. כך יבחר בך ריבונך וילמדך את פשר סיפורי (החלומות) ויטה לך ולבית יעקב מלוא חסדו, כשם שלפנים נטה אותו במלואו לאבותיך, לאברהם וליצחק. הן ריבונך יודע וחכם.
6. ביוסף ואחיו צפונים אותות לשואלים
7. הם אמרו, הן יוסף ואחיו אהובים על אבותינו יותר מאיתנו, אף כי אנו הרבים והחזקים. אכן שרוי אבינו בתעייה גמורה.
8. הירגו את יוסף או השליכוהו אי-שם בארץ, למען יסב אביכם את פניו אליכם לבדכם. אחריו תצלח דרככם.
9. אז אמר אחד מהם, אל תהרגו את יוסף כי אם השליכוהו אל מחשכי הבור למען תאספהו אחת השיירות, אם יש בדעתכם לעשות כן.
10. אמרו, אבינו, מדוע לא תבטח בנו כי נשמור על יוסף? הן רק את טובתו נבקש
11. שלחהו עמנו מחר למען ישתובב וישחק, ואנו נשמרהו מכל משמר
12. אמר, אם תיקחוהו איעצב אל לבי, וחושש אני פן יאכלהו הזאב בעת שתסיחו את דעתכם ממנו
13. אמרו, אם יאכלהו הזאב בעוד אנו הרבים והחזקים, כי אז נלך לאבדון.

סורה 12, פסוקים 313

לפי אמונת האסלאם, גם התנ"ך, גם הברית החדשה וגם הקוראן נכתבו באותו זמן על ידי האל על ה"לוח השמור" (בערבית: اللوح المحفوظ) שבשמיים,[דרוש מקור] וירדו לארץ בזמנים שונים. על פי תפיסה זו, אין חשיבות לסדר הירידה של הכתובים, כיוון שכולם קדושים ונכונים. לפי תפיסה זו, סיפור יוסף בקוראן הוא מוסיף על הסיפור המקראי, אך אינו שולל אותו.

מסיבה זו, כאשר פרשנים מוסלמים רוצים לפרש למשל מי מהאחים אמר לא להרוג את יוסף (פסוק 9), יהיו שיחזרו לסיפור המקראי ויפרשו שיהודה (בערבית يهوذا. תעתיק: יהוד'א) הוא זה שהגן עליו. זאת, בהתבסס על הפסוק במקרא לפיו יהודה לא רצה להרוג את יוסף: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו: מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ"[19].

יוסף בספרות ובקולנועעריכה

 
"יוסף לובש חולצת פסים", תצלום של הצלם הישראלי עדי נס

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ כך ההבנה המקובלת, אך לדעת הרמב"ן (בראשית, מ"ג, כ"ו) מדובר על בני ביתו של יעקב – נשיו ותולדותיו. לדעת ר' יעקב צבי מעקלנבורג (הכתב והקבלה, שם) הירח מייצג גם הוא את יעקב, אם כי פן שונה באישיותו. הסבר נוסף אפשר למצוא במאמר בוויקיטקסט.

הערות שולייםעריכה