יוסף לוטנברג

יו"ר ארגון 'יד לבנים' בתל אביב

יוסף (יוסקה) לוטנברג (נולד ב-10 בינואר 1929) הוא יו"ר יד לבנים בתל אביב, ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב, ממקימי בית הלוחם תל אביב ומנהלו מיום הקמתו במשך כ-30 שנים,[1] יו"ר ההתאחדות הישראלית לספורט נכים וסגן יו"ר הארגון הבינלאומי לספורט נכים, בעבר כיהן יו"ר ארגון נכי צה"ל (1986–2001)[2][3].

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

עמד בראש עשר משלחות ישראליות באולימפיאדות הנכים (רומא 1960סידני 2000) ובראשן של משלחות רבות למשחקי סטוק מנדוויל. זכה לכבוד לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה של המשחקים הפאראלימפיים תל אביב (1968).

ביוגרפיה

עריכה

לוטנברג נולד וגדל בפתח תקווה לאברהם לוטנברג, בוגר ישיבת סלבודקה. חלק מבני משפחתו נרצחו בפרעות תרפ"ט בחברון. בשנת 1945 בגיל שש עשרה וחצי גויס לפלמ"ח, ושירת בגדוד החמישי ולוחם וקצין חבלה בחטיבת הראל, ב-10 במאי 1948 נפצע קשה מאוד בקרב על בית מחסיר, מפקדו האישי היה דני מס.

במשך שירותו לקח חלק בקרבות רבים שהתרחשו בגזרה במטרה להגן על ירושלים - בניסיון כיבוש אוגוסטה ויקטוריה, חסימת הדרך מיריחו ובכיבוש בית מחסיר.

בתקופת שיקומו יזם וייסד את "קרן נכי צה"ל" במטרה לגייס כסף בארצות הברית למען שיקומם של פצועי המלחמה. בעקבות מהלך זה הוא הוזמן לשיחה עם ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון שהובילה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949.[4]

ספורט נכים

עריכה

בשנת 1954 הוביל לוטנברג משלחת ישראלית לקטועי רגליים למשחקים הפאן-הלניים שנערכו באתונה. הוא עמד בראש משלחות רבות למשחקי סטוק מנדוויל.[5]

אולימפיאדות הנכים

עריכה

עמד בראש עשר משלחות ישראליות באולימפיאדות הנכים (רומא 1960סידני 2000).

במשחקים הפאראלימפיים תל אביב (1968) זכה לכבוד לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה. במשחקים הפאראלימפיים טורונטו (1976) סידר ביקור לכל חברי המשלחת בבית מדרשו של הרבי מלובביץ'.[6]

לוטנברג שימש וליווה במשך שנים משפחות נעדרים ונכי צה"ל, בהמשך חייו שימש לוטנברג בתפקידים רבים בניהם היה יו"ר ארגון נכי צה"ל (1986–1999) חבר בעמותת דור הפלמ"ח וממיקמי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב, יו"ר יד לבנים בתל אביב[7] ממקימי בית הלוחם ומנהלו במשך כ-30 שנים ויו"ר ההתאחדות הישראלית לספורט נכים.

חיים אישיים

עריכה

לוטנברג מתגורר בתל אביב. היה נשוי לחנה[8] עד למותה ב-2023. נולדו להם שלושה ילדים, בנו איתן נהרג במלחמת יום הכיפורים והוגדר כנעדר במשך 9 חודשים. בספטמבר 1975 קיבל בנו איתן את צל"ש הרמטכ"ל.

פרסים והישגים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה