יוסף גרהרד ליבס
יוסף גֶרהַרד לִיבֶּס (Liebes; 25 באוגוסט 1910 – 3 באוגוסט 1988) היה מתרגם עברי וחוקר ספרות קלאסית ישראלי. מתרגם כתבי אפלטון לעברית. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגום מופת (1955).
לידה |
25 באוגוסט 1910 סן סלוודור, אל סלוודור |
---|---|
פטירה | 1988 (בגיל 77 בערך) |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
צאצאים | יהודה ליבס, תמר ליבס |
פרסים והוקרה | פרס טשרניחובסקי |
חייו
עריכהליבס נולד בשנת 1910 בסאן סלוודור לאיש עסקים יהודי-גרמני. הוא גדל והתחנך בהמבורג, ולמד שם בגימנסיה לטינית ויוונית עתיקה. הוא היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "בלאו-וייס" ('כחול-לבן').
בשנת 1928 נסע ללמוד יהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חזר לגרמניה לאחר שנה, מכיוון שרמת החוג ללימודים קלאסיים לא הייתה גבוהה מספיק לטעמו. הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטאות היידלברג וברלין. הוא עבר הכשרה חקלאית בלטביה, ושם נשא לאשה את מירים גרינשפן .
ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, נקטעו לימודיו לדוקטורט והוא סולק מהאוניברסיטה בשל חוקי הגזע. הוא הצליח לקבל סרטיפיקט לפלשתינה לאחר שהוכיח שיש ברשותם הון מספיק. בני הזוג הגיעו לקיבוץ בית אלפא, שם נולדה בתו רוחמה ולאחר כשנה רכשו פרדס ובית בפרדס חנה ועסקו בחקלאות. לזוג נולדו שתי בנות רוחמה ומיכל. מאוחר יותר הם התגרשו וגרושתו מירים נישאה לשמואל סמבורסקי.
בשנת 1941 נשא לאשה את מירה ליבוביץ, דודניתו של ישעיהו ליבוביץ. ליבוביץ נולדה בריגה והתחנכה בברלין. בשנת 1933 עלתה ארצה. היא למדה קרמיקה אצל חוה סמואל ולאחר מכן נסעה להשתלם בפריז ובפראג. השניים הכירו עוד בברלין, אבל הקשר ביניהם התהדק רק בארץ. לזוג נולדו שני ילדים, שניהם מרצים באוניברסיטה העברית: תמר ליבס, פרופסור לתקשורת, לשעבר ראש החוג לתקשורת (נשואה לאדריכל אולריק פלסנר ואמו של חבר הכנסת יוחנן פלסנר), ויהודה ליבס, פרופסור אמריטוס למחשבת ישראל.
בשנת 1943 עברו לירושלים והתגוררו בקריית שמואל. שם החל ליבס במפעל חייו: תרגום התרבות הקלאסית לעברית. תרגם שירה גרמנית, יצירות מהספרות היוונית והלטינית וכן מיצירות שייקספיר. מפעלו המפורסם הוא תרגום כל כתבי אפלטון לעברית: ליבס תכנן בתחילה לתרגם רק מספר דיאלוגים, אולם לאור ההתלהבות שבה התקבלו בציבור החליט להמשיך ולתרגם את היתר. כל ספריו של ליבס יצאו לאור בהוצאת שוקן, וכוללים לרוב מבואות פרי עטו.
ליבס לחם במלחמת העצמאות. בשנת 1955 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגום מופת, על תרגום כתבי אפלטון ו"אנשי רומי" לפלוטרכוס.[1]
פעולתו של אבי כמתרגם כוונה לסייע ביצירת תרבות שיהיה בה יסוד של המשך הן לתרבות היהודית וללשון העברית, והן לתרבות האירופית, שבה גדל גם הוא, וגם התנועה הלאומית היהודית, ושהתרבות היהודית מצויה אתה בקשר עמוק יותר מאלפיים שנה.[2]
משנת 1961 ועד 1964 כיהן כסגן-נשיא האוניברסיטה העברית בצמוד לנשיאים יואל רקח ואליהו אילת, עד שפרש כדי להתמסר לעבודת התרגום. בשנת 1968 פרסם את ספרו "אפלטון: חייו ואישיותו". בהמשך תרגם את "אתיקה ניקומכית" לאריסטו, והשלים את תרגום כתבי אפלטון, ב-5 כרכים.
ליבס נפטר בירושלים בשנת 1988, לאחר שסבל מאלצהיימר. ליבס המשיך לתרגם גם בשנותיו האחרונות ותרגם את הומרוס, אך לא הצליח לסיימו. לאחר מותו החל בנו, יהודה ליבס, לתרגם מהספרות הקלאסית היוונית והלטינית.
ספריו
עריכה- אפלטון: חייו ואישיותו, ירושלים – תל אביב: הוצאת שוקן, 1968.
תרגומים
עריכה- אפלטון, כתבי אפלטון, 5 כרכים, הוצאת שוקן, 1955–1979
- אריסטו, אתיקה: מהדורת ניקומאכוס, הוצאת שוקן, 1973.
- ורגיליוס, איניאיס, פרקים נבחרים, מבוא וביאורים: יוחנן לוי, הוצאת שוקן, 1946.
- פלוטרך, חיי אישים: אנשי רומי, מוסד ביאליק, 1954.
- ויליאם שייקספיר, יוליוס קיסר, הוצאת שוקן, 1951.
- ויליאם שייקספיר, אנטוניוס וקלאופטרה, הוצאת שוקן, 1952.
- קארל וולפסקהל, הקול מדבר, הוצאת שוקן, 1942 (יחד עם פרנץ ברגבור).
- פרידריך הלדרלין, שירים נבחרים, הוצאת שוקן, 1945.
לקריאה נוספת
עריכה- גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, א-ב, מרחביה: הוצאת ספרית פועלים, 1965–1967.
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת הפרסומים של יוסף גרהרד ליבס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יוסף גרהרד ליבס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יחיאל לימור, סיבת ההתפטרות: אהבה לאפלטון, מעריב, 17 במרץ 1964
- פרופ' רקח – נשיא בפועל של האוניברסיטה העברית, דבר, 24 במרץ 1961
- דליה קרפל, דמותו של פרופ' יהודה ליבס: חוקר קבלה שנוי במחלוקת ודתי ציוני, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
- יוסף גרהרד ליבס, דף שער בספרייה הלאומית
- יוסף גרהרד ליבס, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ פרס טשרניחובסקי הוענק לברקוביץ, ליבס ובן עמרם, דבר, 16 בדצמבר 1955.
- ^ יהודה ליבס, ספרות מופת במציאות חברתית