פתיחת התפריט הראשי

יוסף רז

פילוסוף ישראלי

קורות חייםעריכה

רז נולד בישראל ב-1939. למד תואר ראשון בפילוסופיה ובמשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ב-1963. במסגרת כנס שנערך בישראל פגש אותו הפילוסוף הבריטי הרברט הארט והתרשם מכישוריו. הארט הזמין אותו ללמוד בהנחייתו באוניברסיטת אוקספורד ורז נענה להצעה. הוא השלים את לימודי הדוקטורט ב-1967 ולאחר מכן חזר ללמד באוניברסיטה העברית כמרצה בפקולטה למשפטים ובמחלקה לפילוסופיה. ב-1972 חזר לאוניברסיטת אוקספורד, שם התמנה לפרופסור לפילוסופיה של המשפט. ב-2002 החל בנוסף ללמד באוניברסיטת קולומביה. הוא נבחר ב-1992 כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. רז מבקר לעיתים בישראל ומעביר סמינרים באוניברסיטאות. ב-2014 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית.

עבודתועריכה

רז נחשב כממשיכו של הארט. ספריו עוסקים בנושאים של נורמות, סמכות ופוזיטיביזם משפטי. בתחום הנורמות רז תופס אותן כחוקים המנחים התנהגות אנושית. רז בחן מערכות בהן מתקיימות נורמות, כגון מערכת משפט. בתחום הסמכות, רז בחן שאלות על סמכות החוק כלפי אנשים במערכות משפט שונות ואת הסמכות שהחברה מאשרת על פי החוק. פוזיטיביזם משפטי מתאר לעיתים עמדה לפיה חוקים לא יכולים או לא צריכים להתבסס על מוסר. אולם, רז לא מגן על עמדה זו. על פי גישתו, פוזיטיביזם משפטי מבטא את העמדה כי אין כל קשר מושגי הכרחי בין חוק למוסר. חוק לא משתנה אם איננו צודק או לא מוסרי.

סמכות בפילוסופיה פוליטית נחלקת לשני סוגים: סמכות פרקטית וסמכות אפיסטמית. הסוג הראשון, נותן טעם לפעולה, ואילו הסוג השני נותן טעם להאמנה באמיתות מסוימות. מקובל בספרות כי המיוחד בטעם של הסמכות הוא שהוא אינו תלוי בתוכן הדברים, והכפוף לסמכות מקבלו משום שהוא בתחום הסמכות של מנפיק הטעם. בעבודתו, רז מסביר כי הדרך שבה סמכות עובדת היא באמצעות "הטרמה" (preemption). כך, בניגוד לשיקולים אחרים המנחים את האדם בבחירתו - הטעם של הסמכות מכריע ללא שקילה (ובמובן המטאפורי, בטרם נשקל מול טעמים אחרים). לגישתו של רז, סמכות תהיה מוצדקת כאשר היא יודעת להחליט יותר טוב מהפרט, אשר ניצב למול שיקולים רבים ולא פעם אינו טוב בלקבל החלטות על בסיסם.

עבודותיו האחרונות של רז עוסקות פחות בתאוריה משפטית ויותר בפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של הפעולה. בפילוסופיה פוליטית רז תומך בליברליזם פרפקציוניסטי,[1] אשר דוחה את דרישת הנייטרליות מהמדינה ביחס לדרכי חיים, הגדרת הטוב וכיוצא בזה.[2] באתיקה, הוא מגן על מוסר פלורליסטי (value pluralism) ועל הרעיון שערכים שונים לא ניתנים להשוואה ולמדידה (רז משתמש במונח incommensurable, ואילו היום הולך ועולה מעמדו של מונח מתחרה - incomparable).

לפי רז, לאוטונומיה יש ערך אך כאשר היא נעשית "in the pursuit of the good", ואולם, משעומת עם טענותיו - הודה רז לא פעם כי יש ערך גם לכך שדברים רעים נעשו בשם עושם. בבסיס עמדתו של רז עומדת גישתו כי מעשים הם חמורים יותר כאשר הם נעשים על ידי סוכן מוסר אוטונומי.

עוד לפי רז, אוטונומיה היא בעלת ערך אך כאשר ישנו מגוון של אופציות בחירה ומגוון זה הוא בעל ערך. רז ממחיש זאת באמצעות שתי דוגמאות: דוגמת הבור ודוגמת האריה. בדוגמה הראשונה, לאדם התקוע בבור אין מגוון של אפשרויות בחירה, ועל כן חייו אינם אוטונומים. בדוגמה השנייה, מושא הדוגמה שקוע כל חייו בבריחה מפני איום האריה, ועל כן יש לו מגוון רחב של דרכי פעולה, אך אלה אינן בעלות ערך, ומטרתן היחידה להציל את עורו - ומכאן שאינו אוטונומי. רז ממשיך מכאן לטעון כי חיים בעלי ערך הם חיים אשר מושקעים בפרויקטים בעלי ערך אשר נבחרו באופן אוטונומי. רז מסייג עמדה זו לנסיבות החברתיות דהיום, ולגישתו בנסיבות חברתיות אחרות אוטונומיה לא הייתה תנאי הכרחי לחיים בעלי ערך (בימי הביניים למשל).[3]

כתביועריכה

  • The Authority of Law (1979; 2nd ed., 2009)
  • The Concept of a Legal System (1970; 2nd ed., 1980)
  • The Morality of Freedom (1986)
  • Practical Reason and Norms (1975; 2nd ed., 1990)
  • Ethics in the Public Domain (1994; rev. pbk. ed., 1995)
  • Engaging Reason (1999)
  • Value, Respect and Attachment (2001)
  • The Practice of Value (2003)
  • Between Authority and Interpretation (2009)
  • From Normativity to Responsibility (2011)

ספרים על הגותועריכה

  • Lukas H. Meyer et al. (eds.), Rights, Culture and the Law: Themes from the Legal and Political Philosophy of Joseph Raz, Oxford: Oxford University Press, 2003.
  • R. Jay Wallace et al. (eds.), Reason and Value: Themes from the Moral Philosophy of Joseph Raz, Oxford: Clarendon Press, 2004.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסף רז בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ https://plato.stanford.edu/entries/perfectionism-moral/
  2. ^ ההוגים המרכזיים הדוגלים בדרישת הנייטרליות הם רונלד דוורקין, אקרמן, רולז ולרמור
  3. ^ Raz, Joseph., The Morality of Freedom., Oxford Scholarship Online, 1986