פתיחת התפריט הראשי

יוסף שליסקי (סביבות 1894 - 14 בפברואר 1955 כ"ב בשבט תשט"ו) היה חזן בניו יורק, נחשב לאחד מגדולי החזנים בדורו[1].

יוסף שליסקי
Joseph Shlisky.jpg
לידה 1894 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בפברואר 1955 (בגיל 61 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חזן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

שליסקי נולד באוסטרובצה, פולין. בילדותו שר במקהלת בית הכנסת בעירו. בגיל 7 נחטף (עם עוד מספר ילדים מן המקהלה) על ידי יהודים שהבטיחו להורי הילדים לשחררם כעבור מספר ימים. למעשה הובלו הילדים תחילה ללונדון, ובהמשך הועברו לעיר טורונטו בקנדה, שם אולצו להופיע בפני קהל. הם התגוררו בתנאים קשים מספר שנים, עד שיוסף חולץ על ידי תושב המקום שהתחזה לשוטר ו"עצר אותו" בעוון שוטטות.

בגיל 13 הגיע יוסף לקהילה היהודית בעיר, וביקש לערוך את טקס בר המצווה שלו. הקהל התרשם מתפילתו, ואחד מן המתפללים פרס על הנער את חסותו, מימן את לימודיו, ואף נתן לו את בתו לאשה כשהגיע לגיל 17. כנער התגורר שליסקי בבית דודו, שהיגר לטורונטו, והחל לעבוד במפעל הטקסטיל "איטון" בעיר. באחד מן הימים שמעה אותו אשת בעלי המפעל שר תוך כדי עבודתו, התרשמה משירתו, ומימנה את לימודיו בקונסרבטוריון המלכותי בטורונטו.

בשנת 1919 הופיע בארצות הברית בעיר ניו יורק, וזכה לביקורות נלהבות. ב-1920 התמנה לחזן בבית הכנסת "סלומינר" בניו יורק, ובהמשך עבד במספר בתי כנסת, ערך מופעים וקונצרטים, הופיע בתוכניות רדיו, והקליט מספר קטעי חזנות בתקליטים.

כרבים מחזני דורו הוצע לשליסקי לשיר באופרה, הוא סירב. אך הוא הקליט - ביידיש - שני קטעי אופרה. (את האריה 'רחל' ו'רומנזה')

שליסקי ניחן בקול טנור גבוה וגמישות קולית טובה. הוא ידוע בעיקר בשל קטעי החזנות שביצע כגון "אנא בכח", "לעולם יהא אדם" ו"תכנת שבת". רוב יצירותיו הולחנו על ידי המלחין מאיר פוזנר.

במהלך חייו הביא את הוריו להתגורר עמו בארצות הברית.

באביב 1934, בשיא הקריירה שלו, לאחר שסיים לשיר את הקטע "אנא בכח" הנאמר בליל שבת, קרס יוסף שליסקי ואיבד את הכרתו. בבית החולים אובחן כסובל מאירוע מוחי. יוסף שליסקי שכב בבית החולים למעלה מ-20 שנה כשהוא משותק בכל חלקי גופו, עד שנפטר ב-14 בפברואר 1955. הלווייתו הייתה מן הגדולות שידעה ניו יורק היהודית, והשתתפו בה למעלה ממאה אלף איש.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל רוזנבלט בספרו "יוסלה רוזנבלט", עמ' 167, בו מובאת עדותו של ב. קובנר בעניין זה