יורם הרפז

יורם הרפז
	אין תמונה חופשית
לידה	1953 (בן 71 בערך)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
	yoramharpaz.com

יורם הרפז (נולד ב-1953 בקיבוץ לוחמי הגטאות) הוא איש חינוך ישראלי, העוסק בחינוך לחשיבה ובפרט בקהילות חשיבה. הרפז הקים בשנות ה-90 רשת "בתי ספר חושבים", ופרסם ספרים בנושא הזה. בעבר היה מנהל מכון מנדל למנהיגות ועורך הביטאון הד החינוך ומרצה במכללות לחינוך.

ביוגרפיה

הרפז החל ללמוד ב-1976 באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ופילוסופיה לתואר ראשון, ולאחר מכן חינוך לתואר שני. בשנים 1981-1987 לימד היסטוריה, אזרחות ופילוסופיה בבית ספר בויאר בירושלים. ב-1987 פרש מהוראה ושימש ככתב לענייני חברה, תרבות וחינוך במקומון "כל העיר", ולאחר מכן היה מרצה לחינוך במכללת דוד ילין ובמכון כרם. ב-1992-1994 למד במכון מנדל למנהיגות^[1].

בשנים 1994-2000 עבד במכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, שם יזם הקמה של רשת "בתי ספר חושבים" – בתי ספר שניסו ליישם מודל של הוראה ולמידה בקהילת חשיבה; כמו כן ערך ופרסם ספרים רבים בתחום החשיבה, וכתב עת חדש בשם "חינוך החשיבה"^[1].

ב-2000 הוזמן לבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד כ"מלומד אורח", ושם כתב עבודת דוקטורט בהדרכתם של דייוויד פרקינס^[2] וצבי לם מהאוניברסיטה העברית^[3]. ב-2003 הצטרף לסגל בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, ולאחר שנה התמנה למנהל בית הספר. ב-2006 פוטר מבית הספר^[4].

החל מ-2006 הוא מרצה במכללת בית ברל ובמכללת אלקאסמי. בין השנים 2007 ו-2015 ערך הרפז את הביטאון של הסתדרות המורים בישראל, הד החינוך. בנוסף הוא עורך את סדרת "מחשבות על חינוך" בספריית פועלים^[1].

בשנת 2013 סיים הרפז מחקר מקיף על בתי הספר בישראל, ובעקבותיו אמר כי "צריך להחליף את בתי הספר – אין ברירה, צריך לאתחל את כל המערכת"^[5].

באוגוסט 2016 השתתף בחדשות בערוץ 10 וטען, בין היתר, כי "זהו מיתוס שאנחנו צריכים מתמטיקה לחיים, 99.9% לא משתמשים בזה. אני למשל חושב שלימודי אמנות הרבה יותר חשובים מהם"^[6].

הרפז מתגורר בירושלים. הוא נשוי, ואב לבת ולבן.

רעיונותיו

הרפז מקדם רעיונות חדשניים באשר לתפקיד המחנך ובית הספר האידיאלי, בדומה להוגים עכשוויים בתחום החינוך, דוגמת קן רובינסון וסוגטה מיטרה. עיקר הרעיונות החינוכיים שלו הם:

"החינוך הישן"

לדעתו של הרפז, בית הספר הטיפוסי ("החינוך הישן") מתבסס על חמש הנחות:

ללמוד פירושו להקשיב למורה
ללמד פירושו להרצות מידע לתלמידים
ידע הוא חפץ העובר מהמורה לתלמידים
התודעה של התלמידים היא מיכל שיש למלא בידע
מטרת ההוראה היא תלמיד(ה) שיודע(ת), כלומר שהמיכל שלהם מלא

הרפורמה הדרושה

הרפז מאתגר את ההנחות הללו, ומציע:

מטרת הלימוד צריכה להיות הבנה, ולא שינון של פרטים לבחינה^[7].
הלימוד האידיאלי הוא מעורבות בתהליך הלימוד, והבנה של תוצר הלימוד; הבנה פירושה: למקם פרטים ועובדות בתוך מכלול, או רשת מושגים צפופה סביב הרעיון; הרפז טוען שכיום, הבנה כזאת היא תופעה נדירה בבית הספר^[8].
הבנה מתבטאת במאפיינים שניתנים לצפייה: לבצע סידרה של ביצועים; לבטא רעיון במילים של התלמיד; לייצר ידע חדש; להאיר רעיון מזווית חדשה. לטענתו, רעיון שהובן באמת, לעולם לא נשכח.
תפקיד המורה הוא לאפשר את הלימוד העצמי, ולא "להעביר את החומר". הרפז מדגים זאת באמצעות אמירותיהם של מנחהו בעבודת הדוקטורט, דייוויד פרקינס: "הוראה חזקה היא עקיפה"; ושל ז'אן פיאז'ה: "בכל פעם שאני מלמד אתכם אני גוזל מכם את האפשרות ללמוד בעצמכם". הרפז מרבה לציין גם את שותפו של פרקינס, הווארד גרדנר, אבי התאוריה של אינטליגנציות מרובות, הטוענת שישנם סוגים רבים של מיומנויות של האינטלקט (גרדנר גורס שיש שבעה^[9]), ושהמינון שלהן משתנה מאדם לאדם, ועל כן יש להתאים את הלימוד וגם את הבחינה וההערכה לאופי האינדווידואלי של התלמיד; כמו כן, נובע מכך שלכל אדם יכולים להיות כישורים מיוחדים בתחום כלשהו.

ספריו

ילדי מעיין, ספרית פועלים, 1996.
חכה, פיתיון ודגים: גישות לחינוך החשיבה, מכון ברנקו וייס, 2005
הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה, מכון מופ"ת, 2006; יחד עם אמנון כרמון, שרית סגל ודוד קורן.
המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה, ספריית פועלים, 2008
מחזיקים כיתה, פרסומי הד החינוך, 2011
תמונות מחיי בית הספר, ספריית פועלים, 2015; יחד עם עידן ירון.
כיצד לתכנן סביבה חינוכית בשישה צעדים: המדריך, ספריית פועלים, 2018.
פרט אחד קטן: מטרת החינוך. מאמרים מועד ב', ספריית פועלים, 2019.
מחשבות לא חינוכיות, ידיעות ספרים, 2022.

עריכה

חינוך לחשיבה ביקורתית, מאגנס ומכון ברנקו וייס, 1996
נופי החשיבה: מאמרים על חשיבה טובה, דייוויד פרקינס ועמיתים, מכון ברנקו וייס, 2000
הוראה ולמידה בקהילת חשיבה: בדרך לבית ספר חושב, מכון ברנקו וייס, 2000
לחץ והתנגדות בחינוך: מאמרים ושיחות, צבי לם, ספרית פועלים, 2000.
למידה: גישות חדשות, מכון ברנקו וייס, 2000
הנעה ללמידה: תפיסות חדשות של מוטיבציה, מכון ברנקו וייס, 2001
להבין הבנה ללמד להבין, הוצאת מכון מופ"ת, 2016

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של יורם הרפז
הדף של יורם הרפז באתר "מחונ-נט"
יורם הרפז: חמש הנחות יסוד לחינוך במאה ה-21, סרטון באתר יוטיוב
אור קשתי, למה מערכת החינוך לא יכולה ולא רוצה להתמודד עם שנאת האחר, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2014
רותם שטרקמן וליאור דטל, "מתמטיקה זה הרסני. אם הילד נהנה בלימודים קחו אותו לבית חולים", באתר TheMarker‏, 31 באוגוסט 2018
איזה אסון יקרה אם נאפשר לתלמידים לבטא את התשוקות שלהם?, באתר הארץ, 4 במרץ 2021, 4 במרץ 2021
רן פוני, "יש תאורטיקן שטוען כי מטרת בית הספר היא לפגוע בדימוי העצמי של תלמידים. זו תיאוריה שמצריכה עיון", באתר "ישראל היום", 3 באפריל 2022
יורם הרפז (1953-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ מתוך האתר של יורם הרפז
^ David Perkins
^ על בסיס עבודת הדוקטורט כתב את ספרו "חכה, פיתיון ודגים: גישות לחינוך החשיבה".
^ יולי חרומצ'נקו, אנשי חינוך תוהים: למה מנהלי ביה"ס למנהיגות אינם שורדים בתפקידם?, באתר הארץ, 4 באפריל 2006
^ שגיא ברמק, ‏"המדינה – לא בבית ספרנו", השילוח, גיליון 2, דצמבר 2016
^ עמרי מניב, "אנטי ציונים", סדרת כתבות על חינוך במגזין החדשות של ערוץ 10, אוגוסט 2016
^ הרפז מדגים זאת באמצעות ההגדרה ההומוריסטית: תלמיד רע שוכח את החומר דקה לפני הבחינה, ותלמיד טוב שוכח דקה אחרי הבחינה.
^ לדוגמה, הרפז מצטט תלמידה שאמרה: למדנו על מישהו שמת, שלא ידענו בכלל שהוא חי.
^ הרפז טוען, שבעקבות הערה שהעיר לגרדנר, הוא הוסיף מיומנות שמינית לרשימתו.

[הרפז-1] ¹ ² ³ מתוך האתר של יורם הרפז

[2] David Perkins

[3] על בסיס עבודת הדוקטורט כתב את ספרו "חכה, פיתיון ודגים: גישות לחינוך החשיבה".

[4] יולי חרומצ'נקו, אנשי חינוך תוהים: למה מנהלי ביה"ס למנהיגות אינם שורדים בתפקידם?, באתר הארץ, 4 באפריל 2006

[עינת-5] שגיא ברמק, ‏"המדינה – לא בבית ספרנו", השילוח, גיליון 2, דצמבר 2016

[6] עמרי מניב, "אנטי ציונים", סדרת כתבות על חינוך במגזין החדשות של ערוץ 10, אוגוסט 2016

[7] הרפז מדגים זאת באמצעות ההגדרה ההומוריסטית: תלמיד רע שוכח את החומר דקה לפני הבחינה, ותלמיד טוב שוכח דקה אחרי הבחינה.

[8] לדוגמה, הרפז מצטט תלמידה שאמרה: למדנו על מישהו שמת, שלא ידענו בכלל שהוא חי.

[9] הרפז טוען, שבעקבות הערה שהעיר לגרדנר, הוא הוסיף מיומנות שמינית לרשימתו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]