יחזקאל שטרייכמן

אמן ישראלי
(הופנה מהדף יחזקאל שטריכמן)

יחזקאל שטרייכמן (שטרייכמנס, Yehezkelis Streichmanas בליטאית;‏ 15 ביוני 190612 בינואר 1993) היה צייר ישראלי יליד ליטא, מן הבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים". על יצירתו זכה שטרייכמן בפרס ישראל לציור לשנת תש"ן (1990).

יחזקאל שטרייכמן
לידה 15 ביוני 1906
קובנה, ליטא
פטירה 12 בינואר 1993 (בגיל 86)
ישראל
שם לידה יחזקאל שטרייכמנס
לאום ישראלי
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אופקים חדשים
הושפע על ידי ז'ורז' בראק
יצירות ידועות עין הוד (1956), ציפור דואה (1964)
פרסים והוקרה פרס ישראל (1990)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתו של יחזקאל שטרייכמן ברח' שלומציון המלכה 71 בתל אביב

ביוגרפיה עריכה

יחזקאל שטרייכמן נולד בשם יחזקאל שטרייכמנס בספיזישוק[1] שבליטא שאז הייתה בשליטה רוסית בשנת 1906, כבן הבכור למשפחת סוחרי עצים אמידה. בהיותו ילד התחנך בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה[2] והיה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". בשנת 1919 למד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום).[3]

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל ולמד אמנות ב"בצלאל בית מדרש לאמנות ומלאכות אמנות" בין 1924-1926 ביחד עם תלמידים כאריה ארוך, משה קסטל ואביגדור סטימצקי. בבצלאל למד ציור אצל מאיר גור אריה, כיור אצל זאב רבן ועוד. בירושלים התגורר שטרייכמן בבית מלון ברחוב יפו, שהיה ממוקם כנראה בסמוך לכיכר ציון. באותה עת הוא היה בקשרים עם דבורה אבילאה, בת למשפחה ירושלמית.[4] עם סיום לימודיו, בשנת 1926, יצא לאירופה וישב שנה בפריז, שם למד אדריכלות.

בין השנים 1928-1931, שנים בהן ציירים ארץ-ישראלים רבים נסעו לצרפת, נסע שטרייכמן לאיטליה, שם למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. בפירנצה נחשף שטרייכמן לאמנות הרנסאנס האיטלקי, שהיוותה מקור השפעה גדול עליו.[5] בחופשות הקיץ חזר שטרייכמן לבית הוריו בקובנה, ברחוב לוקשיו (Luksio) מס' 58. בראיון מאוחר העיד שטרייכמן כי אחד המניעים ללימודיו היה הרצון לקבלת פטור משרות בצבא הליטאי.[6] עם סיום לימודיו, בשנת 1931, חזר שטרייכמן למשפחתו בקובנה ובשנת 1936 עלה בשנית לארץ ישראל. אל שטרייכמן נלוותה ידידה בשם רחל ויילר, שנישאה לשטרייכמן בנישואים פיקטיביים, כדי לאפשר את עלייתה לארץ.

בארץ ישראל התיישב שטרייכמן בתל אביב, שם הכיר את צילה הכהן-וואלק והשניים נישאו ב-14 בדצמבר 1937. צילה שימשה מודל לבעלה ברבים מציוריו. בתחילה גרו בני הזוג בדירה ברחוב ז'בוטינסקי, אולם לאחר תקופה של מצוקה כספית החלו לעבור בין דירות שונות, ביניהן ביתו של נחום גוטמן, ששכן אז ברחוב אחד העם.[7] לפרנסתו עבד שטרייכמן בעבודות מזדמנות שונות כגון סבל בנמל יפו. מאוחר יותר החל ללמד ציור בבית הספר "העתיד", בבית הספר "בן-יהודה" ובאחרים.[8]

מרבית עבודותיו בשנים הראשונות לישיבתו של שטרייכמן בארץ ישראל היו בנושאים מסורתיים כגון ציורי דיוקן, עירום נשי ותיאורי פנים אחרים. מיעוט מיצירותיו כלל גם תיאורי חוץ. סגנון הציור שפיתח היה מודרני באופן מובהק, והתבסס על משיכות מכחול אקספרסיביות ועל צבעים כהים.

בשנת 1941 זכה לראשונה ב"פרס דיזנגוף", במסגרת התערוכה הכללית של אגודת הציירים והפסלים בבית "הבימה". חיים גמזו, מבקר האמנות של "הארץ" שיבח במאמרו את הציור "סורגת" שהציג שטרייכמן בתערוכה וציין את השימוש של שטרייכמן בצבע ואת אופיים העצמאי של משיכות המכחול והצבעים.[9] במהלך העשור הציג שטרייכמן בתערוכות קבוצתיות רבות שאורגנו על ידי אגודת האמנים.

בשנת 1945 הציג שטרייכמן תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנת 1943 הצטרף שטרייכמן לצוות המורים של "מכון אבני". בשנת 1945 פתח בתל אביב, ביחד עם הצייר אביגדור סטימצקי (דבר שזיכה את השניים בכינוי "שטרייכמצקי"), בית ספר פרטי לציור תחת השם הסטודיה, שפעל עד שנת 1948. כמורה, קידם שטרייכמן את האמנות המודרנית בארץ ישראל.

בשנת 1948 היה שטרייכמן ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים". הוא הציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. עבודותיו אף הוצגו במסגרת התצוגה הישראלית בביאנלה של ונציה. שטרייכמן השתתף בתצוגות קבוצתיות נוספות בוינציה בשנים 1952 ו-1966. שטרייכמן נחשב כאחד מבכירי הקבוצה לצידו של זריצקי.

מספר תערוכות יחיד של שטרייכמן הוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות ובמוזיאון ישראל בירושלים (פירוט להלן).

שטרייכמן נפטר בשנת 1993 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

תערוכות יחיד עריכה

השכלה עריכה

הוראה עריכה

פרסים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לפי "ציירים ופסלים בליטא", בתוך: ספר יורבורג, ירושלים תשנ"א, עמ' 106.
  2. ^ מרדכי נאור, בכל הלב: סיפורו של פרופסור נח פלר, הוצאת מלוא, 1985, עמ' 179. למד בגימנסיה ביחד עם פרופ' נח פלר.
  3. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 32.
  4. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 38.
  5. ^ זך, נתן, יחזקל שטרייכמן, עבודות מאוחרות, המוזיאון הפתוח תפן, 1991, ללא מספרי עמודים (עמ' 19)
  6. ^ זך, נתן, יחזקל שטרייכמן, עבודות מאוחרות, המוזיאון הפתוח תפן, 1991, ללא מספרי עמודים (עמ' 19)
  7. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 50.
  8. ^ ראו: פישר, יונה, שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן, תל אביב, 1997, עמ' 50.
  9. ^ ראו: גמזו, חיים, "התערוכה הכללית של אמני ארץ-ישראל ב"בית הבימה", הארץ, 9 במאי 1941.