יחיאל דנציגר

האדמו"ר הראשון מאלכסנדר

רבי יחיאל דנציגר (תקפ"ח, 1828 - י"ד בשבט תרנ"ד, 21 בינואר 1894) היה האדמו"ר הראשון מאלכסנדר, והאדמו"ר המרכזי של חסידות וורקא בתקופתו. מכונה בחסידות אלכסנדר "האדמו"ר הזקן".

האדמו"ר הזקן מאלכסנדר
רבי יחיאל דנציגר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1828
תקפ"ח
פטירה 21 בינואר 1894 (בגיל 66 בערך)
י"ד בשבט תרנ"ד
מקום קבורה אלכסנדר לודז'
תקופת הפעילות ? – 21 בינואר 1894 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי יצחק מוורקא, רבי מנחם מנדל מוורקא, רבי בעריש מביאלה
בת זוג שרה רבקה דנציגר
אב רבי שרגא פייבל מגריצא
אדמו"ר אלכסנדר ה־1
18761894
(כ־18 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד לרבי שרגא פייבל מגריצא, שהנהיג את חסידי וורקא לאחר פטירת רבי ישראל יצחק מוורקא. לבקשתו של רבי יצחק, הרבי הזקן מוורקא, אביו שלחו לשהות אצלו. בגיל 13 התארס עם רויזא מינדל בת רבי דוד יוזפובסקי מפשיסחא מחסידי רבי שלמה לייב מלנטשנה. מסיבת האירוסין נערכה בבית רבי יצחק ורבי יצחק הובילו לחופה. לאחר נישואיו נשאר שנה בוורקא ולאחר מכן עבר בהוראת רבו לגור אצל חמיו בפשיסחה, ובהיותו בן שבע עשרה נתמנה לכהן כרב בעיר טורצ'ין.

לאחר פטירת הרבי הזקן מוורקא באחרון של פסח תר"ח, נתמנה אביו רבי שרגא פייביל לאדמו"ר, אבל לא ארכו לו ימיו ולאחר חצי שנה בשמיני עצרת שנת תר"ט נסתלק. אז דבק בכל עוז ברבי מנחם מנדל מוורקא, בנו הצעיר של רבו הרבי הזקן מוורקא, שהוכתר לרבם של חסידי וורקא. לאחר פטירת הרבי הצעיר מוורקא קיבל עליו ביחד עם עדת חסידי וורקא את מרותו של רבי דוב בעריש מביאלה, והיה נוסע אליו הרבה עד לפטירתו בכ"ה סיון שנת תרל"ו. כיהן ברבנות בטורצ'ין, בגריצא ופילץ. בשנת תרל"ו (1876).

לאחר פטירת רבי בעריש מביאלה, בקשו החסידים להכתירו לאדמו"ר, אך הוא לא ניאות להם וסירב בכל התוקף, לאחר שראה שהחסידים מרבים לבוא אליו על אף התנגדותו, החליט לשלוח לשאול בדעת תורה, ושלח לשאול לרבי ישראל יהושע טרונק מקוטנא בעל "ישועות ישראל" ולחתנו רבי חיים אלעזר וקס בעל "נפש חיה", והם כתבו לו 'אם יש אחד שראוי להורות דרך ה' לעם השם והוא אינו מקבל זאת על עצמו, הוא עון פלילי ח"ו'. כיוון ששמע זאת הסכים לקבל על עצמו את עול ההנהגה. כעבור זמן עבר מפילץ לאלכסנדר לודז' בה כיהן גם ברבנות, והחל לנהל את חצרו. הוא כיהן באדמו"רות משך י"ח שנה עד הסתלקותו ביום י"ד שבט שנת תרנ"ד, ונטמן באלכסנדר.

נודע בקדושתו ובענוותנותו הגדולה. במכתב לאחים רבי אלעזר מנדל ורבי יצחק דוד בידרמן מללוב הוא כותב שהוא קורא על עצמו "אוי לו למי שהעולם מטעין בו" ושהוא צועק לחסידיו שיעזבוהו, ומבקש מהאחים שיתפללו עליו שיחזור בתשובה. נכדו האמונת משה מאלכסנדר כתב שסבו האמין שחסידי וורקא מינוהו לאדמו"ר רק בגלל שרצו אדם גרוע ביותר, שלא יחשוב שהוא בר מעלה[1].

כדרך חסידות וורקא, בלט ופעל בנושא אהבת ישראל ושמחה. הוא אמר לחסידיו: "אל תלמדו ממני דבר כי אני הגרוע בכולם, רק זאת תלמדו, שאף שאני כל כך גרוע, אני תמיד שמח".

לאחר פטירתו הוכתר בנו הבכור רבי ירחמיאל ישראל יצחק למלא את מקומו. אחריו כיהן בן נוסף, רבי שמואל צבי. בן נוסף היה רבי בצלאל יאיר שהיה גר בלודז' שחתנו רבי יהודה משה דנציגר מילא את מקומם לאחר השואה.

מכתביו ודברי תורתו לא נשארו כי אם מעט מזעיר המובאים בתוך הספרים של בניו ונכדו, ועוד מעט בספר 'מאורן של ישראל' (שנדפס כהשלמה לספר ישמח ישראל).

צאצאיו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • מעשה הגדולים החדש — סיפורים והנהגות טובות מצדיקים, ליקט וסידר ר' מתתיהו צבי סלאדווניק, פיטרקוב תרפ"ה.
  • אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ד', על רבי שרגא פייבל דנציגר, רבי יחיאל דנציגר ורבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר. תשי"ד.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רשימותיו, הובאו במוסף שבת המודיע ט' בשבט תשע"ד. ראו גם "אמרי מנחם" ויצא, עמוד ר"ז.
  2. ^ בנו רבי שרגא פייבל שלום כיהן באדמו"רות באנטוורפן. נפטר בט' בשבט תשי"ד. ראו עליו כאן. בנו של רבי פייבל, רבי יצחק, כיהן באדמו"רות במקוב. היה חתן דודו רבי בצלאל יאיר.