יחיא חמיד א-דין
יחיא מוחמד חמיד א-דין מוחמד אל-מותווכל (בערבית: يحيى محمد حميد الدين محمد المتوكل, 18 ביוני 1869 – 17 בפברואר 1948) היה האימאם של תימן משנת 1904 עד 1948, ומייסד שושלת אל-מותוואכל.
 | |||||||||
| לידה |
18 ביוני 1869 צנעא, תימן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
17 בפברואר 1948 (בגיל 78) צנעא, תימן | ||||||||
| שם מלא | יחיא מוחמד חמיד א-דין מוחמד אל-מותווכל | ||||||||
| מדינה |
ממלכת תימן  | ||||||||
| מקום קבורה | ביר אל-עזב, צנעא, תימן | ||||||||
| דת | אסלאם | ||||||||
| שושלת אל-מותווכל | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
האימאם יחיא היה נצר לשושלת הקאסימית.
ב-1911 חתם האימאם יחיא על הסכם דאען עם האימפריה העות'מאנית, בו הוכר שלטונו של האימאם על חלקי תימן שנשלטו בידי הזיידים. לאחר חתימת ההסכם הוא התפנה לנקום באלו שהתנגדו לשלטונו ותמכו בעות'מאנים[1]. במלחמת העולם הראשונה עמד יחיא לצד העות'מאנים ונלחם נגד האנגלים ובני בריתם[2].
ב-30 באוקטובר 1918, בעקבות קריסתה של האימפריה העות'מאנית, הכריז האימאם יחיא בצפון תימן על מדינה ריבונית עצמאית. בשנת 1926 יחיא הכריז על הקמת ממלכת תימן, ובנוסף להיותו המלך היה גם המנהיג הרוחני, וזכה להכרה דיפלומטית במדינה, כגון עם ממלכת איטליה, שעמה חתם על האמנה האיטלו-תימנית בשנת 1926.
בשנת 1920 הרחיב האימאם יחיא את כוחו צפונה לעבר תהאמה ומחוז עסיר, אולם הוא התנגש עם עליית השפעתו של מלך ממלכת נג'ד וחג'אז, עבדול עזיז אבן סעוד מבית סעוד. כדי לעמוד נגדו הוא ניהל שיחות שלום עם אויבו מימי מלחמת העולם הראשונה, חוסיין בן עלי[3], שהבשילו בינואר 1923 לכדי הסכם[4]. באוקטובר 1925, לאחר שחוסיין בן עלי העביר את שלטונו לבנו, עלי בן חוסיין מחיג'אז, הציע את עצמו יחיא כמתווך בינו לבין אבן סעוד, בנסותו לקדם את האינטרסים שלו[5][6]. בעקבות קריסת חיג'אז בפני אבן סעוד, כרת יחיא ברית עם הבריטים[7].
בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, הכוחות הסעודים כבשו שטחים נרחבים מהממלכה לפני נסיגה מחלק מן האזור, כולל את דרום תהמה והעיר אל-חודיידה. הגבול עם ערב הסעודית התקבל ב-20 במאי 1934 בהסכם טאיף, לאחר מלחמת סעודיה-תימן שהסתיימה ב-1934. אי-הכרה של יחיא בגבול הדרומי עם הפרוטקטורט של עדן הבריטית (מאוחר יותר דרום תימן), גרמה מדי פעם עימותים עם הבריטים.
האימאם יחיא נרצח במהלך הפיכה צבאית ב-17 בפברואר 1948, בעת שנסע במכוניתו מחוץ לעיר.
יחסו ליהודים עריכה
האימאם יחיא נהג כלפי היהודים על פי החוק המוסלמי. מיד עם עלותו לשלטון, חידש את "תנאי עומר"[8].
לאחר שחתם על הסכם דאען בשנת 1911, הוא הטיל מיסים חדשים על היהודים שנחשבו כתומכי העות'מאנים נגדו, וגבה מיסים אלו ביד תקיפה, מה שהביא, יחד עם הרעב ויוקר המחיה, לבריחה של היהודים מתימן לארצות אחרות[1][9].
כדי למנוע עליית יהודים לארץ ישראל, בשנת 1920 הוא הוציא חוק אמאמי שקבע כי כל יהודי שהיגר מתימן בתקופת השלטון העות'מאני והותיר אחריו נכסי דלא-ניידי, והפקיד עליהם את קרוביו או אפוטרופוס, נכסיו מוחרמים לאוצר המלכות; וכי כל מוסלמי הקונה מיהודי נכסי דלא-ניידי, ולאחר מכן היגר היהודי מתימן, הקנייה בטלה והנכסים עוברים לאוצר המלכות. תקנה זו נשארה בתוקף עד לשנת מותו של האמאם ב-1948[10].
אף על פי כן, יהודי תימן אהבו אותו והתפללו לשלומו[10]. עדויות רבות מאוד מציינות שהוא הגן על היהודים מפני שרירות-לב של פקידי שלטון, מפקדי צבא או כל מוסלמי אחר. במקרים רבים הוא נטה ליהודים חסד והתעלם מחריגות מ"תנאי עומר"[8]. הוא ידע על פרשת הברחת יתומים יהודים לעדן, אך נמנע מלהעניש את המעורבים, ועל כן קראו לו יהודי תימן מלך חסד. לאחר הירצחו, התאבלה עליו קהילת יהודי צנעא ועלתה להתפלל על קברו[10]. עם זאת, היו שציינו שהגנתו על היהודים במקרים פרטניים הייתה רק כסות לשלטונו שהתאכזר ליהודים[11]. זכריה גלוסקא אמר עליו בשנת 1920: "האנטישמי הגדול ליהודי תימן"[12].
האימאם יחיא היה ידוע ביחסו ההוגן ליהודים, והעריך מאוד את הרבנים הראשיים כגון מארי יחיא יצחק הלוי ומארי יחיא אביץ'.
לקריאה נוספת עריכה
- חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, פרק 6.2.2: תימן – האסלאם הזידי, השבטים, וממלכתו של האמאם יחיא, עמ' 309–328; סעיף 6.4.3.6: האמאם יחיא חמיד אל-דין והיהודים (נכתב בידי פרופ' יהודה ניני), עמ' 379–380.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 משה הכהן, ע"ד פלישת התימנים לארץ ישראל, הצבי, 21 בפברואר 1912
- ^ המצב בתימן, החרות, 22 במרץ 1917
- ^ בין מלך חג'אז ואימאם יחיא, דואר היום, 9 במרץ 1921
- ^ לקראת ההתאחדות הכל ערבית, דואר היום, 17 בינואר 1923
- ^ אימאם יחיא יתווך בין עלי ואבן סעוד, דבר, 27 באוקטובר 1925
- ^ לקביעת גורלה של חג'אז, דבר, 17 בנובמבר 1925
- ^ הסכם בין האימאם יחיא וסיר גילברט קלייטון, דבר, 10 במרץ 1926
- ^ 1 2 ארליך, ספר ג, סעיף 6.4.3.6 (נכתב בידי פרופ' יהודה ניני), עמ' 379.
- ^ היהודים בתימן, הצפירה, 4 ביולי 1912
- ^ 1 2 3 ארליך, ספר ג, סעיף 6.4.3.6 (נכתב בידי פרופ' יהודה ניני), עמ' 380.
- ^ אברהם צארום, המצב בתימן, דואר היום, 13 ביולי 1920
- ^ אספת הנבחרים הישיבה השביעית, דואר היום, 24 באוקטובר 1920