יחסי אפגניסטן – ארצות הברית

יחסי אפגניסטן – ארצות הברית
אפגניסטן	ארצות הברית
שטח (בקילומטר רבוע)
652,230	9,833,517
אוכלוסייה
43,082,337	341,362,543
תמ"ג (במיליוני דולרים)
14,583	25,462,700
תמ"ג לנפש (בדולרים)
338	74,591
משטר
אמירות איסלאמית	רפובליקה נשיאותית פדרלית

יחסי אפגניסטן–ארצות הברית הם יחסי החוץ בין ארצות הברית של אמריקה לבין אפגניסטן.

היסטוריה

ראשית היחסים

הקשר המתועד הראשון בין אפגניסטן וארצות הברית התרחש ב-1830 כאשר ג'ושיה הרלן, הרפתקן אמריקאי ופעיל פוליטי מפילדלפיה, פנסילבניה, נסע אל היבשת ההודית עם כוונות להפוך למלך אפגניסטן. המקרה אירע כאשר צבא הודו הבריטית פלש לאפגניסטן, במהלך המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה, כאשר מלכי אפגניסטן שוג'אע שאה דוראני ודוסט מוחמד חאן נלחמו על האימפריה הדוראנית. הרלן הסתבך בפוליטיקה האפגנית ופעולות צבאיות שונות, אולם בסופו של דבר זכה בתואר נסיך גוהר, בתמורה לסיוע צבאי. הכוחות הבריטים-הודיים הובסו ונאלצו לבצע נסיגה מוחלטת מספר שנים לאחר מכן, כאשר על פי הדיווחים, כ-16,500 מהם נהרגו ונלכדו בשנת 1842. על פי ההערכה, הרלן עזב את אפגניסטן בערך באותה תקופה, ובסופו של דבר חזר לארצות הברית.

בשנת 1911 הגיע א.ק. ג'ווט לאפגניסטן להקים מפעל הידרואלקטרי ליד קאבול. הוא הפך למהנדס הראשי של חביבולה חאן, לאחר שקודם לכן עבד בחברת ג'נרל אלקטריק (GE), הוא הפך לאמריקאי השני הידוע שחי ועבד באפגניסטן.

בינואר 1921, לאחר שנחתם הסכם רוואלפינדי בין אפגניסטן להודו הבריטית הקולוניאלית, ביקרה המשלחת האפגנית בארצות הברית כדי לכונן יחסים דיפלומטיים. עם שובם לקאבול הביאו השליחים מכתב ברכה של נשיא ארצות הברית וורן הרדינג. לאחר כינון יחסים דיפלומטיים, מדיניות ארצות הברית לסייע למדינות מתפתחות להעלות את רמת חייהן הייתה גורם חשוב בשמירה ושיפור קשרי ארצות הברית עם אפגניסטן. אף על פי שאפגניסטן ניהלה יחסים קרובים עם גרמניה הנאצית, היא נותרה נייטרלית ולא השתתפה במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1953 דחתה ארצות הברית את בקשתה של אפגניסטן לשיתוף פעולה ביטחוני, אך הרחיבה תוכנית סיוע כלכלית שהתמקדה בפיתוח התשתית הפיזית של אפגניסטן - כבישים, סכרים ותחנות כוח. בהמשך, הסיוע האמריקני עבר מפרויקטים תשתיתיים לתוכניות סיוע טכני כדי לסייע בפיתוח המיומנויות הדרושות לבניית כלכלה מודרנית. המגעים בין ארצות הברית לאפגניסטן גברו במהלך שנות ה-50, במיוחד במהלך המהפכה הקובנית בין 1953 ל-1959. בזמן שברית המועצות תמכה בפידל קסטרו שליט קובה, ארצות הברית התמקדה באפגניסטן למטרותיה האסטרטגיות. זה נועד בעיקר כדי להתמודד עם התפשטות הקומוניזם והשפעת ברית המועצות בדרום אסיה, ובמיוחד באזור המפרץ הפרסי.

השלטון הקומוניסטי באפגניסטן ונפילתו

לאחר מהפכת הסאור באפריל 1978, היחסים בין שתי המדינות התדרדרו. בפברואר 1979, שגריר ארצות הברית אדולף "ספייק" דאבס נרצח בקאבול, לאחר שכוחות הביטחון האפגנים התפרצו על חוטפיו. לאחר מכן, ארצות הברית צמצמה את הסיוע הדו-צדדי וסיימה תוכנית אימונים צבאית קטנה. כל הסכמי הסיוע שנותרו הסתיימו לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.

לאחר הפלישה הסובייטית, ארצות הברית תמכה במאמצים דיפלומטיים להשיג נסיגה סובייטית. בנוסף, תרומות נדיבות של ארצות הברית לתוכנית הפליטים בפקיסטן מילאו תפקיד מרכזי במאמצים לסייע לפליטים אפגנים. המאמצים של ארצות הברית כללו גם עזרה לאוכלוסייה המתגוררת בתוך אפגניסטן. במהלך תקופת הכיבוש הסובייטי באפגניסטן, ארצות הברית סיפקה כ-3 מיליארד דולר בסיוע צבאי וכלכלי לקבוצות מוג'הידין שהוצבו בצד הפקיסטני של קו דורנד. שגרירות ארצות הברית בקאבול נסגרה בינואר 1989 מסיבות ביטחוניות.

ארצות הברית קיבלה בברכה את הממשל האסלאמי החדש שעלה לשלטון באפריל 1992 לאחר נפילת הממשלה שקיבלה סובייטית. לאחר מכן, קבוצות מוג'הידין שניצחו, התחילו מלחמת אזרחים בינן לבין עצמן, אך תשומת לבה של ארצות הברית לא הופנתה אז לאפגניסטן.

מלחמת אפגניסטן

ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (2001–2021)

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסאמה בן לאדן ולארגון הטרור האסלאמיסטי אל-קאעידה פתחה ארצות הברית במלחמה במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שעבר למלחמת גרילה נגד שלטון הכיבוש החדש, בעיקר מבסיסי פעולה שהקים במקומות שונים במדינה ובפקיסטן השכנה.

ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה, והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית ה- ISAF (קיצור של International Security Assistance Force, כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי) שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.

לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה). כיום הקואליציה בראשות ארצות הברית מנסה לייצב את המדינה על ידי ביסוס משטר דמוקרטי בה ועל ידי חיזוק צבאה כדי שיוכל להתמודד עם ארגוני הטרור. בנוסף לכך, הקואליציה עוסקת בפעולות ביטחון שוטף במדינה שכוללות לחימה במעוזי טליבאן החוזרים ומתגבשים במקומות שונים במדינה ובפקיסטן השכנה (הדבר נגרם עקב היעדר צבא חזק שישליט סדר במדינה).

חמיד קרזאי וברק אובמה ב-2010.

ב-2 במאי 2012 ארצות הברית ואפגניסטן חתמו על הסכם שותפות אסטרטגית. הסכם זה נחתם לתקופה של 10 שנים ומדגים את המשך המחויבות של ארצות הברית לחיזוק ריבונותה של אפגניסטן, כמו גם ליציבותה ושגשוגה. שתי המדינות ימשיכו לשתף פעולה במאבק נגד אל-קאעידה והטליבאן. הסכם זה ממחיש גם את כוונתה של ארצות הברית לכלול את אפגניסטן ברשימת בעלות הברית העיקריות שלה מחוץ לנאט"ו.

הכוחות המזוינים האפגנים החלו למלא תפקיד מוביל בהבטחת הביטחון באזורים רבים במדינה: עד סוף 2014, הקואליציה הבינלאומית הוציאה את רוב כוחותיה מאפגניסטן. בדצמבר 2014 נערך טקס סמלי לסיום מעורבותן של ארצות הברית וכוחות נאט"ו בלחימה פעילה - שתעבור כעת לאחריות הצבא האפגני. במטה בקאבול הורדו הדגלים במעמד המציין את סיום המלחמה, אף ש-13,500 חיילים זרים יישארו על אדמת אפגניסטן, החל מ-1 בינואר 2015, 11,000 מהם אמריקנים, רובם בתפקידי הדרכה וייעוץ.

לאחר הסגת רוב כוחות הברית מהמדינה החל הטליבאן להתחזק וארצות הברית המשיכה להיות מעורבת בפעילות נגדו. ב-2018, לאחר שורה של מתקפות ופיגועים, החלה במדינה תנועה אזרחית שקראה לשלום, והנשיא ע'ני הציע לארגון הסכם שלום בתמורה להכרה מלאה בארגון כמפלגה פוליטית. ביולי 2018 החלה ארצות הברית, תחת ממשל דונלד טראמפ, במשא ומתן חשאי עם הטליבאן, ובמקביל התקיים משא ומתן בין הטליבאן לבין הממשלה האפגנית. סבבים נוספים של משא ומתן התקיימו בפברואר ודצמבר 2019.

נציג ארצות הברית זלמאי ח'לילזאד (משמאל) ונציג אפגניסטן עבד אל-ע'ני בראדר חותמים על הסכם דוחה בפברואר 2020.

בפברואר 2020 נחתם בדוחה הסכם בין הטליבאן לארצות הברית, שבמסגרתו התחייבה ארצות הברית לפנות את כוחותיה מהמדינה עד אפריל 2021. הטליבאן התחייב למנוע מקבוצות חמושות לפעול מהטריטוריה שבשליטת הארגון נגד ארצות הברית ובנות בריתה. הממשלה האפגנית התנגדה להסכם, ובמיוחד להסדר של שחרור אסירים.

ארצות הברית הודיעה כי תאריך היעד לנסיגת כוחותיה מהמדינה נדחה מאפריל לאוגוסט 2021. באפריל, לאחר שהגיע התאריך המיועד לפי ההסכם, פתח הטליבאן במתקפה רחבה בכל רחבי המדינה. הטליבאן השתלט על רוב שטחי המדינה וב-15 באוגוסט תפס גם את קאבול. באותו היום ברח נשיא אפגניסטן אשרף ע'ני אחמדזאי מהמדינה. ארצות הברית שמרה על השליטה בנמל התעופה הבין-לאומי קאבול בלבד וממנו ניהלה מבצע של פינוי כוחותיה וכוחות בנות בריתה. עד 25 באוגוסט פינתה ארצות הברית 122,000 אנשים. הטיסה האחרונה יצאה דקה לפני חצות ב-30 באוגוסט, ובכך הסתיימה המלחמה והנוכחות האמריקאית במדינה.

לאחר פינוי כוחותיה, הכירה ארצות הברית בכך שהטליבאן שולט במדינה באופן מעשי, אך נכון לאוגוסט 2022, ארצות הברית עוד לא החליטה האם להכיר רשמית בטליבאן או בכל גוף אחר כממשלה של אפגניסטן.

יחסים כלכליים

ארצות הברית התחייבה לטווח ארוך לעזור לאפגניסטן להיבנות מחדש לאחר שנים של מלחמה. ארצות הברית קוראת לממשלת אפגניסטן לנקוט באמצעים מכריעים נגד השחיתות ולספק שירותים טובים יותר לתושבי אפגניסטן.

בשנת 2011, יבוא הסחורות מאפגניסטן לארצות הברית הסתכם בפחות מ-1% מייצוא ארצות הברית למדינה.

סיוע בשיקום אפגניסטן

בשנים 2006–2010 ארגנה ארצות הברית הכשרה של 54,000 מורים ב-11 מחוזות באפגניסטן, בנו או שיפצו 680 בתי ספר, הקימו 2 אוניברסיטאות ושלוש מכללות פדגוגיות. בשנים 2002–2010 הדפיסה ארצות הברית 75.6 מיליון ספרים בשפות דארי ופאשטו. אם בשנת 2003 775 תושבי אפגניסטן השתתפו בתוכניות הכשרה וחילופים של מחלקת המדינה, בשנת 2009 כבר היו 376,716 אנשים שהשתתפו בתוכניות אלו.

נציגויות דיפלומטיות

אפגניסטן מחזיקה בארצות הברית שגרירות בוושינגטון הבירה ו-2 קונסוליות בלוס אנג'לס וניו יורק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי אפגניסטן – ארצות הברית בוויקישיתוף

• אפגניסטן, יחסי-חוץ, ארצות הברית, דף שער בספרייה הלאומית