יחסי ארצות הברית – הפיליפינים
| יחסי ארצות הברית – הפיליפינים | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | הפיליפינים |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 300,000 |
| אוכלוסייה | |
| 341,362,543 | 118,660,149 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 25,462,700 | 404,284 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 74,591 | 3,407 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית פדרלית | דמוקרטיה נשיאותית |
יחסי ארצות הברית–הפיליפינים הם יחסי החוץ בין ארצות הברית לבין הפיליפינים.
היסטוריה עריכה
בשנת 1896 החלה התקוממות מאסיבית נגד השלטון הספרדי בפיליפינים. המורדים הפיליפינים מצאו תמיכה בממשלת ארצות הברית. הנהגת ארצות הברית הבטיחה לעם הפיליפיני סיוע במאבק נגד האימפריה הספרדית. באפריל 1898 החלה ארצות הברית לבצע פעולות צבאיות נגד ספרד, בתואנה של סיוע ללאומנים המרדנים של קובה, הפיליפינים ופוארטו ריקו. ספרד, שהחזיקה במדינות אלה בחסותה מאז המאה ה-16, הפסידה במלחמה. ב-12 ביוני 1898 הכריזו הפיליפינים על עצמאותם מספרד (חודשיים בדיוק לפני תום מלחמת ארצות הברית-ספרד). עם זאת, ארצות הברית לא הכירה בעצמאות הפיליפינים וב-10 בדצמבר 1898, ממשלת ארצות הברית רכשה את הפיליפינים מספרד תמורת 20 מיליון דולר. הפיליפינים נפלו בחסות ארצות הברית, מה שגרם לחוסר שביעות רצון בקרב הרפובליקנים הפיליפינים.
הגורם המיידי להתפרצות המלחמה בין ארצות הברית לפיליפינים היה האירוע שאירע בליל ה-4 בפברואר 1899 בגשר סן חואן, בסמוך למנילה. חייל אמריקני ירה והרג פיליפיני שחדר לבסיס צבאי של ארצות הברית. החייל ניסה לעצור את הפיליפיני, אך הוא לא ידע את השפה האנגלית, מה שהביא לתוצאות טרגיות. המלחמה עלתה לארצות הברית כ-600 מיליון דולר.
בשנת 1935 הפיליפינים קיבלו שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידי האימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורג'ידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט הלקוני "עוד אשוב" מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים בפיליפינים).
תקופת הכיבוש היפני התאפיינה באכזריות ולוותה בשעבוד פיליפינים רבים.
מאמצע שנת 1942 עד אמצע שנת 1944 מקארתור ונימיץ סיפקו אספקה וציוד לכוחות הגרילה הפיליפינים באמצעות צוללות, על מנת שאלה יוכלו להטריד את היפנים ולהשתלט על האזורים ההרריים ועל הג'ונגל, שהיוו כמחצית משטחו של הארכיפלג. פיליפינים רבים האמינו כי שחרור מעול הכיבוש היפני יניב חופש ועצמאות, אותה הבטיחה להם ארצות הברית.
בשנים 1944–1945 האמריקאים פלשו שוב לאיים במסגרת המערכה בפיליפינים. ניצחון אמריקאי הושג לאחר קרבות קשים ועקובים מדם.
הכוחות האמריקאים עזבו את הפיליפינים ב-4 ביולי 1946, שהוא התאריך שנקבע עוד לפני פרוץ המלחמה, ולא הושפע ממנה.
עד לא מזמן, היחסים בין ארצות הברית לפיליפינים התבססו על קשרים היסטוריים וצבאיים חזקים, כמו גם מחויבות לדמוקרטיה וכבוד לזכויות אדם. בשנת 2011 נחתמה הצהרת מנילה, אשר אישרה מחדש את אמנת ההגנה ההדדית בין ארצות הברית לפיליפינים משנת 1951, שמבססת את הבסיס לשותפות אמינה ומאוזנת בין המדינות.
נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, שעלה לשלטון ב-30 ביוני 2016, הודיע על שינוי הקשרים מארצות הברית לכיוון סין ורוסיה. כמו כן תקף דוטרטה את ברק אובמה לאחר שהלה גינה אותו בעקבות הרג המוני של סוחרי סמים ברחבי הפיליפינים. לאחר שדונלד טראמפ הפך לנשיא בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, הודיעה דוטרטה על סיום העימות בין המדינות.
הסכמים צבאיים עריכה
בהסכם של 1947, ארצות הברית שמרה על בסיס אוויר גדול באי לוזון עד נובמבר 1991, ומתחם ימי במפרץ סוביק עד נובמבר 1992.
מאז 1998 נחתמו מספר הסכמי שיתוף פעולה צבאי למאבק בעוני, טרור וסחר בסמים. תרגילים צבאיים משותפים נערכים מדי שנה; באפריל 2016 נערכו התרגילים ה-32 בעשרה ימים. עם זאת, ב-28 בספטמבר 2016 הודיע הנשיא החדש דוטרטה כי אלה יהיו התרגילים האחרונים במהלך נשיאותו.
ביוני 2023 ארצות הברית והפיליפינים החליטו להרחיב את ההסכמים הצבאיים שלהם כשצבא ארצות הברית משתמש ב4 בסיסים נוספים .
יחסים כלכליים עריכה
בשנת 2016 היקף הסחר בין המדינות הסתכם ב-25 מיליארד דולר. ארצות הברית היא אחת המשקיעות הזרות הגדולות במשק הפיליפיני ושותפת הסחר השלישית בגודלה במדינה זו. יבוא ארצות הברית מהפיליפינים כולל: מכשירי מוליכים למחצה וחלקי מחשב, חלקי רכב, ציוד חשמלי, טקסטיל ובגדים, חיטה ומזון לבעלי חיים, ושמן קוקוס. יצוא אמריקני לפיליפינים כולל: מכונות, דגנים, ציוד חשמלי ותחבורה.
כדי להילחם בתוצאות אסונות טבע (למשל, טייפון חייאן בשנת 2013) בעשור האחרון, ארצות הברית סיפקה יותר מ-143 מיליון דולר לסיוע.
הגירה ותיירות עריכה
כארבעה מיליון פיליפינים אמריקאים גרים בארצות הברית, ומעל 220,000 אזרחים אמריקאים מתגוררים בפיליפינים. ההערכה היא כי שכ-650,000 תיירים אמריקאים מבקרים בפיליפינים מדי שנה.
