יחסי ארצות הברית – ערב הסעודית

יחסי ערב הסעודית – ארצות הברית
ערב הסעודית	ארצות הברית


ערב הסעודית	ארצות הברית
שטח (בקילומטר רבוע)
2,149,690	9,833,517
אוכלוסייה
34,214,467	346,200,529
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,067,583	27,360,935
תמ"ג לנפש (בדולרים)
31,203	79,032
משטר
מונרכיה	רפובליקה נשיאותית פדרלית

יחסי ארצות הברית – ערב הסעודית הם היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית לבין ערב הסעודית. למרות ההבדלים המשמעותיים בשיטת הממשל בין שתי המדינות, הראשונה היא רפובליקה נשיאותית חילונית והשנייה היא מונרכיה אבסולוטית מוסלמית, היחסים בין שתי המדינות מוגדרים כיחסים טובים מאוד, וסעודיה נחשבת לבת ברית חזקה של ארצות הברית במזרח התיכון יחד עם מדינת ישראל. הנשיאים ג'ורג' ווקר בוש וברק אובמה אמרו במספר הזדמנויות שהקשר של אמריקה עם בית סעוד הוא טוב ביותר^[1]. היחסים כוננו בשנת 1933.

היסטוריה

פגישתם של המלך אבן סעוד עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט (שחזר מועידת יאלטה) על סיפון אניית קרב באגם המר שבתעלת סואץ. תמונה זו מתעדת חלק מהשיחה בין שני ראשי המדינות שמיסדה את הקשרים הדיפלומטיים בין ערב הסעודית וארצות הברית, 14 בפברואר 1945

הנשיא ג'ימי קרטר עם הנסיך פהד, 3 בינואר 1978

היסטוריה מוקדמת

בית סעוד בראשותו של המלך אבן סעוד, מייסד ערב הסעודית בשנת 1901 היה בעל מערכת יחסים מצוינת עם הממלכה המאוחדת שהגנה על ערב הסעודית מפני האימפריה העות'מאנית. נוסף על קשריו עם הממלכה המאוחדת, הוא פיתח קשרים קרובים עוד יותר עם ארצות הברית לאחר איחוד ארצו. ב-28 בספטמבר 1928, אבן סעוד החל לקבל הכרה לאומית בסעודיה. בריטניה הייתה המדינה הראשונה שהכירה בסעודיה כמדינה עצמאית, שכן הבריטים סיפקו הגנה על השטחים הסעודים מהטורקים במשך שנים רבות. סעוד גם קיווה שמדינתו תוכר בידי ארצות הברית, שבאותו זמן לא היה לה עניין בסעודיה. תחילה דחו האמריקאים את מאמציו של אבן סעוד להכרתה של ארצות הברית בסעודיה, אך בסופו של דבר בוושינגטון הבירה נענו לבקשותיו של המלך אבן סעוד. במאי 1931 הכירה ארצות הברית באופן רשמי בסעודיה על ידי מתן הכרה דיפלומטית מלאה.

בנובמבר 1931 נחתם לראשונה הסכם בין שתי המדינות. היחסים אז היו עדיין חלשים, שכן לאמריקה לא היה אינטרס בהקמת נציגות דיפלומטית בסעודיה; אז עסקו האמריקאים עסקו בענייני ערב הסעודית דרך נציגותיהם בקהיר שבמצרים וארצות הברית לא שלחה שגריר תושב בערב הסעודית עד 1943^[2].

הקמת עראמקו

ערך מורחב – עראמקו הסעודית

במאי 1933 העניק שליט ערב הסעודית, אבן סעוד, לחברת "סטנדרד אויל של קליפורניה" (סוקאל, באנגלית: Standard Oil Company of California, בראשי תיבות Socal, לימים "שברון" Chevron) זיכיון בן 60 שנה להפיק נפט על שטח של 961,567 קמ"ר בחבליה המזרחיים של הממלכה, מרביתו באזור אל-חסא. בסוף 1933 הקימה סוקאל חברת בת בשם "חברת הנפט סטנדרד הערבית של קליפורניה" (קזוק, California Arabian Standard Oil Company או בראשי תיבות Casoc), וזו קיבלה לידיה את הזיכיון. קזוק הייתה רשומה במדינת דלאוור שבארצות הברית בהון רשום של 700,000 דולרים, הון שסופק כולו על ידי חברת האם^[3].

בשנת 1936 מכרה קזוק מחצית מן הזיכיון לחברת הנפט של טקסס (טקסקו, Texaco, לימים "שברון" לאחר המיזוג) תמורת 21 מיליון דולר. במרץ 1938 גילו שתי החברות לראשונה נפט בבאר דמאם מס' 7 (הנפט הראשון בממלכה) בתחומי הזיכיון שבבעלותן. ובעקבות הצלחתו של שדה הנפט הוגדל שטח הזיכיון ל-1,139,595 קמ"ר שכלל גם את חלקה של ערב הסעודית באזורים הנייטרליים שבין הממלכה לבין כווית ובין הממלכה לבין עיראק. בשנת 1944 שינתה החברה את שמה, והיא נתכנתה מעתה "חברת הנפט הערבית-אמריקאית" – עראמקו; Arabian-American Oil Company או בראשי תיבות Aramco, עראמקו).

מלחמת העולם השנייה

לאחר כניעת גרמניה הנאצית ותבוסתן של מדינות הציר במערכה במזרח התיכון במלחמת העולם השנייה התהדקו יחסי ארצות הברית-ערב הסעודית. במהלך מלחמת העולם השנייה נטתה ערב הסעודית באופן ברור לטובת בעלות הברית ואף התירה לארצות הברית להקים בסיס צבאי גדול בדהראן (1943), אך לא הצטרפה לבעלות הברית.

ככל שהיחסים בין ארצות הברית לסעודיה התהדקו לאט, מלחמת העולם השנייה הייתה המדרגה הראשונה לחימום היחסים. ארצות הברית הייתה מעורבת באופן עמוק במלחמה לאחר המתקפה על פרל הארבור וכתוצאה מכך היחסים בין שתי המדינות נשמרו עַל אֵשׁ קְטַנָּה. הזנחה זו של היחסים הותירה את סעודיה פגיעה להתקפה מצד מדינות הציר. איטליה הפשיסטית הפציצה מתקן נפט של עראמקו בדהראן, מה שהשהה את קצב ייצור הנפט של ערב הסעודית. לאחר התקפה זו נלחם המלך בן סעוד למצוא כוח חיצוני שיגן על המדינה, מחשש למתקפות נוספות שיפסיקו ככל הנראה את ייצור הנפט של המדינה ואת זרימת העלייה לרגל לעיר מכה לכבוד החג'.

עם התקדמות מלחמת העולם השנייה החלה ארצות הברית להאמין כי הנפט הסעודי הוא בעל חשיבות אסטרטגית. כתוצאה מכך ארצות הברית החלה לדחוף לשליטה רבה יותר על עראמקו. ב-16 בפברואר 1943 הכריז הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט כי "הגנה על ערב הסעודית חיונית להגנת ארצות הברית", ובכך אפשרה ארצות הברית את השמת חוק "השאל-החכר" (Lend-Lease) שנחקק באפריל 1940 גם על ערב הסעודית. מאוחר יותר באותה שנה, הנשיא אישר את הקמתה של חברת נפט בבעלות המדינה מתוך כוונה כי חברה זו תרכוש את כל המניות של עראמקו ובכך להשיג שליטה על עתודות הנפט המוכחות של ערב הסעודית באזור. עם זאת, התוכנית להקמת החברה נתקלה בהתנגדות, ובסופו של דבר נכשלה. רוזוולט המשיך לחזר אחרי ממשלת ערב הסעודית, וב-14 בפברואר 1945, מיד לאחר סיום ועידת יאלטה הוא נפגש באגם המר הגדול עם המלך אבן סעוד על סיפון אניית "קווינסי", סיירת מלחמה אמריקאית. שם רוזוולט דן עם המלך אבן סעוד בנושאים כגון יחסי הביטחון של המדינות והפגין אהדה להתנגדותו הנחרצת של אבן סעוד להקמת מדינה יהודית במנדט הבריטי^[4].

ב-1943 הפך הסיוע הכלכלי של ארצות הברית לערב הסעודית ממוסד ורשמי. נפתחה צירות קבע אמריקאית בעיר ג'דה ובני המלוכה הסעודית נסעו לביקורים בוושינגטון^[5]. נוסף על כך, המלך אבן סעוד אישר בקשת ארצות הברית להקמת בסיס צבאי בערב הסעודית עבר חיל האוויר של ארצות הברית בדהראן^[6].

לאחר מלחמת העולם השנייה

מאז מלחמת העולם השנייה, שתי המדינות כרתו ברית כנגד הקומוניזם. הברית באה לידי משמעות בייצוב מחירי הנפט, יציבות בתחומי הנפט וספנות הנפט במפרץ הפרסי ויציבות בכלכלות של מדינות המערב שבהם הסעודים השקיעו.

בשנת 1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, אזרחי ערב הסעודית החלו להרגיש לא בנוח עם נוכחותם של הכוחות המזוינים של ארצות הברית בדהראן. לעומת זאת, ממשלת סעודיה וראשיה ראו את הכוחות האמריקאים באזור כמרכיב מרכזי באסטרטגיית ההגנה הצבאית הסעודית^[7]. בתקופה זו, בראשית המלחמה הקרה, הייתה ארצות הברית מודאגת מאוד מהקומוניזם הסובייטי, מה שגרם לה לפתח אסטרטגיה של "ריסון" הקומוניזם בחצי האי ערב, תוך שמירה על הביטחון הסעודי בראש סדר העדיפויות של וושינגטון. ממשלו של הנשיא הארי טרומן הבטיח לאבן סעוד שיגן על ערב הסעודית מפני כל השפעה סובייטית. לפיכך, ארצות הברית הגבירה את נוכחותה באזור כדי להגן על האינטרסים שלה ושל בעלות בריתה. היחסים הביטחוניים בין ערב הסעודית לארצות הברית התחזקו במידה רבה בראשית המלחמה הקרה^[8].

ב-1951, במסגרת הסכם הגנה הדדי, הקימה ארצות הברית משלחת קבע של צבאה בערב הסעודית והסכימה לספק תמיכה לכוחות המזוינים של ערב הסעודית. חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית (United States Army Corps ofEngineers) סייע בבניית מתקנים צבאיים בערב הסעודית. הסכם זה היווה את הבסיס למה שהפך ליחסים ביטחוניים ארוכי טווח. שנתיים לאחר מכן, המלך אבן סעוד מת והוחלף על ידי בנו, סעוד, מלך ערב הסעודית שהיה ידוע במוניטין שלו כבַּזְבְּזָן. המלך סעוד נאלץ להעביר את השליטה הישירה על ענייני הממשלה לאחיו למחצה פייסל בין 1958 ל-1961. ב-1964 אילצו בני משפחת המלוכה והמנהיגות הדתית של ערב הסעודית את סעוד לפרוש לטובתו של פייסל.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 שתי המדינות היו בעלות ברית נגד הסובייטים באפגניסטן. במהלך גירוש עיראק מכווית במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991 שתי המדינות פעלו על מנת למגר את איומיו של סדאם חוסיין. סעודיה התנגדה למלחמת עיראק ולפלישת האמריקאים לעיראק בשנת 2003.

פיגועי 11 בספטמבר הובילו לחשדות לגבי חלקם של גורמים בסעודיה בפיגועים ובתופעת הפונדמנטליזם האיסלאמי. רוב המחבלים היו ממוצא סעודי. הפיגועים גרמו לזעזוע חסר תקדים בשלטון בערב הסעודית. התגובה של ריאד הייתה כפולה - מצד אחד דחיית כל טענה למעורבות כזו או אחרת של ערב הסעודית בתכנון או בביצוע הפיגועים. מצד שני, פתיחה ברפורמות, כדי להדוף את הביקורת ולמנוע מבוכה נוספת מצד גורמי טרור אסלאמיים. במשך שנים הטילו בוושינגטון ספק בעומק הרפורמות של ריאד. בשנת 2015 התרחש שינוי נוסף בהנהגת המדינה. מוחמד בן סלמאן עלה לעמדת בכורה והחל בסדרת רפורמות רבות בממלכה, עם חזון שבו לא היה מקום לאסלאם קיצוני^[9].

ב-20 באוקטובר 2010 הודיעה מחלקת המדינה של ארצות הברית לקונגרס על כוונתה לבצע את אחת מעסקאות הנשק הגדולות ביותר בהיסטוריה, העומדת על 60 מיליארד דולר. ארצות הברית מכרה נשק בהיקף גדול מאוד לסעודיה, מה שמשפר את יכולת התקיפה של הכוחות המזוינים של ערב הסעודית ושל ארצות ערב בפרט.

סעודיה היא יבואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם אחרי הודו, ו-61% מהיבוא הזה הגיעיו מארצות הבית. סעודיה הייתה צרכנית הנשק הגדולה ביותר של ארצות הברית בשנת 2017^[10]. נוסף על כך, ב-21 במאי 2017, בעת ביקורו בריאד, חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על עסקת נשק עם ערב הסעודית בהיקף של כ-350 מיליארד דולר, בעסקה המוגדרת כגדולה ביותר בהיסטוריה.

לאחר בחירותו של ג'ו ביידן לתפקיד הנשיא, הוא הבהיר את סירובו לקיים דיאלוג עם יורש העצר הסעודי והשליט בפועל מוחמד בן סלמאן. בין השאר הדגיש ביידן את ביקורתו על הפגיעה בזכויות האדם בסעודיה^[11] שאותה הוא הרבה ליחס לבן סלמאן^[12]. ביידן מימש הבטחת בחירות ופרסם דו"ח של קהילת המודיעין האמריקאית, שהעריך כי יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, מתוקף תפקידו ומעמדו, היה אחראי לרצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י. הסעודים דחו את הדו"ח וגינו את מסקנותיו^[13]. חשוקג'י, שנהג לבקר את השלטון הסעודי ואת יורש העצר מוחמד בן סלמאן, נרצח באוקטובר 2018 בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. הוא הגיע לקונסוליה כדי לאסוף מסמכים לקראת חתונתו עם ארוסתו הטורקייה. הרוצחים ביתרו את גופתו והוציאו אותה מבניין הקונסוליה. הרצח עורר סערה עולמית ופגע קשות במעמדו של בן סלמאן בזירה הבינלאומית. ממשלות במערב, וגם ה-CIA, טענו שבן סלמאן הורה לרצוח את העיתונאי שביקר את שלטונו. השלטון הסעודי הכחיש אחריות לרצח^[14]. ארצות הברית הטילה סנקציות על אזרחים סעודים לאחר פרסום הדוח^[15].

מאז שהחלה מלחמת אוקראינה - רוסיה, פעלו גורמים שונים בממשל ביידן לחזר אחרי אנשי הממשל הסעודי – במטרה להביא להפשרת היחסים ולגייס את הסעודים להורדת מחירי הנפט. סעודיה סירבה להוריד את המחירים כמו שאר חברות אופ"ק^[16]^[12].

ארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק+) אישר ב-6 באוקטובר 2022 את צמצום הפקת הנפט הגדול ביותר מאז 2020, מה שהיה עלול להוביל לזינוק מחודש במחירי הדלק העולמיים^[17]. סעודיה תמכה וארצות הברית התנגדה. בארצות הברית נאמר כי הנשיא ביידן שוקל מחדש את יחסיו עם ערב סעודית בעקבות ההחלטה לקצץ בתפוקת הנפט^[18].

שגרירים

שגרירי ערב הסעודית בארצות הברית: בנדר אבן סולטן (1985 עד 2005), טורקי אל-פייסל

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי ארצות הברית – ערב הסעודית בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות ארצות הברית בריאד (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות ערב הסועדית בוושינגטון די. סי. (באנגלית)
היסטוריה של היחסים (באנגלית)
הקונסוליה הכללית של ארצות הברית בדהראן, באתר הרשמי של שגרירות ארצות הברית בערב הסעודית
הקונסוליה הכללית של ארצות הברית בג'דה, באתר הרשמי של שגרירות ארצות הברית בערב הסעודית
יואל גוז'נסקי וארז שטרים, שינוי והמשכיות ביחסי ארצות הברית-סעודיה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
שלמה נקדימון, מבוא היסטורי לנאום נתניהו בקונגרס, באתר הארץ, 17 בפברואר 2015

הערות שוליים

^ How the U.S.-Saudi relationship grew cold under Barack Obama's watch, באתר FP
^ Grayson, Benson Lee (1982). Saudi-American relations. University Press of America
^ בנימין שבדרן, נפט המזרח-התיכון: ברכה ואיום, עם עובד, 1975, עמ' 185–188. גודלו של שטח הזיכיון – 371,263 מייל רבוע או 961,567 קמ"ר – לקוח מתוך Paul Lunde, "A King and a Concession", Saudi Aramco World, Vol. 35, No. 3 (May/June 1984
^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם - חלק שני, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 126
^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, חמישה כרכים, האוניברסיטה הפתוחה, 1992 - 2003
^ Ambassador Parker T. Hart 1910-1997
^ SAUDI ARABIA AND THE UNITED STATES, 1931-2002
^ Saudi Arabia : a country study
^ נטע בר, האמת שמאחורי המסיכה הסעודית, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2021
^ רוב דייוויס, האיום של סעודיה: כמה נזק יכולה לגרום יצואנית הנפט הגדולה בעולם?, באתר TheMarker‏, 16 באוקטובר 2018
^ ביידן: "אודיע על שינויים משמעותיים ביחסים עם סעודיה", באתר ynet, 27 בפברואר 2021
^ ¹ ² אסף רוזנצוייג, ‏הקרע בין ארה"ב וסעודיה מעמיק: "אל תסייעו בנפט, אך גם אל תפריעו ללחימה באוקראינה", באתר ‏מאקו‏, 21 באפריל 2022
^ ארצות הברית וערב הסעודית מחשבות מסלול מחדש, באתר www.inss.org.il
^ בניו של חשוקג'י "סלחו" לרוצחים, שחמקו מעונש מוות, באתר ynet, 22 במאי 2020
^ הדו"ח על רצח חשוקג'י: ארה"ב הטילה סנקציות על אזרחים סעודים, בן סלמאן לא ברשימה, באתר ynet, 26 בפברואר 2021
^ דורון פסקין, המשבר הרוסי־אוקראיני מאפשר לסעודיה לנקום בממשל ביידן, באתר כלכליסט, 20 בפברואר 2022
^ מחירי הדלק שוב יזנקו? אופ"ק+ הסכימו לצמצם את הפקת הנפט, באתר ynet, 6 באוקטובר 2022
^ טלי גולדשטיין‏, "סדק דק" נוצר ביחסים בין ארה"ב לסעודיה - האם יהפוך לבולען?, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2022

[1] How the U.S.-Saudi relationship grew cold under Barack Obama's watch, באתר FP

[2] Grayson, Benson Lee (1982). Saudi-American relations. University Press of America

[3] בנימין שבדרן, נפט המזרח-התיכון: ברכה ואיום, עם עובד, 1975, עמ' 185–188. גודלו של שטח הזיכיון – 371,263 מייל רבוע או 961,567 קמ"ר – לקוח מתוך Paul Lunde, "A King and a Concession", Saudi Aramco World, Vol. 35, No. 3 (May/June 1984

[4] חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם - חלק שני, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 126

[5] חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, חמישה כרכים, האוניברסיטה הפתוחה, 1992 - 2003

[6] Ambassador Parker T. Hart 1910-1997

[7] SAUDI ARABIA AND THE UNITED STATES, 1931-2002

[8] Saudi Arabia : a country study

[9] נטע בר, האמת שמאחורי המסיכה הסעודית, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2021

[10] רוב דייוויס, האיום של סעודיה: כמה נזק יכולה לגרום יצואנית הנפט הגדולה בעולם?, באתר TheMarker‏, 16 באוקטובר 2018

[11] ביידן: "אודיע על שינויים משמעותיים ביחסים עם סעודיה", באתר ynet, 27 בפברואר 2021

[:0-12] ¹ ² אסף רוזנצוייג, ‏הקרע בין ארה"ב וסעודיה מעמיק: "אל תסייעו בנפט, אך גם אל תפריעו ללחימה באוקראינה", באתר ‏מאקו‏, 21 באפריל 2022

[13] ארצות הברית וערב הסעודית מחשבות מסלול מחדש, באתר www.inss.org.il

[14] בניו של חשוקג'י "סלחו" לרוצחים, שחמקו מעונש מוות, באתר ynet, 22 במאי 2020

[15] הדו"ח על רצח חשוקג'י: ארה"ב הטילה סנקציות על אזרחים סעודים, בן סלמאן לא ברשימה, באתר ynet, 26 בפברואר 2021

[16] דורון פסקין, המשבר הרוסי־אוקראיני מאפשר לסעודיה לנקום בממשל ביידן, באתר כלכליסט, 20 בפברואר 2022

[17] מחירי הדלק שוב יזנקו? אופ"ק+ הסכימו לצמצם את הפקת הנפט, באתר ynet, 6 באוקטובר 2022

[18] טלי גולדשטיין‏, "סדק דק" נוצר ביחסים בין ארה"ב לסעודיה - האם יהפוך לבולען?, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כולל ניסוחים גרועים ושגיאות מהותיות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.