יישוב קהילתי
בישראל, יישוב קהילתי הוא יישוב כפרי שבניגוד למושב ולקיבוץ אין לו שטחים המיועדים לחקלאות. אלא זה יישוב שנבנה מראש למגורי אנשים הרוצים לגור בפרבר כפרי.
היסטוריה
עריכהבראשית 1975 הקים חנן פורת ארגון בשם "תנועת היישובים העירוניים מעבר לקו הירוק" במטרה להקים מערכת תומכת להתנחלויות. כמנהל התנועה התמנה עוזי גדור. גדור, שהוטרד בשאלת סיווגם של היישובים, שמעמדם לא היה של יישוב עירוני עצמאי אך גם לא קיבוץ השיתופי באופיו ולא מושב חקלאי באופיו, פרסם ב"נקודה" מאמר המציג צורת התיישבות כפרית חדשה, שהעניק לה את השם "יישוב קהילתי". היישוב הקהילתי, על פי תפיסתו של גדור, נועד להיות ישוב סגור המתנהל על ידי ועד נבחר וועדת קבלה, וחברה המגדירה את אופייה ומקפידה על קיומו. המכנה היישובי המשותף הוא חברתי-קהילתי, ואילו את הבסיס הכלכלי – על כל מתיישב לפתור בעצמו, אם בעבודת חוץ או עיסוק מקומי.[דרוש מקור] המבנה החדש אומץ לראשונה על ידי עפרה.[1]
כשנתיים אחר כך, כששימש גדור אחראי על תכנון פריסת צה"ל, הגיעו אליו חבורת חוקרים מרפא"ל שביקשו להקים יישוב בגוש שגב באזור שהיה שטח אש. בצד המשבצת שפינה להם הציע גם את רעיון היישוב הקהילתי. היישובים יובלים ועצמון היו היישובים הקהילתיים הראשונים שהוקמו בגבולות הקו הירוק.
מאפייני היישוב הקהילתי
עריכהיישוב קהילתי מאופיין על ידי חזון משותף שממנו נגזר אופי היישוב ויחסי הפרט והקהילה בו. בין סוגי היישובים הקהילתיים ניתן למצוא יישובים בעלי אופי חרדי, דתי או דתי תורני, יישובים המשותפים לדתיים וחילוניים, ויישובים המשלבים מגורים עם שמירה על איכות הסביבה. לרוב, החלטות ביישובים קהילתיים מתקבלות על ידי אספה כללית או ועדות הפועלות מטעם אספה כללית, בניגוד ליישובים עירוניים בהם ההחלטות מתקבלות על ידי נבחרי ציבור.
היישובים הקהילתיים מתאפיינים באוכלוסייה קטנה יחסית של מאות עד אלפי תושבים, למרות שישנם יישובים חרדיים גדולים המוגדרים כיישובים קהילתיים. כן מתאפיינים היישובים הקהילתיים בהיותם נפרדים מאזורים מטרופוליניים ומקובל שיש בהם איכות חיים גבוהה יחסית ליישובים פריפריאלים[2]. ביישוב קהילתי אין שיתוף כלכלי בין התושבים, אלא כל תושב מוצא את מקור פרנסתו בעצמו ואין חובת תעסוקה במקום.
המדינה מסייעת ליישובים בהקמת תשתיות - דרכים, ביוב, חשמל, מים, וכדומה, ואילו הבתים נבנים בידי התושבים לרוב בשיטת בנה ביתך.
צורת התיישבות זו רווחת באזורים בישראל בהם החלה ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים כגון תוכנית המצפים בגליל, וההתנחלויות, שחלק ניכר מהן הוא יישובים קהילתיים[3].
תיקון משנת 2011 לפקודת האגודות השיתופיות[4] מסדירה מאפיינים ייחודיים של יישוב קהילתי, ובהם:
- בניגוד ליישוב עירוני, על מנת לרכוש קרקע או בית ביישוב קהילתי, נדרש המועמד לעבור ועדת קבלה, הקובעת האם לקבל את המועמד ליישוב[5]. הפקודה קובעת רשימה סגורה של עילות לסירוב לקבל אדם ליישוב, ובהן "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב הקהילתי", ואוסרת לסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית.
- העברת זכות במקרקעין ביישוב שיתופי מצריכה אף היא אישור של ועדת קבלה. הגבלה זו אינה חלה על העברה בירושה (סעיף 6ב לחוק האגודות השיתופיות).
בהתאם לגודלם, מיקומם ואופיים, וכן לאור המגמות לאיחוד רשויות מקומיות, ליישובים קהילתיים שונים מעמד מוניציפלי שונה. חלקם מועצות מקומיות, חלקם ועדים מקומיים במסגרת מועצות אזוריות וחלקם ועדי רובע עירוני במסגרת עיריות שעברו תהליך של איחוד רשויות, תוך שימור המעמד החברתי-קהילתי העצמאי של היישוב הקהילתי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יהונתן ליס, שיחת היום - "שי חרמש, את מי ועדת קבלה תשאיר מחוץ ליישוב?", באתר הארץ, 21 במרץ 2011
- ג'קי חורי, אז מה זו בדיוק ועדת קבלה ליישוב קהילתי, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2012
הערות שוליים
עריכה- ^ שני חמדת ולשם סלע (מראיינות), סיפורו של משה מרחביה-עפרה, באתר מועצת יש"ע
- ^ עוז אלמוג, מהו יישוב קהילתי?, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- ^
לביאה אפלבום; דוד ניומן, היישוב הקהילתי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א–2011, ס"ח 2286 מ-30 במרץ 2011
- ^ משפחה מושלמת - סרט תיעודי על תהליך הקבלה ליישובים קהילתיים. בימוי: רוני אבולעפיה. ישראל, 2007;
נטע זיו וחן תירוש, המאבק המשפטי נגד מיון מועמדים ליישובים קהילתיים – מלכוד ברשת טובענית ומחוררת, בתוך: אמנון להבי (עורך), קהילות מגודרות, 2010
