ילדים אבודים בספרד תחת פרנקו
ילדים אבודים בספרד תחת פרנקו (ספרדית: niños perdidos del franquismo, niños robados por el franquismo) היו הילדים שנחטפו מהוריהם שתמכו ברפובליקה הספרדית השנייה. הורי הילדים נכלאו או נרצחו על ידי חיילים מהפלג הלאומני, במהלך מלחמת האזרחים בספרד וספרד הפרנקואיסטית. היו מקרים שהילדים החטופים היו קורבנות לסחר בילדים ואימוץ בלתי חוקי. מספר הילדים שנלקחו בין השנים 1939–1975 מגיע על פי הערכות מסוימות ל-300,000.[1]
אאוגניקה היספנית עריכה
האאוגניקה ההיספנית נוסחה על ידי הפסיכיאטר אנטוניו ואלחו נאג'רה (Antonio Vallejo-Nágera) שטען כי ישנו קשר בין מרקסיזם למוגבלות שכלית. ואלחו נאג'רה קיבל את הכשרתו גם בגרמניה הנאצית.[2] בספר שפרסם ב-1939, ואלחו נאג'רה הציג את הטענה שמרקסיזם מושך 'פסיכופתים אנטי-חברתיים' ואם ילדים יופרדו בינקותם מהוריהם המרקסיסטים, ניתן יהיה "לשחרר את החברה מהמגפה הנוראה הזו". כתביו של ואלחו נאג'רה היו אחד המקורות להצדקה ה"רפואית" להפרדת הילדים ממשפחותיהם[3] המניע העיקרי לחטיפת ילדים מהוריהם עד שנות ה-50 הייתה אידאולוגית, אבל בשנים לאחר מכן, החטיפות התרחבו גם לילדים ממשפחות עניות או שמשפחות שנחשבוו כלא נורמטיביות.[1]
היעלמות ילדים עריכה
הילדים הראשונים שנלקחו היו יתומים של מתנגדי משטר ותינוקות שנולדו לאסירות פוליטיות בכלא. שמות הילדים שונו והם הועברו למשפחות נאמנות למשטר. הכנסייה הקתולית בספרד שיתפה פעולה עם המשטר כאחראית על מערכת החינוך במדינה וכן על חלק מבתי החולים הממשלתיים. נזירות לקחו חלק משמעותי בניהולם. בנוסף, הן היו אחראיות על טיפול הבירוקרטי בעניים שהגיעו לבתי החולים שם הן יכלו לזהות נשים צעירות לא נשואות ולהשפיע עליהן למסור את התינוקות לאימוץ לאחר הלידה. אמהות חד הוריות שסירבו לשלוח את ילדיהן לאימוץ סוממו, לא פעם, לאחר הלידה ונאמר להן כשהתעוררו שוולד מת.[2]
קבוצה נוספת של ילדים שנחטפה היו ילדים שהוריהם שלחו אותם לחו"ל בזמן מלחמת האזרחים. עם הניצחון במלחמה, אנשי פרנקו איתרו את הילדים והחזירו אותם לספרד למשפחות מאמצות תומכות השלטון.[4]
הכרה משפטית ומוסרית עריכה
לאחר מותו של פרנקו, ספרד העבירה חוק חנינה שפטר את רוב חברי המשטר מפשעי העבר שלהם.[2] החוק מבוסס על החלטה פוליטית - ברית השכחה (אנ') - בין מפלגות הימין והשמאל בספרד.[5]
מאז שנות האלפיים ארגונים לא ממשלתיים סייעו למשפחות לאתר קרובי משפחה אבודים. כאשר דיווחו למשרד המשפטים על מקרים של הפרט זכויות יוצרים, נענו בהתעלמות. הם פנו לקבוצת העבודה של האו"ם בנושא היעלמויות כפויות או בלתי רצוניות והאחרונה העבירה לממשלת ספרד שלושה מקרים לבדיקה.[4] השופט בלטסר גארסון טען שחטיפת הילדים היא פשע נגד האנושות. הוא עודד את התובע הכללי לחקור את הנושא ולתבוע את מי שהיה מעורב בחטיפת הילדים ולשלם פיצויים לקורבנות.[6] מדוח של אמנסטי אינטרנשיונל משנת 2021, עולה כי משפחות המחפשות ילדים שנעלמו לא מקבלות את הסיוע הנדרש ואף מערימים בפניהם קשיים.[7]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Casey Quackenbush, Spain's First Franco-Era 'Stolen Babies' Trial Begins, Time, 2018-06-26 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Casey, Nicholas (2022-09-27). "Taken Under Fascism, Spain's 'Stolen Babies' Are Learning the Truth". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-21.
- ^ Peter Anderson, Spain's Lost Children, The British Academy, 4 Jul 2017 (באנגלית)
- ^ 1 2 S. Salsench i Linares, Francoism Facing Justice: Enforced Disappearances before Spanish Courts, Journal of International Criminal Justice 11, 2013-05-01, עמ' 463–483 doi: 10.1093/jicj/mqt012
- ^ Omar G. Encarnación, Forgetting, in Order to Move On, www.nytimes.com, January 22, 2014 (באנגלית)
- ^ "Los niños perdidos son víctimas del franquismo", www.publico.es, 19/11/2008
- ^ Graham Keeley, ‘More than 50,000 babies’ stolen from Spanish mothers, The Independent, 2021-03-16 (באנגלית)