ילדי גן העדן

סרט קולנוע צרפתי משנת 1945

ילדי גן העדןצרפתית: Les Enfants du Paradis) הוא סרט קולנוע צרפתי משנת 1945 מאת הבמאי מרסל קרנה לפי מחזה מאת ז'אק פרוור. הסרט הופק בעת כיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה ועלה לאקרנים מיד עם שחרורה.

ילדי גן העדן
Les enfants du Paradis
בימוי מרסל קרנה
הופק בידי רמון בורדרי
פרד אורן
תסריט ז'אק פרוור
עריכה Henri Rust עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ארלטי
ז'אן-לואי בארו
פייר בראסר
פייר רנואר
מוזיקה מוריס טירייה, ז'וזף קוסמה
צילום רוז'ה איבר (יובר), מארק פוסאר
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פאתה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Scalera Film, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 9 במרץ 1945
משך הקרנה 195 דקות
שפת הסרט צרפתית
סוגה סרט רומנטי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט מספר על אהבה בלתי ממומשת של פנטומימאי לקורטיזנה (שמגלמת השחקנית ארלטי) בפריז של שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, שמאוהבים בה גם פושע, אריסטוקרט ושחקן. בעגת התיאטרון הצרפתית, היציע העליון ובו המקומות הזולים ביותר נקרא "גן העדן", ובו ישבו בני המעמד הפשוט שלא הסתירו את דעתם על השחקנים, לפיכך השם "ילדי גן העדן" מרמז הן לשחקנים והן לקהל האנשים הפשוטים ממעמד הפועלים היושבים ביציע העליון. הסרט מתייחס לשניות זו[1].

במשאל שנערך בקרב מבקרי קולנוע צרפתים נבחר כסרט הטוב ביותר בכל הזמנים[2]. בישראל נבחר לאחד משלושת הסרטים הצרפתיים האהובים ביותר בכל הזמנים, במשאל בקרב המבקרים יהודה סתיו, אורי קליין, אמיר קמינר ויעל שוב[3]. עם זאת, היו שטענו כי בסרט טמונים מסרים אנטישמיים סמויים[4].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ילדי גן העדן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מאמר על הסרט
  2. ^ ENFER PARADIS Les Enfants du paradis ENFER PARADIS Les Enfants du paradis
  3. ^ אודות הסרט בסינמטק הרצליה
  4. ^ יהודה מורלי, Révolution au paradis: Représentations voilées de personnagesjuifs dans le cinéma de la France occupée, 2014 (בצרפתית). בתרגום לאנגלית: Revolution in Paradise: Veiled Representations of Jewish Characters in the Cinema of Occupied France (2020), ובקצרה בעברית: "האף הארוך של הקולנוע הצרפתי", סגולה גיליון 127, ינואר 2021, עמ' 14–23.