ים ירחי
ים ירחי או ימה ירחית (בלטינית: Mare, "מַארֶה"; וברבים: Maria, "מַארִיָה") הוא כינוי למישור בזלת גדול וכהה על ירח כדור הארץ, שנוצר בהתפרצות געשית עתיקת יומין. אסטרונומים מוקדמים חשבו בטעות שמישורי הבזלת הם ימים, ומכאן מקור הכינוי מַארֶה, שפירושו בלטינית 'ים'. בשל הרכבם הכימי העשיר בתרכובות ברזל, מישורי הבזלת מחזירים את אור השמש פחות טוב מ-'רמות' הירח, ולכן נראים כהים יותר לעין הבלתי-מזוינת. המאריה מכסים כ-30% משטחו של הצד הקרוב והנראה של הירח, ו-2% מצידו הרחוק. המאריה בצד הרחוק של הירח קטנים יותר, ורובם נמצאים במכתשים גדולים שבהם הייתה זרימה געשית מועטה.
במפת הירח מצוינים 22 מאריה[1], שהקטן ביותר קוטרו כ-150 ק"מ (ים הנחש), והגדול ביותר קוטרו כ-1,596 ק"מ (ים הקור). הקוטר הממוצע הוא כ-515 ק"מ. לשם השוואה, קוטרו של אוקיינוס הסערות, תוואי גאולוגי משמעותי שיש המחשיבים אותו כמארה גם כן, הוא כ-2,568 ק"מ.
מערכת המונחים המסורתית לירח כוללת גם אוקיינוס אחד, ותוואים בעלי מאפיינים דומים למארה, אך קטנים יותר, המכונים לַאקוֹס (אגם), פַּאלוֹס (ביצה) וסִינוּס (מפרץ).
גיל עריכה
גיל הבזלת נקבע הן על ידי תיארוך רדיומטרי ישיר, והן בטכניקה של ספירת מכתשים. בשיטה הרדיומטרית נמצא כי הגיל נע בין 3.16 ל-4.2 מיליארדי שנים[2]. לפי שיטת ספירת המכתשים, גיל הסלעים הצעירים ביותר הוא 1.2 מיליארדי שנים[3]. עם זאת, נראה שרוב הבזלת התפרצה לפני כ-3 עד 3.5 מיליארדי שנים. רוב ההתפרצויות הגעשיות התרחשו בצד הקרוב של הירח, והזרמים הצעירים ביותר נמצאים באוקיינוס הסערות. בצד הרחוק אירעו התפרצויות מעטות, וכולן מוקדמות. רוב ההתפרצויות אירעו בקרבת אגנים נמוכים שנוצרו מפגיעת מטאורים, או שזרמי הלבה התנקזו לשם. עם זאת, השטח הגדול ביותר של סלעים געשיים, אוקיינוס הסערות, לא מתאים לאף אגן פגיעה ידוע.
פיזור עריכה
המאריה אינם מפוזרים באופן שווה על פני הירח, ורובם ממוקמים בצד הקרוב של הירח. הסיבות לכך עדיין נתונות לדיון בקהילה המדעית. יש שפע של הסברים, שגויים ברובם, באשר לסיבה האפשרית להתפלגות מרחבית זו:
- מאחר שברבים מהמאריה ממלאה הבזלת אגנים נמוכים שנוצרו מפגיעת מטאורים, יש שסברו שפגיעת המטאור גרמה בדרך כלשהי להתפרצות הגעשית. לרוב, עם זאת, הפעילות הגעשית התרחשה כ-500 מיליון שנים לאחר הפגיעה, ולפיכך הקשר הסיבתי בין השניים הוא קלוש.
- הועלתה השערה כי שדה הכבידה של הארץ עשוי לעודד התפרצויות בצד הקרוב של הירח, יותר מאשר בצדו המרוחק. אולם, במערכת ייחוס המסתובבת עם הירח, התאוצה הצנטריפוגלית שווה בעוצמתה לתאוצת המשיכה של הארץ, ומנוגדת לה בכיוונה, כך שהן מבטלות זו את זו. כוח הגאות של כדור הארץ גורם, בהדרגה, לעיוות צורתו של הירח, לכדי אליפסואיד מוארך, שצירו הארוך מצביע אל הארץ וממנה. כאנלוגיה, יש לזכור כי תופעת הגאות והשפל מתרחשת פעמיים ביממה, ומושפעת הן מן הנקודה הקרובה ביותר לירח, והן מן הנקודה המרוחקת ממנו ביותר.
- מאחר שבזלת המאריה דחוסה יותר מסלעי המחדר הוולקני המרכיבים את הקרום העליון של הירח, הועלתה ההשערה לפיה התפרצויות הבזלת נוטות להתרחש במקומות נמוכים בהם הקרום הוא דק. עם זאת, בנקודה הנמוכה ביותר על הירח, הנמצאת באגן הקוטב הדרומי - אֵיְטְקֶן (בצד הרחוק), יש דווקא מעט לבה בזלתית. זאת ועוד, הקרום מתחת לאגן זה הוא כנראה דק יותר מאשר הקרום שמתחת לאוקיינוס הסערות. ייתכן שעובי הקרום מווסת את כמות הלבה הבזלתית המגיעה בסופו של דבר אל פני השטח, אך עובי הקרום לבדו אינו הגורם השולט בהתפלגות בזלת המאריה[4].
- הועלתה השערה כי ישנו קשר כלשהו בין בזלת המאריה לבין ההקפה הסינכרונית של הירח סביב כדור הארץ. עם זאת, מקורו של מומנט הכוח הכבידתי הגורם ל-tidal despinning הוא אך ורק ממומנט ההתמד של הגוף (ראו גם נעילת גאות), ולמישורי הבזלת תרומה זניחה לכך. בנוסף, התחזית היא שההאטה הסיבובית עקב כוחות הגאות התרחשה במהירות (בסדר גודל של עשרות מיליוני שנים), בעוד שרוב התפרצויות הבזלת אירעו כמיליארד שנים לאחר מכן.
כאמור לעיל, הקהילה המדעית עדיין דנה באשר לסיבת ההתפלגות המרחבית של המאריה על הירח. בהתבסס על נתונים עדכניים שהושגו מספקטרומטר של קרני הגמא של משימת לונר פרוספקטור (Lunar Prospector), נראה שחלק גדול מהאלמנטים מיצרי החום (בצורת KREEP) שעל הירח ממוקמים באזורי אוקיינוס הסערות ואגן הגשמים (אזורים אלה מכונים מישור סערות KREEP)[5][6][7]. ההגברה בייצור החום הנגרמת מריכוזם של אלמנטי ה-KREEP, קשורה כמעט בוודאות למשך ולעוצמה של הפעילות הגעשית באזורים אלה. עם זאת, אין הסכמה באשר למנגנון שהביא לדחיסת ה-KREEP באזורים אלה[8].
הרכב עריכה
בזלת המאריה מחולקת באופן כללי לשלוש סדרות, בהתבסס על הכימיה של האלמנט העיקרי בה, טיטניום. מדוגמאות סלעים שנאספו במשימות אפולו, נראה היה שהבזלת מקובצת לסדרות בדידות: בזלת high-Ti, בזלת low-Ti ובזלת very low-Ti. לאחר משימת קלמנטיין שאספה נתונים גלובליים בחישה מרחוק, הוברר שבין הסדרות השונות יש רצף מתמשך של ריכוזי טיטניום, ושסדרת high-Ti אינה מצויה בשפע. תכולת הטיטאניה (TiO2) בבזלת המאריה עשויה להגיע ל-15% ממשקל הסלע, בעוד שבבזלת בכדור הארץ התכולה נמוכה משמעותית מ-4%. חלוקות גיאוכימיות אחרות מתבססות על ריכוז האלומיניום והאשלגן.
ימות הירח עריכה
ימות ואוקיינוסים עריכה
ה"ימות" (Maria) וה"אוקיינוס" (Oceanus) שעל הירח:
| שם הימה | שם לטיני | קו אורך | קו רוחב | קוטר |
|---|---|---|---|---|
| ים הנחשים | Mare Anguis | 22.6° N | 67.7° E | 150 |
| הים הדרומי (הים האוסטרלי) | Mare Australe | 38.9° S | 93.0° E | 603 |
| הים הידוע | Mare Cognitum | 10.0° S | 23.1° W | 376 |
| ים המשברים | Mare Crisium | 17.0° N | 59.1° E | 418 |
| ים הפוריות | Mare Fecunditatis | 7.8° S | 51.3° E | 909 |
| ים הקור | Mare Frigoris | 56.0° N | 1.4° E | 1,596 |
| ים הומבולדט | Mare Humboldtianum | 56.8° N | 81.5° E | 273 |
| ים הלחות | Mare Humorum | 24.4° S | 38.6° W | 389 |
| ים הגשמים | Mare Imbrium | 32.8° N | 15.6° W | 1,123 |
| ים הפיקחות | Mare Ingenii | 33.7° S | 163.5° E | 318 |
| ים האיים | Mare Insularum | 7.5° N | 30.9° W | 513 |
| ים הקצה | Mare Marginis | 13.3° N | 86.1° E | 420 |
| ים מוסקבה (הים המוסקובי) | Mare Moscoviense | 27.3° N | 147.9° E | 277 |
| ים הנקטר | Mare Nectaris | 15.2° S | 35.5° E | 333 |
| ים העננים | Mare Nubium | 21.3° S | 16.6° W | 715 |
| הים המזרחי (הים האוריינטלי) | Mare Orientale | 19.4° S | 92.8° W | 327 |
| ים הרוגע | Mare Serenitatis | 28.0° N | 17.5° E | 707 |
| ים סמיית' | Mare Smythii | 1.3° N | 87.5° E | 373 |
| הים הקוצף | Mare Spumans | 1.1° N | 65.1° E | 139 |
| ים השלווה | Mare Tranquillitatis | 8.5° N | 31.4° E | 873 |
| ים הגלים | Mare Undarum | 6.8° N | 68.4° E | 243 |
| ים האדים | Mare Vaporum | 13.3° N | 3.6° E | 245 |
| אוקיינוס הסערות | Oceanus Procellarum | 18.4° N | 57.4° W | 2,568 |
"ים החלומות" (Mare Desiderii) שזוהה בעבר אינו מזוהה כיום כים.
ימות נוספות על הירח הם:
אגמי הירח (Lacus) עריכה
ימות קטנות על גבי הירח מכונות "אגמי הירח" ובלטינית "lacus":
| שם | שם לטיני | קו רוחב | קו אורך | קוטר (קילומטרים) |
|---|---|---|---|---|
| אגם הקיץ | Lacus Aestatis | 15.0° S | 69.0° W | 90 |
| אגם האביב | Lacus Autumni | 9.9° S | 83.9° W | 183 |
| אגם הטוּב | Lacus Bonitatis | 23.2° N | 43.7° E | 92 |
| אגם הצער | Lacus Doloris | 17.1° N | 9.0° E | 110 |
| אגם המצוינות | Lacus Excellentiae | 35.4° S | 44.0° W | 184 |
| אגם השמחה | Lacus Felicitatis | 19.0° N | 5.0° E | 90 |
| אגם האושר | Lacus Gaudii | 16.2° N | 12.6° E | 113 |
| אגם החורף | Lacus Hiemalis | 15.0° N | 14.0° E | 50 |
| אגם העדינות (אגם הרוך) | Lacus Lenitatis | 14.0° N | 12.0° E | 80 |
| אגם הפאר | Lacus Luxuriae | 19.0° N | 176.0° E | 50 |
| אגם המוות | Lacus Mortis | 45.0° N | 27.2° E | 151 |
| אגם השכחה | Lacus Oblivionis | 21.0° S | 168.0° W | 50 |
| אגם השנאה | Lacus Odii | 19.0° N | 7.0° E | 70 |
| אגם ההתמדה | Lacus Perseverantiae | 8.0° N | 62.0° E | 70 |
| אגם הבדידות | Lacus Solitudinis | 27.8° S | 104.3° E | 139 |
| אגם החלומות | Lacus Somniorum | 38.0° N | 29.2° E | 384 |
| אגם התקווה | Lacus Spei | 43.0° N | 65.0° E | 80 |
| אגם הזמן | Lacus Temporis | 45.9° N | 58.4° E | 117 |
| אגם הפחד | Lacus Timoris | 38.8° S | 27.3° W | 117 |
| אגם האביב | Lacus Veris | 16.5° S | 86.1° W | 396 |
מפרצים (Sinus) וביצות (Paludes) עריכה
מפרצי הירח מכונים בשם הלטיני "sinus", וביצות הירח מכונות בשם הלטיני: "palus":
| שם | שם לטיני | קו רוחב | קו אורך | קוטר (בקילומטרים) |
|---|---|---|---|---|
| ביצת המגפות | Palus Epidemiarum | 32.0° S | 28.2° W | 286 |
| ביצת הרקבון | Palus Putredinis | 26.5° N | 0.4° E | 161 |
| ביצת השינה | Palus Somni | 14.1° N | 45.0° E | 143 |
| מפרץ הגלים | Sinus Aestuum | 10.9° N | 8.8° W | 290 |
| מפרץ האהבה | Sinus Amoris | 18.1° N | 39.1° E | 130 |
| מפרץ הקשיחות | Sinus Asperitatis | 3.8° S | 27.4° E | 206 |
| מפרץ ההרמוניה (מפרץ ההתאמה) | Sinus Concordiae | 10.8° N | 43.2° E | 142 |
| מפרץ האמון | Sinus Fidei | 18.0° N | 2.0° E | 70 |
| מפרץ הכבוד | Sinus Honoris | 11.7° N | 18.1° E | 109 |
| מפרץ הקשתות | Sinus Iridum | 44.1° N | 31.5° W | 236 |
| מפרץ לונה | Sinus Lunicus | 31.8° N | 1.4° W | 126 |
| מפרץ החצות | Sinus Medii | 2.4° N | 1.7° E | 335 |
| מפרץ הטל | Sinus Roris | 54.0° N | 56.6° W | 202 |
| מפרץ ההצלחה | Sinus Successus | 0.9° N | 59.0° E | 132 |
מפרץ נוסף הוא מפרץ הערפילים (Palus Nebularum) הממוקם ב-38.0° צפון, 1.0° מזרח. אולם מפרץ זה לא הוכר רשמית.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- Paul D. Spudis, The Once and Future Moon, Smithsonian Institution Press, 1996, ISBN 1-56098-634-4
- G. Jeffrey Taylor (April 30, 2006). Finding Basalt Chips from Distant Maria
- G. Jeffrey Taylor (December 5, 2000). Recipe for High-Titanium Lunar Magmas
- G. Jeffrey Taylor (June 23, 2000). The Surprising Lunar Maria
- Catherine Weitz (February 12, 1997). Explosive Volcanic Eruptions on the Moon
הערות שוליים עריכה
- ^ Lunar Mare, NASA
- ^ James Papike, Grahm Ryder, and Charles Shearer (1998). "Lunar Samples". Reviews in Mineralogy and Geochemistry 36: 5.1-5.234
- ^ H. Hiesinger, J. W. Head, U. Wolf, R. Jaumanm, and G. Neukum (2003). "Ages and stratigraphy of mare basalts in Oceanus Procellarum, Mare Numbium, Mare Cognitum, and Mare Insularum". J. Geophys. Res. 108: doi:10.1029/2002JE001985.
- ^ Mark Wieczorek, Maria Zuber, and Roger Phillips (2001). "The role of magma buoyancy on the eruption of lunar basalts". Earth Planet. Sci. Lett. 185: 71-83.
- ^ Mark Wieczorek and 15 coauthors (2006). "The constitution and structure of the lunar interior". Reviews in Mineralogy and Geochemistry 60: 221-364.
- ^ G. Jeffrey Taylor (August 31, 2000). A New Moon for the Twenty-First Century
- ^ Bradley. Jolliff, Jeffrey Gillis, Larry Haskin, Randy Korotev, and Mark Wieczorek (2000). "Major lunar crustal terranes". J. Geophys. Res.: 4197-4216.
- ^ Charles Shearer and 15 coauthors (2006). "Thermal and magmatic evolution of the Moon". Reviews in Mineralogy and Geochemistry 60: 365-518.