ימי הרעם

ימי הרעם
Days of Thunder
בימוי	טוני סקוט
הופק בידי	ג'רי ברוקהיימר, דון סימפסון
תסריט	רוברט טאון
עריכה	רוברט סי ג'ונסון, מייקל טרוניק, Stuart Waks, Bert Lovitt, כריס לבנזון, בילי וובר
מוזיקה	הנס צימר
צילום	ורד ראסל
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי ג'רי ברוקהיימר, פרמאונט
חברה מפיצה	UIP Duna, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	20 בספטמבר 1990
משך הקרנה	107 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט ספורט, סרט פעולה
מקום התרחשות	פלורידה
הכנסות באתר מוג'ו	daysofthunder
	דף הסרט ב־IMDb

ימי הרעם (באנגלית: Days of Thunder) הוא סרט דרמה ואקשן אמריקאי משנת 1990 בבימויו של טוני סקוט, על פי תסריט מאת רוברט טאונס. הסרט מציג את טום קרוז בתפקיד קול טריקר, נהג מרוצים צעיר ושאפתן, ולצדו שחקנים נוספים כמו רוברט דובאל, ניקול קידמן, רנדי קווייד, קרי אלווס ומייקל רוקר. הסרט עוקב אחר קול טריקר, נהג מרוצים צעיר ושחצן, שמצטרף לצוות מרוצים מקצועי במטרה לזכות במרוץ ה"דייטונה 500". לאחר תאונה קשה שמאיימת על הקריירה שלו, הוא נעזר בד"ר קלייר לוויקי, רופאה נוירולוגית, כדי להתגבר על פחדיו ולחזור למסלול. הסרט הופק בתקציב של 60 מיליון דולר והכניס כ-157.9 מיליון דולר ברחבי העולם.

תקציר העלילה

קול טריקר הוא נהג מרוצים צעיר ושאפתן, המגויס על ידי טים דאלנד, איש עסקים מצליח, להצטרף לצוות המרוצים שלו. בהדרכתו של הארי הוג, בונה מכוניות אגדי, קול מתמודד עם אתגרים במסלול ומחוצה לו. תאונה קשה במהלך מרוץ כמעט ומסיימת את הקריירה שלו, אך בעזרת ד"ר קלייר לוויקי, רופאה נוירולוגית, הוא מתמודד עם פחדיו ומנסה לחזור למרוצים ולהתמודד מול יריבו הראשי, ראודי ברנס.

צוות השחקנים

טום קרוז – קול טריקר, נהג מרוצים צעיר ושאפתן.
רוברט דובאל – הארי הוג, בונה מכוניות ומאמן.
ניקול קידמן – ד"ר קלייר לוויקי, רופאה נוירולוגית.
רנדי קווייד – טים דאלנד, איש עסקים ומנהל צוות המרוצים.
קרי אלווס – רוס וילר, נהג מרוצים מתחרה.
מייקל רוקר – ראודי ברנס, יריבו של קול במסלול.
ג'ון סי. ריילי – באק ברת'רטון, חבר צוות המרוצים.

ביקורות

הסרט קיבל ביקורות מעורבות ממבקרים שברובם התעלמו מהאפקטים המיוחדים המוגזמים לעיתים ומהעלילה שהזכירה מאוד את הסרט הקודם של ברוקהיימר, סימפסון, סקוט וקרוז, "טופ גאן", שהיה להצלחה ענקית ארבע שנים קודם לכן. מדריך הסרטים של האליוול דחה את "ימי הרעם" כ"סיפור מוכר מדי שלא הוצג בצורה מעניינת יותר מהרגיל", בעוד שהירחון הקולנועי תיאר אותו כ"סתם כלי ראווה נוצץ ורועש עבור טום קרוז, כזה ש – כמו מכונית המרוץ שהוא נוהג בה – מסתובב במעגלים ולא מגיע לשום מקום". הסרט מחזיק בדירוג של 37% ב-Rotten Tomatoes על בסיס 67 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 5/10. הקונצנזוס באתר קובע: "ל'ימי הרעם' יש את טום קרוז והרבה ניצוץ, אבל הם לא מספיקים כדי לפצות על העלילה הסטנדרטית, הדמויות הדו-ממדיות והדיאלוג הכתוב בצורה גרועה."^[1]Metacritic נתן לו ציון של 60 מתוך 100 על בסיס 16 ביקורות, מה שמעיד על ביקורות "מעורבות או ממוצעות". קהל שנשאל על ידי CinemaScore נתן לסרט ציון ממוצע של "A" בסולם שבין A+ ל-F.

לאחר מותו של טוני סקוט ב-2012, טען מבקר הקולנוע סטיבן מטקלף כי הסרט "ימי הרעם" סימן נקודת מפנה חשובה בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע האמריקאית. "הסרט הטוב ביותר שהוא עשה עשוי להיות 'גאות ארגמן'," הוא כתב ב-Slate, "אבל הסרט החשוב ביותר שהוא עשה היה 'ימי הרעם'." ההגזמות בהפקתו והכישלון שלו להשתוות להצלחה הקופתית העצומה של "טופ גאן", לדבריו, סייעו לסיים את העידן שהחל לאחר כישלון "שערי גן עדן" עשר שנים קודם לכן. הנכונות של האולפנים לפנק את הבמאי מייקל צ'ימינו בסרט ההוא, כפי שעשו אולפנים אחרים עד אותה נקודה, הובילה לתגובת נגד שבה האולפנים העדיפו מפיקים כמו סימפסון וברוקהיימר, שסרטיהם נשאו את חותמם הרבה יותר מאשר כל במאי שעבד עבורם. "גאות ארגמן", שנעשה כמה שנים לאחר "ימי הרעם", היה הצלחה ביקורתית ומסחרית, אומר מטקלף, משום שלאחר עודפים דומים מצד המפיקים כמו אלה שהתרחשו ב"ימי הרעם", ניתנה לבמאים הזדמנות לחזור ולהשפיע.^[2]

קוונטין טרנטינו אמר שהסרט הוא סרט המרוצים בעל תקציב גדול האהוב עליו:

"כן, כן, אתם צוחקים, אבל ברצינות, אני ממש מעריץ גדול. מבחינתי, 'ימי הרעם' הוא הסרט ש'גרנד פרי' ו'לה מאן' היו צריכים להיות. נכון, היה לו תקציב גדול, כוכבים גדולים ובמאי גדול בטוני סקוט, אבל היה בו הכיף של סרטי AIP המוקדמים האלה. אני פשוט לא חושב שזה עובד אם לוקחים את הכל יותר מדי ברצינות."^[3]