יסוד המעלה

מושבה בדרום עמק החולה

יְסוּד הַמַּעֲלָה היא מושבה ומועצה מקומית בדרום עמק החולה. היא הוקמה ב-1883 והוכרזה כמועצה מקומית ב-1949. מקור השם, שהוצע על ידי פישל סלומון, בפסוק: "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (עזרא, ז', ט'). בשטח המושבה נמצאו שרידי בית כנסת המתוארך בין המאה ה-4 והמאה ה-6 לספירה, וכן כתובת הקדשה בארמית.[3]

יסוד המעלה
Yesod HaMa'ala synagogue.jpg
בית הכנסת של היישוב
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אילן אור
גובה ממוצע[1] ‎95 מטר
תאריך ייסוד 1883
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 1,719 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 251
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.3% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 144 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 220
תחום שיפוט[2] 11,790 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 114
33°03′25″N 35°36′09″E / 33.0568192809648°N 35.6025384650954°E / 33.0568192809648; 35.6025384650954
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
8 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4394
    - דירוג מדד ג'יני 56
לאום ודת[2]
יהודים: 97.8%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.2%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.2%
גילאי 5 - 9 8.1%
גילאי 10 - 14 9.5%
גילאי 15 - 19 8.7%
גילאי 20 - 29 11.8%
גילאי 30 - 44 17.9%
גילאי 45 - 59 18.7%
גילאי 60 - 64 4.9%
גילאי 65 ומעלה 12.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
תלמידים 142
 –  יסודי 142
 –  על-יסודי 0
מספר כיתות 6
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל יסוד המעלה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר הבית של המועצה המקומית
מרכז המושבה, רח' המייסדים פינת רח' השמורה
יסוד המעלה בגלויה מראשית המאה ה-20
רחוב המייסדים, אפריל 2008
בול דואר ישראל לכבוד יובל יסוד המעלה
חורבות בית הכנסת העתיק של יסוד המעלה
שרידי המזח ביסוד המעלה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים ביסוד המעלה 1,719 תושבים (מקום 251 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, ליסוד המעלה דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 10,048 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[4] על פי תוכנית המתאר הארצית מספר 35 היישוב יגיע ל-20,000 משפחות עד שנת 2030.

היסטוריהעריכה

ב-1872 רכש יעקב חי עבו את אדמת השבט הבדואי א-זביד על גדות אגם החולה והקים עליה, יחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, את המושבה מי מרום. בכך הניחה משפחת עבו את המסד להתיישבות היהודית המתחדשת בגליל ובעמק החולה. כותב על כך בזיכרונותיו הקצין האנגלי היהודי אלברט גולדשמידט, שביקר בצפת ב-1883: "הקולוניא מי מרום נוסדה לפני י"א שנים על ידי יהודים ספרדים אחדים מצפת, אשר גמרו אומר להחיות עצמם מעבודת האדמה, ולמטרה זו קנו 3000 דונם (680 אקר) ובנו בתים".[5]

מי מרום הוא שמו המקראי של מעיין היישוב מרום, עיר כנענית בגליל העליון. לפי המתואר במקרא, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים מי מרום היה מקום התכנסות צבאות יבין מלך חצור כששמע כי יהושע בן-נון מתכונן לתקוף אותו.

על פי המסורות, יש המשערים כי מי מרום קרוי על שם אגם החולה, שנקרא בימי קדם בשם "ים סובכי" או "סומכי", כנאמר בספר "נחשוני החולה" על התרשמות ראשוני המתיישבים במקום: "אל תוך היכל ההרים הרמים הנישאים בגליל העליון מעל גדות מי מרום".

יסוד המעלהעריכה

יסוד המעלה הוקמה ב-1883 על שפתו הדרום-מערבית של אגם החולה; היא הייתה מהמושבות הראשונות שהקימו אנשי העלייה הראשונה, והמושבה השנייה בגליל העליון אחרי ראש פינה.

יסוד המעלה נוסדה בידי "חברת נחלת שדה וכרם" שנוצרה על ידי 24 יהודים ממזריטש ובריסק, חברי תנועת חובבי ציון שקמה במזרח אירופה אחרי פרעות "סופות בנגב".[6] שליחי התנועה קנו מידי משפחת עבו מצפת כ-2000 דונם. בעת חתימת העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריטש, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע - תוך כדי חפירה במקום - אבן ועליה כתובת בארמית: "זכיר לטב מאן דמיתבתי", שפירושה: "ייזכר לטוב כל המתיישב כאן". אבן זו, שבסופו של דבר התגלגלה כנראה למוזיאון בפריז, שכנעה, יותר מכל, את נציגי עולי מזריטש לרכוש את הנחלה.[7]

לאחר רכישת האדמות עלו שבעה מהקונים עם משפחותיהם לצפת. ביחד עם שני בני צפת שעבדו במקום כשהיה שייך עדיין למשפחת עבו, ועם חלוץ נוסף מאמריקה, עלו המייסדים הראשונים על הקרקע והחלו לעבד את אדמת המושבה. בסוף 1884 התגוררו במקום 12 משפחות, שכללו 36 נפשות, בבית אחד - כשהן מופרדות על ידי מחיצות.[8] המייסדים סבלו מרעב, וכן ממלריה ששררה במקום רווי הביצות. באין רישיונות בנייה בידיהם נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים. במהלך השנים דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה, וכשלו ניסיונותיהם של המתיישבים להשיג תמיכה כספית אחרת ורישיונות בנייה. הרב יעקב עבו סייע להם, ככל יכולתו, להחזיק מעמד. יתר על כן, כדי להביע את תמיכתו הבלתי מסויגת ואמונתו בעתיד המושבה, הוא קשר עצמו בקשרי משפחה עם אחד מחלוצי המתיישבים, בהשיאו את בתו היחידה, מסעודה, לישראל מרדכי לובובסקי.

ב-1887 חל מפנה, כשבעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשת אנשי המושבה לקחתם תחת חסותו. בסיוע פקידות הברון הושגו רישיונות בנייה, ועל פי המלצת האגרונום מטעם הברון, נסים בכור אלחדיף, הוחל בגידול ורדים לתעשיית בשמים, ובנטיעת עצי תות לענף גידול טוואי המשי. במאי 1890 נערך טקס הנחת אבן פינה לבתי היישוב הקבועים.[9] במקום הצריפים הקטנים שהיו מלכתחילה, נבנו בתים גדולים עם גגות רעפים. הברון אף סידר להם עבודה באחוזתו בזמנים בהם לא עבדו בשדותיהם.

בתרנ"ג (1893), ראו המתיישבים הצלחה ראשונה בהפקת בושם מוורדים, אותו כינו בשם "מור", כך על פי זאב וילנאי:

"ניסיון מעשי המור החל ומאלף קילוגרם שושנים הוציאו שני קילוגרם מור, שלוש פעמים יותר ממה שמוציאים משושני ארצות המערב, אך לעומת זה רפה בה ריחו של מור יסוד המעלה". כן עשו בשנה החולפת משתלה לשושנים, והניסיון הראשון עלה יפה"

זאב וילנאי, "אריאל -אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל" (תוספות), עם עובד תרבות וחינוך, 1982, עמ' 335 [10][11]

ההיבט הדתי של המתיישבים תואר ב-1896 בעיתון הצפירה:

"הם נושאים עליהם עול מלכות שמים, כי רובם בני תורה, ואינם עוזבים את כל חיי עולם מפני חיי שעה. בשנת השמיטה תרנ"ו הם השביתו את הגינות מאחורי הבתים, אך עיבדו את השדות בהתאם להיתר המכירה"

הצפירה, "הצופה בארץ הגליל", 15 במאי 1896[12]

בתקופה זו גדלה המושבה, ונוספו לה גם מתיישבים וגם שטחי אדמה נוספים.

עם מעבר מושבות הברון לחסות יק"א ב-1900, נוספה לענפים החקלאיים שהיו במושבה גם רפת גדולה שאמורה הייתה לשווק תצרוכת חלב לכל הגליל, אך פגעים חקלאיים בצירוף כשלון בשיווק מוצרי התעשייה הביאו את המושבה לשפל חריף. המצב היה ירוד עד כדי המלצת פקידי יק"א לסגור את המושבה, ואולם נוכח נחרצות המתיישבים בראשותו של המייסד פישל סלומון, החליטה יק"א להשאיר את המושבה על כנה, תוך מימון השירותים הנצרכים במקום מקופת החברה.

בשנת השמיטה תר"ע (1910) קבלו על עצמן 25 משפחות המושבה לשמור שמיטה ללא הסתמכות על היתר המכירה.[13] כתוצאה מכך הן סבלו ממחסור בכל התחומים ויק"א אף איימה עליהם שתחדול מלתמוך בהם.[14]

ב-1911 השתקעה במושבה הרופאה ד"ר שרה בן-עמי סולודר, שתרמה רבות למיגור המלריה במקום.


בתרע"ב (1912) ביקר תייר ביסוד המעלה ותיאר את סבל תושביה מהקדחת, שהביאה אף למוות:

בכפר קטן זה בערך יש שתים עשרה אלמנות שכמעט כל בעליהן מתו בקדחת. אין בית אשר אין שם מת -- כמה גבורה נצרכת להשרידים היחידים היושבים במושבה, שלא יעזבו ולא יטשוה למרות כל! אולם די היה לי להעיף עין על המושבה כולה כדי להבין גבורה זו מהיכן היא באה -- יסוד טובע באילנות ממש. ברחוב הישר והנאה יש שתי שורות של עצי תות -- וכך הולך ונמשך הרחוב עד לחופה של החולה -- ועם כל קטנותה היא הנחמדה שבמושבות הגליל העליון.

יוסף קלוזנר, "עם וארץ קמים לתחייה, רשמי מסע בארץ-ישראל 1912", הוצאת יבנה, כרך ב' תש"ד, עמ' 78

במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה, ככל המושבות, מהיעדר ביקוש לתוצרתה, מהתנכלויות השלטון הטורקי וממכת הארבה שפקד את הארץ ב-1915. בתום המלחמה פינה הצבא הבריטי את אזור אצבע הגליל לפי הסכם סייקס-פיקו, ועקב חולשת השלטון הצרפתי שהחליפו הפך המקום למעין "שטח הפקר". מעשי שוד הבהמות הכבידו על המושבה, והאיכרים עבדו בימים ונאלצו לשמור על רכושם בלילות.[15] ביולי 1920 קם חשש לקיום המושבה בשל הקרבות שבין הצבא הצרפתי לשבטי הבדואים,[16] המצב השתפר רק לאחר חזרת האנגלים לאצבע הגליל, בסוף אותה שנה.

השקט הופר שוב במאורעות תרפ"ט, אז נאלצו התושבים לחפש מקלט בקיבוץ איילת השחר הסמוך. הבדואים פשטו על המושבה הריקה ובזזו אותה. האנגלים גירשו את השודדים, והתושבים שבו ושיקמו את משקיהם. יוזמות חקלאיות חדשות יושמו, המושבה התפתחה ובתחילת שנות ה-30 היו בה 35 משפחות.[17]

במלחמת העצמאות סבלה המושבה מהפגזות תותחים סורים שהיו מוצבים ברמת הגולן. לאחר המלחמה הפכה המושבה למועצה מקומית וב-1951, כשהוחל בפרויקט ייבוש החולה, הורחבו שטחי הקרקע של חקלאי המושבה. במושבה ניטעו מטעי פרי, התווספו תושבים והורגשה רווחה כלכלית.[18]

בין 1998-1977, במשך 21 שנים, כיהן יוסי מזרחי (נינו של החכם שלמה מזרחי) כראש המועצה המקומית. בתקופתו הואץ פיתוח המושבה, הושלמה בניית מתנ"ס, נבנה אולם ספורט, הוקם מעון ילדים והורחב בית הספר. בנוסף הוקם אזור ספורט ביד לבנים, הוקם אזור מלאכה ותעשייה ונעשו הרחבות לבני דור ההמשך ולתושבים נוספים.

ב-1982 הוקמה עמותה לשחזור אחוזת דוברובין, שנפתחה לקהל ב-1986. מפעל שחזור האחוזה זכה להד נרחב וכונה "ספינת הדגל של השחזור בארץ". על מפעל השחזור קיבל ראש המועצה תעודת הוקרה מיוחדת מהמועצה לשימור אתרים בטקס במשכן הנשיא בירושלים.

בנוסף, נעשה שימור של רחוב המייסדים, נסלל הרחוב ושוקמו בתי הראשונים בו. כמו כן נבנו בית המועצה, מועדון נוער והוקם בית הקשיש. ליד הבתים ההיסטוריים הוצבו שלטי הסבר על האישים שהתגוררו בהם. ברחוב המייסדים גרות עדיין משפחות רבות שהן דור רביעי וחמישי למייסדים, והוא אתר מורשת התיישבות. פעולות השימור והשחזור זכו להוקרה מיוחדת של המועצה לשימור אתרים.

ב-2006 נוהלה המועצה בידי ועדה קרואה בראשות עמוס רודין ומשה אוחנה. זו פעלה עד 2013, כשבבחירות המקומיות נבחר אילן אור כראש המועצה.

בין 2007-2017 פעלה 'תנועת הנוער העובד והלומד' ביישוב בתוך המתנ"ס.

נכון לשנת תשע"ח (2018), רב המושבה הוא הרב יעקב רייצס, המשמש גם כשליח חב"ד במקום.

ב-2018 החל לפעול ביישוב סניף תנועת הנוער של האיחוד החקלאי.

אחוזת דוברוביןעריכה

  ערך מורחב – אחוזת דוברובין

ב-1909 התיישב במושבה יואב דוברובין ומשפחתו. בעזרת ידע רב בחקלאות הקימה המשפחה חצר אחוזה גדולה ובה משק משגשג. לאחר שנים של מקרי מוות רבים במשפחה, בגלל המלריה ששררה בביצות הסמוכות לאחוזה, עקרו בני המשפחה שנותרו לראש פינה ובאחוזה נשאר רק יצחק, הבן הבכור. בשנות ה-80 הפך המקום למוזיאון המתאר את סיפורם של החלוצים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דוד שוב, ראשיתה של יסוד המעלה (בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א', פרק מ"ז)
  • ספרית ארץ ישראל של הקרן הקיימת לישראל בהוצאת "אמנות" חוברת ל"א יסוד-המעלה מאת מ. דוד שוב 1931
  • א.מ. חריזמן ויהודה גרינקר, נחשוני החולה - הופק ליובל 75 (1883-1958); פרק 6 - "בתי אב"
  • ד"ר צבי אילן, מי מרום, אחוזתה של משפחת עבו, קדמה ליסוד המעלה, במערכה, גיליון 278, ירושלים, 1984, עמ' 6–11
  • דורית ישראל, "יסוד המעלה - "נחלת שדה וכרם" ממזריץ' ", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
  • יסוד המעלה, בתוך: רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים 2004, עמ' 363–371
  • פרופ' צפורה שחורי-רובין, בריאות ונופש בצפת: מעון-הבראה להצלת תלמידי יסוד המעלה ומשמר הירדן מאימי הקדחת, דור לדור ל"ד (תשס"ט)
  • יצחק זיו-אב, אומרים ישנה ארץ, 1980
  • אהרון אבן חן, "גן הבושם של אלחדף", בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972
  • אהרון אבן חן, "סבא מעמק החולה", בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ-ישראל - בתי כנסת בגליל ובגולן, גיליון 52, מאי 1987, 122-121.
  4. ^ פרופיל יסוד המעלה באתר הלמ"ס
  5. ^ מכתב מחיפה, הג'ואיש כרוניקל, 1.6.1883
  6. ^ יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו, גיליון 108, יולי 2003, עמ' 96
  7. ^ http://abbo.org/?page_id=998
  8. ^ ע"ד יישוב ארץ ישראל, הצפירה, 27 בינואר 1885
  9. ^ הצופה בגליל העליון, שימת אבן הראשה ליסוד בנין בתי המושבה יסוד המעלה, הצפירה, 5 ביוני 1890
  10. ^ זאב וילנאי,"אריאל - אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל" (תוספות), עם עובד תרבות וחינוך, 1982, עמ' 335
  11. ^ אחיאסף א' לשנת תרנ"ד, עמ' 151
  12. ^ הצופה בארץ הגליל, ישוב אה"ק, הצפירה, 15 במאי 1896
  13. ^ בדבר שומרי שמיטה, חבצלת, 12 בנובמבר 1909
    בדבר שומרי שביעית, חבצלת, 17 בנובמבר 1909
  14. ^ http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MZP%2F1910%2F01%2F21&id=Ar00402&sk=38DA66CF
  15. ^ יסוד המעלה, הצפירה, 14 במאי 1920
  16. ^ יסוד המעלה בסכנה, הצפירה, 21 ביולי 1920
  17. ^ זאב וילנאי, ‏מדריך ארץ ישראל, סטימצקי תרצ"ה, עמוד 239, באתר HebrewBooks
  18. ^ ג. שרוני, מכרות הזהב פורחים ביסוד המעלה, מעריב, 21 במרץ 1958