יעל וילנר

יעל וילנר (נולדה ב-22 בספטמבר 1959) היא שופטת בבית המשפט העליון. קודם לכן כיהנה כשופטת בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בחיפה.

יעל וילנר

לידה	22 בספטמבר 1959 (בת 64)
מדינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
שופטת בית המשפט העליון 30 באוקטובר 2017 – מכהנת (6 שנים ו־24 שבועות) תחת נשיא בית המשפט העליון חיות
שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה ינואר 2006 – אוגוסט 2017 (כ־11 שנים)
שופטת בית משפט השלום בחיפה יוני 1998 – ינואר 2006 (כ־7 שנים ו־30 שבועות)
תפקידים בולטים עוזרת פרלמנטרית לחבר הכנסת חיים קופמן

ראשית חייה

נולדה לרות חנה ולנחום אריאלי. היא נכדתו של הרב יצחק אריאלי ואחייניתו של הרב מרדכי אילן. למדה לימודים תיכוניים באולפנת חורב בירושלים, וסיימה את לימודיה ב-1977. בתקופה זו השתתפה בניסיון ההתנחלות הראשון של גוש אמונים בסבסטיה, שבשומרון. שירתה שנה אחת בשירות לאומי בקריית שמונה.

בשנים 1978–1982 למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ותוך כדי הלימודים, בשנים 1980–1981, שימשה עוזרת פרלמנטרית לחבר הכנסת חיים קופמן מ"הליכוד". התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון משה בייסקי ולאחר מכן אצל דורית ביניש בפרקליטות המדינה. בשנת 1983 הוסמכה כעורכת דין, ובשנים 1983–1998 עבדה כעו"ד.

קריירה

ביוני 1998 מונתה וילנר לשופטת בבית משפט השלום בחיפה. באוקטובר 2004 מונתה לרשמת ושופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה ובינואר 2006 מונתה לשופטת בבית משפט זה.

בדצמבר 2011 הייתה מועמדת לכהונה בבית המשפט העליון, אך לא נבחרה. בפברואר 2017 נבחרה לשופטת בבית המשפט העליון, וב-30 באוקטובר 2017 החלה לכהן בתפקיד זה.

פסיקותיה

וילנר נחשבת לשופטת שאיננה נוטה באופן מובהק לשמרנות או לאקטיביזם.

אזרחי

בינואר 2019 הייתה שותפה לדעת הרוב שפושט רגל זכאי לצו הפטר גם על חוב הנובע מערבות למזונות.

נזיקין

בכל הנוגע לתביעות בנזיקין על רשלנות הרשויות בביצוע תפקידי רישוי ופיקוח כתבה:

"יש להישמר מפני הרחבה יתרה של האחריות המוטלת על רשויות המדינה בגין נזקים הנובעים מהפעלת סמכויות שלטוניות הנתונות בידיהן, כדוגמת רישוי ופיקוח. זאת, נוכח העובדה שככלל, אחריות המדינה בכל הנוגע לנזקים מעין אלה – היא אך עקיפה, ובוודאי שאינה עולה, ככלל, על האחריות והאשם הטמונים במעשי המעוולים הישירים וה'קרובים' יותר לנזק הנתבע. ונסיבות המקרה דנן יעידו. הרחבה יתרה [...] עלולה להפוך את המדינה 'למעין <מבטח על> של כל הפעילות במשק בכל תחומי החיים שלגביה יש למדינה סמכויות פיקוח, רישוי והסדרה' [...] בכך, עשויים אנו להסתכן ב'הצפתן' של רשויות המדינה בתביעות נזיקין רבות ונרחבות, כמו גם בהחצנת עלויותיהם של המעוולים הישירים על 'כיסה העמוק' של המדינה – הניזון מכספי הציבור כולו".

בנובמבר 2007, כשופטת במחוזי, פסקה פיצויים בסך 937,000 ש"ח לתלמיד כיתה ה', שלאחר שהוצא מהכיתה שיחק ונפגע בעינו ונותר עם 50% לקות ראייה.

ביוני 2018 קבעה בדעת הרוב, לצד דוד מינץ, שהפטור של חברת ביטוח מתשלום למבוטח שניסה לרמות את החברה חל גם כלפי צד ג' תם לב.

תביעות ייצוגיות

באוגוסט 2015 דחתה תובענה ייצוגית נגד רשת "ארומה" בגין אי-אכיפת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון בסניפיה, בנימוק שלרשת אין אחריות לאכיפת החוק, אלא רק הזכיינים אחראים לכך.

דיני תחרות

במרץ 2023 כתבה פסק דין שאושר על ידי עמיתיה, שקיבל את ערעור תנובה וקבע שלא הוכח שתנובה גבתה מחיר לא הוגן על הקוטג'. בפסק הדין כתבה:

"השימוש בעילת המחיר המופרז צריך שייעשה באיפוק ובריסון, במיוחד במסגרת תובענות ייצוגיות. כמובהר לעיל, הניסיון לקבוע מהו מחיר גבוה במיוחד ובלתי הוגן כרוך בקשיים משמעותיים, שאינם ניתנים לפתרון בכלים משפטיים בלבד. ... על בתי המשפט ליישם את העילה דנן בזהירות ובאיפוק רב, בהתאם לאמות המידה שצוינו לעיל, ולהחילה רק במקרים קיצוניים ומובהקים של ניצול צרכני, אשר "דוקרים את העין וברורים לכל" – הן מבחינת גובה המחיר, הן מבחינת חוסר הגינותו – בשים לב, בין היתר, להשלכות הכלכליות הטמונות בהחלתה במקרה הנדון."

בפסק דין אחר קבעה בהסכמת עמיתיה שנוהל של הצגת מחירים גבוהים עליהם ניתנות הנחות כדבר שבשגרה היא התנהלות מטעה המהווה עילה לתביעה. בפתח פסק הדין כתבה:

"המחיר המסומן על-גבי מוצר צריך לשקף את המחיר הרגיל שבו נמכר המוצר בדרך כלל; ושמשמעותה של הנחה היא הפחתה מהמחיר הרגיל. לפיכך, כאשר עוסק נוקט במדיניות, שבמסגרתה הוא מסמן מלכתחילה מוצרים במחירים גבוהים מהמחירים שבהם נמכרים המוצרים בדרך כלל, ומציג הפחתה מהמחיר המסומן כאמור כ"הנחה", הרי שהוא לא רק מטעה את הצרכן לגבי המחיר הרגיל של המוצרים; אלא גם מציג לו מצג שווא, שלפיו הוא כביכול זכה ב"הנחה"."

באותו פסק דין גם קבעה שהצגת המחיר ללא מע"מ, תוך הדגשה שהמחיר אינו כולל מע"מ, שונה ופחות חמורה מהצגת מחיר ללא מע"מ, ללא הבהרה כזאת.

פלילי

וילנר קבעה בדעת רוב שהפיצוי לפי סעיף 80 למי שזוכה קשור קשר הדוק לדיון הפלילי ואינו יכול להנתן בתביעה אזרחית מאוחרת.

ענישה

בהתייחס לענישה כתבה השופטת וילנר על חשיבותם של שיקולי השיקום של העבריין:

חשיבותו של ההליך השיקומי, המסייע לנאשם לצאת ממעגל העבריינות ולהשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי, אינה נעוצה אך בטובתו של הנאשם, וההתחשבות בשיקולי שיקום אינה בבחינת הפעלת 'מידת הרחמים' או התנהלות של לפנים משורת הדין. אדרבה, יש בשיקולים אלה כדי לקדם את האינטרס של כלל הציבור, ואף להגן על קורבנות פוטנציאליים – לא פחות, ולעיתים אף יותר, משיקולי ההרתעה. הדברים האמורים נכונים ביתר שאת עת עסקינן בעבירות מין, שכן ממחקרים שנערכו בתחום עולה כי שיעור הישנות העבירות בקרב עברייני מין אשר לא עברו הליך שיקומי – גבוה, וכי לאורך זמן אף גוברות תדירות העבירות וחומרתן.

מנהלי

במאי 2012, בהיותה שופטת בבית המשפט המחוזי, דחתה עתירות נגד התוכניות שייעדו את היישוב חריש לאוכלוסייה החרדית בלבד, לאחר שהתכניות תוקנו ונתנו לטענתה איזון סביר בין הצורך לספק שכונות לחרדים ובין צורכי האוכלוסיה הלא חרדית.

מפסיקותיה בבית המשפט המחוזי

• בינואר 2006 פסקה כי "כאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם, והאב נושא באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה, מזונות מופחתים", אך ציינה: "איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר". וילנר חזרה על דבריה אלו בפסקי דין שנתנה גם לאחר עשור.
• במרץ 2009 קבעה תקדים כאשר תיקנה טעות בחוק על ידי הוספת מילה, במקום דרך פרשנות. בעניין פטור מארנונה למעונות יום הוסיפה את המילה "מעון".
• ביוני 2009 הורתה לצוות רפואי בבית החולים לטפל ביולדת ובעובר שברחמה בכל דרך הנראית לרופאים, לרבות ניתוח. הוראה זו ניתנה בעת הלידה, למרות התנגדותה של היולדת, וזאת משום שנשקפה סכנה ליולדת ולעובר.

חיים אישיים

נשואה ליוסף וילנר ואם לארבעה. מתגוררת בשכונת נווה שאנן בחיפה. אחיה, אבי אריאלי, היה ראש המחלקה היהודית בשב"כ.

לקריאה נוספת

• ד"ר שי חורב (2018). "יעל וילנר". לקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה. דוכיפת הוצאה לאור. pp. 151–152.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעל וילנר בוויקישיתוף

• יעל וילנר, באתר הרשות השופטת
• חן מענית, ‏12 מועמדים לעליון מתוך "רשימת ה-28" - מהציבור הדתי-לאומי, באתר גלובס, 8 בנובמבר 2016
• גיל רונן, "דגל אדום בוהק" מעל מינוי וילנר, באתר ערוץ 7, 24 בפברואר 2017